"חוק טוהר הבירה הבווארי" היה אחד הגורמים המשפיעים ביותר על הבירה כפי שאנו מכירים אותה כיום. בשנת 1516, ב-23 לאפריל, חוקק הדוכס וויליאם הרביעי את החוק, ובו קבע שבירה תכיל אך ורק מים, לתת שעורה וכשות.
לאחר מספר שנים הוספה לרשימה גם החיטה, ולאחר 350 שנים, עם הבנת תפקידם- גם השמרים.
חוק זה נחשב עד היום לתקן המזון / חוק להגנת הצרכן הראשון בעולם (המודרני, לפחות).
בחקיקת החוק יש כמה שיקולים:
- הגנה על הלחם: חשוב היה לשמור על מחיר הלחם נמוך על מנת שיהיה זמין לכולם. לכן נאסר לבשל בירה מדגנים שאינם שעורה, על מנת שהחיטה והשיפון יהיו זמינים לתעשיית הלחם. מאוחר יותר הותר להשתמש בחיטה.
- בקרה בריאותית: באותן שנים, טרם הבנת תהליכי הפיסטור ובטיחות המזון, נהגו להשתמש בצמחים שונים במטרה לשמר ולהאריך את חיי המדף של הבירה. חלק מהם היו מסוכנים לבריאות בשימוש או צריכה לא נכונים.
- מניעים דתיים: עם האיסור להשתמש בחומרי גלם אחרים, הוצאו למעשה מהרשימה תערובות צמחים פופולאריות אשר היו נהוגות בשימוש גם בטקסים פגאניים, אותם ניסתה הנצרות להדיר מהלגיטימציה הציבורית.