שפירא אמרילו IPA - Power to the people ישראל

בתערוכת בירס 2014 שהתרחשה במתחם התחנה בת״א, הזדמן לי לדבר עם איציק, אחד האחים לבית שפירא.
דיברנו על המעבר מבישול ביתי לבישול מסחרי, על נפחי בישול ועל החזקת מבשלה עצמאית לעומת בישול חוזי במבשלה קיימת.
איציק סיפר לי שהוא כבר הרבה זמן רוצה להוציא IPA אבל לא יכול מפאת מגבלות שונות (עלות, תפוסה של מיכלי תסיסה ושאר מטרדים שלא מעניינים אתכם השותים).
* לרוב אני כותב ויוצא מנקודת הנחה שהקורא/ת באמת מבינים את כל המושגים.
אז אם אתם לא- תלחצו על הלינק. אל תתביישו. ממש כמו וויקיפדיה. *
מבשלת שפירא מתאפיינת לרוב בבירות רגועות יחסית, ו״פשוטות לעיכול״- כאלה שכל שותה יצליח להתחבר אליהן, לא קיצוניות או הזויות.
אליהן מצטרפות פעם בשנה כל אחת, שפירא ג׳קס הייחודית, ושפירא פייל אייל בתחפושת הפורים בהזמנה אישית (שהשנה גם הייתה מהדורה נסיונית עם משחקים במתכון).

עכשיו, לאחר כמעט שנה מאותה תערוכה מצויינת- שפירא משיקים IPA משלהם- ועולם חובבי הבירה הפנאטים רוטט מהתרגשות.
image
הבירה, שבצורה לא אופיינית ל-IPA מולבשת בכחול- מבוססת על זן הכשות האמריקאי אמרילו, ומכאן שמה.

במזיגה אנחנו פוגשים נוזל כתמתם- חום, בגוון שאכן מתאים ל-IPA אמריקאית, בעלת ראש קצף דקיק ואוורירי שדווקא מפתיע, ולא לטובה.
בריח- ניחוחות ברורים של פריחת הדרים ופירות הדר ובמיוחד אשכוליות. צפוי כשאנחנו מדברים על IPA אמריקאי, ובמיוחד כזה עם אמרילו. נראה שחוואי הכשות לא עובדים עלינו עם ניתוחי הארומות של הזנים.
את הסיבה לעייפות הכללית של ראש הקצף ניתן גם לחפש במתכון, אם מישהו מתכוון לפרוץ למשרדי תאגיד שפירא, או פשוט לתלות אותו בעובדה שהגיזוז של הבירה נמוך באופן מפתיע, מה שמונע מבועות רבות להיווצר ולהמשיך להזין את ראש הקצף.
image
אמנם הגיזוז הנמוך מפתיע, אך הוא דווקא גורם לבירה להיות קלה הרבה יותר לשתיה.
מרירות הבירה, שאמורה להיות עוצמתית ב-IPA דווקא לא מאוד חזקה. באופן יחסי לסגנון כמובן. אני בטוח שאם לא ניסית עדיין IPA- המרירות הזו תעשה לכם שמיניות על הלשון. אבל חכו להמשך.
בטעם ניתן להרגיש את תרומת הכשות אפילו יותר מאשר בארומה, והבירה פשוט שופעת בטעמים פירותיים וכשותיים מצויינים.
תוסיפו את זה למרירות הלא היסטרית, לגיזוז הלא עוצמתי, ולעבודה שהבירה מכילה 6.5% אלכוהול (קרוב לסף הנמוך של הסגנון) וקיבלתם בירה קלה מאוד לשתיה, נעימה, טעימה, ומומלצת לכל מי שעוד לא קפץ ראש למעמקי סגנון ה-IPA.
היי רגע!… בעצם… קיבלנו בירה באופי שפיראי מאוד: בירה לכולם.

גוף: 2.5.
גיזוז: 2.
כמות אלכוהול מורגשת: 3.
כשותיות: 3.5.
ציון כללי: 3.

בשורה התחתונה מדובר ב-IPA עדינה או בפייל אייל חזקה מהרגיל. מי שמכיר את הסגנון וחושב ש-IPA אמורה להיות בירה קצת קשה לשתיה- עלול מעט להתאכזב.
מי שלא חושב שהבירה צריכה להילחם בך בדרך למטה- יאללה צאו לקנות!

* שתיתם? אהבתם? אולי לא כל כך? אל תשכחו לדרג את הבירה!"

לרוויה,
יוחאי

מידע על הבירה

סוג: מבשלה: שפיראארץ מוצא: שנת השקה: 2015
שתיתם? נהינתם? התאכזבתם? תנו בדירוג!
0 קולות, ציון ממוצע 0.00 (ציון שקול 0%)

SUMMER ALE - צילו של יום קיץ ישראל

Everything that we see is a shadow cast by that which we do not see.
Martin Luther King, Jr.

מבשלת ג'מס הוקמה בשנה 2009, בשלב יחסית מוקדם של התעוררות מבשלות הבוטיק הישראליות, על ידי שני שותפים אמריקאים במוצאם.
כשהמילים "אמריקה" ו-"בירה" נמצאות במשפט אחד- חובבי בירה מושבעים מיד מתחילים להזיל ריר על מיני IPA נוטפות כשות, ועל בירות משוגעות, עונתיות ומיוחדות.
לכן, מבחינה בירגיקית נטו- יכול להיות מפתיע הדבר שבמבשלת ג'מס הלכו על כיוון אחר לחלוטין: בירות קלאסיות, מסגנונות מוכרים ומכובדים, ובכלל אירופאים: חיטה, סטאוט, אמבר אייל, טריפל בלגי, דארק לאגר ופילס.

חריגה מהקו המנחה היה הייתה "ג'מס בלייזר" שהושקה בשנת 2011 בשיתוף המגזין (על הבירה החדשה של בלייזר ניתן לקרוא כאן). גם הבירה הזו היתה בסגנון אירופאי מסורתי: בראון אייל אנגלי.
יהיו שיגידו שהייתה גם את ג'מס מכבי ת"א, אבל זו היתה בירת הפילס הרגילה של המבשלה, בתוויות צהובות וכחולות.
גם ה-L.H.F בשיתוף מותג הדובים לא נחשבת בעיני, כיוון שבושלה במבשלת העם.

תמונה מעמוד הפייסבוק של הג'מס
תמונה מעמוד הפייסבוק של הג'מס

מפה לשם, הגענו כבר ל-2015, ומבשלת ג'מס והמסעדה הצמודה לה הספיקו כבר לגדול ולהתרחב ולפתוח סניפים ברעננה (סיקור) ובכפ"ס. כל סניף והאופי הייחודי לו.
והנה השנה- בטווח של חודשים בודדים- אנו עדים למספר בירות עונתיות ומיוחדות של הג'מס, בתפוצה מצומצמת.
בחורף יכולנו להינות ממהדורה מיוחדת של "בלאק ממבה"- בלאק IPA, כביכול, שאמנם היתה טעימה ומוצלחת, אבל לא מספיק כשותית ומרה כדי להיחשב ל-IPA. יותר כמו פורטר כשותית כמעה.
גם במבשלה חשבו כך, והחליטו בבישול השני להוסיף כשות ולשנות את שם הבירה ל"בלאק ביוטי" (נכון לזמן כתיבת שורות אלה עדיין ניתן להשיג את הבירה בסניף כפ"ס).
הבירות, כאמור היו בתפוצה מצומצמת מאוד- ניתן היה להשיג אותן רק מהברזים בסניפים השונים, ו-50 הראשונים שהספיקו- יכלו גם לרכוש בקבוקי ליטר בחנות של beer & beyond.

והנה הגיע הקיץ- ואיתו בירה חדשה של הג'מס- הפעם בתפוצה נרחבת יותר- ומבוקבקת בבקבוקי 330 מ"ל.
הבירה- סאמר אייל– הינה מהדורה מיוחדת בשיתוף רשת חנויות האלכוהול דרך היין, ונכון לעכשיו ניתן להשיג אותה רק שם ובסניפי ג'מס השונים (וגם זה לא כל הזמן).

IMG_7402
הבירה נמזגת בגוון קש (כן אני יודע שבתמונות היא נראית כתמתמה. כנראה עיניי תאורה), בהיר כמעט כמו הפילס של המבשלה. אמנם נראה הגיוני לבלונד אייל, אבל לצורך השוואה- הרבה יותר בהיר מהבלונד של עמק האלה.
ראש הקצף הדק של הבירה מצליח להעלות מעט ניחוחות פרחוניים ואפילו לימוניים של כשות. אני נוטה להאמין שהשתמשו בכשות אמריקאי, אבל כשעל הבקבוק מגדירים את הבירה כ- Israeli Pale Ale- סגנון שלא קיים (בנתיים)- אני כבר לא כל כך בטוח.

בטעם- בהתחלה הבירה אכן לוקחת אותנו לדמיונות של קיץ, שמש ומים. בעלת טעמים מתקתקים מהלתת ומעט פירותיים המזכירים פירות הדר ואפילו מעט לימון.
הבירה קלילה לשתיה ובעלת גיזוז בינוני, אבל מרגיש שמשהו פה חסר.
בלגימה השניה- פתאום הבירה מרגישה אפילו יותר דלילה וחסרת גוף. הפעם באמת יש קונוטציה למים- פשוט מרגישה כאילו מהלו את הבירה. ובטעם- מתחילים להרגיש את הטעם השמרי הרבה יותר בחוזקה.

IMG_7403

בבישול בירה ביתי יש טכניקה שנקראת Party Gyle- שימוש חוזר בגרעיני הלתת להוצאת עוד סוכרים מהם, לצורך יצירת בירה נוספת, חלשה יותר.
אפשר לחשוב על זה כמו הכנת מספר כוסות תה מאותו תיון.
יש יתרון גדול לשיטה הזו למבשלים ביתיים, כיוון שהיא חוסכת הרבה חומר גלם ומאפשרת למבשל למתוח את גבולות מערכת הבישול שלו לקצה.
הבעיה הגדולה הטמונה בשיטה הזו היא, טוב, שמקבלים בירה דלילה ומבאסת לרוב.
לצערי, ג'מס סאמר אייל בהחלט מרגישה כאילו מישהו ניסה לעשות פארטי גייל לבירת הפילס של המבשלה ולקצור על הדרך בירה עונתית, אבל קיבל צל של בירה אחרת.

IMG_7404
גוף: 1. מרגיש כמו קולה שקונים בקולנוע- קרוב, אבל דליל.
גיזוז: 2.5. בינוני, מאפשר שתיה בכיף וברעננות.
כמות אלכוהול מורגשת: 2.
כשותיות: 2. מעט בארומה, מעט בטעם- עדינה כמו שמצופה מסאמר אייל.
ציון כללי: 1. יכול להיות שמגיע לה יותר, אבל גם ציפיתי ליותר.

מצפה בקוצר רוח לראות בירות מעניינות ומיוחדות נוספות של הג'מס!

לרוויה,
יוחאי.

מידע על הבירה

סוג: מבשלה: ג'מסארץ מוצא: יצרן: מבשלת המקורשנת השקה: 2015
שתיתם? נהינתם? התאכזבתם? תנו בדירוג!
0 קולות, ציון ממוצע 0.00 (ציון שקול 0%)

נגב בלייזר - בירה עם טסטוסטרון ישראל

בלייזר: גם מקטורן מוזר, גם מגזין גברים, וגם שיטה להסרת שיער ומשקפיים.

אנחנו פה בשביל לכתוב על בירה. כלומר- לשתות בירה, ואח״כ לכתוב.

אז מגזין בלייזר המוכר ממשיך במסורת שלו לשתף פעולה עם מבשלות בוטיק ישראליות- והנה אנחנו פוגשים בירת בלייזר חדשה על המדפים- נגב בלייזר. (נגבלייזר. למה לא?).
שיתוף הפעולה של המגזין עטור הטסטוסטרון עם מבשלת נגב מגיע אחרי המהדורה הקודמת עם מבשלת אלכסנדר, והראשונה שלא הרבה זוכרים- ג׳מס בלייזר.
אגב, כיוון שעדיין ניתן למצוא בשוק בקבוקים של אלכסנדר בלייזר, אני חושב שזו הפעם הראשונה שלמגזין ישראלי יש שני מוצרי מזון על המדף. קטע.

image

את הסנונית הראשונה שבישרה לנו על יצירת הבירה ניתן היה למצוא בסטטוס טיזינג של תומר רונן- בשלן במבשלת הנגב- שסיפר על ערב טעימות יחד עם צוות המגזין.

מקורות חסויים חשפו בפנינו שהבירות שהובילו בערב הטעימות היו דאבל בלגית (לא מפתיע- ישראלים אוהבים טריפל ודאבל בלגיות- ראו אלכסנדר בלייזר. לדעתי זה בגלל חישוב ״עלות מול תועלת״ של תכולת אלכוהול גבוהה במשקה) וגם IPA– שוב סגנון אלכוהולי, אך הפעם מאוד מריר וארומטי.
נסיון מעניין- לשלב בין דאבל בלגית מתוקה ועשירה לבין IPA. נחכה ונטעם.

אז איך הבירה?!
ובכן, הצבע באמת מתאים- אולי קצת כהה ל-IPA, אבל סבבה לגמרי לדאבל בלגי. משהו בכתום חלודה, ענברי הזה גם ממש מעורר תיאבון. בירה שנראית טוב ועושה חשק לשתות אותה. כבר התחלנו בטוב.
image

ראש הקצף יפה ויציב, ומריח מעט כשותי. לא מספיק כמו שהייתי מצפה מ-IPA (או מבירה שעברה שבועיים דרייהופינג לפי הפירסומים). חבל. מרגישה כאילו היא היתה יותר ארומטית פעם, ועבר לה, אע״פ ששתיתי את הבירה בשבוע שיצאה…

בטעם אני חייב לומר שכנראה קלעו בול למטרה, וסחטיין.
הבירה מתקתקה כמו שדאבל בלגי מתקתקה, אבל גם מרירה ועדיין נותנת תחושה של ״בירה!״ כמו שכנראה רצו בבלייזר. הבירה לא מתוחכמת ולא מפונפנת ולא מנסה להמציא את הגלגל מחדש. היא פשוט בירה טעימה, ״זורמת״. כיף לשתות אותה בסך הכל, והיא עונה יפה על טווח טעמים רחב לדעתי, וכך קהל הלקוחות שלה, שהוא לא בהכרח קהל שרוף של בירות בוטיק- יוכל להינות. אפילו אנשים שעדיין מגדירים את העדפות הבירה שלהם כ״בהירה״ ו״כהה״ יכול להתחבר לבירה בצבע ״אמצע״. (לא שאני מזלזל בחלוקה הזו, פשוט נראה לי הזוי להעדיף ולחלק את כל הבירות בעולם ע״פ ״בהירה״ ו״כהה״ ולא ע״פ טעם, ריח והעדפה אישית…)

image

בשורה התחתונה- בלייזר ידעו יפה מה לבקש ומה הקהל הרחב יאהב, ומבשלת נגב ידעה איך לתרגם את פרופיל הטעם הזה למתכון שלדעתי עושה את העבודה, גם אם לא נופל תחת סגנון בירה מוגדר. כי בתכלס- מה שחשוב זה לשתות ולחייך. לא חייבת להיות הבירה הכי טובה ומדוייקת בעולם כדי לבוא בטוב, ופה זה הצליח.

גוף: 2.5. בינוני, לא בירה מים אבל גם לא איזה נקטר סמיך.
גיזוז: 2.5 יחסית עדין, ואני אישית הייתי מעלה קצת. היה הופך למרענן אפילו יותר.
כמות אלכוהול מורגשת: 3. אחוז אלכוהול גבוה שמוסתר יפה בטעם, ומורגש רק אח״כ מעט.
כשותיות: 2. עוד ארומה! עוד! לא חסרה מרירות או טעמי כשות.
ציון כללי: 3.

לרוויה!
יוחאי.

מידע על הבירה

סוג: מבשלה: מבשלת הנגבארץ מוצא: שנת השקה: 2015
שתיתם? נהינתם? התאכזבתם? תנו בדירוג!
0 קולות, ציון ממוצע 0.00 (ציון שקול 0%)

הרצל אמברגו - כי סיגרים זה לא רק לפוליטיקאים ישראל

"A good Cuban cigar closes the door to the vulgarities of the world." – Franz Liszt, Composer

כמו שסיפרתי בטעימת האורך של בירות הדגל של מבשלת הרצל- מבשלת הרצל היא מבשלה עצמאית (לא בבישול חוזי) מהצעירות והקטנות בישראל.
חלק היו מצפים מחבר׳ה כאלה- צעירים, עצמאים, בתחילת הדרך- להתרכז בבירה אחת או שתיים ולנסות להשקיע בהן את כל המרץ.
אתם יכולים לצפות.
החבר׳ה בהרצל ממש לא מעוניינים להפסיק להתנסות ולחדש ומספקים לנו בירות מעניינות ומגוונות:
במונדיאל האחרון- הוציאו את ״מקסיקו 70״ ובירושלים סיטי בלבד (ואם אני טועה- תקנו אותי!) תוכלו למצוא את ה״דווידקה״, ומי שלא מכיר את משמעות השם- שיעשה עם עצמי בדיקה על שיעורי ההיסטוריה. מותר להיעזר בגוגל.
image

עכשיו- כולנו יכולים למצוא (לתקופה מוגבלת נכון לעכשיו) את ״אמברגו״: פורטר מתובלת בעלי טבק קובני.
נשמע הזוי? אולי. נשמע אמיץ? כן. אבל זה בדיוק הקטע.

מדובר בבירה אותה ייצרו הרצל כבר בעבר, במתכונת ביתית, לפי הבנתי, ולפני הקמת המבשלה- כמהדורה מיוחדת במבשלת העם. אז קראו לבירה ״דל הבאנו״, או ״הסיגר״ בעברית צחה.
הבירה, אגב- הוגשה לפני מספר חודשים לתחרות הבירה הבינלאומית בברלין, וזכתה בכבוד במדליית כסף.
חדי העין יוכלו להבחין בעוד בירה של הרצל שזכתה במדליית זהב- ״שחור״, בלאק IPA, מבירור זריז באפליקציית ״אנטפד״.image
image

אז אחרי כל ההקדמה הדרמטית הזו- איך הבירה, נו?!

הבירה נמזגת בגוון שחור אטום ומוחלט, מרשים ומפתיע. חסרת ראש קצף לחלוטין.
באף עולים ניחוחות חזקים למדי של קלייה, שוקולד, מעט אלכוהול ליקרי (6% אלכוהול, בכל זאת), ריח עשן קל וגם מעט ווניל. אפילו ריחות מעודנים ואדמתיים של כשות אירופאית ועדינה.
בהחלט פתיחה מעניינת לפורטר.
image

בטעם- טעמי קלייה, קפה שחור, עישון, ומתיקות.
לצערי- אני לא יודע להצביע על טעם ספציפי שאמור לסמן לי ״אה! הנה הטבק״.
לעניין הזה יש לי שני פירושים:
הראשון- הטבק אכן לא כל כך מורגש.
השני- כי אני סחי בלטה ואין לי מושג איך הטעם אמור להיות. לא נוגע במוצרי טבק לתימרות-עשניהן השונות.

שתיתם כבר? ספרו לי בתגובות מה אתם חושבים!

הגיזוז עדין מאוד ומעקצץ בלבד בלשון- כראוי לפורטר.
הגוף- טוב, פה זו כבר סוגיה. על הבקבוק מתוארת הבירה כבעלת גוף קרמי. זה נכון, ולא נכון.
רוב יושבי השולחן הטועמים חוו את תחושת הפה שהבירה נותנת בדיוק באותה צורה- מעין קרמיות עשירה בתחילה, שלאחר מכן ״נפרדת״ ונשארת תחושה מימית ונוזלית מעט.
זה באמת מציק קצת.
image

בסופו של דבר מדובר בבירה מאוד מעניינת, טובה, עם סיפור מגניב והרבה סקס-אפיל.
אני מאמין שהיה אפשר להגיע לאותו פרופיל טעמים גם בלי שימוש בטבק, אבל היי- זה כל הקטע. למה לא לשתות פורטר אחרת אם כך.
בעצם- לשתות גם וגם!

ועוד פרט טריוויה קטן- הובא לידיעתי שבירה כזו תהיה אסורה למכירה בארצות הברית עקב איסור לערבב חומרים תחת פיקוח.
אולי היו צריכים לכתוב עליה שהעישון מזיק לבריאות?

מידע על הבירה

סוג: , מבשלה: הרצלארץ מוצא: שנת השקה: 2014
שתיתם? נהינתם? התאכזבתם? תנו בדירוג!
0 קולות, ציון ממוצע 0.00 (ציון שקול 0%)

גולדה IPA - הקאמבק ישראל

בירה גולדה הינה מותג הבירה של השף ניר דגן.
ניר מתמחה בהכנת בשרים ובמטבח הלטיני, והוא בעל קייטרינג הבוטיק ״גריל מאסטר״.
לאחר תקופת הבישול הביתי, העביר ניר את  בישול הבירה לייצור מסחרי במבשלת העם.
לאחר תקופת היעדרות ארוכה מהמדפים- חזרו בירות גולדה להיצע.
מתוך סקרנות קולינרית, נרשם ניר לפני כחמש שנים לקורס הכנת בירה ביתית של Beer&Beyond.
לאחר שנדבק בחיידק, עבר ניר את הקורסים המקבילים בשוק- של בירדי ושל דני נילסן דאז (היום- סיידרית באסטר׳ס), והחל לפתח וללטש את מתכוניו.
את בישול הבירה העביר ניר מהמטבח הביתי למיקום חיצוני, שם גם עסק בעישון בשרים ושלל מעללים קולינריים.
נפחי הבישול גדלו ואף הפכו לחצי מסחריים באירועי בירה ובשר אותם אירגן (עוד על כך- בבלוג ״מבשלת הבירה הביתית שלי״ של דגן בר אילן).
לכשהוקמה מבשלת העם בשנת 2011, היה ניר אחד התומכים ונמנה על לקוחותיה הראשונים.
כך הוציא את מותג הבירה ״גולדה- בירה ישראלית חזקה״ לשוק המסחרי.
 Untitled-1
גולדה IPA נמזגת בגוון חום, עצי וכהה ומפתיע למדי ל-IPA, שבדרך כלל נוטים להיות יותר כתמתמים- צהבהבים.
לבירה ניחוחות נעימים וחזקים של כשות אמריקאית הדרית, יחד עם מתיקות סירופית- מאלטית מעט.
מריחה כמו בירה רגועה למדי, שבאמת יכולה ללוות באופן מחמיא ארוחה, ולא לתפוס את כל הבמה- כיאה לבירה שהגיע מאדם שעיסוקו הוא האכלת קרניבורים רעבים.
ובאמת- גם בגזרת הטעם הבירה יכולה להחשב ל-IPA רגוע למדי.
הטעמים המרים העזים של הבירה מאוזנים באופן יפה על ידי מתיקות הלתת (אולי אפילו נטייה לטובת מתיקות הלתת הייתי אומר) עם שמץ טעם שמרי.
ניחוחות הכשות ממשיכים ללוות אותנו גם בשתיה, ואליהם מצטרפים טעמי כשות פירותיים נהדרים, כיאה לבירה כשותית בסגנון אמריקאי.
גם בגזרת הטעם הבירה רגועה, לא מרגשת יותר מדי ופשוט מלווה באופן סולידי את הפעולה האחרת שעושים תוך כדי- אוכל, טלוויזיה, או סתם בילוי עם חברים. כהופהד לא קטן (אח… הדרך שעברנו) הייתי נוטה לומר שהיא משעממת אותי.
אבל בתכל'ס- צריך גם כאלו. בירות טובות ורגועות.
גוף: 2
גיזוז: 2.5
כמות אלכוהול מורגשת: 2.5
כשותיות: 3
ציון כללי: 3.
לרוויה!
יוחאי.

מידע על הבירה

סוג: מבשלה: גולדהארץ מוצא: יצרן: מבשלת העם
שתיתם? נהינתם? התאכזבתם? תנו בדירוג!
0 קולות, ציון ממוצע 0.00 (ציון שקול 0%)