שלנקרלה הלס - עשן על המים גרמניה

“There is food in beer, but there is no beer in food. Beer is like liquid bread — it provides the same necessary nutrients. I say, just lay off the food.” — Jim Koch

אני אוהב אוכל מעושן. זה לא סוד.

אני גם אוהב בירות מעושנות, זה גם לא סוד, רק תסתכלו על אלו שדירגתי מאז שהבלוג קם לתחיה אי שם ב-2012.

נעשה את זה קצר, אם חיפשתם בירה מעושנת טובה שגם קלילה, מרווה, ועושה חשק לעוד, קנו את הבירה הזאת, תחזיקו ארגזים שלה במרתף והפכו לחברים הכי טובים של חנות הבירה הקרובה לביתכם.

SHELLS

אם אתם רוצים לקרוא קצת יותר, המשיכו.

בפעם הראשונה ששתיתי את השלנקרלה הלס, הייתי גם אמור לכתוב עליה בדיוק את הכתבה שאני כותב עכשיו, אבל סיימתי את הבירה לפני שהתחלתי לכתוב. הפעם הצטיידתי בבקבוק מבעוד מועד, ובתקווה הבקבוק ישרוד עד סוף כתיבת שורות אלו.

שלנקרלה הלס, היא בירה בסגנון הלס (אם כי אפשר גם לקרוא לה Rauch-Hells או משהו כזה), בעלת 4.3% אלכוהול.

הבירה נמזגת לכוס בצבע קש-כתמתם עם ראש קצף לבן יציב וצפוף, מעט דומה לראש הקצף המפואר של דובל, אם כי אפשר להגיד בפרפרזה על טייד שיש ראש קצף לבן, ויש ראש קצף לבן דובל. ובכל זאת אנחנו מקבלים ראש קצף טיפה אופוויטי, יציב ומזמין, ובעיקר כזה שמפיץ לכל עבר ריח של עישון עמוק (נקניקיות מרגז בעל-האש ביום העצמאות מישהו?), כייאה למבשלה שמעשנת את הלתת שלה.

SHELLS2

בטעם: בעיקר עישון (תחשבו ל"ג בעומר, תפו"א במדורה, נקניק מעושן), טיפה ברזל, ומרירות כשותית עשבונית נעימה המלווה את העישון הקליל.

סביר כי אם לא שתיתם מעולם שלנקרלה, זאת תיהיה השלקרלה להתחיל איתה. היא הרבה פחות מעושנת מאחיותיה, המארצן, הוויצן והאורבוק (שבאה עלינו לטובה) המיוצרות במבשלת הלר, אבל היא מפצה על כך בקלילות משוגעת, גוף קליל ונעים, ובעיקר גיזוז שמלווה את הכל בצורה מדויקת.

אין מה להכביר במילים, זה ה-gateway beer לאנשיםשרוצים להציג את הקונספט של בירות מעושנות לחבריהם. היא מעולה לצד בשר, עדיף בשר טוב, אך גם טובה כמנה עצמאית, רק תשתו ותחשבו על רצועות בשר מעושנות, נמסות כמעט מהבישול הארוך שלהן, שם פחות או יותר נמצא הטעם. אם אי פעם היתה בירה מעושנת שהיא lawnmower beer, זאת הבירה. רוצו ותקנו, כל עוד יש פה קיץ.

SHELLS3

(כשיגיע החורף, צפו לסקירה של האורבוק, כאן, באותו מקום)

לסיכום: גוף: 1

גיזוז :2

כמות אלכוהול מורגשת: 1- העישון מסתיר את האלכוהול בצורה מופלאה, עשן נוזלי.

כשותיות: 2 – נותנת את המרירות הנעימה ברקע

ציון כללי : 4 (זאת כבר בירה מעושנת שלישית שמקבלת ממני ציון גבוה, keep ’em coming)

 

שלכם,

ניצן.

מידע על הבירה

סוג: מבשלה: הלרארץ מוצא: יצרן: מבשלת הלר
שתיתם? נהינתם? התאכזבתם? תנו בדירוג!
קול 1, ציון ממוצע 2.00 (ציון שקול 56%)

Fuller's ESB - אקסטרה ספיישל בריטניה

“Beer is the center of everything. Everything revolves around beer. When you drink beer, everything revolves. Therefore beer is the center of everything.” — University of Waterloo Engineers

הרבה זמן לא שתיתי בירה של פולר'ס. כבר כמעט שנה את הIPA, ואת הגולדן פרייד רק באחד מביקורי באגנס\נורמה ג'ין האחרונים. קשה בימינו גם לטעום את כל הבירות שמגיעות לשוק הישראלי, וגם להנות מהוותיקות שאיתנו כבר הרבה זמן, כמו החבורה של פולר'ס. בכל מקרה, מפה לשם החלטתי להתפנק. אחד מהעובדים בחנות הבירה הקרובה לביתי הודיע לי שהגיע השבוע משלוח חדש של פולר'ס ESB, ואני חייב לשתות. טוב, אם הוא אומר, הוא מבין, אני אקח.

מפה לשם, אני עם כוס ESB ביד, פרק של ארצ'ר בטלויזיה, ורון בלב.

הבירה נמזגת לכוס, בגוון ענברי בהיר, צלול, יפיפה. אם היה צבע שהייתי שמח להגיע אליו בבישוליי שלי, זה הצבע. בדיוק בטווח בין כתום לאדמדם, בירה שעושה טוב על הלב רק להסתכל עליה. ראש קצף קטנטן בצבע אופוויט מברך אותי, נעלם ומשאיר חישוק של קצף על דופן הכוס.

תמונה מאתר: Food Loves Beer
תמונה מאתר: Food Loves Beer

באוויר נישאת ארומה הדרית-פרחונית, מזכירה את פריחת עצי ההדר שחוויתי לא מזמן, ומתחתיה ארומה של טופי וקרמל, ממש ממתק בכוס.

הבירה בעלת גוף בינוני לכיוון הכבד, עם המון טעמים מאלטים מאוזנים עם המרירות וטעמים עשבוניים יותר מהכשות. ככל שממשיכים לשתות, כך מתחזקים טעמי הקרמל והטופיו לאחר מס' דקות, הכשות כבר לא מצליחה להיות עזר כנגדם, והם נהיים קשים יותר ויותר לעיכול כשהחום האלכוהולי מתווסף למשוואה.

אני אנסה להדגים את חווית השתיה כדי שאולי תבינו למה התכוונתי:

שלוק ראשון. כשות. מרירות. צנימים. טופי. קרמל מתקתק. מאוזן.

שלוק שני. כשות. מרירות גוברת. הרבה יותר טופי וקרמל. קצת יותר מאלטי עכשיו.

שלוק שלישי. כשות. חמימות בגרון. סוכריות טופי. איפה כל הכשות שלי?

וככל שממשיכים לשתות כך האפקט האלכוהולי של חימום הגרום עולה ומשתלט ונשבר המאזן הכשותי-מאלטי הנהדר שהיה בהתחלה. האפטר טייסט מתחיל לקבל עפיצות לא נעימה.

ESB2

הגיזוז הבינוני שנוטה לגבוה רק מעצים את התחושה, והגוף הלא-כל-כך קליל מתחיל להכביד. מבירה שבלגימות הראשונות מרגישה דרינקיבלית (שתייה), מקבלים פצצת אלכוהול מתקתקה.

לסיכום החוויה

בירה שמתחילה נהדר, וככל שעובר הזמן מתחילה לקבל גוון יותר ויותר אלכוהולי. בירה נהדרת לשתיה מהירה, אבל אל תתמהמהו, היא נהיית קשה וקשה יותר לשתיה ככל שתמשיכו. שלא תבינו לא נכון, הבירה עשויה היטב, אבל במזג האוויר הנוכחי, הייתי הולך עם בירה קצת יותר קלילה.

גוף: 3 – אבל לקראת הסוף מרגיש אינסופי

גיזוז: 3

כמות אלכוהול מורגשת – 4

כשותיות: 2.5

ציון כללי : 3

שלכם,

ניצן.

מידע על הבירה

סוג: , מבשלה: פולר'סארץ מוצא: יצרן: פולר'ס
שתיתם? נהינתם? התאכזבתם? תנו בדירוג!
0 קולות, ציון ממוצע 0.00 (ציון שקול 0%)

שפירא סיטרה IPA - שוב אנחנו כאן ישראל

בשנת 2015 אחרי כמה שנים בהן מבשלת שפירא היתה מאוד יציבה עם ההיצע שלה (פייל אייל, חיטה בווארית, סטאוט שיבולת שועל ושפירא ג׳קס) ולא שיחקה משחקים- הוציאו האחים הירושלמים בירה שריגשה מאוד את חובבי הבירה הישראלית- שפירא אמרילו IPA. מדובר היה ב-IPA אמריקאי המציג בעיקר את זן הכשות הנהדר אמרילו.

את חוות דעתי על הבירה ההיא אתם יכולים לקרוא כאן.
השנה, החליטו בשפירא לפתוח במסורת של משחק הכיסאות (או הכשותאות)- ולהחליף את זן הכשות שבדרייהופ (אחראי על הארומה) בהוצאה המחודשת של ה-IPA שלהם: שפירא סיטרה IPA!
image
כמצופה מכשות הסיטרה, לבירה ריחות של מנגו, פסיפלורה, ליצ'י, אפילו מעט עשבוני. הארומות אמנם לא עוצמתיות כמו ש-IPA אמריקאי יכול להגיע אבל לחלוטין מורגשות ובולטות.
בירה בצבע נחושת צלול להפליא. ראש קצף לבן, דחוס ויציב.

לבירה איזון טוב בין מרירות למתיקות עם סיומת מתקתקה המשלבת נגיעה של קרמל וטעמים פירותיים. מרירות נמוכה מהמצופה מסגנון זה אף על פי שמאוזנת. סיומת קצרה ומתוקה. טעמי מנגו, אפרסק, משמש, אפילו רמז לממתקי גומי. רמז לפנולים חבויים.

צלולה מספיק כדי לראות את הבקבוק מעבר לכוס
גוף מעט כבד לקיץ אך צפוי מבירה בעלת 6.5% אלכוהול. מעט חמימות אלכוהולית. ללא עפיצות. גיזוז עדין אך נוכח.
בירה טריה. קלה מאוד לשתיה. טעימה. מאוזנת. לא מספיק נועזת בהשוואה ל-IPA של מבשלות אחרות.
האם אני מופתע? לא.
למה? ככה.
עכשיו באמת וכמו שטענתי גם בעבר: מבשלת שפירא מתרגמת לדעתי הלכה למעשה את הסלוגן שלהם- ״בירה לכולם״ ומוציאים תמיד בירות מעודנות, רגועות, שכל אחד יכול להתחבר אליהן. הבירות של שפירא, לדעתי, מהוות פתח וגשר לעולם בירות הבוטיק למי שלא שתה מעולם, ומספקות נחיתה רכה ללא זעזועים.
ולמי שמחפש דברים יותר משוגעים ונועזים- לא חסר, ברוך השם.
image
גוף: 3.
גיזוז: 3.
כמות אלכוהול מורגשת: 2.
כשותיות: 3.5.
ציון כללי: 3.
והרשו לי להעתיק ולהדביק את השורה התחתונה מגרסאת השנה שעברה, שפשוט תופסת גם כאן:
בשורה התחתונה מדובר ב-IPA עדינה או בפייל אייל חזקה מהרגיל. מי שמכיר את הסגנון וחושב ש-IPA אמורה להיות בירה קצת קשה לשתיה- עלול מעט להתאכזב.
מי שלא חושב שהבירה צריכה להילחם בך בדרך למטה- יאללה צאו לקנות!
אל תבנו על זה שהבירה תשאר פה לאורך זמן: צפי הייצור הוא של כ-7000 ליטר (שזה לא הרבה) וכמובן שאתם רוצים לשתות אותה טריה וטובה.
לרוויה,
יוחאי.

מידע על הבירה

סוג: מבשלה: שפיראארץ מוצא: שנת השקה: 2016
שתיתם? נהינתם? התאכזבתם? תנו בדירוג!
0 קולות, ציון ממוצע 0.00 (ציון שקול 0%)

היטאצ'ינו נסט – גדולים ביפן

こだわり (מבוטא: "קודאווארי") – התהליך הבלתי מתפשר והמדויק של שלמות.

 

nest_beer_logo_cropped_web

קשה לבטא כמה כיף להיות היום אוהד בירה טובה בישראל. אחרי שראינו את ברודוג מגיעה, ולאחריה רוג, ריגלה ולאחרונה ראינו את חזרתה של אוהר'ס, כבר באמת שקשה להפתיע אותנו. כמעט.

אז איך אפשר עוד להעלות את הרמה אחרי יבוא של מותגים מעולים מבלגיה, גרמניה וארה"ב? עושים את הצעד המתבקש: מתחילים לייבא בירה מיפן.
עכשיו, אתם יכולים לחשוב לעצמכם שזה גימיק, שבירה יפנית זה קוריוז של חבורת חובבי בירה והיא תעלם באותה מהירות שהיא באה. מתפקידי (למרות שהוא לא מוגדר רשמית או בכלל) להגיד לכם בצורה הברורה, הבוטה והרועשת ביותר שאני יכול, היטאצ'ינו תשאר! למה? שתי מילים- היא טובה. בקצת יותר מילים- היא מתאימה לחך הישראלי ולמזג האוויר הרותח שלנו כאן.

 

היטא'צינו נסט הינו מותג הבירה של בית הסאקה קויצ'י שנוסד בשנת 1823. המותג עצמו הוקם ב-1996 לאחר שממשלת יפן הקלה על הקמת מבשלות בירה באמצעות הקלות מס שנתנה בשנת 1994 (עד אז שוק הבירה ביפן נשלט על ידי 4 מבשלות מרכזיות). היטאצ'ינו נסט הוקמה באמצעות ידע וטכנולוגיה אירופאית, ואפשר לראות גם בבירות שלה השפעה אירופית ישירה (בין אם בחומרי הגלם שמיבואים מאירופה או בסגנונות הבירה המבושלים במבשלה). המבשלה אפילו מציעה לאנשים לבוא ולבשל את הבירה שלהם במערכות בישול שנמצאות במבשלה (מעין בישול חוזי).

למזלי, יצא לי להשתתף באירוע טעימות מגניב שאורגן ע"י beer&beyond ובנוכחות החבר'ה הטובים מפרוטארי שמביאים לנו את כל הטוב הזה, והרי הרשמים הראשונים המתבססים על הבירות המיובאות בצורה סדירה לארץ כיום (אני מניח שהאנשים בפרוטארי כבר מתכננים להביא לנו בירות חדשות בנוסף לאלו אם הניסיון שלהם עם רוג הוא איזשהי אינדיקציהbeer_weizen).

היטאצ'ינו נסט וויצן

אני יודע מה אתם חושבים לעצמכם. עוד וויצן. ואם כבר וויצן, אז זה לא שיש לנו מחסור בארץ של וויצנים מקוריים מגרמניה. אתם צודקים, ואתם טועים. נכון, התברכנו בארץ בייבוא מעולה מגרמניה (פרנציסקאנר מפחית, תענוג), אבל הוויצן של המבשלה מיפן היא לא וייצן קלאסית. הבירה בצבע קש בהיר ומעונן, עם ראש קצף לבן, בעלת אחוז אלכוהול ממוצע (5.5% לא מורגשים בכלל) גוף קליל ופרופיל טעמים שיותר דומה לסייזון (פלפלית, מתובלת) מאשר לוייצן קלאסית. בירה נהדרת לקיץ.

 

beer_whitealeהיטאצ'נו נסט וויט אייל

הבירה הנמכרת ביותר של היטאצ'ינו נסט וזו ששמה אותה על המפה עם מספר זכיות בתחריות עולמיות. היא גם היחידה שהגיעה לארץ ב-2 גדלים (בנוסף לשליש, גם 720 מ"ל). הבירה הזו, בסגנון ויט בלגית, עם תוספת של מיץ תפוזים, קליפות תפוז, אגוז מוסקט וכוסברה גם היא לא בדיוק בסגנון קלאסי. היא בצבע קש, עם גוף קליל וגיזוז גבוה, בעלת אחוז אלכוהול ממוצע (5.5% לא מורגשים בכלל), מעט אגוזית ומאוד מרעננת וגם היא בירה שמתאימה לקיץ הישראלי כמו כף רגל לכפכפף.

 

היטאצ'ינו נסט רד רייסbeer_redriceale

טוב, פה באמת מתחיל להיות מעניין. בירה בלי סגנון מוגדר באמת, המבושלת עם אורז אדום (שלא להתבלבל עם אורז בר), הנחשב יוקרתי וסופר איכותי ביפן ומותססת עם שמרי סאקה של מבשלת קויצ'י. הבירה הזו לדעתי המיוחדת ביותר שהגיעה לארץ, עם גוף קליל וגיזוז קצת פחות אגרסיבי מהשתיים הקודמות, אבל עם ארומה וטעמים של תות ובמידה מסוימת מזכירה בארומה ובטעמים שלה סופגניות טריות מלאות בריבה . בירה במיוחד לאוהבי המתוקות יותר.

היטאצ'ינו beer_japaneseclassicaleנסט JCA

ממבט ראשון על המרכיבים של הבירה, לתת בסיס (מזן מאריס אוטר הבריטי), וכשות בריטית לטעם (פאגל וקנט גולדינגס), הבירה הזו נראית כמו ESB או איזו English IPA קלאסית. לא כך! הבירה מיושנת בחביות מעץ ארז- תהליך שלחלוטין משדרג אותה. טעמי העץ משתלבים היטב עם טעמי הביסקוויט המאלטים והטעמים העשבונים הכשותיים. הבירה בצבע נחושת עמוק, עם ראש קצף קרמי שנשאר זמן רב, בעלת גוף בינוני וחלק, עם אחוז אלכוהול יחסית גבוה (7%), מה שהופך אותה לבירה שצריך לקחת איתה את הזמן. לדעתי, המוצלחת שבחבורה.

 

היטאצ'ינו ג'ינג'ר בירbeer_realgingerale

כמו שנאמר, התשובה בגוף השאלה. הבירה הזו, בתוספת ג'ינג'ר, היא בת לוויה מעולה לאוכל אסייתי, בין אם חריף או מתוק. הבירה עצמה בעלת גוף בינוני-כבד, עם גיזוז שנוטה לקל, ואחוז אלכוהול יחסית גבוה (8%). עם איזון מעולה בין מאלט (ביסקוויט, קרמל) לבין העוצמה של הג'ינג'ר (שלא משתלטת על הבירה אלא מעניקה לה עומק), זו בירה שכיף לשתות לאורך זמן. צריך לבוא ולהגיד שמי שלא אוהב ג'ינג'ר, ספק אם יאהב את הבירה הזו. זו בירה שככל שהיא מתחממת כך הג'ינג'ר יותר בולט בה, וכדאי לשתות אותה יחסית חמימה (10-12 מעלות) בשביל באמת להנות מהעומק.

אז אם תמיד הרגשתם משיכה לתרבות היפנית, ותהיתם איפה מזרח ומערב נפגשים- פתחו בקבוק של היטאצ'ינו ליד האוכל האסייתי שלכם, או כשאתם משוטטים באינטרנט ומסתכלים על תמונות מטוקיו.

 

מבשלת רוג- להעז, לסכן, לחלום

Rogues take risks.
Rogues pursue the long shot.
Rogues work hard.
Rogues ignore the accepted patterns and blaze their own trails.
Rogues are honest with themselves and others.
Rogues are rebels.
Rogues have one foot in reality to let them get the job done, but they are, nonetheless, led by their dreams.

מתוך ״הכרזת העצמאות״ של מבשל רוג.

Untitled-1

השנה היא 1988. פריחת מבשלות הבוטיק המסחררת שאנו רואים כיום בארצות הברית- עוד בחיתולים. מספר חברים מאשלנד, אוראגון, מחליטים שגם הם לוקחים את המושכות לידיים ופותחים ברופאב קטן וצנוע. המקום- בעל 60 מקומות ישיבה- נפתח ומסתיר את המבשלה במרתף. שתי בירות עיקריות נמזגו שם לאמיצים שהחליטו לתת את הצ׳אנס- אמריקן אמבר אייל ואוראגון גולדן. אותם אמיצים לא ידעו שהם שותים בירות שעתידות להפוך לשם דבר בהיסטוריה של בירות הקראפט.
מהר מאוד הברופאב הקטן גדל מעבר ליכולת ההכלה והחיפוש אחר מקום להקמת סניף נוסף התחיל.
creation_photo11
יש גם סיפור יפה על איך ואיפה הוקם הסניף הנוסף, אבל זה יהיה בשיעורי הבית.
העניין האמיתי הוא שאותה מבשלה קטנה וחתרנית שאת שמה בעברית אפשר לתרגם- אולי- ל״שובבים״ הפכה להיות אחת מעמודי הטווח, מובילה ונושאת דגל בתחום החלוציות, האיכות והגישה בבירות קראפט ובירות איכות בארצות הברית. מבשלה שחרטה על דגלה לייצר בירות מיוחדות, מעניינות, דוחקות גבולות- או לא לעשות אותן בכלל.

אבל יודעים מה? עזבו רגע את הבירות בצד. כן כן, רק לרגע.
אחד הדברים הכי מגניבים המייחדים את מבשלת רוג הוא החיבור שלהם לאדמה, לסביבה ולעצמאות. כיום מבשלת רוג אינה רק מבשלת בירה מעולה ורשת ברופאבים (שלכל אחד מהם חופש פעולה ויצירה מסויים) אלא גם הבעלים הגאה של שדות שעורה ושיפון אשר מולתתים לבד לבירות שלהם, מטעי כשות בהם גדלים שבעה (!) זנים ייחודיים של כשות, מקשות דלעת, מטעי אגוז לוז, גידולי פטל, גידולי פלפל חלפיניו, והמגניב מכולם אולי- מכוורת עצמאית המייצרת דבש לתוצרים השונים של המבשלה.
אפילו זן השמרים המשמש את המבשלה להתססת כל הבירות שלה פותח במיוחד עבור רוג ע״י חברת מעבדות השמרים White Labs האיכותיות.
לא יודע מה איתכם אבל כשאני חושב על זה אני רוטט קצת מהתרגשות.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

מתי בפעם האחרונה (או הראשונה) בחיים שלכם שתיתם בירה שכל- אבל כל– חומרי הגלם שלה מגודלים ומעובדים באופן עצמאי? עם כל מה שמשתמע מכך. לא יודע מה איתכם אבל אני הייתי עושה הרבה כדי להשיג קצת מהבירה הזו.

למזלנו- כבר לא צריך להתאמץ יותר מאשר נסיעה לחנות האלכוהול הקרובה.

חברת פרוטרי– משווקת בירות מכובדת בשוק הישראלי אשר מפיצה כמה בירות שאין מצב שלא שתיתם- החליטה להרים את הכפפה ולהביא לא אחת ולא שתיים אלא 5 בירות מעניינות ושוברות שגרה מבית רוג.
נכחתי באירוע ההשקה שערכה החברה (תודה י'!) ואני שמח לספר לכם על הבירות המעניינות שנוספו לרשימת המשאלות שלכם:

רוג אמריקן אמבר:

american_amber_aleזוכרים את הבירה הראשונה שנמזגה בברופאב הראשון של רוג? אז כן. זו הבירה. סגנון האמריקן אמבר אייל נוטה להציג איזון יפה בין טעמי הלתת לאופי הכשותי, עם דגש על זני כשות אמריקאים.
בניגוד לאמריקן אמבר רבים בשוק שמנסים, בתכלס, להיות IPA, הבירה הזו בהחלט מספקת את העבודה ותתאים (ותטעים) כמעט לכל אחד. מרירה למדי, מתקתקה במידה, ומציגה אופי כשותי הדרי ופרחוני מורגש אך לא מוקצן.
ניתן להשיג בבקבוקי 355 מ״ל.

 

 

רוג מוקה פורטר:

mocha_porterאפתח ואומר שזו כנראה הבירה האהובה עלי מההיצע הנוכחי, ושהיא מתברגת נכון לעכשיו כאחת הפורטר שיותר נהנתי מהן.
מדובר בבירה מסוג רובסט פורטר- פורטר חזק. סגנון שהוא אמנם בריטי במקור אך במקרה זה מקבל מעט טוויסט אמריקאי.
הבירה מציגה צבע שחור אטום וכהה, ניחוחות ליקריים של אספרסו, שוקולד מריר ורמז לקרמל. גיזוז עדין וגוף קרמי יחסית נותנים לבירה מעט כובד שעובד נהדר עם המרירות כדי לתת לנו תחושה של משקה קקאו-קפה חורפי ומספק.
ניתן להשיג בבקבוקי 355 מ״ל ו-650 מ"ל

רוג דד גאי אייל:

dead_guy_aleיש מצב שזו הבירה המצליחה או המוכרת ביותר (או תואר דומה) של רוג.
עד כדי כמה? מספיק כדי שיהיו לא מעט אנשים שקיעקעו על עצמם את השלד החברותי שעל התווית. זה סמל מאיה, אגב.
הבירה בסגנון בוק גרמני, שבאופן מסורתי הוא בכלל לאגר. אבל, כמו שאמרנו, רוג עובדים רק עם שמרי האייל הייחודיים שלהם ולכן גם הבירה הזו מותססת כאייל, אך עוברת תהליכים אשר מקנים לה תוצאות מאוד לאגריות בסוף.
הבירה אורזת בתוכה באופן מעולה אחוז אלכוהול גבוה, עם טעמים מתקתקים ועשירים של לתת. קלות שתיה גבוהה מאוד עוזרת להפוך את הבירה ללא פחות מהצלחה, ואכן נותנת תמורה בעד האגרה.
ניתן להשיג בבקבוקי 355 מ"ל.

רוג 7 הופ:

rogue_farms_7_hop_ipa4אה הא! אז הנה אנחנו מגיעים לשדות הלתת והכשות של רוג. רוג 7 הופ היא אחת מסדרת הבירות ״רוג פארמס" בהן כל חומרי הגלם מגיעים מגידולי הבית של המבשלה. הלתת וכל שבעת זני הכשות שמגדלים ברוג. נראה לי שהדבר היחיד שלא מיוצר ברוג בבירה הזו- זה הבקבוק.
אמנם זו IPA שמיוצרת בארה״ב, אך היא לא ממש עונה להגדרה של IPA אמריקאי, אלא מזכירה יותר IPA בסגנון בריטי כמו פולר׳ס IPA או ברוקלין EIPA.
ניחוחות פרחוניים, מעט פירות הדר, קצת אדמה, ואחרי שחבר הריח- אני גם שמתי לב לטיפה אננס, איפשהו ברקע. מרירות שלא תשבור את החך למי שרגיל לבירות יותר מרות מטובורג (אם אתם יכולים לשתות את רוג אמריקן אמבר אתם כבר תהיו בסדר עם רוג 7 הופ), גיזוז בינוני וגוף קליל. אחלה בירה.
ניתן להשיג בבקבוקי 650 מ"ל.

רוג הייזלנאט בראון נקטר:

hazelnut_brown_nectar3עוד אחת מהבירות המעניינות שהגיעו ושיצא לי לשתות בכלל.
הבירה היא בראון אייל בסגנון בריטי מסורתי, קרמלי, מתקתק ומעט אגוזי, אליה מוסיפים תמצית טעם המופקת מאגוזי הלוז אשר מטופחים באהבה ברוג פארמס. התרומה של האגוזים מקנה לבירה אופי חמאתי וטעם של אשכרה אגוז. לא משהו בטעם משהו בטעם משהו.
אני חייב להודות שזה לא הסגנון שלי בכלל, ואישית לא עפתי מהרגליים, אבל אני לחלוטין יכול להבין את מי שיוכל לסיים בקבוק 650 מ״ל של הבירה הקלילה הזו לבד. מזל שהגיעה גם בחביות.
ניתן להשיג בבקבוקי 355 מ״ל, 650 מ״ל ובחביות בבארים נבחרים.

 

 

 

 

אז רגע לפני שאתם יוצאים מהבית לחנות, תהנו מסרטון התדמית הכיפי הזה, ונסיים במוטו רוג נוסף המעטר כל בקבוק (לגזור ולתלות מעל למיטה): DARE-RISK-DREAM.

לרוויה,
יוחאי