לאחרונה טעמתי את "קָצְרָה ענבר" של מבשלת בירה ערבה.
מי שקרא את הכתבה זוכר שנהנתי לגלות בירה מסחרית עם חן של בירה ביתית- וגם תהיתי אם שאר הבירות של המבשלה ימשיכו את הקו.
שבוע לאחר מכן טעמתי את הבירה הבאה בתור- "קָצְרָה בלונד".
לצערי אני נאלץ לומר שהבירה הזו לא העלתה לי חיוך כמו אחותה.
מדובר על בירה בהירה, אשר קשה לדעת בוודאות לאיזה סגנון היא משתייכת. שמעתי שיש בה שימוש בשמרים בלגיים (בלונד בלגית?) וגם שמעתי שהיא בכלל מוגדרת כבירת חיטה. בקיצור- תעלומה בכוס בירה.
בצורה הזו קצת קשה לדעת איך לבחון את הבירה, אבל כפי שנראה בהמשך- בבקבוק הספציפי הזה- זה לא כל כך שינה.
למה זה? טוב, נו, ניתן לתמונות לדבר:
אקדים ואומר כבר עכשיו שלכתוב ביקורות נוקבות על בירה הוא לא דבר שמשמח אותי יותר מדי.
מה לעשות, אני בחור נחמד. מעדיף להחמיא, לא לקטול. לכן אני באמת רוצה להאמין שהליקויים שנמצאו בבירה הם גמגומי התנעה של המעבר לבישול מסחרי, ואשמח מאוד להיווכח בעתיד שהם נעלמו.
אם כך- מעשה שהיה כך היה:
הסרת הפקק מהבקבוק היתה אחת המהירות והקלות שנתקלתי בהן- נגיעה קלה עם הפותחן (ותודה לניצן על הפותחן החמוד)- והפקק טס לו אל על בצליל פקיקה מבשר רעות. מסתבר שהחזקתי פצצה בידיים ולא היה לי מושג.
יחד עם שיגור הפקק התחילה הקצפה משמעותית בבקבוק ("גאשינג" בבירגיקית), אשר לא חדלה גם במזיגה לכוס.
ולפני שאתם קופצים עלי עם קלשונים- ניסיון העבר מראה שאני מסוגל למזוג בירה לכוס מבלי לגרום לה להיראות כמו אמבט קצף רומנטית, אבל זה לא היה המקרה. עם 90% ראש קצף ו-10% נוזל- נראה שהבעיה היא לא הפרקינסון שלי.
כמו שאתם יכולים לראות בתמונות- גם אחרי שנפטרנו מהקצף ומזגנו כבר בירה במצב נוזל- הגיזוז היה עוצמתי וסוער, ופשוט המשיך לייצר קצף יש מאין. לפחות בשלב הזה כבר היה אפשר לטעום את הבירה.
על התווית כתוב שהבירה מתאפיינת בניחוח דבש (לטבעונים- לא, אין דבש ברכיבים).
בפועל לבירה יש ריח של תירס מבושל (גם תירס אין ברכיבים).
אני חייב לומר שזו אחת הפעמים הבודדות בהן הרחתי את הריח הזה, המשוייך באופן קלאסי ל-DMS- טעם לוואי בבירה, בצורה ברורה. עוד על טעמי לוואי בבירה ברשומה שלי ממפגש טעמי הלוואי.
מובן שלאחר המופע האור קולי כל יושבי השולחן רצו לטעום. מספר לגימות קטנות- והכוס היתה זקוקה למילוי מחדש. פה נתקלנו בבעיה נוספת- שאר הבירה שהייתה בבקבוק (בערך שליש מבקבוק 330 מ"ל)- הייתה תרחיף שמרים עכור.
השילוב של משקע השמרים הגדול והגיזוז המוקצן גורמים לי לתהות אם התסיסה השניה שהתרחשה בבקבוק לא הייתה אגרסיבית מדי, או שמא מדובר היה בזיהום כלשהו.
ברור לי שדברים בסגנון קורים הרבה בתחום הבירה שאינה תעשייתית בקנה מידה תאגידי, וגם לי כמובן היה חלק ביצירת לא מעט בקבוקים דפוקים במהלך הבישול הביתי.
אף על פי כן- כאשר המוצר יוצא לשוק באופן מסחרי, ואמור לעבור בקרת איכות- אי אפשר שלא לחוש מעט מרמור. על הטעם וההעדפה האישית- אפשר לדון בנפרד.
בשורה התחתונה- אשמח לשמוע את חוות דעתכם- איך היתה "קָצְרָה בלונד" שאתם שתיתם?
אני מניח שבעתיד אשתה אותה שוב- על מנת לראות אם חל שינוי לטובה.
לכשזה יקרה- מבטיח לעדכן.
לרוויה,
יוחאי.
