ביקורים וטיולים

״יש שני דברים שאני שונא- בירה חמה ונשים קרות״

המשפט הסקסיסטי הזה משויך בדרך כלל לווינסטון צ׳רצ׳יל.

מי שמכיר קצת את תרבות השתיה הבריטית יכול להבין שמשהו במשפט הזה נשמע קצת מוזר.
בעוד שבכל העולם הפרסומות לבירה זועקות "ice cold"! בליווי קולות גיזוז מפתים- בממלכה המאוחדת עדיין שותים בירה, איך נאמר? קצת אחרת- בטמפרטורת החדר, וללא גיזוז.
ובכן ליידיס אנד ג׳נטלמן- החל מהיום- תרבות השתיה הבריטית עשתה עלייה לישראל.

אז על מה בכלל מדובר פה? איך שותים בירה באנגליה?
בזיכרון הקולקטיבי של רובנו קיים התיאור הציורי של חבית בירה עגלגלה מעץ, אותה מנקבים בברז בעזרת מכות פטיש נמרצות- טוב, בדיוק על זה אני מדבר.
מדובר, בעצם, על שיטה וותיקה ומסורתית בשם real ale או cask ale- ישירות מהחבית.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

את חווית הקאסק אייל מביא אלינו לכפר סבא בני קריגר.
בני, שמילדותו מבלה זמן רב באי הבריטי בעקבות קשרי משפחה ואהדתו לקבוצת סלטיק- החליט להביא את הבשורה לקהילת האוהדים בישראל.
ההתחלה הייתה צנועה והתמקדה בייבוא של מותגי בירה בריטיים, ולאט לאט, כמו משוגע אמיתי לעניין- החליט בני להביא לפה את הדבר האמיתי ולפתוח פאב קאסק אייל אסלי מסורתי- ראשון בארץ הקודש, לפחות מאז מסעות הצלב.

את הבירה ממלא בני, כנהוג, ישירות ממיכלי התסיסה במבשלות המקומיות המעולות שיש לנו בארץ- שריגים, מוסקו, מבשלת העם, שפירא ועוד.
הבירה עוברת לחביות הנירוסטה הקטנות, והן- לחדר האיחסון והקירור בפאב.
לאחר התייצבות הבירה מתקבלת בירה צלולה להפליא עם טיפטיפונת גז שמצליח בכל זאת להיווצר בחבית- ואז מגיע הרגע.
בני מנקב את החבית בעזרת הברז והפטיש, מוסיף נקב נוסף לכניסת אוויר- ואפשר להתחיל לשתות.
אז זהו, שעוד לא.
במקום למזוג את הבירה ישירות מהחבית, מתהדר הפאב במערכת מזיגה ייחודית הכוללת משאבה ידנית (ללא גז- כבר אמרנו) אשר שואבת את הבירה החמימה- קרירה אל הברזים המגניבים ביותר שתראו.
כמו זרם מקלחת- הבירה קולחת אל הכוסות (גם הן- במידות בריטיות מדויקות) במספר זרמים רב ובלחץ גבוה. דבר זה מאפשר ליצור ראש קצף יפהפה על אף היעדר הגיזוז.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

ככה, בטמפרטורת החדר, בלי גיזוז, ועם ראש קצף ריחני- אפשר לשתות ולשתות ולשתות ו… טוב, הבנתם כבר. תחזרו במונית.

מקווה שאתם כבר סקרנים, כי אני ממליץ מאוד לבוא לשתות בפאב הקטן שרק נפתח. גם אם לא ניסיתם קאסק אייל מעולם- אני בטוח שעד סוף הכוס תתאהבו.
רק תבואו שבעים- משום שכרגע התפריט מציע לנו פלטת גבינות או פלטת נקניקים לנשנוש.
כעת ניתן להזמין דרך בני פיצות (טעימות אבל לא מאוד גדולות) שמגיעות צ'יק צ'ק מהפיצרייה הסמוכה.

ומי שעדיין קצת חושש- יש גם בקבוקים רגילים וקרירים לכל דורש. פחדנים.

Benny's cask ale pub
ירושלים 46, כפר סבא

לרוויה, בהצלחה בני,

יוחאי.

ותודה לענבר פישר המקסימה על התמונות

מכירים את זה שאתם טסים חזרה הביתה ויש לכם אופציה בין קונקשן בפרנקורט וקונשקן בבריסל? הבחירה היא הרי ברורה. הרבה יותר קל לשרוף 12 שעות באחת ממדינות הבירה הכי מפוארות בעולם. כמובן שאני לא מבין דבר וחצי דבר בבלגיה, ולכן פניתי לאיש שמכיר את בלגיה כמו את כף היד שלו, שחר הרץ.
שחר הוא הבעלים של מיזם הבירה Beer and Beyond, ומדריך טיול הבירה לבלגיה מטעם המיזם כל שנה . אם יש מישהו שידע מה יש לעשות בבלגיה 12 שעות, זה שחר.

אז נתחיל מההתחלה, נחתתי לתוך בוקר ערפילי וקר (אמנם לא קור של ניו יורק אבל עדיין), ומיד מיהרתי ליעד הראשון שהציב לי שחר, מבשלת קנטיון, השוכנת כ-10 דקות הליכה מתחנת הרכבת בריסל-מידי. אחרי ארוחת בוקר קלילה (בייגל וקפוצ'ינו) כיוונתי את הוויז ויצאתי לדרך. היה מדובר באמת במרחק הליכה , ותוך כמה דקות ניצבתי מול המבשלה.

כשנכנסים למבשלה מריחים ריח שלאיו דווקא יתאים לכל אף.
בעבר בישלתי ברלינר וויס, והריח החמוץ והדי דוחה של התסיסה הזכיר לי נשכחות (שאני מעדיף שהיו נשארות בנבכי הזכרון שלי). לפי דבריה של המדריכה לעת מצוא, שאותה ראיתי מדקלמת את אותה היסטוריה לכל נכנס בשער, המבשלה היא אחת משתיים בלבד הפעילות בבריסל, המייצרות למביק בצורה המסורתית.  ז"א – בישול הבירה לפי מתכון עתיק יומין, קירור באוויר הלילה של בריסל, ותסיסה ספונטנית, פראית.

קרא עוד »

People who drink light 'beer' don't like the taste of beer; they just like to pee a lot.

-Capital Brewery, Middleton, WI

מבלי לדעת אפילו, הגעתי לניו יורק בשבוע הבירה שלה. העיר חוגגת את מסורת הבירה שלה (זאת השנה השניה בלבד) ע"י הרחבת השעות השמחות בבארים, הגשת ארוחות המותאמות לבירות בכל מיני מסעדות בעיר, וכמובן אירוע הדגל, פסטיבל הקראפט בנשקיית לקסינגטון (ובלעז, Lexington Armory).

האולם הענק מתאים בדיוק לאירוע מהסוג הזה, כשמינוס עשר מעלות (צלזיוס כן?) בחוץ, ובערך 30 מעלות בפנים, נדרשת כמות יפה של בירה בשביל להתרענן. וזו כמובן מטרת הפסטיבל: לטעום כמה שיותר סגנונות מכמה שיותר מבשלות.
בפסטיבל התארחו 75 מבשלות, רובן מהחוף המזרחי של ארה"ב (ניו יורק, מאסאצ'וסטס, קונטיקט, פנסיבלניה) וכמה מהווסט קואסט (כמה מאורגון, וושינגטון ובעיקר קליפורניה).

החוויה מתחילה (איך לא) בבדיקת ת"ז\דרכון\רישיון, העיקר שאתם בני 21, ולאחר מכן הצגת הכרטיסים (55$ דולר לאדם לאחד משלושת הסשנים היומים, כאשר כל סשן הוא שעתיים וחצי של הנאה צרופה, או 65$ לחבילת הVIP שנותנת לכם עוד שעה בתוך האולם).
לאחר הצגת הכרטיסים אתם מקבלים כוס של 2 אונקיות (או 60 גרם לערך) שבה תטעמו כל יחפוץ כבדכם.
הטריק די פשוט: הולכים לדוכן, ומבקשים מהמוזג לטעום את אחת משתי הבירות שהביא לתערוכה (היו כמה מבשלות שהביאו רק בירה אחת, אבל הן היו שוות את זה). אין צורך להגיד שאפשר לשתות כמה שרוצים מכל בירה שרוצים, אבל אני באתי לפסטיבל עם מטרה אחת, לטעום כמה שיותר בירות מכמה שיותר מבשלות, חלק בשביל השראה לבישולים שלנו, וחלק פשוט בשביל להעריך את יד האמן של המבשלים הנוכחים בכנס.

בסופו של דבר הגעתי לבערך 50 בירות שונות, רובן IPA אמריקאיות מרירות וארומטיות, עם כמה סאיזונים ופורטרים מעושנים בין לבין. לא היו יותר מדי הפתעות (חוץ מסטאוט אוכמניות שהיה מעניין (לא אמרתי טעים), בארלי ווין שיושן בחביות ברבן (טעים), וIPA מבוססת שיפון (עדיין חלוק בנושא)).
ה-IPA התחלקו לכמה קטגוריות – מרות מאוד, ארומטיות מאוד, וכשותיות מאוד, ולעיתים רחוקות , כל השלוש.

קרא עוד »

מכירים את זה שאתם חייבים לשבור שגרה, לעלות על מטוס, ולהתעופף לחו"ל? זהו סיפור שמתחיל בדיוק בהרגשה הזאת ושהתפתח לטיסה לברצלונה, העיר השלישית הכי מתוירת בעולם, ואם תשאלו אותי, עיר בירה מופלאה.

אז אחרי שתכננו את מסלול הטיולים הכל כך צפוי בברצלונה (פארק גואל, סגרדה פאמיליה, הרובע הגותי וכו'), חיפשנו את הברים הכי טובים ליד כל אחד מהם (או אפילו במרחק הליכה יחסית סביר). למזלנו, אתר רייטבייר המעולה אץ לעוזרנו ומצאנו את עצמנו עם רשימה נכבדת של מקומות שחייבים לבקר.

כאן מונחים לפניכם אותם ברים שבהם ביקרנו (חלק אפילו יותר מפעם אחת), ומחשבותינו עליהם, ואם אתם מגיעים לברצלונה, יש כמה שחבל לפספס.

BierCab – גולת הכותרת של ברי הבירגיקס בברצלונה, וכנראה אחד הברים הטובים ביותר שביליתי בהם בחיים. הבר נמצא באזור קרוב למרכז (כ15 דקות הליכה מכיכר קטלוניה), וטומן בחובו 30 ברזים מתחלפים המחוברים למערכת דיגיטלית מתוחכמת. בכל רגע נתון אפשר לדעת מה יש בכל ברז, של איזו מבשלה, אחוזי אלכוהול וIBU. בשני הביקורים שלנו שם (פשוט היינו חייבים לבקר שם שוב) ישבנו על הבר. בפעם הראשונה שלנו שם, חשבנו לשבת על הבר ולפתח שיחה עם הברמן (שהיה ברמן נחמד, אדיב ומקצועי), אך לצערנו האנגלית שלו היתה קצת לוקה בחסר בשביל שיחה עמוקה ואמיתית על תרבות הבירה בישראל. למזלנו, pinta ופיינט הן מילים תאומות, ובשביל להזמין פיינט מהחבית לא צריך להתאמץ יותר מדי. בבר יש גם מגוון גדול של בירות מבקבוק ,המון בקבוקים מקומיים שאליהם מצטרפים בקבוקי קראפט אמריקאים כמו rogue, green flash וגם בקבוקים אירופאים אחרים כמו mikeller וevil twin. מבחר הבירות מהחבית היה אדיר, כל דבר שאתם יוכלים לחשוב עליו החל מקוואד מיושנת בחביות אלון (2012  De Struise Pannepot Reserva – בירה פשוט מדהימה, הטובה ביותר בטיול) ועד 4 סוגים שונים של DIPA (של מבשלות Nogne, Naparbier ועוד מבשלה מקומית שאינני זוכר). המון פייל איילים כשותיים ונחמדים, כמה סאיזונים (שוב Nogne מככבת), ובנוסף גם כמה סוגים שזאת היתה הפעם הראשונה שאני טועם אותם, למשל Imperial India Pilsner או Imperial Rye Porter או אפילו Wet Hop Ale (שהיה כשותי מאוד וכמעט נעדר מרירות , בירה מוזרה מאוד). האוכל בבר נחשב טוב, אם כי אנחנו לא טעמנו שום דבר מעבר לקרוקטים עם הירקות שהברמן הביא לנו על חשבון הבית. השירות היה מעולה, כל הברמנים (שלושה בסה"כ) היו מקצועיים, נתנו לנו לטעום מכל מה שרצינו לפני ההחלטה על פיינט או חצי פיינט כזה או אחר. האווירה מעולה, עם מוזיקה נינוחה ברקע, וכל הבר מעוצב בסגנון עכשווי מאוד- הרבה עץ, מראה מאוד אורגני. אנחנו בילינו שם ב30 בינואר ובראשון בפברואר, חשוב לציין שב31 בינואר התקיים Tap Takeover של מבשלת Nogne על הבר, וכי הברמן היה נוכח במקום,. לצערנו פספסנו אותו, אבל היינו שם למחרת ונהננו מעשרות בירות של Nogne שנשארו מהיום החולף (בניהן Nogne 500 וSai המעולות). בקיצור אם אתם בברצלונה, זה הבר להיות בו. פיינט (470 מ"ל) של בירה ממוצעת עולה 5 יורו שזה בקירוב 24 שקלים שזה בקירוב זול. בנוסף אפשר למצוא פה גם בירות נדירות מאוד בבקבוק (נניח בארלי ווין משנת 98 של rogue), והמחיר בהתאם.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

קרא עוד »

באמצע אוקטובר נפתח לו בר חדש בשם ארץעיר. הבר מתהדר ב40 סוגים של בירות ישראליות, חלקן מחבית וחלקן בבקבוק, ביחד עם קונספט מיוחד ושונה. קיבלנו הזמנה מיחסי הציבור של הבר לבוא לשבת בו, והלכנו. להלן הרשמים.

ארץעיר ממוקם ברמת החייל, בתל אביב. הגענו לבר באיזור 21:00 ביום חמישי. חנייה חופשית אין כל כך באיזור הזה, אבל יש די הרבה חניונים בתשלום די סמלי. הבר יושב בתוך מתחם חצי מקורה, לא ממש על הכביש. כשהגענו, המארחת שאלה אותנו לגילנו. כמובן ענינו לה 21-22, והיא ישר אמרה שהכניסה היא ל23 ומעלה, מה שדי הפתיע אותנו מכיוון שהוזמנו למקום. תוך כדי שניסינו להסביר שאנחנו מהבלוג ושהוזמנו, הסתובב בחור שישב על הבר וקרא למארחת. לא ברור לי אם זה כי הוא זיהה את החולצה של הבלוג שיוחאי לבש או שסתם הבר לא היה מלא במיוחד והוא הבין שככה הוא יאבד לקוחות פוטנציאלים, הוא אמר לה שני מילים ונכנסו. אני באמת לא מבין ברים שמגבילים כניסה ל23, או כל הגבלת גיל מלבד 19 ומעלה (על מנת לא להכניס ילדים שבדיוק מלאו להם 18 והם באים בעיקר בשביל לשתות ללא הבחנה). יש בני 23 שמתנהגים כמו בני 18 ובני 20 שמתנהגים כמו 27. חבל.

הבר מעוצב כמו סלון ישראלי משנות ה60-70, ורואים שהושקעו פרטים רבים על מנת השרות אווירה כזו – הבר יושב במעין מחסן ישן, הכיסאות והשולחנות מעוצבים בסגנון רטרו, המנורות, פתחי המזגן, ואפילו הכניסה לשירותים מותאמים לסיטואציה. המוזיקה נמצאת בעוצמה טובה לדעתי, כזאת שמספיק נמוכה כדי לא לצעוק שמדברים, אך בהחלט לא ניתן להתעלם ממנה. בחירת המוזיקה טובה, עם מינון די שווה של שירים ישראליים ולועזיים, מכל התקופות והסגנונות. קהל היעד הוא מבוגרים וצעירים כאחד, וניתן היה למצוא מכל הסוגים רק בזמן שהיינו שם.

מקומות הישיבה מתחלקים ל3 – על הבר, על שולחנות כמעט בגובה של בר, או תאים קטנים מוגבהים שבהם שולחנות רגילים. בין התאים ישנן תמונות די גדולות הקשורות בדרכים שונות לבירות ישראליות כמו פוסטר של נגב, דובים, רונן ועוד. אנחנו ישבנו על שולחן מוגבה וקיבלנו כל אחד שני תפריטים – אחד של בירות והשני של אוכל ואלכוהול "כבד".

כמו שכתבתי בתחילת הכתבה, בבר יש כ40 סוגים של בירות ישראליות. את אלה מהחבית ניתן להזמין בגדלים של 160 מ"ל, שליש, חצי וקנקן (ליטר). המחירים של שליש מחבית נעים בין 22 ל30 ש"ח, ואילו חצי ליטר נע בין 32 ל40 ש"ח, כש40 זה מעט יקר, וכנראה שאלה הבירות שמיוצרות במקומות יותר רחוקים בארץ. הקנקן עולה סביב ה75 ש"ח. גילוי נאות – הגענו ביום ה2 של חנוכה, ולכבוד החג היה מבצע – שתה חצי שלם על שליש. הרווחנו. יוחאי הזמין מלכה אדמונית, אני הזמנתי בזלת אייל ענברי. ניצן לא שתה, כי מישהו צריך לנהוג הביתה.

תפריט האוכל מחולק ל"חי" (בשרי), "צומח" (לא בשרי/תוספות), ודומם (קינוחים). כל אחת מהמנות מגיעות בשלושה גדלים – "מנה בקטנה", שמיועדת לנישנוש, "מנה אישית" שמיועדת לסועד אחד, ו"מנה חברתית" שמיועדת ל3-5 סועדים. יוחאי לקח מנה אישית של סביח, ניצן ואני התחלקנו ב3 מנות אישיות של סנדוויץ' רוסטביף, ביסלונים – שהם רצועות עוף בציפוי פירורי לחם וביסלי גריל (!), וצ'יפס בתיבול "נגב" – צ'יפס בתיבול גריל ישראלי.

איך שסיימנו את ההזמנה קיבלנו צלוחיות קטנות של גרעינים שחורים וחמוצים, וניגש הבחור שישב על הבר והזמין אותנו (ואת כל שאר היושבים בבר) להדלקת נרות. הנמיכו את המוסיקה, ברכו, ובסוף אפילו הגישו סופגניות חמות וטריות (וכשרות, שהרי הבר כשר) ממולאות בריבה ושוקולד יחד. היה מעולה.

האוכל והשתייה הגיעו כמעט באותו זמן ודי מהר, והשירות בכללי היה מצויין – כששאלתי שאלה לגבי איזה רוטב 2 המלצריות והמארחת ענו לי במקהלה. רק "בעייה" אחת – כדאי היה להזהיר שמנה אישית אחת מיועדת לאדם שאוכל המון. ובא רעב. המנות היו מאוד גדולות וממש שוות את המחיר שלהן. יוחאי סיים משהו כמו 3/4 מהסביח, ניצן ואני סיימנו את הכריך (שהיה טעים אבל קצת מבאס – הבשר היה קר. יש לציין שהמלצרית ציינה את הפרט הזה בהזמנה, אך החלטנו ללכת על הכריך בכל מקרה). מהביסלונים (שהיו פשוט מעולים) ומהצ'יפס (שגם הוא היה מאוד מיוחד וטעים) נשאר יותר מפירורים, פשוט מחוסר מקום מוחלט של שנינו. היו גם רטבים טובים ללא הגבלה. הבירות עצמן הרגישו מתוחזקות ברמה מקצועית וגבוהה, הן היו טריות רעננות ומלאות, והכוסות היו נקיות.

נקודה נוספת המשרה אווירה של ישראליות היא שעל המפיות עצמן מצויירות תמונות של המצאות ישראליות כגון טאקי, דוד שמש וטפטפות, וליד התמונה מספר מילים המסבירות על ההמצאה. בהחלט מעורר חיוך. בסוף הארוחה אפילו קיבלנו 3 צ'ייסרים של וודקה אשכולית אדומה שנקראו בחשבון "צ'ייסר פינוק".

מלבד עניין הגבלת הגיל, כל הערב היה מהנה מאוד, טעים ומפוצץ, ובהחלט היה שווה. אני שמח שהגענו וישבנו בארץעיר, ואני בהחלט אשמח לחזור לשם פעם נוספת.

בברכת חנוכה שמח ולחיים,

שחף.