Fuller's 1845 - קאסק בבקבוק אנגליה

"Give my people plenty of beer, good beer, and cheap beer, and you will have no revolution among them."

~ Queen Victoria

החיבור המיוחד שלי לאיילים בריטיים היה דבר מיידי. אני מוצא המון עניין בבירות מן הסוג הזה – בירות שעלולות להתפס כפשוטות (ויש שיוסיפו משעממות) עבור סף הריגוש הגבוה ואולי אף מעט שחוק שלנו. בעוד שבסצנה האמריקאית ממציאים את הגלגל בכל יום מחדש, ברוב המקרים, אני נותר מלא הערכה אל הדברים הפשוטים. אינני שמרן (טוב, אולי מעט) כשזה מגיע לבירה – ככל הנראה לא אסרב ל-IPA אמריקאי פריך בתוספת ליצ'י, או אימפיריאל סטאוט חלבי בתוספת קוקוס ושוקולד, אבל בסופו של יום, הבירות שהכי קרובות לליבי הן בירות דרינקאביליות – כאלה שנעים לשתות, ורצוי אחת אחרי השניה.

זה בדיוק מה שגרם לי להתאהב באיילים בריטיים – בירות שעושות כבוד לחומרי הגלם, למסורת ולמי ששותה אותן. כמבשל בירה ביתי, אני מוקסם מבירות שלא ניתן לשים בדיוק את האצבע על מה הופך אותן לכל כך טובות.

לאחרונה חזרתי מלונדון שהייתה פשוט חגיגה לחך שלי בכל הקשור לבירה. ביקרתי במבשלת Griffin (Fuller, Smith and Turner) המקסימה שנמצאת ב-Chiswick, ובפאבים אנגליים מסורתיים רבים. לטעמי, איילים אנגליים יומיומיים מהדהדים בדיוק בתדר המושלם שאליו התכוונו, כאשר הם נמזגים מ-Cask, או בלשון העם – Real Ale.

על קצה המזלג – Cask Ale היא בירה חיה שהועברה טרם סיום תסיסתה לחביות שנקראות Cask, וכך קיבלה את הגיזוז העדין. הבירה נמזגת כשהיא קרירה בלבד (טמפ' מרתף, לרוב בין 11-13°) והיא איננה מסוננת משמרים או מפוסטרת. תכונות אלה הופכות את הבירה לקלה מאוד לשתיה, ומאפשרות לשותה לחוש במלוא טעמה. בבירות מסוג זה טריות היא שם המשחק ועל כן תוקפן קצר מאוד.

נכון להיום, מי שהסתקרן ורוצה לשתות בירה בשיטת המזיגה הייחודית המדוברת, יכול לעשות זאת במקום אחד בארץ – Benny's Cask Ale Pub הנפלא, המוזג בירות Cask Ale ישראליות באטמוספירה אנגלית אותנטית. יש הטוענים (אני למשל) שזהו אחד הפאבים הטובים בארץ.

עוד על Cask Ale, Real Ale ולמה לדעתי הן מושלמות גם לצרכן וגם למזג האוויר הישראלי – בכתבה אחרת 🙂

אז מה כל ההקדמה הזו קשורה לבירה שבכותרת?

הו. אז עכשיו כשאנחנו יודעים מה זה Real Ale, אני שמח לשתף אתכם בהמלצה לבירה שלטעמי ממוקמת בקלות ברשימת 10 הבירות הטובות ביותר שזמינות בישראל.

Fuller’s 1845 היא בירה מסוג British Strong Ale אשר לא מיובאת לישראל בשוטף, אך כמות מוגבלת ממנה יובאה השנה במיוחד ע"י חברת הכרם עבור Beer & Beyond.

הבירה, כפי שמרמז שם הסגנון, הינה בעלת חוזק אלכוהולי מעט גבוה מהסטנדרטי (6.3% אלכוהול בנפח), הנארזת בבקבוקים לקראת סיום תסיסתה (בדומה לתהליך אריזת Casks) ומקבלת את הגזתה ע"י תסיסה שניה המתרחשת בבקבוק.
זוהי אחת מן הבירות הבודדות שהמבשלה אורזת באופן זה (להבדיל מהצורה הפופולרית – סינון והוספת CO₂ באופן מלאכותי). טרם שחרורה מהמבשלה אל המדף, הבירה מיושנת 100 ימים על מנת שתתבגר ותגיע לשיאה.

סקירת הבירה

ארומה: ריחות לתתיים מובהקים – קרמל ענברי, טופי, פירות יבשים ואגוזים קלויים.
פרחוניות כשותית אסרטיבית ומחמיאה לצד ריחות שמריים אנגליים קלאסיים – אגס ותפוח בשל.

צבע: ענברי-ברונזה עמוק ומשגע. ראש קצף צהבהב.

טעם: England in a glass. טופי, אגוזים ועוגת פירות אנגלית.
מתיקות בולטת בהחלט, שמאוזנת ע"י טעם כשותי ירקרק ומרירות גבוהה (52 IBU למיטיבי לכת) המסייעת בשתיית הבירה.

תחושת פה: גיזוז בינוני, גוף בינוני-מלא ומחמם.

זוהי ככל הנראה לא ה-בירה לשתות בים באוגוסט, אבל בהחלט בירה לשתות בבית הממוזג אחרי יום עבודה קשה.
הבירה תלווה באופן מקסים מנות בשר מגוונות, תבשילים ומאפי פאי שונים, אך תהווה התאמה נעימה גם למאפים מתוקים וקינוחי פירות שונים.

על מנת שתוכלו להנות מאופיה העשיר בצורה מלאה ולא מאולחשת, אמליץ לשתות אותה מעט פחות קרה מהרגיל – להוציא את הבקבוק מהמקרר כ-15 דקות טרם המזיגה אל הכוס. בנוסף, מומלץ שלא למזוג את הס"מ האחרון של משקע השמרים בבקבוק.

חושבים שמונטי פייתון צדקו באמירתם?
לא השתכנעתם ועדיין חושבים שהבירה האנגלית היא שטוחה וחמה?

אשמח לשמוע בתגובות.

לרוויה,
תמיר.

מידע על הבירה

סוג: , מבשלה: פולר'סארץ מוצא:
שתיתם? נהינתם? התאכזבתם? תנו בדירוג!
0 קולות, ציון ממוצע 0.00 (ציון שקול 0%)

TANK 7 ארה"ב

“Instead of water we got here a draught of beer…a lumberer’s drink, which would acclimate and naturalize a man at once—which would make him see green, and, if he slept, dream that he heard the wind sough among the pines.” ~Henry David Thoreau

לפעמים יש בירה שמגדירה עבורך סגנון, בין אם זאת ה-IPA הראשונה ששתית ונהנית ממנה (60 דק' של דוגפיש), סגנון חדש ולא מוכר שעושה עליך רושם מיד (nighttime של לגוניטס כמגדיר סגנון ה-IPA הכהה) או בירה קלאסית שנחשבת אבי הסגנון (מסתכלים עליך דובל).

TANK 7, הלא היא הסייזון האמריקנית מבית מבשלת בולברד היתה בדיוק כזו בשבילי. אי שם לפני כ-4 שנים, באחד מטיולי לחוף המערבי, שתיתי אותה ומאז כל מה שרציתי היה שהיא תיהיה כאן לידי. כשחזרתי לארץ, ניסיתי כמה וכמה פעמים לשחזר את אותה בירה בבית (הבירה שזכתה לשם "שלכת" ונמזגה לחברים). אף ניסיון לא היה בדיוק כמו אותה הבירה שזכרתי מפעם.

לפני מספר חודשים, קיבלתי מחבר (שהכיר את סיפור האהבה שלי עם הבירה הזו) תמונה של בקבוק TANK 7 – על המדף פה בארץ הקודש. אחרי יומיים כבר שתיתי אותה מחבית.

הודעה משמחת (צילום מסך)

אז כן, הבירה מיובאת, כמו שתי בירות נוספות של בולברד (single-wide ipa ו-the calling double ipa) ע"י חברת הכרם (שקנתה לפני כ-3 שנים את פעילות חברת נורמן פרמיום שהיתה היבואן הרשמי של דובל-מורטגט לארץ). למזלנו, מבשלת בולברד בעצמה נקנתה על ידי דובל לפני 5 שנים, מה שאיפשר את החיבור הנפלא הזה בין מבשלת בולברד וחברת הכרם ואת הגעת הבירה אלינו לארץ (בבקבוקי שליש ובחביות).

מצגת זאת דורשת JavaScript.

מבחינתי, TANK 7 מגדירה את סגנון ה"סייזון אמריקני". בירה שיודעת מאין היא מגיע:. היא מדגישה את שורשיה הבלגיים עם ארומות פלפליות וסיומת יבשה, סימן ההיכר של סגנון הסייזון.
בניגוד לדוד מאירופה, הסגנון עובר אמרקניזציה עם ארומות כשות הדריות מודגשות (אשכולית נותנת את הטון המרכזי) שמלוות את הפלפליות ליצירת ארומה מורכבת, מהסוג שלא נוטים למצוא בסגנון. שילוב הארומות עם הגיזוז הגבוה והסיומת היבשה מאפשרות לבירה הזו, למרות אחוז אלכוהול נכבד (8.5% בנפח), להשאר מרעננת, מרווה, ובעיקר כיפית לשתיה. אני מודה שאם היתה גרסה ב-4.5% של הבירה הזו, הייתי יכול להנות ממנה יותר (ולשתות יותר משליש לפני שהעלפון עולה עלי), אבל גם בנתונים הקיימים, היא בירה שקשה למצוא כמוה (ובמיוחד בשוק הישראלי נטול הסיזונים).

מידע על הבירה

סוג: , ארץ מוצא: יצרן: בולברד
שתיתם? נהינתם? התאכזבתם? תנו בדירוג!
קול 1, ציון ממוצע 3.00 (ציון שקול 67%)

פסטיבל הבירה מטה יהודה 2018

מה יהיה?

בשבוע הבא, בין התאריכים 4-5.7.2018 יתקיים פסטיבל הבירה הכפרית של מטה יהודה המסורתי, ויתארח זו השנה השניה באתר התיירות מיני ישראל. זכינו להיות מוזמנים  לסיור מקדים, על מנת שנוכל לספר לכם על כל הטוב שהולך לחכות בפסטיבל.

באירוע ישתתפו מספר מבשלות ישראליות, גדולות יותר וקטנות יותר, וימזגו מתוצרתן: שריגים, שפירא, באסטר'ס, מוסקו, ללה, בירו, six pack brewery, תוג ובשה-פלום.

למה לבוא?

נתחיל מהדבר העיקרי, במטה יהודה יש המון מבשלות. אתם יכולים לעשות סיור מבשלות (וזה אפילו יהיה מוצע – יותר על זה אח"כ), או שתנצלו את ההזדמנות שבה התוצרת של כל המבשלות האלו מרוכזת במקום אחד. תוסיפו גם קצת מוזיקה, הופעות וכמובן המיקום (אני עדיין נהנה מלראות את הדגם המוקטן של הגנים הבאהיים).

מה לשתות?

נתחיל באובייס: השקות.

הבירה היחידה שתושק בפסטיבל השנה היא שיתוף פעולה בין מבשלת שריגים ובין מבשלת גוצנברגר. הבירה, שהיא טוויסט על הפה-וויצן (מחוזקת בכשות ארומטית כמובן), תימזג לראשונה בפסטיבל ותהיה זמינה גם לשתיה בבירגארדן של שריגים בשבועות שלאחר הפסטיבל. החומרים לבישול הבירה, נסעו 21 (!) ימים מגרמניה ועד ישראל במסגרת האוריינט ראלי (מירוץ שמתחיל בגרמניה ומסתיים בירדן ועבר השנה בתורכיה, ומשם לנמל חיפה עד הגעתם לשריגים ברכב), ובושלו בשריגים לפני מספר שבועות.

אז למרות שאין לנו יותר מדי השקות לספר עליהן, עדיין יש כמה מבשלות שיתארחו בפסטיבל בפעם הראשונה, יחד עם מספר בירות עונתיות מעולות של מבשלות שאנחנו אוהבים. נתחיל!

שפירא IPA– הבירה, שכבר כתבנו עליה בעבר, נכנסה כאמור לרפרטאור של מבשלת שפירא המעולה, ותפגוש אותנו גם בפסטיבל במיני ישראל. הבירה, שמבושלת עם כשות סיטרה, ניחנת בארומות של פירות טרופים (בדגש על פסיפלורה-מנגו-ליצ'י) והיא בירה מרעננת וכיפית ליום קיצי וחם כמו שאנחנו צפויים לפגוש.

באסטרס לימונדה חמוציות – גם על ה"לא בירה" הזו כתבנו, משקה הלימונים והחמוציות (שמיובאות מקנדה!) הוא אחד המשקאות האהובים עלי בנוף האלכוהול הישראלי, והוא השותף הטוב ביותר לבילוי חם כמו ים, טיול, או פסטיבל במיני ישראל.

תמונה: israel21c.org

40 מעלות בצל -אני לא בטוח אם אי פעם סיקרנו את זה כאן בדפי הבלוג, אבל לפני מספר חודשים, התאחדו להן מבשלת הדג הלבן ומבשלת החלוץ תחת מותג אחד, תוג. מבין הבירות שלהן, תוכלו למצוא גם את זו בפסטיבל. הבירה, רמז למזג האוויר הגיהינומי שאנו חווים בארצנו, היא בירה מרעננת, בעלת מיגוז גבוה וארומות של פירות הדר.

בנוסף,ב-6 וב-13 לחודש, יתקיימו סיורים במבשלות של מטה יהודה, כך שתוכלו לבקר במבשלה שאת הבירה שלה אהבתם במיוחד (המלצתנו – הבירגארדן בשריגים וימי שישי בבאסטר'ס הם מהמהנים שיש בתחום בילויי הבירה).

וכמובן, הסיבה הכי טובה לבוא – אין משחקי מונדיאל בימי הפסטיבל, אז מה כבר יש לכם לעשות בבית?

 

בירות מומלצות לקיץ 2018

בשלהי החורף האחרון (שלא בדיוק היה ולא ממש מוכן לעזוב) הוזמנתי על ידי חברת Protary's Craft Beers – יבואנית בירות קראפט מהחביבות עלי – לאירוע חשיפת ההיצע שלהם לקיץ הקרוב (הקטלוג המלא – בסוף הכתבה).
באירוע, שהתארח בבר וחנות הגראולרים Beer Shop (עליה כתבנו בעבר), היו בירות, היו תזקיקים, היו סיידרים, היו משקאות  קלים – אבל קל לבחור – לא היה. ובכל זאת – הנה ההמלצות שלי לקיץ הקרוב:

קרא עוד »

בירה על הדרך

אחד מהדברים שאנשים לוקחים כמובן מאליו בתעשיית הבירה האמריקנית היא היכולת להגיע למבשלה האהובה עליך, לראות איזו בירה חדשה או עונתית מגניבה שנמזגת, ופשוט לקחת ליטר וחצי הביתה במיכל שניתן למילוי חוזר (גראולר בלעז). התחושה הזו של לקחת מיכל מלא בבירה טעימה כדי שגם חבריך יטעמו (הרי המבשלה לא תבקבק כל בירה מיוחדת שיוצאת משעריה),היא אחת מהראשונות שבתרבות הבירה האמריקנית.

בארץ, עד לא מזמן, התענוג של לחלוק בקבוק גדול של בירה עם חבריך היה שמור רק לבקבוקי בירות בלגיות שמגיעות בבקבוקי 750 מ"ל מהודרים, או בקבוקי בירות מבריה"מ לשעבר בבקבוקי פלסטיק של ליטר וחצי. לפני כמה שנים היו אלה ג'מס שהחליטו לנסות ולהכניס את תרבות הגראולרים לארץ עם בקבוקי זכוכית ממותגים שנועדו לשימוש חוזר (פעם ראשונה קונים את הבקבוק והבירה שבתוכו, ובשאר הפעמים רק את הבירה!) עדיין, השירות היה מוצע רק במבשלה עצמה בפתח תקווה, לא נגיש לכלל.

 

ואז, לפני בערך שנה, זה הגיע. תחילה נפתח הבירפוינט באשדוד (אני זוכר שהמחשבה הראשונה שלי היתה, "מגניב! אה רגע, זה באשדוד?")  ולאחריו צצו כמו פטריות אחרי הגשם גם סניפים באשקלון, רשל"צ, בת ים ועוד. אנשים ראו שהקונספט, מילוי של בקבוקים בגדלי ליטר וליטר וחצי, אשכרה מצליח! לא איחרו להגיע גם הבירסטיישן והבירשופ, כשכל אחת מחדשת בדרכה שלה.

בירסטיישן בשטרן 1 – מתוך עמוד הפייסבוק הרשמי

הבירשופ, עם סניפים שפרוסים בנתניה ותל אביב החלה גם להציע בירות שמבושלות ספציפית עבורה (בג'מס) ושניתן להשיג רק שם, כי "אם כבר כולם נמצאים בכל מקום, את הבירה שלנו אפשר להשיג רק כאן". מה שבאמת אהבנו הוא מגוון הקראפט המגוון שנמצא בסניפי הרשת, עם שמות כמו הדובים, הדיקטטור, רוג ,ושריגים, בבירשופ המגוון הרחב ביותר למי שמחפש את הקראפט והמיוחדות.

 

בירשופ נתניה – מתוך עמוד הפייסבוק

הרשת הגדולה ביותר, עם 11(!) סניפים היא הבירסטיישן שפזורה מבאר שבע ועד חיפה (כולל סניף אחד בשטרן 1, שהיה פעם מקדש של בירות קראפט ישראליות ואפילו חגגתי בו יומולדת עם שאר אנשי הבלוג אי שם ב-2013). הבירסטיישן מתהדרים בלפחות 30 ברזים בכל סניף, כשרובם בירות שמיובאות על ידי החברות הגדולות במשק, והמשקל של הקראפט כאן הוא מהקטנים.

בירפוינט רשל"צ – מתוך עמוד הפייסבוק

נציין לטובה גם את רשת הבירבזאר, גם שם נמזגות כל הבירות לתוך גראולרים ממותגים מזכוכית, אבל ללא מתקן ייעודי שמטרתו שמירה על הבירה ומניעת התחמצנות (בגדר מה שניתן). עדיין, אם תרצו להביא לחבריכם מהבירות המיוחדות שמבושלות עבור הבירבזאר במבשלת הארץ, זו כנראה הדרך הטובה ביותר להביא אותה לחבריכם.

מקומות נוספים המאפשרים מילוי בירה מהחבית הביתה הם "בירה נקודה" ברחובות, "ביר קלאב" בקריית גת, והאטצ' בשוק מחנה יהודה.

לנוחויותכם, מפת כלל השחקנים בשוק, תהנו 🙂 מכירים חנות שלא נמצאת כאן? שלחו לנו הודעה!