מכירים את זה שאתם טסים חזרה הביתה ויש לכם אופציה בין קונקשן בפרנקורט וקונשקן בבריסל? הבחירה היא הרי ברורה. הרבה יותר קל לשרוף 12 שעות באחת ממדינות הבירה הכי מפוארות בעולם. כמובן שאני לא מבין דבר וחצי דבר בבלגיה, ולכן פניתי לאיש שמכיר את בלגיה כמו את כף היד שלו, שחר הרץ.
שחר הוא הבעלים של מיזם הבירה Beer and Beyond, ומדריך טיול הבירה לבלגיה מטעם המיזם כל שנה . אם יש מישהו שידע מה יש לעשות בבלגיה 12 שעות, זה שחר.

אז נתחיל מההתחלה, נחתתי לתוך בוקר ערפילי וקר (אמנם לא קור של ניו יורק אבל עדיין), ומיד מיהרתי ליעד הראשון שהציב לי שחר, מבשלת קנטיון, השוכנת כ-10 דקות הליכה מתחנת הרכבת בריסל-מידי. אחרי ארוחת בוקר קלילה (בייגל וקפוצ'ינו) כיוונתי את הוויז ויצאתי לדרך. היה מדובר באמת במרחק הליכה , ותוך כמה דקות ניצבתי מול המבשלה.

כשנכנסים למבשלה מריחים ריח שלאיו דווקא יתאים לכל אף.
בעבר בישלתי ברלינר וויס, והריח החמוץ והדי דוחה של התסיסה הזכיר לי נשכחות (שאני מעדיף שהיו נשארות בנבכי הזכרון שלי). לפי דבריה של המדריכה לעת מצוא, שאותה ראיתי מדקלמת את אותה היסטוריה לכל נכנס בשער, המבשלה היא אחת משתיים בלבד הפעילות בבריסל, המייצרות למביק בצורה המסורתית.  ז"א – בישול הבירה לפי מתכון עתיק יומין, קירור באוויר הלילה של בריסל, ותסיסה ספונטנית, פראית.

קרא עוד »

People who drink light 'beer' don't like the taste of beer; they just like to pee a lot.

-Capital Brewery, Middleton, WI

מבלי לדעת אפילו, הגעתי לניו יורק בשבוע הבירה שלה. העיר חוגגת את מסורת הבירה שלה (זאת השנה השניה בלבד) ע"י הרחבת השעות השמחות בבארים, הגשת ארוחות המותאמות לבירות בכל מיני מסעדות בעיר, וכמובן אירוע הדגל, פסטיבל הקראפט בנשקיית לקסינגטון (ובלעז, Lexington Armory).

האולם הענק מתאים בדיוק לאירוע מהסוג הזה, כשמינוס עשר מעלות (צלזיוס כן?) בחוץ, ובערך 30 מעלות בפנים, נדרשת כמות יפה של בירה בשביל להתרענן. וזו כמובן מטרת הפסטיבל: לטעום כמה שיותר סגנונות מכמה שיותר מבשלות.
בפסטיבל התארחו 75 מבשלות, רובן מהחוף המזרחי של ארה"ב (ניו יורק, מאסאצ'וסטס, קונטיקט, פנסיבלניה) וכמה מהווסט קואסט (כמה מאורגון, וושינגטון ובעיקר קליפורניה).

החוויה מתחילה (איך לא) בבדיקת ת"ז\דרכון\רישיון, העיקר שאתם בני 21, ולאחר מכן הצגת הכרטיסים (55$ דולר לאדם לאחד משלושת הסשנים היומים, כאשר כל סשן הוא שעתיים וחצי של הנאה צרופה, או 65$ לחבילת הVIP שנותנת לכם עוד שעה בתוך האולם).
לאחר הצגת הכרטיסים אתם מקבלים כוס של 2 אונקיות (או 60 גרם לערך) שבה תטעמו כל יחפוץ כבדכם.
הטריק די פשוט: הולכים לדוכן, ומבקשים מהמוזג לטעום את אחת משתי הבירות שהביא לתערוכה (היו כמה מבשלות שהביאו רק בירה אחת, אבל הן היו שוות את זה). אין צורך להגיד שאפשר לשתות כמה שרוצים מכל בירה שרוצים, אבל אני באתי לפסטיבל עם מטרה אחת, לטעום כמה שיותר בירות מכמה שיותר מבשלות, חלק בשביל השראה לבישולים שלנו, וחלק פשוט בשביל להעריך את יד האמן של המבשלים הנוכחים בכנס.

בסופו של דבר הגעתי לבערך 50 בירות שונות, רובן IPA אמריקאיות מרירות וארומטיות, עם כמה סאיזונים ופורטרים מעושנים בין לבין. לא היו יותר מדי הפתעות (חוץ מסטאוט אוכמניות שהיה מעניין (לא אמרתי טעים), בארלי ווין שיושן בחביות ברבן (טעים), וIPA מבוססת שיפון (עדיין חלוק בנושא)).
ה-IPA התחלקו לכמה קטגוריות – מרות מאוד, ארומטיות מאוד, וכשותיות מאוד, ולעיתים רחוקות , כל השלוש.

קרא עוד »