בירמרקט – זה שיר פרידה

Come gather ’round people
Wherever you roam
And admit that the waters
Around you have grown
And accept it that soon
You’ll be drenched to the bone
If your time to you is worth savin’
Then you better start swimmin’ or you’ll sink like a stone
For the times they are a-changin’

~Bob Dylan

שינוי מונע על ידי אנשים עם רצון. שינוי מונע על ידי אנשים עם אש בוערת בתוכם. שינוי מונע על ידי אנשים עם חזון.

מבשלת העם (ממנה לא באמת נפרדנו באופן ראוי), הוקמה בשנת 2011, עם החזון והרצון הברור: "כמה שיותר בירות ישראליות". המבשלה תיהיה המקום שבו בשלנים ביתיים שחוו בישול או שניים או עשרות, יביאו את הבשורה לשוק. הבשורה שיש דבר כזה בירת קראפט ישראלית, היא טובה, והיא פה להשאר. עד 2012, עת פריחתם של מותגים רבים שבושלו תחת מטריית המבשלה ("הדובים", "הדיקטטור", "קלרה" ועוד רבים וטובים), הרגישו האחים לבית בר אילן (רותם ודגן) שהשוק הגיע למצב שאפשר להעמיד את התוצרת המקומית בחלון הראווה ולהכריז בגאווה, הגענו. הבירמרקט נפתח! החנות היתה קטנה, דחוסה באיזו פינה בשוק מקורה ביפו, עם שני ברזים משתנים בלבד, ועוד כ-100 בקבוקים על המדפים. 100 בקבוקים שכולם גאווה כחול-לבן, תוצרת ישראלית, על כל היתרונות (חוצפה חיובית בסגנונות שטרם נראו בארץ, משחק עם סגנונות קיימים) והחסרונות שבעניין (טעמי לוואי, בעיות אחידות ובעיקר המחיר הגבוה). לאותו בירמרקט קטן ביפו הצטרף עוד סניף בבסטה קטנטנה בשוק הכרמל (שלימים הפך לסניף הראשון של הבירבזאר – אחד המיזמים המוצלחים ביותר בשוק הבירה בישראל), ונראה היה שסוף סוף הבירה ישראלית על מסלול המראה. (גילוי נאות, זו גם התקופה שבה "מבשלת החצר" שלנו נכנסה לפעולה)

תמונה – בירמרקט (2012) נסו לנחש כמה מותגים עדיין פעילים בשוק!

אחרי סגירת הבירמרקט המקורי (ביפו כאמור) ופתיחתו המחודשת ב-2015 בשוק האוכל בשרונה (עם שישה ברזים, וכלל הבקבוקים זמינים לשתיה קרים מהמקרר), נראה היה שהבירמרקט הולך לתפוס תאוצה ולספק חווית שתיה מהנה של בירה ישראלית, ועוד בליבה הפועם של תל אביב, ואכן כך היה. בחודשים הראשונים היה הבירמרקט מלא בבירות ישראליות חדשות, חלק גדול מהן בושל במבשלת העם, ובעצם נוצרה מערכת אקולוגית שמזינה את עצמה. הבירות יבושלו במבשלת העם- ויקבלו במה בבירמרקט, win-win.

נפילתה של מבשלת העם הובילה להתדלדלות המותגים על המדפים, כשאלו שנותרו על המדף היו שייכים בעיקר למבשלות הגדולות יותר וליצרנים קטנים עם הקפדה פחות ממושלמת על המוצר הסופי. הבירות הבינוניות, יחד עם עליית המחירים שהורגשה, הובילו (לפחות אצלי), לתחושת "באסה" בכל ביקור במרקט, מאין תחושה של "זה הכי טוב שיש לנו?". השילוב של התחושה הזו, יחד עם הגברת הייבוא האיכותי מחו"ל (מישהו אמר היטאצי'נו, רוג, קרו רפאבליק, ברודוג, ריגלה?) בסופו של דבר הביאה אותי (ואני מאמין שגם רבים אחרים), להעדיף לשים את הכסף שלהם על המניה הבטוחה, ולהשקיע את מיטב כספם בבירה של מבשלות שמהן ידעו שיקבלו מוצר אחיד, איכותי, ובעיקר עשוי טוב. במובן הזה, סגירתו של הבירמרקט היא מעין סטירה מצלצלת לתעשייה העצמאית שגדלה פה בשנים האחרונות, בעידן של ייבוא איכותי מחו"ל, במחירים תחרותיים בחתך הקראפט, המבשלות הישראליות נדרשות לחדש, להוציא מוצרים איכותיים ואחידים, ובעיקר למכור לנו את היתרון היחסי הגדול ביותר שלהן, טריות.

כיום, במצב שבפסטיבלי בירה ישראלית, מבשלות מקומיות מרשות לעצמן למזוג בירה שפג תוקפה לפני 4 חודשים (לפחות זה הכי הרבה שאני ראיתי- אבל תמיד תדאגו לשאול על טריות הבירה!), בירות שעזבו את רצפת המפעל לפני 10 חודשים, אין זה מפתיע שאנשים מעדיפים לצרוך תוצרת זרה.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

במצגת: בירות לא ישראליות, מנצחות באיכות ובמחיר

 

בסופו של דבר, במדינה שבה כמות הליטרים הנשתים היא מהנמוכות במערב, אנחנו, כאנשים אוהבי בירה על נגזרותיה (המשקה, התרבות, המגוון וכו'), חייבים להנגיש כמה שיותר את הבירה האיכותית, ואת חווית השתיה, לצרכן הישראלי. רק כך נוכל להביא לפריחת התעשיה ולביסוס ישראל כמדינה מובילה בתחום (כפי שנעשה בהצלחה עם ענף המסעדנות, הקפה, והיין).

כשלון הבירמרקט אינו כשלון של התעשיה. אנשים רבים, כמוני וכמו חברי לבלוג (ולבירגיקס, ולמבשלת החצר), התחנכנו ולמדנו רבות בבירמרקט, ובעיקר בשיחות עם האנשים המקצועיים שעבדו שם. מרבית המבשלים והמבשלות החוזיות הקטנות שמובילות היום את השוק גדלו בתקופה שבה בירה ישראלית חדלה להיות מילה גסה (אם כי המחירים עדיין גבוהים), תודות למבשלת העם ולבירמרקט. 17 ניגשים למבחני ה-BJCP (ארגון ההסמכה לשופטי בירה) היו בפברואר, על מנת ללמוד כיצד לשפוט ולהעריך בירה איכותית, מרביתם נמצאים בסצנת הבירות בדיוק בגלל אותו מבחר וטעמים חדשים שהציג הבירמרקט. הבירבזאר, אותו ממשיך דרך רוחני של הבירמרקט, מונה כיום ארבעה סניפים, שכולם עושים חייל ומקדמים תרבות בירה ישראלית (יחד עם מבשלת הבירבזאר – "מבשלת הארץ" שמזינה מותגים חדשים ורעננים לשוק- מזכיר לכם מישהו?).

תעשיית הבירה הישראלית אמנם מתקדמת בצעדים קטנים (אבל בואו לא נשכח שעד לפני 10 שנים היו פה רק שתי מבשלות), אבל אין ספק שהחזון והקרקע שהניחו האחים בר אילן ימשיכו להנחות ולהוביל חולמנים ופנטזיונרים צעירים עם תשוקה לבירה, לעוד שנים רבות. ומה נאחל לאחים? בעיקר הצלחה, בריאות, ונחת.

 

חג שמח

ניצן.

Jacobus RPA - וואלה יופן הולנד

קצף הוא לא בירה ~ אמרה הולנדית

איזה כיף לנו! מבשלה נוספת נחתה לה בארץ, הפעם מבשלת יופן ההולנדית!

מותג הבירה יופן הוקם בשנת 1994 בעיר Haarlam שבהולנד, זאת לאחר מאות שנים שבה העיר היתה מרכז ביראי נחשב בהולנד החל מהמאה ה-14. בעקבות עליית הלאגר, ועליית מיסים על חלק מרכיבי הבירה בשנת 1916 נסגרה המבשלה האחרונה בעיר (לאחר שהיו 52 כאלו במאה ה-18). מבשלת יופן שמה לעצמה משימה: להחיות את הארלם כעיר בירה- ולהחזיר עתרה ליושנה. אפילו שם המבשלה "יופן" – משמעותו חביות של 112 ליטר בהן אכסנו את הבירה במאה ה-14 לאורך נהר הספארנה (Spaarne).

קרא עוד »

מידע על הבירה

סוג: , מבשלה: יופןארץ מוצא: יצרן: יופן
שתיתם? נהינתם? התאכזבתם? תנו בדירוג!
קול 1, ציון ממוצע 5.00 (ציון שקול 86%)

ברזל אייל אדמונית - לא צריך ישראל

בעיר אתה נכנס למסעדה, מובילים אותך אל שולחן נקי ואומרים: "שב בבקשה".
בקיבוץ, אתה מתיישב ליד שולחן נקי – ניגשת אליך העובדת ואומרת: "אל תשב, כי כאן כבר ניקיתי".

"בירה ברזל", כנראה המותג ה"פולני" ביותר שקיים בארץ (מתהדרת בסלוגן "לא רוצה? לא צריך"), או המותג האלים בארץ (מתהדרת בסלוגן נוסף- "לא רוצה, לך זד***") הוא פרי מוחם של שלושה קיבוצניקים מקיבוץ העוגן, הרואה אור משנת 2015 דרך מבשלת מוסקו– השמחה להציע לכל בעל חלום את האפשרות לממשו בצורה מסחרית (לטוב ולרע' ,תלוי את מי שואלים).
הבירה, שעברה מספר גלגולים, החל מ"אמבר" גנרי (מיני רבות שיוצאות מדלתות מוסקו דוגמת בירה רוג'ר, איזן ואלו שעוד יבואו), ועד למיצובה הנוכחי כ"אמבר בלגית", עתידה לקבל מתיחת פנים מיתוגית רצינית ב-2017, מעשה ידו של בוגר בצלאל.
קרא עוד »

מידע על הבירה

סוג: מבשלה: ברזלארץ מוצא: יצרן: מוסקושנת השקה: 2015
שתיתם? נהינתם? התאכזבתם? תנו בדירוג!
3 קולות, ציון ממוצע 3.00 (ציון שקול 63%)

Francis' Big Bangin' IPA - מי בדלת? אירלנד

Bang bang, he shot me down
Bang bang, I hit the ground
~Nancy Sinatra

בירה מקגרגל'ס (המותג המוביל של מבשלת הבירה Rye River), הגיחה לעולם יחד עם מבשלת האם אי שם ב-2013. החלום: להזניק את הכלכלה של עיירה קטנה (סלברידג') עם היסטורית בישול בירה שהחלה במאה ה-18.
כחלק מהחזון, נצמדו במבשלה לקונספט של "המשפחה הראשונה של בירות קארפט איריות". ב"משפחה" הזו, כל דוד או סבתא הוא סגנון בירה משל עצמו. בארץ נמצאים כבר מזה שנה מספר סגנונות, בהם הסטאוט, האייל האדום, והפייל אייל (כולן בירות זוכות פרסים בתחרויות שונות), וגם  IPA (בעבר Ned's, ועכשיו 'Francis) מדי פעם.

קרא עוד »

מידע על הבירה

סוג: , ארץ מוצא: יצרן: Rye Riverשנת השקה: 2013
שתיתם? נהינתם? התאכזבתם? תנו בדירוג!
קול 1, ציון ממוצע 5.00 (ציון שקול 86%)

מילק אנד האני - לפנק לפנק לפנק ישראל

ארץ זבת חלב
חלב ודבש… ~ עממי

אז אחרי שכבר טעמנו את האימפיריאל סטאוט של אלכסנדר, הגיעה העת לנסות בירה חורפית נוספת שלהם. מילק אנד האני הוא שיתוף פעולה בין אלכסנדר למבשלה הנודדת "מיקלר" (הלא הוא מיקל בורג ביורגסו), ליצירת בירה שהושקה בפסטיבל הבירה BEERS 2016. הבירה היא בסגנון מילק/ סוויט סטאוט (מחוזק- מכילה 8.4%), וכחלק מהרעיון להפוך את הבירה למשהו שמייצג את הארץ (חלב ודבש זה האובייס, אבל יש כאן גם תפוזים – רמז לתקופה שבה היינו מעצמת פירות הדר בקנה מידה עולמי).

צילום: יעל יצחקי

קרא עוד »

מידע על הבירה

סוג: , מבשלה: אלכסנדרארץ מוצא: שנת השקה: 2016
שתיתם? נהינתם? התאכזבתם? תנו בדירוג!
3 קולות, ציון ממוצע 4.33 (ציון שקול 83%)