שפירא Jack's Winter Ale- 2013-2014 - טעימה השוואתית ישראל

Basically, I'm for anything that gets you through the night – be it prayer, tranquilizers or a bottle of Jack Daniels.
-Frank Sinatra-

את הבירות של מבשלת שפירא מכיר כל חובב של בירה ישראלית.
למען האמת, רבים גם אלו שאינם חובבי בירה במיוחד ולא מכירים את ההיצע הנרחב (ועלינו השליחות- לפתוח את עיניהם) אבל כן מכירים את בירה שפירא- בגלל הפרסומות הנהדרות עם ונייה היימן, ובגלל הספינסורים הרבים בירושלים.

לשפירא שלוש בירות קבועות, המיוצרות כל השנה (עם גימיקים של תוויות מתחלפות- לפורים, או להפועל קטמון…), מספר בירות בייצור מצומצם לרגל שיתופי פעולה מעניינים (שפירא בורלא, לדוגמה) ובירה עונתית אחת- שפירא Jack's Winter Ale.
photo 4
מדובר בבירת ווינטר אייל בסגנון אנגלי, המיושנת שלושה חודשים, ומכילה (בתהליך היישון, לא בבקבוק) שבבי עץ אלון ששוכרו עד עילפון קודם לכך בוויסקי ג'ק דניאלס.
הבירה, כמשתמע משמה, היא בירה חורפית- היוצאת פעם בשנה. בשנה שעברה כתבנו על מהדורת 2013, והשנה החלטתי לעשות השוואה בין מהדורות 2013 ו-2014. בעצם, החלטתי על זה כבר בשנה שעברה- עובדה ששמרתי בקבוק.

אם ככה- מה יש לנו כאן?
למעשה מדובר בשתי בירות שאמנם נושאות את אותו השם, וחולקות את אותו הבקבוק (התווית, לפחות) אך הן שתי בירות שונות בהחלט.
photo 1
שפירא Jack's winter ale 2013 
נמזגת בצבע עץ כהה/ ברונזה חום, כהה וצלולה, ללא ראש קצף כלל.
הריח? אלכוהולי, אפילו ליקרי במידה מסויימת. ריח של פירות יבשים ומעט תחושה "מאובקת" ולא טריה. שאר הטועמים (משפחה) אפילו שאלו אם הכוס לא נוקתה קודם.
הגוף, באופן מפתיע, קל יחסית, אך מעט שמנוני.
הטעם- מתקתק ומזכיר סירופ מייפל, אלכוהולי מעט.
טעם מעט "משומר" או כימי, אבא טוען שמזכיר ד"ר פפר. אני לא חולק עליו.
במרחק הזמן, כשאני קורא את חוות הדעת שלי משנה שעברה- כשהבירה הייתה טרייה, אני מבין את השינוי הגדול שעברה, וגם מבין שזמן כה רב- לא עשה לה טוב.
אמנם הייתי מצפה מבירה כהה ובעלת אחוז אלכוהול גבוה (7.8%, בכל זאת) להתיישן יפה, אך נראה ששלושה חודשי יישון במבשלה ועוד שנה יישון אצלי- זה יותר מדי בשבילה.
למרות זאת- אני לא יכול לומר שאני מופתע. בשנה שעברה- כשהחלטתי לשמור בקבוק, התייעצתי עם יוחאי (אני לא מדבר עם עצמי, לרוב, הכוונה היא ליוחאי קודלר- הברומאסטר) והוא טען שהבירה לא תתיישן טוב, ושהיא בנוייה לצריכה כשהיא בשיאה- כלומר, עוד באותו החורף.
נו, יוחאי, צדקת.

photo 3

שפירא Jack's winter ale 2014 

גרסת 2014, לדעתי, היא בכלל מתכון אחר. לא ביררתי, אז אם מישהו יודע- נא להגיב!
ולמה מתכון אחר?
קודם כל- בגלל הלוק. לג'קס 2014 צבע ענברי , אדמדם- חום, צלול ביותר ופשוט יפהפה.
ראש הקצף שלה דקיק, ודועך מהר לטבעת עדינה שמעטרת את שולי הכוס.
בנוסף- גם הריח והטעם אחרים- הריח אלכוהולי, ריח של עץ/ יין, וגם ריח לוואי של פלסטלינה, או יותר נכון- בצק משחק של ילדים.
הטעם- מתקתק, קרמלי למדי, אלכוהולי, וגם משאיר קצת טעם של עץ- כמו שיש כשמכרסמים קיסם או את המקל של המאגנום.
הגוף- שוב מפתיע ביחס למצופה מבירה כזו- קל יחסית, בעל גיזוז עוקצני שיכול להחשב בינוני, אבל הרבה יותר חזק מ-2013 המיושנת.
בנוסף, שוני משמעותי נוסף בין האחות הגדולה לקטנה- הוא שהקטנה- יותר גדולה.
אני אסביר- ג'קס 2013 מכילה 7.8% אלכוהול בנפח, ולעומתה ג'קס 2014 מכילה 8.4%.
וכן, ההבדל מורגש.

photo 2

אז זהו, תמה לה שנה של תהייה, ופרוייקטי היישון האחרים שמתחבאים לי בארון מחכים לתורם.
(וכן, מתוכננת כתבת המשך לסקירה על דיוגנס של הדובים, הפעם- שלוש שנים!).

אז שיהיה סוף חורף נעים לכולם,
לרוויה!
יוחאי.

מידע על הבירה

סוג: מבשלה: שפיראארץ מוצא: שנת השקה: 2013
שתיתם? נהינתם? התאכזבתם? תנו בדירוג!
0 קולות, ציון ממוצע 0.00 (ציון שקול 0%)

Zythos IPA - סטוץ לקיץ ישראל

אחרי שקפצה לשוק המסחרי עם SPARROWHEAT- ממשיכה מבשלת ספארו להוציא לנו מטעמים. הפעם מדובר ב-Zythos IPA.
לכאורה, ניתן לומר "מה.. עוד IPA?" יש שיאמרו שהשוק מוצף, ושעוד נעשית כאן אינפלציה של IPA, ועוד נהפוך להיות כמו האמריקאים.
אם ככה- תנו לי להרגיע אתכם ואתכן- זו לא עוד IPA רגילה.
photo 1 (1)
למעשה- גם הבירה הזו, מתעקש דרור ספיר- הבעלים, היא בירת חיטה.
כמובן שאני לא מכיר את המתכון, ולא יודע כמה אחוזים ממנה הם אכן חיטה- אבל העניין מורגש. נגיע לזה.
דבר מעניין נוסף שמבדיל את הבירה הזו מהאחרות בשוק- הוא השימוש בכשות יוצאת דופן.
לרוב- משתמשים המבשלים בזני כשות קיימים- מוכרים יותר או פחות, ונדירים יותר או פחות. כאן- הבחירה הייתה בבלנד- ערבוב בין מספר זנים, בשם Zythos.
לא אפרט כרגע את הזנים מהם מורכב הבלנד, אך אומר שמטרתו היא לעניק אופי משולב של זני כשות אמריקאים- מפרופיל הדרי, עד טרופי.
נשמע מבטיח, לא? יאללה, בואו נראה.

הבירה נמזגת בצבע קש, בהיר מאוד ומעט עכור. באופן מפתיע נראית כמו פילזנר כהה מעט, ואטומה.
בכלל לא נראית כמו מה שהייתי מצפה מ-IPA! מרים גבות ומסקרן.
מיד במזיגה ניתן להריח ריח מעודן של כשות אמריקאית- בעיקר פירות הדר- כמו הריח שיש כשמגרדים מעט קליפה של אשכולית ומסניפים.
בהרחה עמוקה יותר הריח הזה רק מתחזק, ויחד איתו ניתן לחוש פסיפלורה ואיזה ריח טרופי מוכר ונעים מאוד.
בהתחלה לא זהיתי בדיוק מה אני מריח.
photo 2 (1)
ההפתעה לא נגמרת במראה, וממשיכה גם בשתיה של הבירה הזו- וכאן מרגישים את ההשפעה של החיטה.
לבירה גוף קליל ביותר ("בירה מיץ" כמו שאמא שלי קוראת לזה) ומעט חמצמץ- בדיוק המאפיינים שלתת החיטה נותן לנו.
יחד עם החמצמצות מלווה אותנו מתיקות שדווקא לא מרגישה מהלתת, אלא פירותית. וכמובן- את כל זה עוטפת מרירות טובה ומורגשת.
אמנם לא עוצמתית ואלימה, כמו ב-IPA רבות אחרות, אבל נותנת את הצ'אפחה ללשון ועושה את העבודה.
בסיום אפשר להרגיש שוב את המתיקות הפירותית הנעימה, ומעט יובש בחלל הפה- מה שכמובן מצריך עוד לגימה!

עם התקדמות השתיה אפשר להרגיש שני דברים מעניינים בבירה הזו- הראשון הוא הגיזוז- שהוא אגרסיבי למדי, אולי גם בהשפעת הגוף הקל, אבל נותן תחושה של משקה קל, והשני הוא טעם שמרי קצת מורגש מדי. מפתיע- בהתחשב בעובדה שלא מזגתי את תחתית הבקבוק ובהתחשב בעושר הטעמים של הבירה.
photo 3 (1)
אחרי ששילמתי את מיסי הבירה שלי וחלקתי כמה שלוקים עם אמא- נמלטתי עם הכוס להתייחדות בחדר. כמובן שסיימתי את ענייני והלכתי לדרכי שמח וטוב לב- והכוס נשארה בחדר. הסגור.
כשחזרתי- הופתעתי לגלות ריח דומיננטי של אננס. אה-הא! פה נפל לי האסימון על מה היה הריח הטרופי שהרחתי עם כל לגימה.

גוף: 1.5. ממש קליל ומיצי.
גיזוז: 3. חזק ומשקהקלי.
כמות אלכוהול מורגשת: 2. 5.5% שנותנים תחושה של בירה, אבל לא משתלטים.
כשותיות: 3.5 גם בטעם, גם בריח, גם במרירות- אחלה בחירה של כשות ואחלה מינון.
ציון כללי: 3.5. נהניתי מאוד! יופי טופי.

לסיכום, ניתן לומר שזו אכן בירה מוצלחת ביותר.
אמנם מפתיעה אותי בקטגוריית ה-IPA, כי התרגלתי לחזקות ממנה, ואפילו שתיתי APA חזקות ממנה, אך גם למי שרגיל לסגנון וגם למי שלא- נראה שיש פה סטוץ רציני לקיץ, וכנראה שאשתה אותה עוד כמה פעמים כשאזדקק למשהו מרענן, ומהר.

לרוויה!
יוחאי.

מידע על הבירה

סוג: , מבשלה: ספארו (SPARROW)ארץ מוצא: יצרן: מבשלת העםשנת השקה: 2014
שתיתם? נהינתם? התאכזבתם? תנו בדירוג!
קול 1, ציון ממוצע 4.00 (ציון שקול 79%)

Beerdventures in the USA #3.5 – קונקשן בבלגיה

מכירים את זה שאתם טסים חזרה הביתה ויש לכם אופציה בין קונקשן בפרנקורט וקונשקן בבריסל? הבחירה היא הרי ברורה. הרבה יותר קל לשרוף 12 שעות באחת ממדינות הבירה הכי מפוארות בעולם. כמובן שאני לא מבין דבר וחצי דבר בבלגיה, ולכן פניתי לאיש שמכיר את בלגיה כמו את כף היד שלו, שחר הרץ.
שחר הוא הבעלים של מיזם הבירה Beer and Beyond, ומדריך טיול הבירה לבלגיה מטעם המיזם כל שנה . אם יש מישהו שידע מה יש לעשות בבלגיה 12 שעות, זה שחר.

אז נתחיל מההתחלה, נחתתי לתוך בוקר ערפילי וקר (אמנם לא קור של ניו יורק אבל עדיין), ומיד מיהרתי ליעד הראשון שהציב לי שחר, מבשלת קנטיון, השוכנת כ-10 דקות הליכה מתחנת הרכבת בריסל-מידי. אחרי ארוחת בוקר קלילה (בייגל וקפוצ'ינו) כיוונתי את הוויז ויצאתי לדרך. היה מדובר באמת במרחק הליכה , ותוך כמה דקות ניצבתי מול המבשלה.

IMG_20140311_105800כשנכנסים למבשלה מריחים ריח שלאיו דווקא יתאים לכל אף.
בעבר בישלתי ברלינר וויס, והריח החמוץ והדי דוחה של התסיסה הזכיר לי נשכחות (שאני מעדיף שהיו נשארות בנבכי הזכרון שלי). לפי דבריה של המדריכה לעת מצוא, שאותה ראיתי מדקלמת את אותה היסטוריה לכל נכנס בשער, המבשלה היא אחת משתיים בלבד הפעילות בבריסל, המייצרות למביק בצורה המסורתית.  ז"א – בישול הבירה לפי מתכון עתיק יומין, קירור באוויר הלילה של בריסל, ותסיסה ספונטנית, פראית.

קרא עוד »

Beerdventures in the USA #3 – I <3 NY – and its beers

beerdventures

People who drink light 'beer' don't like the taste of beer; they just like to pee a lot.

-Capital Brewery, Middleton, WI

מבלי לדעת אפילו, הגעתי לניו יורק בשבוע הבירה שלה. העיר חוגגת את מסורת הבירה שלה (זאת השנה השניה בלבד) ע"י הרחבת השעות השמחות בבארים, הגשת ארוחות המותאמות לבירות בכל מיני מסעדות בעיר, וכמובן אירוע הדגל, פסטיבל הקראפט בנשקיית לקסינגטון (ובלעז, Lexington Armory).

האולם הענק מתאים בדיוק לאירוע מהסוג הזה, כשמינוס עשר מעלות (צלזיוס כן?) בחוץ, ובערך 30 מעלות בפנים, נדרשת כמות יפה של בירה בשביל להתרענן. וזו כמובן מטרת הפסטיבל: לטעום כמה שיותר סגנונות מכמה שיותר מבשלות.
בפסטיבל התארחו 75 מבשלות, רובן מהחוף המזרחי של ארה"ב (ניו יורק, מאסאצ'וסטס, קונטיקט, פנסיבלניה) וכמה מהווסט קואסט (כמה מאורגון, וושינגטון ובעיקר קליפורניה).

החוויה מתחילה (איך לא) בבדיקת ת"ז\דרכון\רישיון, העיקר שאתם בני 21, ולאחר מכן הצגת הכרטיסים (55$ דולר לאדם לאחד משלושת הסשנים היומים, כאשר כל סשן הוא שעתיים וחצי של הנאה צרופה, או 65$ לחבילת הVIP שנותנת לכם עוד שעה בתוך האולם).
לאחר הצגת הכרטיסים אתם מקבלים כוס של 2 אונקיות (או 60 גרם לערך) שבה תטעמו כל יחפוץ כבדכם.
הטריק די פשוט: הולכים לדוכן, ומבקשים מהמוזג לטעום את אחת משתי הבירות שהביא לתערוכה (היו כמה מבשלות שהביאו רק בירה אחת, אבל הן היו שוות את זה). אין צורך להגיד שאפשר לשתות כמה שרוצים מכל בירה שרוצים, אבל אני באתי לפסטיבל עם מטרה אחת, לטעום כמה שיותר בירות מכמה שיותר מבשלות, חלק בשביל השראה לבישולים שלנו, וחלק פשוט בשביל להעריך את יד האמן של המבשלים הנוכחים בכנס.

nycCraft

בסופו של דבר הגעתי לבערך 50 בירות שונות, רובן IPA אמריקאיות מרירות וארומטיות, עם כמה סאיזונים ופורטרים מעושנים בין לבין. לא היו יותר מדי הפתעות (חוץ מסטאוט אוכמניות שהיה מעניין (לא אמרתי טעים), בארלי ווין שיושן בחביות ברבן (טעים), וIPA מבוססת שיפון (עדיין חלוק בנושא)).
ה-IPA התחלקו לכמה קטגוריות – מרות מאוד, ארומטיות מאוד, וכשותיות מאוד, ולעיתים רחוקות , כל השלוש.

קרא עוד »

Black Wych - שחורה ומכשפת אנגליה

"Double double trouble you,
bubble in a witches' brew…"
במבשלת וויצ׳ווד נתקלתי לראשונה לפני שלוש או ארבע שנים. זה קרה כשהבקבוקים הנהדרים שלהם- הנושאים בקריצה דמויות רבות מהאגדות- תפסו את עיני על המדף.
באותן זמן רק התחלתי להתעניין בבירה באופן רציני, ולא חשבתי לנהל איזה רישום טעימה מסודר. נדמה לי ששתיתי את גוליית.
מאז, אף שלא חסרו לי הזדמנויות, לא הגעתי לשתות או לכתוב על המבשלה.
לא מזמן, חזרתי לאותה חנות משקאות קטנה ברעננה, בחיפוש אחר איזו פורטר נחמדה. על המדף חיכתה לי הבלאק וויץ׳- ״פורטר מסתורית ומכשפת״, לטענת התווית.
 
פה כבר הסתקרנתי- באינטרנט נתקלתי בה בתווית שונה מעט- וכסטאוט שיבולת שועל… עוד צריך לברר את העניין הזה. מי שיש לו הסבר- נא להפסיק לקרוא בזה הרגע- ולכתוב לי בתחתית העמוד! את הבירה זכיתי לחלוק בתענוג רב עם החברה (החברה. לא החבר׳ה).
למה בתענוג? כי חוץ מבת לוויה נהדרת לשתיה (חנפן)- זו הייתה בירה… איך נאמר… משובחת.

במזיגה אנחנו פוגשים בירה שחורה למדי, או אולי חום כהה מאוד ואטום.
ראש הקצף דק דק ואוורירי, בצבע חמאה, ונעלם מהר.

רגע לפני שיתנדף לחלוטין- אני מגניב הסנפה עמוקה.
אני מצפה לניחוחות המוכרים והגורפים של הקלייה, הקפה, השוקולד והעץ, רמזים לווניל וקוקוס.
אכן- הם שם, אבל ממש לא גורפים. עדינים, מרומזים, עם ניחוחות נוספים של ״אחרי הגשם״ (יש מצב לכשות fuggles??). דווקא הניחוח העדין הזה מצא חן בעיני ביותר.

הטעם- מתקתק מריר. שוקולדי למדי, מעט פקאני ומעט קפה. משאיר בפה טעם כאילו כירסמנו קוביית שוקולד מריר אגוזים לא מזמן.

מדובר בפורטר קלילה למדי בגוף ובגיזוז; במיוחד כשאני משווה אותה לאחרות- אלכסנדר בלאק, ששתיתי לא מזמן, לונדון פורטר, אם אני זוכר נכון, וגם בהשוואה לבירה שאנחנו חברי בירבלוג מבשלים (׳עבודה שחורה׳ שמה, אבל ששששש!…. פרסום עצמי…). יותר מזכירה במרקם את חצות של הדובים. מדובר בבירה לא מתחנפת, שלא מנסה להשיג תשומת לב ולהתחרות על בלוטות הטעם שלכם.
יותר מזה- כנראה שאם תשתו אותה בהיסח הדעת- לא תזכרו אותה יותר מדי.
פה, לדעתי, תמונה כל הגדולה שלה- בירה שאפשר לשתות עוד ועוד כי היא קלה לשתיה, ושוב ושוב- כי היא לא משהו שזוכרים יותר מדי, ומעדיפים לדחות לטובת משהו מרגש יותר.

יש מצב שאקפוץ שוב לאותה חנות, ואאסוף את שאר הבירות של וויצ׳ווד. נראה אם הן עושות לי את זה גם.

גוף: 1.5- קליל כמו פייל אייל לקיץ.
גיזוז: 1.5- כמו רוב הפורטר- סטאוטים, חלש למדי.
כמות אלכוהול מורגשת: 2- לא משהו שמובחן בבירה הזו.
כשותיות: 2- תורמת מרירות, ולניחושי גם חלק מהניחוח החורפי המעניין.
ציון כללי- 4. נהנתי מאוד, ממליץ בחום, אשתה שוב ובתכלס, אחרי הרבה מאוד זמן- אני מכניס עוד בירבלוג צ׳ויס!

 beer_blog_choice
לרוויה!
יוחאי.

מידע על הבירה

סוג: ארץ מוצא: יצרן: Wychwood
שתיתם? נהינתם? התאכזבתם? תנו בדירוג!
קול 1, ציון ממוצע 5.00 (ציון שקול 89%)