אני רוצה בירה מסוג עם גוף , וגיזוז .

אני רוצה שתחושת האלכוהול תהיה , והמרירות .

סקירות

ת'ורנברידג'

ההיסטוריה

באחוזת ת'ורנברידג', בשנת 2005, עם מערכת בישול קטנה של פחות מ-2,000 ליטר – נפתחה מבשלת בירה. מבשלה שעתידה להיות אחת מחלוצות העידן החדש בבריטניה ואף להחשב כמבשלת הקראפט הראשונה באי המלכותי.
שני שותפים עסקיים, ג'ים האריסון וסיימון וובסטר, החלו את תהליך ההקמה עוד ב-2004 עם שיפוץ המבנה בדרבישייר והכנתו להתקנת המבשלה. כשנה מאוחר יותר נכנסו לעבודה שני ברומאסטרים צעירים ולהוטים – סטפאנו קוסי ומרטין דיקי. אם השם של דיקי מוכר לכם – סימן שאתם בירגיקס אמיתיים. אם לא – דיקי הפך מאוחר יותר להיות אחד משני המקימים של מבשלת BREWDOG הסנסציונית.

הגישה

התנגשות האמונות של "מסורת" מול "חדשנות" לא פוסחת גם על עולם הבירה. חלק מהמבשלות והצרכנים נחושים בדעתם שרק המסורת נכונה ואלו הבירות הטובות בעולם, לעומת אלו שמאסו בכל הבירות ה"רגילות" וה"משעממות" הלהוטים לחדש ולהתנסות כל הזמן.
כאן, לדעתי, אפשר למצוא את אחד המאפיינים החשובים של מבשלת ת'ורנברידג' – היכולת לגשר ולחבר בין "העולם הישן" ו-"העולם החדש" של הבירה. ת'ורנברידג' משלבים בישול בירות מסורתיות ובירות קראפט מודרניות, ושימוש בשיטות בישול ומזיגה בריטיות קלאסיות לצד פרקטיקות חדשות. בירות קראפט בפחיות? יש. בירות במזיגה קלאסית מהקאסק? יש. בירות אירופאיות מסורתיות כמו ביטר, חיטה בווארית וקולש? יש. חמוצות? יש. שילובים מודרניים כמו סטאוט עם פירות יער? יש יש ויש.

הקפיצה

הבירה הראשונה שבושלה בפברואר 2005 במבשלה הקטנה נקראה "Lord Marples" . ביטר בריטי קלאסי, סגנון שהוא בערך שם נרדף לבירה בקרב הצרכנים הבריטיים הותיקים. לא מפתיע שהבירה הפכה להיות אחת מבירות הבסיס שלהם.
אבל זו לא היתה אבן הדרך שהקפיצה את המבשלה הצעירה לכותרות ופתחה בפניהם את דרך המלך. אחרי שנתנו כבוד למסורת – נתבקשו שני הברומאסטרים הצעירים ליצור משהו נועז יותר (במונחים של 2005, כן?). כך נולדה IPA בחוזק אלכוהולי של 5.9% ועם 55  יחידות מרירות (היום זה לא נחשב כ"כ קיצוני) – JAIPUR שמה. אנקדוטה מעניינת היא שמאוחר יותר התבסס דיקי על הבירה הזו כאמא הרוחנית של בירת הדגל של ברודוג – PUNK IPA.
יצירת הבירה JAIPUR, שהיום מהווה בערך 50% מכלל הייצור של ת'ורנברידג', נחשבת לנקודת הזינוק של המבשלה לראש הטבלה.
כשאני כותב "ראש הטבלה" אני מתכוון לזה פשוטו כמשמעו: ב- 14 השנים שחלפו מהקמתה הספיקה מבשלת ת'ורנברידג' לקטוף למעלה מ-350 פרסים ומדליות (אם נשחק בחילוק עם המספרים – זה יוצא למעלה מ-25 מדליות בשנה. בערך 2 בחודש. שבוע כן שבוע לא? בקליל) ואף להגיע ב-2014 למקום הראשון בדירוג של ה-BBC כיצרן המשקאות הטוב ביותר (תוך שהיא עוקפת את ברודוג, לתחרותיים שבקהל).
הצורך בגדילה התברר מהר מאוד וכך ב-2009 נפתחה המבשלה המחודשת, מה שפינה את המבשלה הישנה לפרוייקטים מרגשים חדשים של בישול בירות נסיוניות, מהדורות מיוחדות, ושיתופי פעולה מרתקים עם מבשלות רבות כולל השמות הגדולים מארצות הברית (למשל – ברוקלין וסיירה נוואדה).

היום

מאז הגדילה הראשונה ב-2009 ועד היום עברה מבשלת ת'ורנברידג' עוד 3 הגדלות, והיא ניצבת מול הגדלה נוספת במהלך 2019. יכול להיות שההדרגתיות הזו, מבלי לקפוץ מעל הפופיק, היא אחד הגורמים המאפשרים למבשלה האייקונית הזו לשמור באופן הדוק על האופי והאיכות, מבלי להתפשר. יכול להיות שהשילוב שהמבשלה יודעת לעשות בין מסורת וחדשנות, דחיפה קדימה ואיפוק, אחראי ללמעלה מ-375 בירות ברזומה, רשת קטנה של 7 פאבים ושיווק אל למעלה מ-35 מדינות כשהם עדיין עצמאיים לחלוטין, דבר שכבר לא מובן מאליו בתעשיה של היום (ואפילו פודקאסט יש להם!).

ישראל

עוד לא הגענו לאמצע 2019, וכבר יש דברים מרגשים שמראים על המשך ההתקדמות של שוק הבירה המקומי. אבן דרך נוספת היא תחילת היבוא של ת'ורנברידג' לישראל על ידי חברת פרוטרי – Protary's Craft Beers.
שלוש בירות מבירות הדגל של המבשלה מצאו את דרכן לארץ. חברת פרוטרי ביקשו שאסכים לקבל בקבוקים לכתוב עליהם. אז הסכמתי. בואו נראה מה יש לנו פה:

Edit

AM:PM אנגליה

אם הייתי צריך לתרגם את השם של הבירה הייתי קורא לה "בוקר וצהריים". ואלו בדיוק הזמנים  שהבירה הזו מתאימה להם: תמיד.
מדובר ב-Session IPA (כלומר – IPA "חלשה"), שזהו סגנון שנועד לתת לנו את כל העושר הכשותי של IPA, בארומות ובטעמים והמרירות – אך בצורה קלה לצריכה. הסגנון מתאפיין באחוז אלכוהול נמוך יותר מ-IPA רגילות (4.5%) ובגוף קליל יותר שמטרתם לעזור לבירה להיות שתיה יותר (מה שמכונה בלעז "drinkability"). כך מכוונים היוצרים שנשתה את הבירות ב"סשן" – ברצף.
אני שמח לומר שמבחינתי הבירה הזו משיגה את המטרה באופן נהדר:
מדובר על בירה בגוון צהוב-זהוב, עם ראש קצף לבן קטן וגיזוז בינוני והמון ארומה שנישאת מעלה. ריחות כשותיים הדריים וטרופיים של פסיפלורה ואננס, שממשיכים גם בטעם, יחד עם מרירות מובחנת אבל לא אגרסיבית מדי. הגוף, כמצופה, מאוד קל והדרינקביליות גבוהה ביותר.
זו בירה מאוד מרעננת, עשויה היטב ומשקה שאני אשמח שיהיה לי זמין בקיץ. כיף מאוד.

מידע על הבירה

סוג: , מבשלה: Thornbridge ת'ורנברידג'ארץ מוצא:
שתיתם? נהינתם? התאכזבתם? תנו בדירוג!
0 קולות, ציון ממוצע 0.00 (ציון שקול 0%)
Edit

JAIPUR

אז כמו שנכתב בחלק המבוא על המבשלה – מדובר בבירת הדגל שלהם. זה, כמובן, העלה את הציפיות שלי, וכידוע: כגודל הציפיה – גודל האכזבה. אקדים ואומר שאני כותב מה שחוויתי משתיה ראשונה של הבירה ושאני מתחייב לשתות אותה שוב בעתיד, כי אני חושש שמדובר היה בבקבוק פחות תקין.
החלק המיידי שמפתיע בבירה הוא הצבע שלה – מדובר על גוון צהוב בהיר ביותר, על גבול הלימוני, מה שגורם לי לחשוב שהשימוש כאן הוא בלתת בסיס בלבד, ללא לתתים ייחודיים המקנים עוד עושר טעמים, על מנת לשים את הכשות בחזית.
לבירה היו ארומות מאוד לא אופייניות ל-IPA אשר לרוב נובעות מהשמרים: ניחוחות בננה, בצק ומעט גופרית שכולם יתפסו כטעמי לוואי בסגנון זה ולכן מעלים לי את החשד שמדובר היה בבקבוק פגום. מאכזב אבל קורה.
החוויה הזו ממשיכה גם בטעם, בו ניתן היה לחוש את עושר טעמי הכשות ברקע, אך את אותם טעמי לוואי באופן ברור (את הבקבוק חלקתי גם עם חברים שאינם פלצנים כמוני והם הרגישו גם). המרירות לוותה גם בעפיצות בבסיס הלשון ובאופן כללי הבירה הרגישה כמו משקה שאמור להיות טוב בבסיסו אך איבד מעט את הדרך.

מידע על הבירה

סוג: , מבשלה: Thornbridge ת'ורנברידג'
שתיתם? נהינתם? התאכזבתם? תנו בדירוג!
0 קולות, ציון ממוצע 0.00 (ציון שקול 0%)
Edit

HALCYON אנגליה

 


הבירה השלישית של ת'ורנברידג' בסדר אלכוהולי עולה: IPA אימפריאלי. כלומר – IPA חזקה ועוצמתית יותר.
סגנון זה, המכונה  לעיתים גם דאבל IPA, אמור לתת חוויה כפולה (כמו אספרסו כפול): יותר אלכוהול, יותר כשות,  יותר מתיקות.
הבירה נמזגת אף היא בגוון מאוד בהיר, צלול ביותר, עם ראש קצף סמיך ודמוי קצפת המתקבל פעמים רבות משימוש בהרבה כשות.
גוף הבירה, בהיותה בירה של 7.4%, יחסית חלקלק על הלשון והפה, מעט סמיך ויחד עם הגיזוז הבינוני-נמוך נותן תחושה ממלאת ועשירה. הניחוחות הכשותיים נעים בין פירות הדר לרמז של ענבים ומסטיק, מאוד מורגשים  ונעימים אך לא חודרים ודומיננטיים כמו ב-AM:PM.
המרירות חזקה אך מאוזנת במתיקות מאלטית מכובדת, וזו מעין מרירות מאוד רקה וחלקה הממלאת את חלל הפה.
הבירה המורכבת יותר מבין השלוש, שהיה לי מאוד טעימה וחוויתית. מוצר איכותי, עשיר וטעים מאוד. עשויה להיות מעט כבדה לקיץ המתקרב אבל היא עדיין יופי של פינוק.

מידע על הבירה

סוג: , מבשלה: Thornbridge ת'ורנברידג'ארץ מוצא:
שתיתם? נהינתם? התאכזבתם? תנו בדירוג!
0 קולות, ציון ממוצע 0.00 (ציון שקול 0%)

לרוויה, ולחיים אם הגעתם עד סוף הכתבה!
יוחאי.

מעוניינים להישאר מעודכנים  בכל מה שחם בעולם הבירה בזירה המקומית? מחכים לכם בדף הפייסבוק ובקהילת הפייסבוק "בירה בישראל". 

 

מיקלר

מיקלר, או בשם הלועזי – MIKKELLER – (שילוב שמות המקימים Mikkel + Keller) הוא מותג בירה דני שנחשב לסוג של סופר-פופ-סטאר בקרב חובבי בירות הקראפט. רוב הבירות של מיקלר מבושלות ב"בישול צועני" על ידי מבשלות קיימות (כולל מבשלת אלכסנדר הישראלית, כבוד למגזר!). הבירות מופצות בלמעלה מ-50 מדינות ברחבי העולם, והמותג מחזיק כ-30 ברים וכן חנויות בקבוקים, מסעדות וכיום גם שתי מבשלות בארה"ב. אבל כמובן, לא כך הכל התחיל.

ההתחלה

משנות ה-80 של המאה שעברה התפתחה תרבות בירות הקראפט באופן זריז בארצות הברית. לעומתם, באירופה, תעשיית הבירה התנהלה על מי מנוחות מסורתיים. החיפוש אחר טעמים חדשים, נועזים יותר, מעניינים יותר, שיוצאים מגבולות איזור הנוחות וקוראים תיגר על הטעם האירופאי הקלאסי – הובילו להקמת המותג. שני בחורים צעירים, מורה למתמטיקה ופיזיקה בתיכון (מיקל בורג) ועיתונאי מתחיל (קריסטיאן קלר) החלו להתנסות בבישול בירה ביתי, על הכיריים במטבח. בתחילה ניסו השניים לצבור מיומנות על ידי יצירת "קלונים" (שיבוטים): לנסות ולשחזר בתנאים הביתיים את בירות הקראפט הנועזות יותר שטעמו בארצות הברית. לאחר שמבחני טעימה הוכיחו כי הגיעו לתוצאות משביעות רצון ועמדו במשימת השיחזור של המתכונים – התחילו השניים לפתח מתכונים עצמאיים, מה שהפך, אולי, לסוג של התמכרות שנמשכת עד היום (עוד על כך בהמשך).

הפריצה

את הבירות שפיתחו הגישו הצמד לתחרויות בירה ביתית רבות והזכיות והפרסים לא אחרו לבוא. יחד עם זאת המותג עצמו נשמר על אש קטנה, ברמת הבישול הביתי, ונמזג בעיקר למכרים, באירועי בירה קטנים, ובמספר נקודות מצומצם.
תחילת ההפצה המשמעותית יותר מיוחסת דווקא לאחיו של מיקל, אשר פתח מיזם בירה בשנת 2006 והחל למכור ולהפיץ את הבירות של מיקלר במספר מדינות.
הפריצה האמיתית לתודעה הציבורית הגיעה אף היא בשנת 2006, עם זכיה של הבירה 'Beer Geek Breakfast' במקום הראשון בתחרות אירופאית. ההכרה הזו פתחה את הרעב של המותג, אשר החל להופיע באירועי בירה ולהציג עוד ועוד בירות חדשות אשר התקבלו באהדה על ידי הטועמים.

מאז (שמאל) ועד היום (ימין)

בישול צועני והפרידה הגדולה

צבירת ההכרה בקרב חובבי הבירה והדרישה הגוברת – פתחו בפני המותג את השוק האירופאי. הצרה האמיתית (אני שומע אוי אוי אוי?) היתה שהביקוש לבירות הייחודיות ויוצאות הדופן בנוף המקומי היה גדול. גדול מיכולת הייצור האישית של המותג וגדול מהיכולת הכלכלית לפתוח מבשלה עצמאית. בעיה זו הובילה את מיקל וקלר היצירתיים לפתרון… יצירתי: בישול המתכונים שלהם אצל מבשלות אחרות. הפתרון הזה, המוכר בד"כ כ"בישול חוזי" משמש היום הרבה מותגים קטנים (גם בשוק הישראלי המתפתח).
אז למה צועני? כי החבר'ה שלנו, עם הקוצים במקום שבו נהוג לשבת, החליטו שלא לבשל את כל המתכונים שלהם אצל אותה מבשלה, אלא להתחיל לנדוד בין מבשלות ולבשל במספר מוקדים, על מנת לעמוד בדרישה ולא להפסיק לפתח מתכונים.
הגדילה והפיתוח העסקי הנמרץ לא היו החזון של קריסטיאן קלר, שבשנת 2007 פרש על מנת להמשיך בקריירה כעיתונאי.
זו לא היתה הפרידה הכואבת היחידה בהיסטוריה של המותג: בשנת 2010 עזב גם אחיו התאום של מיקל את המיזם ופתח את מבשלת Evil Twin (היחסים, כמובן, מתוחים).

היום

על פי וויקיפדיה, במהלך השנים יצאו תחת המותג מיקלר כ-800 בירות שונות. חיפוש באתר ratebeer מוצא למעלה מ-1800 בירות הכוללות בישולים ייחודיים, שיתופי פעולה ומהדורות ספין-אוף של בירות קיימות (יישון אותה בירה בחביות שונות, למשל), לא ווידאתי את כולן כי אני משוגע אבל לא מספיק. כך או כך מדובר על כמות פנומנלית של בירות, המבושלות ברחבי העולם, כשמיקל נודד לו בין המבשלות ופשוט לא מפסיק ליצור מתכונים חדשים  וחד-פעמיים, במקביל למספר בירות קבועות.
בנוסף לתפעול ברים רבים ברחבי העולם (יום לפני כתיבת שורות אלה, למשל, הוכרז על פתיחת בר נוסף בפריז) נפתחו בשנתיים האחרונות שתי מבשלות עצמאיות של מיקלר בארה"ב (סן-דייגו וניו-יורק), וכן מסעדות וחנויות ברחבי העולם.
אין ספק שמדובר באחד המותגים היותר טרנדיים ובכוכב פופ בקרב חובבי בירות קראפט בכל מקום.

מיקלר בישראל

בשנת 2016 טעמנו את שיתוף הפעולה של מיקלר עם מבשלת אלכסנדר הישראלית – "מילק אנד האני", הסטאוט האימפריאלי הייחודי שכבש את הקהל. לאחר מכן הצטרפה אלכסנדר למערך המבשלות המייצרות בירה עבור מיקלר והיא אחת היצרניות של ה-IPA "גרין גולד" (אנקדוטה משעשעת היתה לפגוש אותה בבר של מיקלר בברלין). בשנת 2018 שיתפו השניים פעולה שוב עם ה-IPA בסגנון New England "הולי פרוט". מהר מאוד אחר כך ראינו סנונית ראשונה של יבוא, עם הגעה של מספר בקבוקים של "ספונטנבזיל" – שיתוף הפעולה של מיקלר עם המבשלה הבלגית המוערכת "לינדנמנס".
נראה שתגובת הקהל היתה חיובית. חברת "הכרם", שאחראית לייבוא של בירות רבות וטובות לשוק המקומי, הרימה את הכפפה ופתחה את הדלת לבירות של מיקלר לישראל.
הגעת הבירות תלווה במספר אירועי חשיפה לקהל, בחנויות הבירה המתמחות ברחבי הארץ, ובראשן אירוע החשיפה הבלעדי בביראנדביונד בת"א (ככה זה נראה).

אז מה הגיע לארץ?

Edit

Hair In The Mailbox בלגיה

בירה בסגנון IPA אמריקני. קלאסית למדי.
הבירה נמזגת בצבע נחושתי כתמתם, בעלת ראש קצף צפוף וריחני המעלה ניחוחות של הדרים, פרחים ופירות טרופיים. גיזוז בינוני-נמוך, גוף חלק ומרירות בינונית מאוזנת בצורה נכונה עם מתיקות הלתת ושמץ קרמל.

מידע על הבירה

סוג: , מבשלה: Mikkeller מיקלרארץ מוצא: יצרן: De Proefbrouwerij
שתיתם? נהינתם? התאכזבתם? תנו בדירוג!
4 קולות, ציון ממוצע 4.75 (ציון שקול 91%)
Edit

Chipotle Porter בלגיה

בירה שכבר טעמנו בביקור שלנו בבר של מיקלר בברלין, ולכן לא חשבתי שתפתיע אותי. אני זכרתי שנוכחות הצ'יפוטלה (פלפל חריף מעושן) היתה מאוד מעודנת הן בחריפות והן בעישון, רק מספיק כדי לזהות שיש אותה שם. ושמעבר לכך היה מדובר על פורטר די סטנדרטית. אז חשבתי. והופתעתי.  מה ששתיתי עכשיו היתה בירה הרבה יותר מעושנת, עם חרפרפות שהיא עדיין מאוד מאוד עדינה, טעמי קליה עשירים ומעט שרופים שאינם אופייניים לפורטר, גוף קרמי ועשיר וגיזוז בינוני שמנסה להקליל במעט בירה עם הרבה נוכחות.
ככל הנראה הבירה המורכבת יותר שהגיעה לארץ מההיצע הנוכחי של מיקלר, ומתאימה לכל מי שמחפש משהו מעניין, ובמיוחד בז'אנר המעושן.

מידע על הבירה

סוג: , מבשלה: Mikkeller מיקלרארץ מוצא: יצרן: De Proefbrouwerij
שתיתם? נהינתם? התאכזבתם? תנו בדירוג!
4 קולות, ציון ממוצע 4.00 (ציון שקול 79%)
Edit

Wood Will Fall Down בלגיה

הידד! ברלינר-וויס ראשון בתפוצה מסחרית בישראל! (כתבנו גם על מקומות אחרים, כמו האטצ' במחניודה, אבל הם לא משווקים).
סגנון הברלינר-וייס ("חיטה ברלינאית") הוא סגנון בירה חמוצה שכמעט ונעלם מהעולם, עד שתרבות הקראפט, כמנהגה, שלפה אותו מתהומות הנשייה, איפרה יפה בקישוטים מודרניים (פסיפלורה! כיף גדול), ופחות או יותר שמה אותו על ראש שמחתה בשנים האחרונות. בירת חיטה זו מאופיינת  בחמצמצות לקטית (יוגורט? אז כזו) מאוד בולטת גם בריח וגם, כמובן, בטעם (אם כי עדינה יותר מבירות אחרות בסגנון). אל הריח החמצמץ מתלווה ריח פסיפלורה מובהק, עם מלווים טרופיים רעננים. בשונה מברלינר אחרות שטעמתי, כאן נוכחות הלתת ומרירות הכשות יותר משחקות תפקיד, יחד עם קצת ניחוחות פאנק. בירה שכל כולה אומרת "קיץ!" ותלווה את התפריט שלי בקיץ הקרוב בוודאות.

מידע על הבירה

סוג: , מבשלה: Mikkeller מיקלרארץ מוצא: יצרן: De Proefbrouwerij
שתיתם? נהינתם? התאכזבתם? תנו בדירוג!
4 קולות, ציון ממוצע 4.50 (ציון שקול 87%)
Edit

I Don't Have a Red Shrimp בלגיה

הלאגר היחידה בהיצע שהגיע לארץ. לדעתי, מותג שמבוסס על יציאה מהמסגרת, שבירת המוסכמות ויציאה כנגד הסגנונון הקלאסיים "המשעממים", לוקח סיכון עוד יותר גדול כשהוא פונה לייצר את אותם סגנונות קלאסיים. במיוחד אם התוצאה תהיה פחות טובה.
לטעמי ולצערי – זה המקרה עם הבירה הזו. עכשיו – שלא תבינו לא נכון – מדובר בבירה טעימה, עשירה ושהיה בהחלט כיף לשתות, אבל אם צריך לעמוד אותה לפי הסטנדרטים של הסגנון – פילזנר – אין מנוס מלומר שהיא לא בדיוק שם. אני כן הרגשתי טעמי כשות עשבוניים (לעומת הדריים שהרגישו אחרים), מרירות מובחנת אך לא אסרטיבית, גוון צהוב-כתמתם עכור, ולא צלול כמו שמצופה, וטעמים מאלטיים שלא מאפיינים פילזנר ומלווים בפירותיות עדינה. האם אשמח לשתות את הבירה? כן, היתה טעימה. האם היא פילזנר? בעיני, לא בדיוק.

מידע על הבירה

סוג: , מבשלה: Mikkeller מיקלרארץ מוצא: יצרן: De Proefbrouwerij
שתיתם? נהינתם? התאכזבתם? תנו בדירוג!
4 קולות, ציון ממוצע 5.00 (ציון שקול 95%)
Edit

Stick a Finger In The Soil בלגיה

כל מי ששתה פייל אייל במצב טוב ידע בערך למה לצפות מהבירה הזו. מדובר בבירה ששמה את הכשות בחזית, הן בטעם והן בארומה (אני הרגשתי בעיקר אשכוליות). שלא כמו ה-Session IPA, הפייל איילים, וכמובן שגם זו, יהיו עדיין יותר קלים לשתיה. זה בא לידי ביטוי במרירות נמוכה יותר ואיזון גבוה יותר עם טעמי הלתת, שפה הרגישו לחמיים, קרמליים מעט ושמץ של סוכרייתיים.
פייל אייל שבעיקר ניתן לומר עליה שהיא על הכיפאק, ולקוות שתופיע בבארים.

מידע על הבירה

סוג: , מבשלה: Mikkeller מיקלרארץ מוצא: יצרן: De Proefbrouwerij
שתיתם? נהינתם? התאכזבתם? תנו בדירוג!
4 קולות, ציון ממוצע 5.00 (ציון שקול 95%)
Edit

Deception Session IPA בלגיה

בירה בסגנון Session IPA – תת סגנון של ה-IPA המודרני. משמעות המונח, או הרעיון, בבירות סשן, הוא שניתן (ואף מומלץ) לשתות כמה מהן בזו אחד זו (אולי בעברית צריך לקרוא להן "בירות רצף"? "בירצף"?).
אז איך עושים את זה בלי לאבד את הראש, בכל זאת IPA הוא לא סגנון קל באלכוהול? עושים בדיוק את זה: מורידים את האלכוהול, בלי  לפגוע בשאר החוויה.
הבירה מציגה יופי של ארומות כשות, כמצופה, על הטווח הפירותי (הדרי-טרופי), תחושה אלכוהולית נסתרת, בסיס מאלטי עדין הנותן את מירב הבמה לטעמי הכשות ולמרירות אך עדיין שומר על גוף מספיק מורגש ולא מיימי, גם אם קליל. הבירה נמזגה מוגזת גבוה ולטעמי קרה מדי גם היא, מה שבטח צינזר עוד מאופי ה-IPA שלה.

מידע על הבירה

סוג: , מבשלה: Mikkeller מיקלרארץ מוצא: יצרן: De Proefbrouwerij
שתיתם? נהינתם? התאכזבתם? תנו בדירוג!
2 קולות, ציון ממוצע 5.00 (ציון שקול 91%)

רוצים לדעת מה אומרים השמות המוזרים? אור כהן עשה לנו סדר – בפייסבוק

בנימה אישית, אני חייב לומר שאני חלוק בדעתי על מיקלר. מצד אחד מדובר על מותג חלוצי שעזר לסלול את הדרך למבשלות קראפט רבות אחרות. אין ספק שמדובר על מותג ואדם שהוא יזם, מקורי, שאפתן ובעל חזון. חלק מהבירות הייחודיות שלו  שטעמתי בברים של מיקלר בחו"ל היו מעולות. מצד שני, אנחנו ב-2019, 13 שנה אחרי הפריצה וזו בדיוק הבעיה – רוב הבירות של המותג המצויות בתפוצה רחבה – די סטנדרטיות. מתוך שש הבירות שהגיעו לארץ 2 הן באמת ייחודיות "על המדף". האחרות – בירות כשותיות טעימות מאוד ומוצלחות, אך באותה רמה של בירות מוצלחות בהחלט שלשמחתי כבר ניתן לרכוש בארץ.
ניתן רק להמשיך ולשמוח על ההגעה של המותג המרשים הזה לארץ, על הכרה בנדבך קטן נוסף בתרבות הבירה בישראל, ולקוות שנראה במהרה גם חלק מהבירות שלו שבאמת עושות "וואו!!" (אהמ תערוכת BEERS 2019? אולי?)

לרוויה, ולחיים אם הגעתם עד סוף הכתבה!
יוחאי.

מעוניינים להישאר מעודכנים  בכל מה שחם בעולם הבירה בזירה המקומית? מחכים לכם בדף הפייסבוק ובקהילת הפייסבוק "בירה בישראל". 

 

טעימת אורך- מבשלת הרצל

את מאור (הלפמן) ואיתי (גוטמן) פגשתי לראשונה בתחרות ה- Carlsberg Challenge 2013.
שניהם סיפרו שהם הבעלים והמבשלים במבשלת 'הרצל', ושהם עומדים להתרחב ולהפוך ממבשלה ביתית למבשלה מסחרית.
השם הרצל צלצל לי באופן מוכר, ואכן- בדיקה זריזה באינטרנט העלתה שהחברים מבשלים תחת השם הרצל כבר משנת 2006. נראה שיש פה עסק עם אנשים שלא ממהרים, ולכן הייתי כבר להוט לגלות אילו מהבירות שלהם יעברו לייצור מסחרי. הבעיה היא- שאני לא מכיר בירות שלהם כלל.
נו, שויין. נחכה לבקבוקים.

אז עברו כמה חודשים, המבשלה הוקמה, והנה- הבקבוקים כבר מתרוצצים להם. ראיתי תמונה והתלהבתי- בעיקר מהעיצוב, כי זה מה יש בתמונה. נו! אז איפה קונים? לא… זה פיילוט. הרצה ראשונית. יופי.
חולפים עוד כמה שבועות- וקול ששון וקול שמחה- "המבשלה הראשונה בציון" פותחת שעריה והבקבוקים מתחילים לזרום לחנויות.

אז הצטיידתי חיש מהר בשלושת הבירות ("IPA וזה..", "דולצ'ה דה עסל" ו-"שש אחוז כפרה") ויאללה עם הבירות לשולחן השבת (כמיטב המסורת המשפחתית…).

Edit

דולצ'ה דה עסל ישראל

photo 1

רגע רגע רגע! בירה עם ריבת חלב?!
אה, סליחה. דולצ'ה דה עסל, לא דולצ'ה דה לצ'ה.
"מתיקות הדבש", אם ננסה לתרגם מלטינית וערבית לעברית, הייתה הראשונה משלושת הבירות שנפתחה ונמזגה. בירה בסגנון strong ale אנגלי. וואלה מגניב, לא זוכר עוד מבשלה ישראלית שמבשלת את הסגנון הזה באופן מסחרי.
הבירה, כמו שאפשר להבין- מתובלת בדבש, ובעוד תבלינים.
המזיגה נותנת לנו בירה בצבע חום כהה, אטום, עם ראש קצף דקיק. כבר במזיגה אפשר לראות שהגיזוז בבירה מובחן וחזק.

photo 2
נראית לא רע. ובריח? דבש, שרף (מזכיר קצת את הריח שיש כשעובדים עם עץ טרי, למי שמכיר) ומאלטיות נעימה.
כבר בהרחה הבירה נותנת תחושה של מתיקות וחמימות.
נטעם. הופה, אחת הבירות הבודדות המכילות דבש, שבהן אני מרגיש את הדבש ראשון, ולא נגרר באפטרטייסט.
אז כן, יש לנו טעם של דבש, עדין ונעים, קרמליות, וקצת טעם של סוכר (לבן, רגיל, כזה של "אחד סוכר").
את כל המתיקות הזו (ששוב- היא עדינה, לא דביקית) מאזנות מרירות רגועה ברקע, וסיומת יחסית יבשה שמשאירה את המרירות על הלשון, ואת הפה עם הזיכרון של המתיקות.
אמרתי שהבירה נותנת תחושה מחממת, וכאן היא גם מצדיקה את הגדרתה כ-strong: שמונת אחוזי האלכוהול שלה נותנים אותותיהם גם בריח וגם בטעם.
והגיזוז? זה שבמזיגה היה נראה חזק ואלים? עדין, רך ומלווה את הלגימה ברוגע.
עובדה ידועה לכל חובב בירה היא שבתחתית הבקבוק ישנו משקע שמרים "המוסיף כל טוב לבירה" על פי התווית של הרצל. אממה? בבקבוק הזה המשקע היה פי כמה יותר גדול מהרגיל, ואם אתם מאלה שלא אוהבים לשתות את המשקע, ומנסים להמנע ממנו במזיגה- אתם בבעיה, כיוון שכשיש כמות כזו- לא מעט יגיע אל תוך הכוס שלכם.

גוף: 2.5
גיזוז: 1.5
כמות אלכוהול מורגשת: 4
כשותיות: 1.5
ציון כללי: 2.5

photo 3

מידע על הבירה

סוג: , מבשלה: הרצלארץ מוצא: שנת השקה: 2013
שתיתם? נהינתם? התאכזבתם? תנו בדירוג!
5 קולות, ציון ממוצע 4.00 (ציון שקול 79%)
Edit

שש אחוז כפרה ישראל

"שש אחוז כפרה", שגם היא שואבת את שמה מהסלנג הירושלמי, הייתה השניה שטעמתי מהבירות של הרצל.
גם עם הבירה הזו, בדומה לדולצ'ה דה עסל, החליטו החבר'ה הטובים בהרצל ללכת על סגנון שלא מאוד נפוץ בקרב המבשלות הקטנות בישראל- English Mild.
השש אחוז היא גם הבירה החלשה ביותר של הרצל, מבחינת אלכוהול (6%, אם הצלחתם לפספס)! גם זה דבר שמייחד אותם בנוף- בירות חזקות. מאצ'ואיזם משהו? 😉
IMG_3936
צבע כתום כהה וחלוד וראש קצף ענק, הם מה שפגש אותי במזיגה של הבקבוק.
יחד איתם- ריח כשותי, עשבוני, קצת אביבי או צמחי או פרחוני או איך שלא תרצו להגדיר את זה. מרענן, בסופו של דבר. על הכיפאק.
והטעם- בדומה לדולצ'ה דה עסל- גם פה פוגשת אותנו מתיקות, אבל אחרת. בעיקר מתיקות לתתית (תחשבו על מאלטי- רק קצת יותר חלש) וביסקוויטית (תחשבו על בסקוויטים…. אז… כן).
וגם כאן- המרירות מגיעה לאזן את המתיקות, אך בצורה מורגשת יותר.

IMG_3933
אם בדולצ'ה דה עסל אמרתי שהגיזוז נראה חזק אך למעשה הוא רך ועדין- בשש אחוז כפרה הגיזוז באמת חזק מאוד, כמו של משקה קל מוגז, ובסך הכל מאוד מרענן.
הגיזוז החזק, יחד עם סיומת מתוקה וקצרה, והגוף הדיי קליל של הבירה- משאירים את הפה רענן ומחוייך.
וגם כאן- משקע השמרים שמן ורב.

גוף: 2.
גיזוז: 4.
כמות אלכוהול מורגשת: 3.
כשותיות: 2.5.
ציון כללי: 3.

מידע על הבירה

סוג: , מבשלה: הרצלארץ מוצא: שנת השקה: 2013
שתיתם? נהינתם? התאכזבתם? תנו בדירוג!
6 קולות, ציון ממוצע 3.50 (ציון שקול 70%)
Edit

IPA וזה… ישראל

IPA, במיוחד לפי התיאור שמופיע על התווית של "IPA וזה…" היא בירה עוצמתית יותר בחוויה שלה, ולכן החלטתי לשמור את IPA וזה… של הרצל לסוף הרצף.
IMG_3944דווקא את סגנון ה-IPA אנחנו פוגשים יותר ויותר בקרב מבשלות קטנות ומבשלים ביתיים בישראל, ולכן הייתי מאוד סקרן לראות איך תהיה ה-IPA של הרצל.
מצד אחד- הנחתי שהיא לא תהיה מאוד אגרסיבית ואלימה- כי בשורה התחתונה היא צריכה להתאים לכל מען דבעי. מצד שני- אחרי תיאור כזה על התווית… מי יודע?

אז מזגתי, כי זה הפתרון היחיד לשאלה שלי. ולעובדה שאם שמים מולי בירה אני אשתה- אין שום קשר. גם לא לעובדה שאני זה ששם את הבירה מולי.
צבע נחושתי בהיר, ראש קצף עצום, סופר מוגזת.
כמו שתראו בתמונה- הבירה נשתתה מכוס ה-IPA של מבשלת דוגפישהד. וכן- הכוס הזו גורמת ליצירת ראש קצף גדול (על ידי חריטה בתחתית, כמו בכוס המפורסמת של דובל), אבל תאמינו לי- היה קשה למזוג אותה בלי שתקציף לחלוטין. ואני יודע למזוג בסדר.
IMG_3942אז אחרי שהצלחתי לדחוס אותה לכוס בלי להיראות כמו קצפת- כל האיזור התמלא ניחוח נהדר של כשות אמריקאית- פירות הדר, קצת ליצ'י, ואיכשהו יחד עם כל הריחות הרעננים והטריים של הכשות- גם קצת ריח של כשות מיושן (שימו בקבוק IPA בצד לכמה חודשים יפים, ותדעו על מה אני מדבר כשתטעמו) יוצא דופן ולא צפוי- אבל מגניב.
הטעם- מתקתק קליל מהלתת בהתחלה, ככה בשביל לסמן וי, ואחריו מרירות עזה וגיזוז חזק שנותנים איזו בומבה לפה. למי שלא שתה IPA מעודו- הטקסט על התווית יותר רלוונטי; למי ששתה ואוהב- הרווחתם עוד אחת לארסנל.
הסיומת- שוב מתקתקה, אך גם קצרה, וגורמת לתחושה ולזיכרון הטעם של הבירה להיעלם מהר מהפה, ולדרוש עוד לגימה.
ומה עם משקע השמרים? כנראה שזה סדרתי אצלם בהרצל- גם פה הוא גדול לטעמי.

IMG_3936

גוף: 3.
גיזוז: 4.
כמות אלכוהול מורגשת: 2.5.
כשותיות: 4.
ציון כללי: 3.5.

 

מידע על הבירה

סוג: מבשלה: הרצלארץ מוצא: שנת השקה: 2013
שתיתם? נהינתם? התאכזבתם? תנו בדירוג!
4 קולות, ציון ממוצע 3.50 (ציון שקול 71%)

את העיצוב- אני אישית מאוד אוהב. ממש בסגנון שלי. השפה והסלנג- נו, ירושלמים והסלנג שלהם, מי אני שאתווכח?
בשורה התחתונה- תמיד מרגש שישראלים לא מוותרים למצב הכלכלי, במיוחד בתחום הבירה, ועדיין הולכים אחרי החלום, ועדיין מקדמים את תרבות הבירה פה במדינת היהודים.
בשביל זה גם אנחנו כאן, לא?

לרוויה!
יוחאי.

הרצל

אשיבובו ואראקיס- מסע לארץ הכשות

את מותג הדובים, מותג הבית של "מבשלת העם", יצא לנו להזכיר ולסקר כאן באתר שוב ושוב, ולא בכדי.
הדובים, מעבר להיותם אחים שמשחקים תפקיד לא מבוטל במחול תעשיית הבירה הישאלית, מייצרים לנו זרם יציב של חומר לכתיבה.
הזרם הזה מורכב מפרוייקט הבירות המיוחדות שלהם- "אחת בחודש".
תרבות הבירות העונתיות בארץ לא מאוד מפותחת, ואת רוב הבירות ניתן למצוא בייצור שוטף במהלך כל השנה, או שהן חד פעמיות.
במבשלת הדובים החליטו ללכת לכיוון הזה, ואמנם לא אחת לחודש, אבל לעיתים קרובות מאוד הם יוצאים עם בירות חדשות, מעניינות ומפתיעות. ולפעמים, אם כולם מבקשים יפה- הם גם חוזרים עליהן.
למזלנו, קרתה לה חפיפה, ושתי בירות של הדובים- אשיבובו החדשה, ואראקיס החוזרת, נמצאו להן יחד.
הפותחן נשלף, הבירה נמזגה- וההשוואה לפניכם.
photo 3 (1)

Edit

אשיבובו ישראל

הערת העורך (2016) : הבירה הזו כבר אינה מיוצרת כיום.

 

מה? מה זה השם הזה? גוגל, מה זה השם הזה? שחקן כדורגל?
לא. אשיבובו הוא (עד כמה שהצלחתי להבין) כינוי חיבה של אשל בר אילן. ומיהו? אחיהם של דגן בר אילן- הברומאסטר של מבשלת הדובים, ושל רותם בר אילן- הממתג, המעצב וכיוצא בזה.
משום מה, ואני עדיין סקרן, לא הצלחתי למצוא אצל אף אחד תשובה ברורה והגיונית לסיפור שמאחורי בירה זו. למה השם, ומה משמעות הציור. אם ככה, נותן לי להסתפק בשתיה שלה, ולהינות מאוד.
למה? הנה למה.

אשיבובו היא בירה בסגנון IPA באוריינטציה אמריקאית. בדיוק כמו שאני אוהב. אם ככה- ניגשתי אל הבקבוק כשאני כבר משוחד מאוד מראש- וידעתי שאוהב אותה.
כיוון שהבקבוק הנוסף שחיכה איתה במקרר היה אמור להיות עוצמתי יותר, החלטתי ללכת מן הקל אל הכבד, ולהתחיל איתה.

אשיבובו קופצת ראש אל הבקבוק בצבע נחושתי בהיר, מרהיב, עם ראש קצף צפוף, סמיך ועבה.
מהרגע שהבירה סיימה את המעבר לכוס, והתגנבה חיש קל אל האף והשפתיים, ניתן לחוש בארומה עוצמתית וחדה של כשות הקסקייד.
קסקייד הוא זן כשות אמריקאי, שמעניק לבירה ניחוח הדרי, פרחוני, חמצמץ וטרי מאוד. תחשבו על ריח של פרדס פורח- בערך ככה. מעולה.
הטעם הראשוני- מתוק. מתוק כזה של פירות בשלים מאוד, שמתחלף בזריזות עם המרירות העזה, העמידה, שממלאת את חלל הפה עד לבסיס הלשון.
אחרי שינוי האדרת המהיר, הפה נשאר לקנח עם מתיקות  מעניינת: שילוב של מתוק ופירות הדר- כמו דבש הדרים.
photo 1
הבירה קלילה, לא ממלאת וגם לא מאוד מוגזת, וקל מאוד לסיים אותה הרבה לפני שאתה מוכן להפסיק.
גוף: 2. מאוד קליל, לא סמיך, לא קרמי.
גיזוז: 2.5. גם הוא עדין. אישית הייתי מעדיף אם היה קצת אגרסיבי יותר. היה מוסיף עוד נופח מעצים לחוויה.
כמות אלכוהול מורגשת: 1. הארומטיות העזה ומכלול הטעמים הרב של הבירה הזו לא משאירים מספיק מקום כדי להטריד את הפה בזוטות כמו אלכוהול.
כשותיות: 4.5. זמרת מובילה בבירה הזו- בגזרת הארומה, המרירות, והטעמים המיוחדים.
ציון כללי: 4. על הכיפ-כיופאק.

בירה מצויינת לאוהבי הטיפה הבאמת מרה, ולמחפשי העניין בכוס הזכוכית שלהם.

מידע על הבירה

סוג: מבשלה: הדוביםארץ מוצא: יצרן: מבשלת העם
שתיתם? נהינתם? התאכזבתם? תנו בדירוג!
4 קולות, ציון ממוצע 4.50 (ציון שקול 87%)
Edit

אראקיס ישראל

הערת העורך (2016) : הבירה הזו כבר אינה מיוצרת כיום.

 

אם חיפשתם בירה שמאחורי שמה יש סיפור מעניין- פגעתם בול.
אראקיס ("חולית", בתרגום לעברית) הוא שמו של כוכב לכת בסדרת הספרים "חולית"- מז'אנר המדע הבדיוני.
בסדרה זו, על מנת לקיים סדר יום תקין ביקום, נעשה שימוש קבוע במסע במרחב ובזמן. מסע זה מתאפשר בעקבות שימוש בסם הנקרא "מרקוח". את הסם, אשר האדם השולט בו שולט למעשה ביקום, ניתן לכרות רק בכוכב אראקיס.
שם מלא אחריות לבירה, לא?
מכאן ואילך העלילה הולכת ומתרחבת, מתפתלת וסוחפת. לקריאה נוספת על הסדרה- כנסו לערך הוויקיפדיה שלה.

אם כך, איזו חוויה מספקת הבירה הזו, שמתהדרת בהקניית יכולות שליטה בזמן ובמרחב?
הבירה, מסוג IPA , היא בירה איתנה, בעלת אופי רב. למרבה ההנאה- עוצמתה של הבירה הזו אינה מגיעה מגזרת המרירות, שאינה מגיעה מהחלל החיצון, אלא דוקא מגזרת הארומות וטעמי הכשות.
נוזל המרקוח שלנו נמזג בצבע כתמתם אדמתי, קצת יותר כהה משל אשיבובו של הדובים, ומזכיר באיזשהו אופן חימר. ראש הקצף המעטר אותה הוא דחוס, יציב, ובגובה של כשתי אצבעות.
בשלב הזה, עושה הבירה את המוטל עליה- ומסיעה אותך במרחב ובזמן. מערב קיץ חם ומהביל בישראל- לחוף של אי טרופי, ביום בו מזג האוויר מתאים את עצמו לרצונך.
ואיך היא עושה את זה? בעזרת ארומות כשות נהדרות שעולות ממנה- ריחות טרופיים מעולים וחזקים של מנגו, פסיפלורה, וגם של שלגון סולרו… כל אלה מלווים במתקתקות נעימה של אפיה. יד ביד עם מתקתקות זו מגיעה המרירות- מורגשת, דומיננטית, אך לא אלימה; ולצורך ההשוואה- אפילו יותר חלשה משל אשיבובו.
לאחר טעימה נוספת ניתן לחוש בטעמים טרופיים חמצמצים של פסיפלורה, ליצ'י, ואולי אפילו קצת לימון. מזכירה בכמה רבדים את ההום אלון 2– גם היא מבית הדובים.

אמנם התיאור שנתתי פה נשמע יותר כאילו מדובר במשקה הבא של ספרינג, אבל העוצמה של הבירה הזו לא נותנת שום ספק באשר לזה שמדובר בבירה. בבירה בירה.
photo 2 (1)

גוף: 3. קרמי, עשיר, אך לא מלא ומכביד.
גיזוז: 2.5. עדין למדי, מאפשר לפה לחוש את כל הטעמים השונים.
כמות אלכוהול מורגשת: 2.5. איכשהו, נוכחות האלכוהול עוזרת להמריץ את כל התערובת הזו בחלל הפה.
כשותיות: 5. הכשות, כמובן, היא סם המרקוח של הבירה הזו, ומקנה לה את האופי והייחודיות.
ציון כללי: 4.5. שתו לאט, מלאו את הפה, תהנו יותר זמן. בהחלט בירבלוג צ'ויס.

בזמן שהבירה ישבה וחיכתה לי על המדף, הזדמן לי לשתות מהחבית את ההודית המכוערת של רונן. אמרתי לחבר שישב איתי, שזו ה-IPA הישראלית האהובה עלי. לי בן ארי, שמזג אותה, שאל אם כבר שתיתי את אראקיס. עכשיו אני מוכן לשנות את ההגדרה- האהובה עלי, מתוך אלו שנמצאות בייצור שוטף.

beer_blog_choice

 

מידע על הבירה

סוג: מבשלה: הדוביםארץ מוצא: יצרן: מבשלת העם
שתיתם? נהינתם? התאכזבתם? תנו בדירוג!
8 קולות, ציון ממוצע 4.88 (ציון שקול 95%)

photo 4

אגב, מעניית אתכם הכוס יוצאת הדופן שבתמונות? מדובר בכוס ה-IPA של מבשלות דוגפישהד וסיירה נבאדה.