"מנוחה היא לא עצלות. לשכב לעיתים על דשא, בצל עצים ביום קיץ, ולהקשיב לרשרוש המים, או לצפות בעננים צפים לרוחב השמיים, זה בשום פנים ואופן לא בזבוז של זמן." – ג'ון לובוק
אני חסיד גדול של שתיית בירה במרפסת בצהריי קיץ לוהטים, ולמזלנו (או צערנו) יש לנו הרבה כאלה. אז איך מעבירים חצי שעה בסבבה במרפסת? צריך בירת קיץ כמובן, וכאן נכנסת לתמונה סאם אדמאס סאמר אייל.
מבשלת בוסטון מייצרת כל שנה לקראת הקיץ את הבירה הזו. אחוז האלכוהול נע סביבות 5.3% וצבעה צהוב עם פזילות לכתמתם, תלוי בשמש הקופחת. בתוך הבירה משולבים מרכיבים מעניינים שלרוב רואים בבירות בלגיות, כמו קליפות לימון וזרעי גן עדן.
הבירה היא, פשוטה כמשמעה, בירת קיץ.
בירה שמטרתה להיות מרעננת, מרווה, ובעיקר להעביר את השעות הנוראות האלה בשמש. אז, איך היא מתמודדת עם מבחן השמש הישראלית?
הבירה נמזגת עם ראש קצף לבן ענק, שמוכיח את עצמו ונשאר עומד איתן לאחר כל לגימה ולגימה. לאחר כמה לגימות, כוס הבירה מתחילה להזדהות עם השותה, ומתחילה גם היא להזיע. חם כבר אמרנו?
בהחלט מרגישים את קליפות הלימון, בעיקר בארומה, ולעיתים קצת בטעם, במין עפיצות כזו, (או שזה אולי הזיות מהשמש?) הבירה קלילה מאוד, ולפני שסיימתם את השלוק הנוכחי כבר תרצו לרוץ לשלוק הבא, משמעותה האמיתית של בירת קיץ.
הבירה מוגזת, וכנראה תוכננה לקהל האמריקאי, חובב הבירות המוגזות מדי וקפואות מדי, שכן הבירה הזו טעימה יותר ככל שהטמפרטורה יורדת (והטעמים פחות מורגשים).
אין פה איזשהי מרירות דומיננטית או כשותיות בולטת (האמת שדיי הופתעתי לגלות שניתן לייצר בירה עם IBU חד ספרתי), וכל הבמה ניתנת למרכיבים המיוחדים.
בסופו של דבר הבירה משיגה את מה שהיא רוצה: היא מרווה, מחליקה בגרון, ודיי מעבירה את הזמן, אם כי עדיין אעדיף לשבת במרפסת עם IPA קשוחה.
לסיכום:
גוף – 1.5 – כמעט ואין לה נוכחות, באה והולכת.
גיזוז – 3.5 – מוגזת, לא ברמת הקוקה קולה, אבל מוגזת.
אלכוהול מורגש – 1 – כמעט ולא מרגישים, רק חמימות קלילה בגרון.
כשותיות – 0 – נו באמת.
ציון כללי – 2 – בירה נהדרת להעברת חצי שעה על המרפסת, לא הייתי נותן לה יותר קרדיט מזה.
שתיתם? נהינתם? התאכזבתם? תנו בדירוג!
קול 1, ציון ממוצע 4.00 (ציון שקול 78%)
