ראשי התיבות אומרים: "אינדיה פייל אייל".
סגנון זה הוא ההתפתחות המחוזקת והאגרסיבית יותר של הפייל אייל הקלאסי. מכיל אחוזי אלכוהול גבוהים יותר במקור (כ-8%) וכמות כשות גבוהה ביותר.
סיפור פופולארי שאינו נכון גורס כי סגנון זה פותח במטרה ליצור משקה עמיד יותר על מנת שיוכל להישלח אל קצוות האימפריה הבריטית ובראשן הודו, ונהוג לשייך את פיתוח הסגנון למבשל בירה לונדוני בשם ג'ורג' הודג'סון.
בפועל בין הסיפור הרומנטי וההיסטוריה האמיתית יש מעט מאוד נקודות השקה, היות שלרוב דברים פשוט מתפחתים, לאט לאט, אבל אנשים אוהבים סיפורים, והם חלק מהחוויה שבשבילה אנחנו שותים!
כיום הסגנון זוכה דווקא לפופולאריות רבה בארצות הברית, שם הכשות משמשת בכמויות לא מבוטלות. בדרך כלל יהיה ארומתי מאוד, ואת המרירות הכשותית תאזן מתיקות הלתת.
הסגנון מתחלק לתת סגנונות רבים:
IPA אנגלי
נחשב לסגנון ה"מקור" של ה-IPA: פייל אייל כשותי וחזק יחסית שמדגיש טעמים של מאלט, כשות ושמרים אנגליים.
מכיל פחות דגשים כשותיים ויותר דגשים מאלטיים ביחס לגרסאות האמריקאיות. גירסאות מודרניות של IPA אנגלי בדרך כלל חיוורות בהשוואה לעבר. השימוש במונח IPA בבירות אנגליות מסחריות (מאקרו) היום הוא שגוי, והוא מתייחס בעיקר לבירות בעלות אחוז נמוך מ-4%.
באופן כללי יהיה יותר כשותי ופחות פירותיות ו/או קרמלי מפייל אייל וביטרים אנגליים. גירסאות טריות יהיו בעלות טעם כשותי יותר. . ABV: 5 – 7.5%
IPA אמריקני Black IPA
בירה עם מאפייני הטעם הכשותיים של IPA אמריקני – פשוט כהה.
לבירה אין מאפייני טעם קלויים של פורטר או סטאוט, ולמעשה התרומה של הלתת הכהה לטעם צריכה להיות מאוד מינורית. קלות השתיה מאוד חשובה. לא אמורה להיות "פורטר כשותית" אלא IPA כהה.
ההופעה של הסגנון מיוחסת לבשלן גרג נונאן, בשנת 1990, אך הסגנון החל לצבור פופולאריות רק בתחילת שנות ה-2000, והוכרז כסגנון רשמי עוד למעלה מעשור לאחר מכן.
ABV 5.5% – 9%
IPA אמריקני Belgian IPA
IPA עם גוון פירותי ומתובל המאפיין בירות בלגיות, כתוצאה משימוש בשמרים בלגיים מסורתיים. גרסאות בלגיות ירגישו כמו בירות בסגנון טריפל שקיבלו טיפול מכובד בכשות. לרוב יהיו יותר מורכבות ואף חזקות מ-IPA אמריקני רגיל. סגנון זה הוא יחסית חדש (שנות ה-2000) ונוצר כשמבשלות IPA אמריקניות החלו להשתמש בשמרים בלגיים, ומבשלות טריפל בלגיות החלו להשתמש בזני כשות אמריקניים. רומנטי.
ABV 6.2% – 9.5%
IPA אמריקני Brown IPA
האיחוד המרגש בין IPA ובראון אייל אמריקני: בירה כשתותית, מרירה וחזקה עם טעמי קרמל, שוקולד, טופי ופירות. יחד עם זאת – עדיין יבשה וקלה לשתיה כמו כל IPA טובה. בגדול – מדובר כאן על סגנון שצמח כאבולוציה של הבראון אייל, עם תוספות הולכות וגדלות של כשות והפחתת המתיקות.
ABV 5.5% – 7.5%
IPA אמריקני Red IPA
מאוד דומה ל-IPA החום, כאן מדובר על סגנון הביניים שבין IPA ואמבר אייל אמריקנים. בירה כשותית ומרירה, יבשה וקלה לשתיה יותר מהאמבר אייל, אך עשירה יותר בטעמי לתת וקליה, וכהה ואדמונית יותר מ-IPA רגילה.
ABV 5.5% – 7.5%
IPA אמריקני Rye IPA
IPA כשותי, מר וחזק המבוסס על לתת שיפון. על אף הלתת המיוחד, אסור לשכוח שמדובר פה על IPA ולכן הכשות בחזית והלתת מאחורה, עם תרומות הטעם הייחודיות של השיפון. סגנון שנוצר בעיקר כי האמריקאים לא יודעים שקט ומחפשים תמיד את החידוש והסנסציה הבאה. כך מבשלי בירה ביתיים ומבשלות קראפט התחילו להחליף חלק מהלתת במתכוני ה-IPA שלהם בלתת שיפון על מנת לתת את הטוויסט המגניב של הדגן המחוספס.
ABV 5.5% – 8%
IPA אמריקני White IPA
בן נוסף לנישואין בין IPA ובירות נוספות, הפעם עם ויטביר בלגי. בירה פירותית, מתובלת וכשותית. בהירה, קלילה ושמרית כמו ויטביר בלגי. פיתוח של מבשלות הקראפט בארצות הברית כעוד מוצר לשוק, בעיקר לעונת האביב, על מנת לפנות לנתחי השוק הגדולים של חובבי ה-IPA והויטביר.
ABV 5.5% – 7%