Benny's cask ale pub

״יש שני דברים שאני שונא- בירה חמה ונשים קרות״

המשפט הסקסיסטי הזה משויך בדרך כלל לווינסטון צ׳רצ׳יל.

מי שמכיר קצת את תרבות השתיה הבריטית יכול להבין שמשהו במשפט הזה נשמע קצת מוזר.
בעוד שבכל העולם הפרסומות לבירה זועקות ״ice cold"! בליווי קולות גיזוז מפתים- בממלכה המאוחדת עדיין שותים בירה, איך נאמר? קצת אחרת- בטמפרטורת החדר, וללא גיזוז.
ובכן ליידיס אנד ג׳נטלמן- החל מהיום- תרבות השתיה הבריטית עשתה עלייה לישראל.

אז על מה בכלל מדובר פה? איך שותים בירה באנגליה?
בזיכרון הקולקטיבי של רובנו קיים התיאור הציורי של חבית בירה עגלגלה מעץ, אותה מנקבים בברז בעזרת מכות פטיש נמרצות- טוב, בדיוק על זה אני מדבר.
מדובר, בעצם, על שיטה וותיקה ומסורתית בשם real ale או cask ale- ישירות מהחבית.

את חווית הקאסק אייל מביא אלינו לכפר סבא בני קריגר.
בני, שמילדותו מבלה זמן רב באי הבריטי בעקבות קשרי משפחה ואהדתו לקבוצת הסלטיקס- החליט להביא את הבשורה לקהילת האוהדים בישראל.
ההתחלה הייתה צנועה והתמקדה בייבוא של מותגי בירה בריטיים, ולאט לאט, כמו משוגע אמיתי לעניין- החליט בני להביא לפה את הדבר האמיתי ולפתוח פאב קאסק אייל אסלי מסורתי- ראשון בארץ הקודש, לפחות מאז מסעות הצלב.

את הבירה ממלא בני, כנהוג, ישירות ממיכלי התסיסה במבשלות המקומיות המעולות שיש לנו בארץ- שריגים, מוסקו, מבשלת העם, שפירא ועוד.
הבירה עוברת לחביות הנירוסטה הקטנות, והן- לחדר האיחסון והקירור בפאב.
לאחר התייצבות הבירה מתקבלת בירה צלולה להפליא עם טיפטיפונת גז שמצליח בכל זאת להיווצר בחבית- ואז מגיע הרגע.
בני מנקב את החבית בעזרת הברז והפטיש, מוסיף נקב נוסף לכניסת אוויר- ואפשר להתחיל לשתות.
אז זהו, שעוד לא.
במקום למזוג את הבירה ישירות מהחבית, מתהדר הפאב במערכת מזיגה ייחודית הכוללת משאבה ידנית (ללא גז- כבר אמרנו) אשר שואבת את הבירה החמימה- קרירה אל הברזים המגניבים ביותר שתראו.
כמו זרם מקלחת- הבירה קולחת אל הכוסות (גם הן- במידות בריטיות מדויקות) במספר זרמים רב ובלחץ גבוה. דבר זה מאפשר ליצור ראש קצף יפהפה על אף היעדר הגיזוז.

ככה, בטמפרטורת החדר, בלי גיזוז, ועם ראש קצף ריחני- אפשר לשתות ולשתות ולשתות ו… טוב, הבנתם כבר. תחזרו במונית.

מקווה שאתם כבר סקרנים, כי אני ממליץ מאוד לבוא לשתות בפאב הקטן שרק נפתח. גם אם לא ניסיתם קאסק אייל מעולם- אני בטוח שעד סוף הכוס תתאהבו.
רק תבואו שבעים- משום שכרגע התפריט מציע לנו פלטת גבינות או פלטת נקניקים לנשנוש.
ומי שעדיין קצת חושש- יש גם בקבוקים רגילים וקרירים לכל דורש. פחדנים.

Benny's cask ale pub
ירושלים 46, כפר סבא

לרוויה, בהצלחה בני,

יוחאי.

ותודה לענבר פישר המקסימה על התמונות

קול מג׳הול - חם בערבה ישראל

גם חובב בירות מושבע כמוני, ועוד אחד שמתעסק בלסקר את הסצינה בארץ- מוצא את עצמו מופתע הרבה פעמים מהחידושים על המדף. עובדה מקסימה בעיני לכשלעצמה. ככה יצא שבביקור האחרון שלי ב-beer&beyond נתקלתי בבקבוק שנראה שהגיע מאיזו מבשלה ביתית, אולי להתרשמות הצוות בחנות. מבט זריז מראה לי שאמנם התווית נראית ביתית, אך הבירה עצמה מבושלת במבשלת מוסקו במושב זנוח. יחד עם זאת- מדובר בבירה שאכן מגיעה ממבשלה ביתית בעלת חוש הומור- מבשלת beerצינות :) על הבירה מצויין שהיא מעושנת מעט ומכילה תמרים. בדרך כלל כשמוסיפים תמרים לבירה הם מגיעים בצורת סילאן, פה לא מצויין העניין, ומסקרן אותי האם תמרי מג'הול אמיתיים מצאו את דרכם לסיר הרותח או למיכל התסיסה. אז בלי ידע מקדים על המבשלה או אפילו הבנה ברורה על איזה סגנון בירה מדובר- נצא לדרך!

10553472_913651555316921_2566071167914395785_n
צילום: beer&beyond

הבירה נמזגת בצבע חום בוצי, מעורפל, ועם בועות גדולות. סה"כ מראה עשיר ולא מסחרי בעליל, אם אפשר לומר דבר כזה. הריח מתקתק ומעט מעושן, ולדעתי היה מתפתח אפילו יותר אם הייתה מתחממת. הדבר המעניין יותר בבירה הזו הוא הטעם, כמובן. ידוע ש(כמו הכל בחיים) בירה זקוקה לאיזון- בין מתיקות ומרירות בדרך כלל, ובין טעמים מיוחדים כמו עישון במקרה שלנו. פה אין איזון. המתיקות, שלא מרגישה יותר מדי כמו סילאן אלא כמו סירופ, משתלטת כמעט לחלוטין יחד עם הגיזוז האגרסיבי, ונותנת תחושה של גזוז יותר מכל דבר אחר. המרירות, שבדרך כלל אני מקבל אותה בברכה, הרגישה לא מחוברת וממש כאילו הוסיפו אותה על מנת לסמן וי. בסוף נשארת תחושת העישון עם הטעם החמצמץ והניחוח באף, ומרגישה קצת חזקה מדי. לדעתי היא עוד הייתה מתחזקת אם הבירה הייתה מתחממת. לסיכום, קול מג'הול היא בירה לסקרנים והרפתקנים, יותר מאשר לשתיין הממוצע. אולי תלווה טוב ארוחה כבדה ועשירה בטעמים, אבל סתם ככה לבד היא מרגישה לא מאוזנת וקיצונית מדי בטעמים, למרבה הצער.

גוף: 2.

גיזוז: 3.5.

כמות אלכוהול מורגשת: 2.5.

כשותיות: 1.

ציון כללי: 1.

מידע על הבירה

ארץ מוצא: יצרן: מבשלת מוסקושנת השקה: 2014
שתיתם? נהינתם? התאכזבתם? תנו בדירוג!
0 קולות, ציון ממוצע 0.00 (ציון שקול 0%)

Summer Ale - קיץ, וחם ארה"ב

"מנוחה היא לא עצלות. לשכב לעיתים על דשא, בצל עצים ביום קיץ, ולהקשיב לרשרוש המים, או לצפות בעננים צפים לרוחב השמיים, זה בשום פנים ואופן לא בזבוז של זמן." – ג'ון לובוק

IMG_20140810_092551

אני חסיד גדול של שתיית בירה במרפסת בצהריי קיץ לוהטים, ולמזלנו (או צערנו) יש לנו הרבה כאלה.  אז איך מעבירים חצי שעה בסבבה במרפסת?  צריך בירת קיץ כמובן, וכאן נכנסת לתמונה סאם אדמאס סאמר אייל.

מבשלת בוסטון מייצרת כל שנה לקראת הקיץ את הבירה הזו. אחוז האלכוהול נע סביבות 5.3% וצבעה צהוב עם פזילות לכתמתם, תלוי בשמש הקופחת. בתוך הבירה משולבים מרכיבים מעניינים שלרוב רואים בבירות בלגיות, כמו קליפות לימון וזרעי גן עדן.

IMG_20140810_092449

הבירה היא, פשוטה כמשמעה, בירת קיץ.

בירה שמטרתה להיות מרעננת, מרווה, ובעיקר להעביר את השעות הנוראות האלה בשמש. אז, איך היא מתמודדת עם מבחן השמש הישראלית?

הבירה נמזגת עם ראש קצף לבן ענק, שמוכיח את עצמו ונשאר עומד איתן לאחר כל לגימה ולגימה. לאחר כמה לגימות, כוס הבירה מתחילה להזדהות עם השותה, ומתחילה גם היא להזיע. חם כבר אמרנו?

בהחלט מרגישים את קליפות הלימון, בעיקר בארומה, ולעיתים קצת בטעם, במין עפיצות כזו, (או שזה אולי הזיות מהשמש?) הבירה קלילה מאוד, ולפני שסיימתם את השלוק הנוכחי כבר תרצו לרוץ לשלוק הבא, משמעותה האמיתית של בירת קיץ.

הבירה מוגזת, וכנראה תוכננה לקהל האמריקאי, חובב הבירות המוגזות מדי וקפואות מדי, שכן הבירה הזו טעימה יותר ככל שהטמפרטורה יורדת (והטעמים פחות מורגשים).

IMG_20140810_092530

אין פה איזשהי מרירות דומיננטית או כשותיות בולטת (האמת שדיי הופתעתי לגלות שניתן לייצר בירה עם IBU חד ספרתי), וכל הבמה ניתנת למרכיבים המיוחדים.

בסופו של דבר הבירה משיגה את מה שהיא רוצה: היא מרווה, מחליקה בגרון, ודיי מעבירה את הזמן, אם כי עדיין אעדיף לשבת במרפסת עם IPA קשוחה.



לסיכום:

גוף – 1.5 – כמעט ואין לה נוכחות, באה והולכת.

גיזוז – 3.5 – מוגזת, לא ברמת הקוקה קולה, אבל מוגזת.

אלכוהול מורגש – 1 – כמעט ולא מרגישים, רק חמימות קלילה בגרון.

כשותיות – 0 – נו באמת.

ציון כללי – 2 - בירה נהדרת להעברת חצי שעה על המרפסת, לא הייתי נותן לה יותר קרדיט מזה.

מידע על הבירה

סוג: , מבשלה: סמואל אדאמסארץ מוצא: יצרן: בוסטון ביר קומפני
שתיתם? נהינתם? התאכזבתם? תנו בדירוג!
0 קולות, ציון ממוצע 0.00 (ציון שקול 0%)

Buster's Hard Lemonade - קיץ חמוץ מתוק ישראל

״כשהחיים נותנים לך לימונים…. בקש גם מלח וטקילה״

בעולם האלכוהול אנחנו פוגשים את פרי הלימון בעיקר כתוספת, או איזה טאצ׳ בקוקטיילים או לצד משקאות חריפים. יוצא דופן הוא כמובן הלימונצ׳לו- ליקר הלימון המפורסם, שרבים מתנסים ברקיחתו הביתית.

בישראל, החל מהקיץ- נכנס למשחק שחקן חדש. משקה שעשה עליית בוטיק מארצות הברית של אמריקה- הלימונדה האלכוהולית, או Hard Lemonade באמריקאית.

photo 1

את ההפתעה הזו עבור הישראלים יצרו האנשים הטובים מבית ישרא-אייל, המוכרים יותר בציבור כסיידריית buster's.

מדובר, למעשה, במשקה העובר תסיסת שמרים ליצירת האלכוהול שבו, ולא בתוספת אלכוהול חיצונית כמו בלימונצ׳לו, ולפיכך מתאפיין באחוז אלכוהול נמוך הדומה יותר לבירה. במקרה שלנו- 5% סימפתיים.

הלימונדה האלכוהולית של באסטר׳ס מגיעה בבקבוק שליש שקוף, המאפשר הצצה לנוזל הצהבהב- חלבי הזה, שנראה מעט כימי אך מסקרן.

בתור מי שרגיל לשתות ולסקר בירה, הופתעתי בשבריר השניה הראשון מהיעדר ראש הקצף, שדי מובן, ומהריח- ריח לימוני מבושם המזכיר ארטיק לימון או מבשם אוויר לרכב. קצת חשדתי בניחוח הזה, המזכיר חומרי ניקוי, אך יחד עם זאת הוא היה שונה ומעניין.

בגזרת הטעם, לעומת זאת, הופתעתי יותר.

photo 3

מי שמכיר את הלימונדה המוגזת של שוופס- יזהה את הטעם בקלות. הדמיון היה ממש מפתיע.

חמצמצות- מתיקות- מרירות עדינה, יחד עם גיזוז של משקה קל- כולם ביחד נותנים ללימונדה האלכוהולית הזו תחושה של שוופס לימונייד או איזה בריזר או סמירנוף אייס… האלכוהול כמעט ולא מורגש, דבר חיובי לטעמי, אך התחושה הכללית היא שמשהו התפספס כאן.

photo 1

ואל תבינו אותי לא נכון- המשקה אכן טעים, מרענן וחמוד, אבל משהו פה מרגיש לי שאין פה בשורה גדולה. יותר כמו טרנד חמוד לקיץ.

כנראה שאשתה אותה שוב, אולי בים או בכוס עמוסה בקרח, אבל אני יכול לומר שכנראה הגבהתי ציפיות.

לרוויה!

מידע על הבירה

סוג: ארץ מוצא: יצרן: ישרא-איילשנת השקה: 2014
שתיתם? נהינתם? התאכזבתם? תנו בדירוג!
0 קולות, ציון ממוצע 0.00 (ציון שקול 0%)

GingerBeard - בירה לאמיצים אנגליה

יש לי היסטוריה לא רעה עם מבשלת וויצ׳ווד, הבירות שלהם הן לרוב בירות טובות, ייחודיות, וכיפיות לשתיה. אתם יכולים להבין למה החלטתי לנסות בירה נוספת שלהן, ועוד בתוספת ג׳ינג׳ר, אחד הטעמים האהובים עלי.

כגודל הציפיות כך גודל האכזבות. ציפיתי לבירה אנגלית מאוזנת בין טעמי המאלט, טעמי הכשות, ועם נגיעות קלות של ג׳ינג׳ר, אוי כמה טעיתי.

IMG_20140628_160215

הבירה נמזגת עם גוון ענברי בהיר, ראש קצף לבן המתנשא לגבהים ונעלם באותה מהירות שבה הוא הגיע. הארומה העולה מן הבירה היא מתוקה – קצת מזכירה את הארומה של ספרייט או ג׳ינג׳ר אייל.

מאוזנת היא כנראה המילה האחרונה שהייתי משתמש בה לתיאור הבירה הזאת, הג׳ינג׳ריות שלה עזה ותוקפת את הגרון במלוא העוצמה, המאלטיות לא מאזנת, והכשותיות נעדרת לגמרי.
אם להשוות את ג׳ינג׳רבירד למשקה אחר, כנראה שג׳ינג׳ר אייל (הגרסא המתועשת, לא המקורית) הוא הדבר הקרוב ביותר. משקה מוגז, מתוק ולא מאוזן בעליל. הדבר משול לאכילת ג׳ינג׳ר (זה שמשתמשים בו בסושי כן?) בזמן שתיית בירה, לא תענוג בלשון המעטה.

IMG_20140628_160318

הבירה יכולה להיות מתאימה להכנת קוקטיילים בעקבות מתיקותה הקיצונית, אבל לא הייתי שותה אותה סתם ככה. היות והיא כל כך מתוקה, גם לא ניתן לשתות הרבה ממנה, והבקבוק המפואר והיפה שהיא מגיעה בו, נותר חצי מלא, והותיר בפי טעם רע.
אם אי פעם יצא לכם לאכול סוכריות ג׳ינג׳ר חריפות או לשתות ג׳ינג׳ר אייל, החוויה היא דומה, חריפות עדינה מלווה במתיקות עזה, ולא מתאימה לבירה לדעתי.

לסיכום, לאוהבי הבירות המתוקות שבינכם, יכול להיות שתאהבו את הבירה המתוקה הזו, אך לאוהבי הבירות המאוזנות, הייתי ממליץ להתרחק.

IMG_20140628_160246

גוף: 3 – המתיקות המוגזמת משווה לגוף נפח כבד יותר ממה שהוא באמת, מעיק.

גיזוז: 3 – מוגזת כמעט כמו משקה מוגז.

כמה אלכוהול מורגש: 1 – אם תצליחו לשתות יותר מחצי כוס, אולי תרגישו חמימות עמומה בגרון.

כשותיות: 0 – אין מה להוסיף.

ציון כללי: 1.5 – הבירה מתוקה באופן קיצוני והיתה קשה מאוד לשתיה. אין איזין בין טעמי הג׳ינג׳ר הקיצוניים למאלט ולכשותיות הלא קיימת.

מידע על הבירה

סוג: , מבשלה: Wychwoodארץ מוצא:
שתיתם? נהינתם? התאכזבתם? תנו בדירוג!
0 קולות, ציון ממוצע 0.00 (ציון שקול 0%)