“Instead of water we got here a draught of beer…a lumberer’s drink, which would acclimate and naturalize a man at once—which would make him see green, and, if he slept, dream that he heard the wind sough among the pines.” ~Henry David Thoreau
לפעמים יש בירה שמגדירה עבורך סגנון, בין אם זאת ה-IPA הראשונה ששתית ונהנית ממנה (60 דק' של דוגפיש), סגנון חדש ולא מוכר שעושה עליך רושם מיד (nighttime של לגוניטס כמגדיר סגנון ה-IPA הכהה) או בירה קלאסית שנחשבת אבי הסגנון (מסתכלים עליך דובל).
TANK 7, הלא היא הסייזון האמריקנית מבית מבשלת בולברד היתה בדיוק כזו בשבילי. אי שם לפני כ-4 שנים, באחד מטיולי לחוף המערבי, שתיתי אותה ומאז כל מה שרציתי היה שהיא תיהיה כאן לידי. כשחזרתי לארץ, ניסיתי כמה וכמה פעמים לשחזר את אותה בירה בבית (הבירה שזכתה לשם "שלכת" ונמזגה לחברים). אף ניסיון לא היה בדיוק כמו אותה הבירה שזכרתי מפעם.
לפני מספר חודשים, קיבלתי מחבר (שהכיר את סיפור האהבה שלי עם הבירה הזו) תמונה של בקבוק TANK 7 – על המדף פה בארץ הקודש. אחרי יומיים כבר שתיתי אותה מחבית.
אז כן, הבירה מיובאת, כמו שתי בירות נוספות של בולברד (single-wide ipa ו-the calling double ipa) ע"י חברת הכרם (שקנתה לפני כ-3 שנים את פעילות חברת נורמן פרמיום שהיתה היבואן הרשמי של דובל-מורטגט לארץ). למזלנו, מבשלת בולברד בעצמה נקנתה על ידי דובל לפני 5 שנים, מה שאיפשר את החיבור הנפלא הזה בין מבשלת בולברד וחברת הכרם ואת הגעת הבירה אלינו לארץ (בבקבוקי שליש ובחביות).
מבחינתי, TANK 7 מגדירה את סגנון ה"סייזון אמריקני". בירה שיודעת מאין היא מגיע:. היא מדגישה את שורשיה הבלגיים עם ארומות פלפליות וסיומת יבשה, סימן ההיכר של סגנון הסייזון.
בניגוד לדוד מאירופה, הסגנון עובר אמרקניזציה עם ארומות כשות הדריות מודגשות (אשכולית נותנת את הטון המרכזי) שמלוות את הפלפליות ליצירת ארומה מורכבת, מהסוג שלא נוטים למצוא בסגנון. שילוב הארומות עם הגיזוז הגבוה והסיומת היבשה מאפשרות לבירה הזו, למרות אחוז אלכוהול נכבד (8.5% בנפח), להשאר מרעננת, מרווה, ובעיקר כיפית לשתיה. אני מודה שאם היתה גרסה ב-4.5% של הבירה הזו, הייתי יכול להנות ממנה יותר (ולשתות יותר משליש לפני שהעלפון עולה עלי), אבל גם בנתונים הקיימים, היא בירה שקשה למצוא כמוה (ובמיוחד בשוק הישראלי נטול הסיזונים).
