״זרקתי את הספל כאשר ראיתי נער שותה מן השוקת באמצעות כפות ידיו״ דיוגנס.

אז אנחנו לא שתינו אותה בכפות הידיים, אלא מספלים. השוואה בין ״דיוגנס 2012״ ו-״דיוגנס 2013״ של הדובים, here we go.

דיוגנס היה פילוסוף יווני, ציניקן, ונחשב לעמוד תווך באסכולה זו.

דיוגנס דגל בפשטות, בערכיות, בהסתפקות במועט, והתנגד קשות לנהנתנות ולחיי העושר באתונה. מעניין מה היה חושב על העולם כיום.

דיוגס חי את חייו ברחובות, וביתו היחיד היה חבית גדולה, בה בחר לגור.

אם כך- אפשר להבין בקלות למה בחרו הבחורים מהדובים לקרוא לבירה שלהם, המיושנת בחבית עץ אלון על שמו.

את החבית, במקור, השמישו במבשלה בפרוייקט הבירה ״Keller"- בירת ייננים (עליו אתם יכולים לקרוא עוד, בבלוג של דגן, הברומאסטר). אי אז בעבר הכילה החבית יין מרלו. מאז- עברו בה דיוגנס 2012,  והשנה- דיוגנס 2013. הרבה טעמים לספוג מהעץ, אם לא עבר טיפול.

הבירה, ממנה יוצרו כ-600 בקבוקים בלבד, עשויה מבלנד- ערבוב- בין שתי אצוות שונות, מה שרק מוסיף למורכבות, ומתובלת בדבש ובציפורן.

שמרנו בקבוק משנה שעברה, כדי להשוות (ובשנה הבאה- השוואה משולשת)- וגילינו שתי בירות שאף על פי שידענו שהן שונות- היו בהחלט אחרות. אותה האדרת, בשינוי הגברת.

דיוגס 2013 הייתה בעלת צבע חום אדמדם, ויחסית צלולה. ראש הקצף כבר חלף עם הגשמים של השנה שעברה, ולא קפץ לומר שלום.

הריח (שהתחזק ככל שהתחממה הבירה, קיררנו את הבקבוקים במרפסת, בקור) היה בעל ניחוח עז ונעים של פירות יבשים, אניס, ומעין תערובת תבלינים. כמו הריח המורכב שיש באוויר ליד דוכני התבלינים בשוק.

למי שרגיל לריח של בירה כריח של לתת או של כשות- השינוי היה מרענן ומעלה חיוך.

ובטעם? גם הוא היה מורכב- וניל, אגוזים, תבלינים (ציפורן ופלפל בעיקר, כאילו שתיתי סייזון לפני. מה שבאמת קרה קצת קודם), והכל מלווה בגיזוז עדין שהיה עצור בבקבוק משך שנה.

אז זו האחות הבכורה. אילו שינויים גנטיים הכניסו במעבדות הדובים בשנה שעכשיו? ממשיכים.

דיוגנס 2012 נמזגת בצבע חום כהה, אטום, וגם היא ללא ראש קצף. נו, טוב, אמרנו שדיוגנס הטיף לצניעות, לא?

הריח- אלכוהול, דבר ראשון. אחריו? ציפורן, אדמה, יין, וניל. גם השנה הבירה קיבלה ניחוח מורכב שרק הולך ומקבל עוד פירושים במהלך השתיה.

הטעם מורכב גם הוא, מצימוקים, ליקר שוקולד, דובדבן (כמו השוקולדים האלו של סבתא עם הדובדבן האלכוהולי בפנים. אישית אני חושב שזו התנקשות בשוקולד, אבל אני סוטה מהנושא) ושוב- רמז לווניל.

הגיזוז עדין, והגוף של הבירה קל משל 2012 שמרגישה יותר סמיכה, אבל שתיהן יחסית כבדות והשתיה שלהן ארוכה.

גוף: 3.

גיזוז: 1.5

כמות אלכוהול מורגשת: 4

כשותיות: מממ… לא. 0.

ציון כללי: 3. מגניבה, מעניינת, מחכה לראות אם בשנה הבאה שוב תשתנה.

גם כששתיתי אותן וגם עכשיו כשאני כותב, מתחשק לי סופלה שוקולד חם ועשיר. זה האופי של הבירה, חורפי, עמוס, ומורכב. בירה מתוחכמת יחסית.

לרוויה,

יוחאי.

“Beer's intellectual. What a shame so many idiots drink it.”

― ריי בראדבורי

את מבשלת מאיבירוביץ' אנחנו מכירים כבר די הרבה זמן. עוד כשהתחלנו עם הבלוג, המשפחה הנפלאה הזו הזמינה אותנו אליהם ליום טעימות ובישול (למרות שבסוף זה היה רק ביקבוק). באותו זמן הבירות היחידות של מאיבירוביץ' שבושלו במבשלת העם היו הדאבלבוק (אחת האהובות עלי) והחיטה. מאז פגשנו אותם באינספור אירועי בירה שונים, מבירס 2013 עד לפסטיבל בירה בשנקין שנערך לא מזמן, ובכולם מבשלת מאיבירוביץ' מספקת לנו בכל פעם מחדש בירות מעניינות ושונות שמאתגרות את החך בצורות שונות. היום נוספו למניין הבירות שמתבשלות במבשלת העם גם האייריש רד והAPA, ואני בטוח שמכינים לנו עוד הרבה הפתעות.

הפעם טעמתי את האייריש רד החדשה. הסגנון מאופיין במתיקות מאלטית וסיומת יבשה וקלוייה. בירות עגולות ומאוזנות שמאוד קל לשתות.

עם פתיחת הבירה מיד עולה ריח חזק של מאלט וקרמל, וניתן להרגיש גם מעט ריח של טוסט שהרגע יצא מהטוסטר. הכשות לא מורגשת בכלל בארומה. צבע הבירה הוא אדמנו נחושתי כהה, כיאה לסגנון, וראש הקצף הגדול שנוצר כתוצאה מהמזיגה נעלם לאחר משהו כמו דקה. צבע ראש הקצף אוף וייט, אפילו די כהה.

הטעם של הבירה מתחיל במתיקות מאלטית קרמלית/חמאתית, שמתחלפת מהר מאוד בסיומת קלוייה יבשה מורגשת מאוד, מה שמכריח לקחת לגימה נוספת מהבירה, על מנת להרטיב את החך, וחוזר חלילה. יש מעט עפיצות כשותית בזמן שהשלוק מחליק בצורה חלקה למדי במורד הגרון, אך זו מתחלפת מהר מאוד לטעם הקלוי של הלתת. היובש והטעם הקלוי נשארים בחך לאורך זמן רב לאחר סיום הבירה.

גוף הבירה הוא בינוני ומאוד קלה לשתייה, והגיזוז גבוה למדי. את תגובתו של האלכוהול לא ניתן היה להשיג בעת כתיבת הכתבה.

ולציונים במספרים:

גוף – 2.5, בינוני ורגיל.

גיזוז – 4, די גבוה ביחס לסגנון.

כמות אלכוהול מורגשת – 1.5, מעט בעת שהשלוק יורד.

סה"כ – 3. זוהי בירה קלה לשתייה, מאלטית/קרמלית וקלוייה ויבשה בסיום, ומאוד נצמדת לסגנון מעבר לגיזוז המעט גבוה מהרגיל. וכן, המונחים קרמל וקלייה חזרו בתצורות שונות פעמים רבות בכתבה הזו, והסיבה היא כדי להדגיש את שני הטעמים הללו שמופיעים לכל אורך הבירה. מומלץ לאלה שאוהבים אייריש רד ולא אוהבים שינויים.

לחיים,

שחף