"Give my people plenty of beer, good beer, and cheap beer, and you will have no revolution among them." — Queen Victoria

קצת רקע

הפעם הראשונה ששתיתי בירה בסגנון פאפמקין אייל היתה לפני כמה חודשים, היתה זאת הפאנקין אייל של דוגפיש,  אני מוכרח לומר שזאת היתה בירה מעניינת, ופתחה את עיניי לעולם חדש של בירות שמשלבות בתוכן דברים לא שגרתיים.
את הפאמפקין אייל של גליל פגשתי בתערוכת בירס 2013, אחרי שנה בערך של ציפיה (לאחר שפספסתי אותה בשנה שעברה), סוף סוף הגיע הרגע המיוחל, והתוצאות לפניכם.

סגנון הבירה

הבירה לא באמת נופלת לתוך סגנון (אלא אם כן פאמפקין אייל כבר הפך לסגנון ולא שמתי לב), והדרך הטובה ביותר להנות מהבירה היא לא להתאים אותה לשום תבנית בנויה מראש. הבירה מכילה 5.1% אלכוהול ומתאימה מאוד לצד פנקייקים (מניסיון אישי), וכל אוכל עם נטייה מתוקה.

הבירה עצמה

הבירה נמזגת כמעט ללא ראש קצף, ולאחר כמה שניות גם אותו קצף מעט שעיטר את ראשה כמה שניות קודם לכן, נעלם כלא היה ומשאיר טבעת קצף אחידה בלבד. צבע הבירה ענברי והיא וגם הבועות כאילו עומדות במקום ומחכות לפקודה.
הארומה היא קרמלית , מתקתקה , קצת מריחה כמו סוכר דמררה (מעניין למה?) , עושה חשק  להכנס ולטעום. והטעימה…שונה לגמרי מהדוגפיש, אבל זה לא דבר רע. הדוגפיש היתה יותר לכיוון בראון אייל עם כמויות נדיבות של מרירות כשותית. מנגד, הפאמפקין של גליל, נעה לכיוון האמבר– מתיקות קרמלית , טעם שונה ובכל זאת דומה. למה דומה אתם שואלים? יש איזשהו משהו שמסתתר ברקע , הבירה גולשת לה במורד הגרון, נשארים טעמי לוואי של מתיקות ופתאום…דלעת. הדלעת כאילו מתחבאת בתוך המתיקות (למרות שהיא מבליחה להגיד שלום מדי פעם אם שותים בשלוקים קטנים) , ויוצאת בדיוק מתי שלא מצפים לה, והאמת , שזה דיי נהדר.
בנוסף הבירה היא בעלת גיזוז בינוני – עדין ומשרת את הבירה נהדר. לבירה מרקם קטיפתי שעושה את חוויות השתיה אפילו יותר מהנה. ככל ששותים יותר, כך טעם הדלעת יותר ויותר מתקבע, והאמת, אין לי תלונות, זה נהדר. הדבר היחיד שאולי הולך נגד הבירה (אולי) , הוא הכובד היחסי שלה, אבל אם אתם שותים את הבירה ביום סגרירי (כמו שהיא אמורה להשתות), ולא ביום קיצי עם 28 מעלות בחוץ (כמו שאני כרגע), כנראה שזה לא יפריע לכם בכלל.

מבחן הטעימה

גוף – 2 – יש מן כבדות קלה (תנסו להבין מה זה אומר) בבירה, מתאימה מאוד לחורף.

גיזוז – 1.5 – בינוני עדין. מתאים מאוד.

כמות אלכוהול מורגשת – ל1.5- לא במיוחד… הטעמים מאוד מאוזנים.

ציון כללי – 4- האמת שאהבתי אותה יותר מאשר את הדוגפיש, היא עושה יותר ע"מ להדגיש את הדלעת, וזה מבחינתי מבחנה של בירת דלעת.

נ.ב

זוכרים שאמרתי שיש לבירה ניחוח של דמררה/קרמל?

כששאלתי את אלון, הברומסטר של גליל, מה תהליך ההוספה של הדלעת, הוא סיפר לי שהוא שם את הדלעת בתנור, ומחכה עד שהקצוות של הדלעת מתקרמלים, זה יוצר טעמי קרמל ועדיין נותן טעמי דלעת אדירים (וכנראה בכלל זה הניחוח הקרמלי/דמררה).

התעולמה נפתרה.

שתיה מהנה,

ניצן.