ספיישלים

こだわり (מבוטא: "קודאווארי") – התהליך הבלתי מתפשר והמדויק של שלמות.

קשה לבטא כמה כיף להיות היום אוהד בירה טובה בישראל. אחרי שראינו את ברודוג מגיעה, ולאחריה רוג, ריגלה ולאחרונה ראינו את חזרתה של אוהר'ס, כבר באמת שקשה להפתיע אותנו. כמעט.

אז איך אפשר עוד להעלות את הרמה אחרי יבוא של מותגים מעולים מבלגיה, גרמניה וארה"ב? עושים את הצעד המתבקש: מתחילים לייבא בירה מיפן.
עכשיו, אתם יכולים לחשוב לעצמכם שזה גימיק, שבירה יפנית זה קוריוז של חבורת חובבי בירה והיא תעלם באותה מהירות שהיא באה. מתפקידי (למרות שהוא לא מוגדר רשמית או בכלל) להגיד לכם בצורה הברורה, הבוטה והרועשת ביותר שאני יכול, היטאצ'ינו תשאר! למה? שתי מילים- היא טובה. בקצת יותר מילים- היא מתאימה לחך הישראלי ולמזג האוויר הרותח שלנו כאן.

היטא'צינו נסט הינו מותג הבירה של בית הסאקה קויצ'י שנוסד בשנת 1823. המותג עצמו הוקם ב-1996 לאחר שממשלת יפן הקלה על הקמת מבשלות בירה באמצעות הקלות מס שנתנה בשנת 1994 (עד אז שוק הבירה ביפן נשלט על ידי 4 מבשלות מרכזיות). היטאצ'ינו נסט הוקמה באמצעות ידע וטכנולוגיה אירופאית, ואפשר לראות גם בבירות שלה השפעה אירופית ישירה (בין אם בחומרי הגלם שמיבואים מאירופה או בסגנונות הבירה המבושלים במבשלה). המבשלה אפילו מציעה לאנשים לבוא ולבשל את הבירה שלהם במערכות בישול שנמצאות במבשלה (מעין בישול חוזי).

למזלי, יצא לי להשתתף באירוע טעימות מגניב שאורגן ע"י beer&beyond ובנוכחות החבר'ה הטובים מפרוטארי שמביאים לנו את כל הטוב הזה, והרי הרשמים הראשונים המתבססים על הבירות המיובאות בצורה סדירה לארץ כיום (אני מניח שהאנשים בפרוטארי כבר מתכננים להביא לנו בירות חדשות בנוסף לאלו אם הניסיון שלהם עם רוג הוא איזשהי אינדיקציה).

היטאצ'ינו נסט וויצן

אני יודע מה אתם חושבים לעצמכם. עוד וויצן. ואם כבר וויצן, אז זה לא שיש לנו מחסור בארץ של וויצנים מקוריים מגרמניה. אתם צודקים, ואתם טועים. נכון, התברכנו בארץ בייבוא מעולה מגרמניה (פרנציסקאנר מפחית, תענוג), אבל הוויצן של המבשלה מיפן היא לא וייצן קלאסית. הבירה בצבע קש בהיר ומעונן, עם ראש קצף לבן, בעלת אחוז אלכוהול ממוצע (5.5% לא מורגשים בכלל) גוף קליל ופרופיל טעמים שיותר דומה לסייזון (פלפלית, מתובלת) מאשר לוייצן קלאסית. בירה נהדרת לקיץ.

היטאצ'נו נסט וויט אייל

הבירה הנמכרת ביותר של היטאצ'ינו נסט וזו ששמה אותה על המפה עם מספר זכיות בתחריות עולמיות. היא גם היחידה שהגיעה לארץ ב-2 גדלים (בנוסף לשליש, גם 720 מ"ל). הבירה הזו, בסגנון ויט בלגית, עם תוספת של מיץ תפוזים, קליפות תפוז, אגוז מוסקט וכוסברה גם היא לא בדיוק בסגנון קלאסי. היא בצבע קש, עם גוף קליל וגיזוז גבוה, בעלת אחוז אלכוהול ממוצע (5.5% לא מורגשים בכלל), מעט אגוזית ומאוד מרעננת וגם היא בירה שמתאימה לקיץ הישראלי כמו כף רגל לכפכפף.

היטאצ'ינו נסט רד רייס

טוב, פה באמת מתחיל להיות מעניין. בירה בלי סגנון מוגדר באמת, המבושלת עם אורז אדום (שלא להתבלבל עם אורז בר), הנחשב יוקרתי וסופר איכותי ביפן ומותססת עם שמרי סאקה של מבשלת קויצ'י. הבירה הזו לדעתי המיוחדת ביותר שהגיעה לארץ, עם גוף קליל וגיזוז קצת פחות אגרסיבי מהשתיים הקודמות, אבל עם ארומה וטעמים של תות ובמידה מסוימת מזכירה בארומה ובטעמים שלה סופגניות טריות מלאות בריבה . בירה במיוחד לאוהבי המתוקות יותר.

היטאצ'ינו נסט JCA

ממבט ראשון על המרכיבים של הבירה, לתת בסיס (מזן מאריס אוטר הבריטי), וכשות בריטית לטעם (פאגל וקנט גולדינגס), הבירה הזו נראית כמו ESB או איזו English IPA קלאסית. לא כך! הבירה מיושנת בחביות מעץ ארז- תהליך שלחלוטין משדרג אותה. טעמי העץ משתלבים היטב עם טעמי הביסקוויט המאלטים והטעמים העשבונים הכשותיים. הבירה בצבע נחושת עמוק, עם ראש קצף קרמי שנשאר זמן רב, בעלת גוף בינוני וחלק, עם אחוז אלכוהול יחסית גבוה (7%), מה שהופך אותה לבירה שצריך לקחת איתה את הזמן. לדעתי, המוצלחת שבחבורה.

היטאצ'ינו ג'ינג'ר ביר

כמו שנאמר, התשובה בגוף השאלה. הבירה הזו, בתוספת ג'ינג'ר, היא בת לוויה מעולה לאוכל אסייתי, בין אם חריף או מתוק. הבירה עצמה בעלת גוף בינוני-כבד, עם גיזוז שנוטה לקל, ואחוז אלכוהול יחסית גבוה (8%). עם איזון מעולה בין מאלט (ביסקוויט, קרמל) לבין העוצמה של הג'ינג'ר (שלא משתלטת על הבירה אלא מעניקה לה עומק), זו בירה שכיף לשתות לאורך זמן. צריך לבוא ולהגיד שמי שלא אוהב ג'ינג'ר, ספק אם יאהב את הבירה הזו. זו בירה שככל שהיא מתחממת כך הג'ינג'ר יותר בולט בה, וכדאי לשתות אותה יחסית חמימה (10-12 מעלות) בשביל באמת להנות מהעומק.

אז אם תמיד הרגשתם משיכה לתרבות היפנית, ותהיתם איפה מזרח ומערב נפגשים- פתחו בקבוק של היטאצ'ינו ליד האוכל האסייתי שלכם, או כשאתם משוטטים באינטרנט ומסתכלים על תמונות מטוקיו.

Rogues take risks.
Rogues pursue the long shot.
Rogues work hard.
Rogues ignore the accepted patterns and blaze their own trails.
Rogues are honest with themselves and others.
Rogues are rebels.
Rogues have one foot in reality to let them get the job done, but they are, nonetheless, led by their dreams.

מתוך ״הכרזת העצמאות״ של מבשל רוג.

השנה היא 1988. פריחת מבשלות הבוטיק המסחררת שאנו רואים כיום בארצות הברית- עוד בחיתולים. מספר חברים מאשלנד, אוראגון, מחליטים שגם הם לוקחים את המושכות לידיים ופותחים ברופאב קטן וצנוע. המקום- בעל 60 מקומות ישיבה- נפתח ומסתיר את המבשלה במרתף. שתי בירות עיקריות נמזגו שם לאמיצים שהחליטו לתת את הצ׳אנס- אמריקן אמבר אייל ואוראגון גולדן. אותם אמיצים לא ידעו שהם שותים בירות שעתידות להפוך לשם דבר בהיסטוריה של בירות הקראפט.
מהר מאוד הברופאב הקטן גדל מעבר ליכולת ההכלה והחיפוש אחר מקום להקמת סניף נוסף התחיל.

יש גם סיפור יפה על איך ואיפה הוקם הסניף הנוסף, אבל זה יהיה בשיעורי הבית.
העניין האמיתי הוא שאותה מבשלה קטנה וחתרנית שאת שמה בעברית אפשר לתרגם- אולי- ל״שובבים״ הפכה להיות אחת מעמודי הטווח, מובילה ונושאת דגל בתחום החלוציות, האיכות והגישה בבירות קראפט ובירות איכות בארצות הברית. מבשלה שחרטה על דגלה לייצר בירות מיוחדות, מעניינות, דוחקות גבולות- או לא לעשות אותן בכלל.

אבל יודעים מה? עזבו רגע את הבירות בצד. כן כן, רק לרגע.
אחד הדברים הכי מגניבים המייחדים את מבשלת רוג הוא החיבור שלהם לאדמה, לסביבה ולעצמאות. כיום מבשלת רוג אינה רק מבשלת בירה מעולה ורשת ברופאבים (שלכל אחד מהם חופש פעולה ויצירה מסויים) אלא גם הבעלים הגאה של שדות שעורה ושיפון אשר מולתתים לבד לבירות שלהם, מטעי כשות בהם גדלים שבעה (!) זנים ייחודיים של כשות, מקשות דלעת, מטעי אגוז לוז, גידולי פטל, גידולי פלפל חלפיניו, והמגניב מכולם אולי- מכוורת עצמאית המייצרת דבש לתוצרים השונים של המבשלה.
אפילו זן השמרים המשמש את המבשלה להתססת כל הבירות שלה פותח במיוחד עבור רוג ע״י חברת מעבדות השמרים White Labs האיכותיות.
לא יודע מה איתכם אבל כשאני חושב על זה אני רוטט קצת מהתרגשות.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

מתי בפעם האחרונה (או הראשונה) בחיים שלכם שתיתם בירה שכל- אבל כל– חומרי הגלם שלה מגודלים ומעובדים באופן עצמאי? עם כל מה שמשתמע מכך. לא יודע מה איתכם אבל אני הייתי עושה הרבה כדי להשיג קצת מהבירה הזו.

למזלנו- כבר לא צריך להתאמץ יותר מאשר נסיעה לחנות האלכוהול הקרובה.

חברת פרוטרי– משווקת בירות מכובדת בשוק הישראלי אשר מפיצה כמה בירות שאין מצב שלא שתיתם- החליטה להרים את הכפפה ולהביא לא אחת ולא שתיים אלא 5 בירות מעניינות ושוברות שגרה מבית רוג.
נכחתי באירוע ההשקה שערכה החברה (תודה י'!) ואני שמח לספר לכם על הבירות המעניינות שנוספו לרשימת המשאלות שלכם:

אז רגע לפני שאתם יוצאים מהבית לחנות, תהנו מסרטון התדמית הכיפי הזה, ונסיים במוטו רוג נוסף המעטר כל בקבוק (לגזור ולתלות מעל למיטה): DARE-RISK-DREAM.

לרוויה,
יוחאי

יום שישי. צהריים. על פניו- אווירה קלאסית של פתיחת סוף שבוע… אבל מזג האוויר עצבני, וחם בצורה מוגזמת. גם במרתון תל אביב ראו תוצאות.
ביום כזה אין מנוס מלהתעסק כמו שצריך בבירה איכותית.
אז קודם כל- קפיצת ביקור בסניף החדש של הבירמרקט– בשוק הכרמל (מקום אדיר. אנשים אדירים. לכו לשם.).
(עדכון: מאז השתנו הדברים, וכיום עומד במקום הבירבזאר)
ומיד לאחר מכן- סדנאת טעימות עם אחותי היקרה ועוד שבעה בירגיקס בחנות המחודשת של beer&beyond (מקום אדיר. אנשים אדירים. לכו לשם.).

אז מה היה לנו? בשביל ליישר קו- התחלנו בהסבר קצר על מה בכלל אנחנו מדברים- מה הן בירות SINGLE HOP, ולמה זה טוב?
כידוע (ואם לא- אז הנה)- ניתן להשתמש בכשות בשלבים שונים במהלך הבישול, כדי להשיג ממנה תוצאות שונות.
בפשטות: מוקדם בבישול- לצורך מרירות נטו. מאוחר יותר בבישול- לצורך הטעם המיוחד של כל זן, ולארומה הייחודית. אחרי הבישול- דריי הופ– להשגת ארומה משגעת נוספת.
"אם ככה", חשבו לעצמם מבשלים אמריקאים (בעיקר), "למה שלא נבשל בירה רק עם זן כשות אחד- ונוציא ממנו את כל התכונות?".
שיטה זו נותנת לכל חובבי הבירה והמבשלים דרך נהדרת לעמוד על התכונות של זן הכשות הספציפי שנמצא בשימוש, וממש לתת לו את כל הבמה.
אלו בירות שאמנם משווקות באופן מסחרי, אך ביסודן- הן ניסוי. נסיון להבין את האופי של הזן הספציפי.
בנקודה זו חשוב לציין שלא כל בירה שהיא SINGLE HOP באמת עושה שימוש רק בזן אחד. לעיתים משתמשים בזן אחר על מנת להשיג את המרירות, כיוון שאין פה את הטעם של הכשות או הארומה שלה, ולעיתים משתמשים בכמה זנים- אבל מטרת הבירה היא להדגיש זן אחד ולתת לו את המיקרופון. וכמו שכולם יודעים- מי שיש לו את המיקרופון- לא מפסיק.

אז אחרי ההקדמה הממצה שנתן לנו שחר- ניגשנו לטעימות; ולפניהם- לסיפורים, ותוך כדי- הרבה פטפטת בירה מצד כולם.
בסך הכל- יצאנו לדייט עם שש בירות שונות. כל אחת בעלת אופי שונה וחוויה אחרת. אז בתמציתיות- הנה הן לפניכם!

Edit

SHIPYARD- IPA

מבשלה-Shipyard brewing company.
מאיפה בעולם- פורטלנד, ארה"ב.
כשות אהובה- פוגלס. כשות בריטית מסורתית.
יופי- בירה בגוון נחושת בהיר. ראש לבן, וגיזוז עדין מאוד. ריח של אחרי גשם.
אופי- בירה עדינה מאוד, קלילה מאוד ולא מתחכמת. בעלת 5.8% אלכוהול- מה שלא הצלחנו למצוא בכלל על הבקבוק. בירה יבשה מעט, לא מאוד מתוקה, ובעיקר נותנת לכשות להביע את הניחוח והטעם החורפי והטחוב שלה. ממש כמו חורשה אחרי גשם. הבירה בושלה לראשונה בשנת 1997.

מידע על הבירה

סוג: IPAמבשלה: SHIPYARDארץ מוצא: ארה"ב

שתיתם? נהינתם? התאכזבתם? תנו בדירוג!

• 4.00 / 5 5
• 1 / 5
• 2 / 5
• 3 / 5
• 4 / 5
• 5 / 5

3 קולות, ציון ממוצע 4.00 (ציון שקול 79%)

Edit

ANCHOR- HUMMING ALE

מבשלה-anchor brewing.
מאיפה בעולם- סן פרנסיסקו- ארה"ב.
כשות אהובה- נלסון סובין. כשות ניו זילנדית נדירה, קרויה על שם יין הסוביניון. אחד מסוגי הכשות המבוקשים בעולם- ובצדק.
בתחילה- השתמשו בכשות הזו גם בגרין של אלכסנדר, אך היא הוחלפה. אוף. (עדכון: מדובר בהשערה. אין לנו את המתכון. עדיין.)
יופי–אם כבר החלטנו להשתמש בבירה זו בכשות שמזכירה סוביניון- אז למה לא ללכת על מראה של יין לבן? כמעט ללא ראש, ללא גיזוז נראה לעין, ועוד במזיגה לכוס של יקב הרי גליל- אפשר להתבלבל בהחלט. 
אופי- נתחיל בלומר בפה מלא (בבירה, הלוואי) שזו הייתה הבירה האהובה עליי מכולן. נמשיך בלומר שאם מתגלגל לידיכם בקבוק אתם מתבקשים לא לפתוח אותו, ולתת לי אותו במתנה. הבירה עונתית ומאוד מוגבלת לתקופת יולי- נובמבר.

מעבר למראה המעניין והשונה שלה, לבירה יש את אחד הניחוחות הכי מורכבים ומעניינים שיצא לי להתקל בהם. הריח הייני- פסיפלורי- בשמי הזה משכר. ריח קייצי, מעט חמצמץ, ומרענן מאוד. פשוט כובש.
בירה קלה מאוד לשתיה, שבשום אופן לא מרגישים בה אלכוהול (5.9%). טעם מתקתק דבשי, וחמצמץ.
השם של הבירה גם הוא בעל משמעות, ומופיע רבות בספרות האנגלית העתיקה כתיאורה של בירה מוצלחת ומשובחת. אכן כן.

מידע על הבירה

מבשלה: anchor brewingארץ מוצא: ארה"ב

שתיתם? נהינתם? התאכזבתם? תנו בדירוג!

• 5.00 / 5 5
• 1 / 5
• 2 / 5
• 3 / 5
• 4 / 5
• 5 / 5

קול 1, ציון ממוצע 5.00 (ציון שקול 88%)

Edit

FOUNDERS- CENTENNIAL IPA

מבשלה- founders brewing.
מאיפה בעולם- מישיגן, ארה"ב. 
כשות אהובה- סנטניאל. כשות אמריקאית דומיננטית. 
יופי- גוון נחושתי- חום, חצי צלול. מזכיר מראה של סילאן מדולל או סירופ מייפל. ראש דקיק (לפחות במזיגה של שליש בקבוק שליש…). זרמים דקיקים של בועות נצמדים לכוס. 
אופי- הבירה הראשונה בטעימה שהתחילה לקרוא תיגר על החך והלשון. IPA לא נמושה- עם 7.2% אלכוהול ו-65IBU. בעלת ניחוחות מצופים של הדרים (ועכשיו כשכל העצים בחצר פורחים, אני גם יכול לומר פריחת הדרים ולדעת שאני לא הוזה פלצנות). טעם מריר שמציף את הפה, אבל בכל זאת רגוע ולא חד או חריף מידי. מלווה באיזו מתיקות קלה של אפייה מהלתת. גוף מספיק כבד כדי שאי אפשר יהיה להינות ממנה בכמה שלוקים, אבל לא משהו שיכביד על השותה. בסך הכל- אחלה IPA. יהיה נחמד לנסות לשחזר מתכון שלה בבישול ביתי.

מידע על הבירה

סוג: IPAמבשלה: foundersארץ מוצא: ארה"ב

שתיתם? נהינתם? התאכזבתם? תנו בדירוג!

• 4.50 / 5 5
• 1 / 5
• 2 / 5
• 3 / 5
• 4 / 5
• 5 / 5

2 קולות, ציון ממוצע 4.50 (ציון שקול 85%)

Edit

WIDMER BROTHERS- FALCONER'S IPA

מבשלה- WIDMER BROTHERS.
מאיפה בעולם- פורטלנד, ארה"ב. 
כשות אהובה- FALCONER'S FLIGHT.
יופי- בירה בגוון חום צהבהב בהיר וצלול, שמזכירה מיץ תפוחים- עם קצף. 
אופי- בשנת 2002, בעודו רק בן 41, נפטר גלן פלקונר. אני שמעתי עליו לראשונה משחר, כשאחזתי ביד את הבקבוק שבתמונה. מסתבר שהבחור החביב, מעבר להיותו בשלן בירה, ומשוגע לכשות (כמו רבים) היה, בין היתר, סוג של "פעיל חברתי" בעולם הבישול. כל חייו (הבוגרים לפחות) עסק בבישול, וכשהפך יותר מקצועי, ויותר מסחרי- עדיין נשאר נגיש, הן מבחינת חומרים והן מבחינת מאגר הידע האנושי שהיווה- לכל מבשל מתחיל או וותיק. גלן בישל, חקר, למד ופיתח ללא הפסקה, עד פטירתו. היום קיימת קרן להנצחתו, שבין היתר מעניקה מלגות ומארגנת תחרויות. כמו כן- קיימת כשות על שמו. או יותר נכון- תערובת כשות. התערובת מורכבת מסיטרה, סימקו וסוראצ'י אייס כזנים העיקריים, ומזנים נוספים פחות מורגשים להגדלת הנפח.
מתוך כל זה ניתן להבין כי הבירה היא בירה מורכבת מאוד- המון ניחוחות של פירות, דשא ואיזו חמצמצות, ועוד משהו מיוחד שמתווסף לאווירה אחרי ששומעים את הסיפור.

מידע על הבירה

סוג: IPAמבשלה: WIDMER BROTHERSארץ מוצא: ארה"ב

שתיתם? נהינתם? התאכזבתם? תנו בדירוג!

• 3.00 / 5 5
• 1 / 5
• 2 / 5
• 3 / 5
• 4 / 5
• 5 / 5

קול 1, ציון ממוצע 3.00 (ציון שקול 68%)

Edit

PEAK ORGANIC- WINTER SESSION

מבשלה- peak organic brewing.
מאיפה בעולם- פורטלנד, ארה"ב. 
כשות אהובה- סיטרה. אמריקאית טיפוסית. 
יופי- מפתיעה מאוד. בירת חיטה כהה ביותר בגוון שמזכיר דארק אייל או פורטר בהירה. 
אופי- רשמית- הבירה הפחות אהובה עליי מהטעימה הזו. ולפי הכוסות שלא ממש התרוקנו בשאר השולחן- גם על הסובבים. בירה בעלת טעם חמצמץ עז מהחיטה, עם מרירות חדה ולא מאוד קשורה מהכשות. לא מאוזנת, לדעתי. לא בירה שנהניתי לשתות, אבל שהעמידה את השאר באור טוב יותר. מה שכן- בהחלט ניתן להרגיש את ההשפעה של זן כשות אחד בבירה הזו. בנק' זו הצטערתי שלא היה איזה דלי קטן לרוקן אליו את הכוס. כנ"ל בכל הפעמים ששטפנו את הכוס במים, ואז שתינו אותם. לפחות זו דרך לא להתייבש כששותים הרבה..

מידע על הבירה

סוג: אורגנית, חיטהמבשלה: PEAK ORGANICארץ מוצא: ארה"ב

שתיתם? נהינתם? התאכזבתם? תנו בדירוג!

• 1.00 / 5 5
• 1 / 5
• 2 / 5
• 3 / 5
• 4 / 5
• 5 / 5

קול 1, ציון ממוצע 1.00 (ציון שקול 48%)

Edit

WEYERBACHER- DOUBLE SIMCOE

מבשלה- weyerbacher.
מאיפה בעולם- אסטון, ארה"ב.
כשות אהובה- סימקו. ואז עוד סימקו. 
יופי- נמזגת בצבע כתמתם אטום, מנגואי משהו. טבעת קצף בצבע קרם וגיזוז עדין. 
אופי- הבירה ה'אלימה' ביותר בטעימה. חמושה ב-9.0% אלכוהול, ו-IBU 90- הבירה היא סערת כשות קטנה.
זן הסימקו, שעשיר בחומצות אלפא המוסיפות מרירות, ובשמנים ארומטיים מספק לבירה הזו גם טעם מר ובועט, אבל נשלט- לא בלתי נעים. גם הרבה מאוד ניחוחות עולים מהבירה, ולמרבה ההפתעה גם בריח וגם בטעם אפשר להרגיש רמז לאיזו חרפרפות של שום.
הגוף של הבירה כבד, והופך את הבירה בהחלט ל'בירה לשבת איתה'. את השליש הזה ייקח לכם זמן לסיים.
בהחלט בירה מצויינת, שמתאימה לפלח אוכלוסיה לא גדול- לחובבי כשות כבדים.

מידע על הבירה

סוג: IPAמבשלה: WEYERBACHERארץ מוצא: ארה"ב

שתיתם? נהינתם? התאכזבתם? תנו בדירוג!

• 4.00 / 5 5
• 1 / 5
• 2 / 5
• 3 / 5
• 4 / 5
• 5 / 5

קול 1, ציון ממוצע 4.00 (ציון שקול 78%)

הסדנה הזו, לפי שחר, היא המשך ישיר של סדנאות 'האקדמיה לבירה' הטעימות המיוחדות שהועברו בנורמה ג'ין בדרום ת"א, ויריית פתיחה לסדנאות נוספות שיתרחשו בחנות החדשה של ביר אנד ביונד. אז זהו- אחת הכתבות הארוכות שלי הגיעה אל סופה, ולכן אם אתם עוד כאן, אני לא אאריך בסיכום.

תודה לשחר הרץ על המאמץ, היוזמה, והמידע; לאנריקה (צ'ולה) מאירוביץ' על זה שרשם בסדנא והזכיר לי דברים שכבר הייתי שתוי מכדי לזכור; ולסרגיי על התמונות הנהדרות.
תודה להורי שהביאוני עד הלום.

לרוויה!
יוחאי.

—
לתמונות נוספות מהאירוע כנסו לאלבום בפייסבוק של סרגיי.