יום שישי. צהריים. על פניו- אווירה קלאסית של פתיחת סוף שבוע… אבל מזג האוויר עצבני, וחם בצורה מוגזמת. גם במרתון תל אביב ראו תוצאות.
ביום כזה אין מנוס מלהתעסק כמו שצריך בבירה איכותית.
אז קודם כל- קפיצת ביקור בסניף החדש של הבירמרקט– בשוק הכרמל (מקום אדיר. אנשים אדירים. לכו לשם.).
(עדכון: מאז השתנו הדברים, וכיום עומד במקום הבירבזאר)
ומיד לאחר מכן- סדנאת טעימות עם אחותי היקרה ועוד שבעה בירגיקס בחנות המחודשת של beer&beyond (מקום אדיר. אנשים אדירים. לכו לשם.).
אז מה היה לנו? בשביל ליישר קו- התחלנו בהסבר קצר על מה בכלל אנחנו מדברים- מה הן בירות SINGLE HOP, ולמה זה טוב?
כידוע (ואם לא- אז הנה)- ניתן להשתמש בכשות בשלבים שונים במהלך הבישול, כדי להשיג ממנה תוצאות שונות.
בפשטות: מוקדם בבישול- לצורך מרירות נטו. מאוחר יותר בבישול- לצורך הטעם המיוחד של כל זן, ולארומה הייחודית. אחרי הבישול- דריי הופ– להשגת ארומה משגעת נוספת.
"אם ככה", חשבו לעצמם מבשלים אמריקאים (בעיקר), "למה שלא נבשל בירה רק עם זן כשות אחד- ונוציא ממנו את כל התכונות?".
שיטה זו נותנת לכל חובבי הבירה והמבשלים דרך נהדרת לעמוד על התכונות של זן הכשות הספציפי שנמצא בשימוש, וממש לתת לו את כל הבמה.
אלו בירות שאמנם משווקות באופן מסחרי, אך ביסודן- הן ניסוי. נסיון להבין את האופי של הזן הספציפי.
בנקודה זו חשוב לציין שלא כל בירה שהיא SINGLE HOP באמת עושה שימוש רק בזן אחד. לעיתים משתמשים בזן אחר על מנת להשיג את המרירות, כיוון שאין פה את הטעם של הכשות או הארומה שלה, ולעיתים משתמשים בכמה זנים- אבל מטרת הבירה היא להדגיש זן אחד ולתת לו את המיקרופון. וכמו שכולם יודעים- מי שיש לו את המיקרופון- לא מפסיק.
אז אחרי ההקדמה הממצה שנתן לנו שחר- ניגשנו לטעימות; ולפניהם- לסיפורים, ותוך כדי- הרבה פטפטת בירה מצד כולם.
בסך הכל- יצאנו לדייט עם שש בירות שונות. כל אחת בעלת אופי שונה וחוויה אחרת. אז בתמציתיות- הנה הן לפניכם!
SHIPYARD- IPA 
מבשלה-Shipyard brewing company.
מאיפה בעולם- פורטלנד, ארה"ב.
כשות אהובה- פוגלס. כשות בריטית מסורתית.
יופי- בירה בגוון נחושת בהיר. ראש לבן, וגיזוז עדין מאוד. ריח של אחרי גשם.
אופי- בירה עדינה מאוד, קלילה מאוד ולא מתחכמת. בעלת 5.8% אלכוהול- מה שלא הצלחנו למצוא בכלל על הבקבוק. בירה יבשה מעט, לא מאוד מתוקה, ובעיקר נותנת לכשות להביע את הניחוח והטעם החורפי והטחוב שלה. ממש כמו חורשה אחרי גשם. הבירה בושלה לראשונה בשנת 1997.
ANCHOR- HUMMING ALE
מבשלה-anchor brewing.
מאיפה בעולם- סן פרנסיסקו- ארה"ב.
כשות אהובה- נלסון סובין. כשות ניו זילנדית נדירה, קרויה על שם יין הסוביניון. אחד מסוגי הכשות המבוקשים בעולם- ובצדק.
בתחילה- השתמשו בכשות הזו גם בגרין של אלכסנדר, אך היא הוחלפה. אוף. (עדכון: מדובר בהשערה. אין לנו את המתכון. עדיין.)
יופי–אם כבר החלטנו להשתמש בבירה זו בכשות שמזכירה סוביניון- אז למה לא ללכת על מראה של יין לבן? כמעט ללא ראש, ללא גיזוז נראה לעין, ועוד במזיגה לכוס של יקב הרי גליל- אפשר להתבלבל בהחלט.
אופי- נתחיל בלומר בפה מלא (בבירה, הלוואי) שזו הייתה הבירה האהובה עליי מכולן. נמשיך בלומר שאם מתגלגל לידיכם בקבוק אתם מתבקשים לא לפתוח אותו, ולתת לי אותו במתנה. הבירה עונתית ומאוד מוגבלת לתקופת יולי- נובמבר.
מעבר למראה המעניין והשונה שלה, לבירה יש את אחד הניחוחות הכי מורכבים ומעניינים שיצא לי להתקל בהם. הריח הייני- פסיפלורי- בשמי הזה משכר. ריח קייצי, מעט חמצמץ, ומרענן מאוד. פשוט כובש.
בירה קלה מאוד לשתיה, שבשום אופן לא מרגישים בה אלכוהול (5.9%). טעם מתקתק דבשי, וחמצמץ.
השם של הבירה גם הוא בעל משמעות, ומופיע רבות בספרות האנגלית העתיקה כתיאורה של בירה מוצלחת ומשובחת. אכן כן.
FOUNDERS- CENTENNIAL IPA
ברקע- צ'ולה ותם לבית מאי(ב)ירוביץ'
מבשלה- founders brewing.
מאיפה בעולם- מישיגן, ארה"ב.
כשות אהובה- סנטניאל. כשות אמריקאית דומיננטית.
יופי- גוון נחושתי- חום, חצי צלול. מזכיר מראה של סילאן מדולל או סירופ מייפל. ראש דקיק (לפחות במזיגה של שליש בקבוק שליש…). זרמים דקיקים של בועות נצמדים לכוס.
אופי- הבירה הראשונה בטעימה שהתחילה לקרוא תיגר על החך והלשון. IPA לא נמושה- עם 7.2% אלכוהול ו-65IBU. בעלת ניחוחות מצופים של הדרים (ועכשיו כשכל העצים בחצר פורחים, אני גם יכול לומר פריחת הדרים ולדעת שאני לא הוזה פלצנות). טעם מריר שמציף את הפה, אבל בכל זאת רגוע ולא חד או חריף מידי. מלווה באיזו מתיקות קלה של אפייה מהלתת. גוף מספיק כבד כדי שאי אפשר יהיה להינות ממנה בכמה שלוקים, אבל לא משהו שיכביד על השותה. בסך הכל- אחלה IPA. יהיה נחמד לנסות לשחזר מתכון שלה בבישול ביתי.
WIDMER BROTHERS- FALCONER'S IPA
מבשלה- WIDMER BROTHERS.
מאיפה בעולם- פורטלנד, ארה"ב.
כשות אהובה- FALCONER'S FLIGHT.
יופי- בירה בגוון חום צהבהב בהיר וצלול, שמזכירה מיץ תפוחים- עם קצף.
אופי- בשנת 2002, בעודו רק בן 41, נפטר גלן פלקונר. אני שמעתי עליו לראשונה משחר, כשאחזתי ביד את הבקבוק שבתמונה. מסתבר שהבחור החביב, מעבר להיותו בשלן בירה, ומשוגע לכשות (כמו רבים) היה, בין היתר, סוג של "פעיל חברתי" בעולם הבישול. כל חייו (הבוגרים לפחות) עסק בבישול, וכשהפך יותר מקצועי, ויותר מסחרי- עדיין נשאר נגיש, הן מבחינת חומרים והן מבחינת מאגר הידע האנושי שהיווה- לכל מבשל מתחיל או וותיק. גלן בישל, חקר, למד ופיתח ללא הפסקה, עד פטירתו. היום קיימת קרן להנצחתו, שבין היתר מעניקה מלגות ומארגנת תחרויות. כמו כן- קיימת כשות על שמו. או יותר נכון- תערובת כשות. התערובת מורכבת מסיטרה, סימקו וסוראצ'י אייס כזנים העיקריים, ומזנים נוספים פחות מורגשים להגדלת הנפח.
מתוך כל זה ניתן להבין כי הבירה היא בירה מורכבת מאוד- המון ניחוחות של פירות, דשא ואיזו חמצמצות, ועוד משהו מיוחד שמתווסף לאווירה אחרי ששומעים את הסיפור.
PEAK ORGANIC- WINTER SESSION
וברקע- שחר הרץ והמדפים העמוסים.
מבשלה- peak organic brewing.
מאיפה בעולם- פורטלנד, ארה"ב.
כשות אהובה- סיטרה. אמריקאית טיפוסית.
יופי- מפתיעה מאוד. בירת חיטה כהה ביותר בגוון שמזכיר דארק אייל או פורטר בהירה.
אופי- רשמית- הבירה הפחות אהובה עליי מהטעימה הזו. ולפי הכוסות שלא ממש התרוקנו בשאר השולחן- גם על הסובבים. בירה בעלת טעם חמצמץ עז מהחיטה, עם מרירות חדה ולא מאוד קשורה מהכשות. לא מאוזנת, לדעתי. לא בירה שנהניתי לשתות, אבל שהעמידה את השאר באור טוב יותר. מה שכן- בהחלט ניתן להרגיש את ההשפעה של זן כשות אחד בבירה הזו. בנק' זו הצטערתי שלא היה איזה דלי קטן לרוקן אליו את הכוס. כנ"ל בכל הפעמים ששטפנו את הכוס במים, ואז שתינו אותם. לפחות זו דרך לא להתייבש כששותים הרבה..
WEYERBACHER- DOUBLE SIMCOE
מבשלה- weyerbacher.
מאיפה בעולם- אסטון, ארה"ב.
כשות אהובה- סימקו. ואז עוד סימקו.
יופי- נמזגת בצבע כתמתם אטום, מנגואי משהו. טבעת קצף בצבע קרם וגיזוז עדין.
אופי- הבירה ה'אלימה' ביותר בטעימה. חמושה ב-9.0% אלכוהול, ו-IBU 90- הבירה היא סערת כשות קטנה.
זן הסימקו, שעשיר בחומצות אלפא המוסיפות מרירות, ובשמנים ארומטיים מספק לבירה הזו גם טעם מר ובועט, אבל נשלט- לא בלתי נעים. גם הרבה מאוד ניחוחות עולים מהבירה, ולמרבה ההפתעה גם בריח וגם בטעם אפשר להרגיש רמז לאיזו חרפרפות של שום.
הגוף של הבירה כבד, והופך את הבירה בהחלט ל'בירה לשבת איתה'. את השליש הזה ייקח לכם זמן לסיים.
בהחלט בירה מצויינת, שמתאימה לפלח אוכלוסיה לא גדול- לחובבי כשות כבדים.
הסדנה הזו, לפי שחר, היא המשך ישיר של סדנאות 'האקדמיה לבירה' הטעימות המיוחדות שהועברו בנורמה ג'ין בדרום ת"א, ויריית פתיחה לסדנאות נוספות שיתרחשו בחנות החדשה של ביר אנד ביונד. אז זהו- אחת הכתבות הארוכות שלי הגיעה אל סופה, ולכן אם אתם עוד כאן, אני לא אאריך בסיכום.
תודה לשחר הרץ על המאמץ, היוזמה, והמידע; לאנריקה (צ'ולה) מאירוביץ' על זה שרשם בסדנא והזכיר לי דברים שכבר הייתי שתוי מכדי לזכור; ולסרגיי על התמונות הנהדרות.
תודה להורי שהביאוני עד הלום.
לרוויה!
יוחאי.
—
לתמונות נוספות מהאירוע כנסו לאלבום בפייסבוק של סרגיי.
