סנט פוליאן ברון ריזרב היא בירת דובל בלגית (אם לא ניתן היה להבין משמה) שמיוצרת בבלגיה כמובן, במנזר בשם "מנזר סנט פוליאן שברול". את הבירה הזו פגשתי בחנות ביר אנד ביונד בתל אביב, ועקב האהבה שלי לסגנון והכוס היפה של המבשלה, החלטתי לקנות ולטעום. והרי הרשמים:
.
אחד הסמלים של המבשלה , מעבר לסמל הבלגי המסורתי שלה, הוא נווד שהולך עם מוט עץ שמחובר אליו שק (כמו בסרטים מצויירים). את הנווד ניתן למצוא בין השאר באתר המבשלה, כשהוא הולך מסביב לשם המבשלה בתחתית העמוד, על הכוס הממותגת (שם הוא נמצא בחיבור בין הרגלית לגוף הכוס) ועוד. דמות הנווד מזכירה את סיפורו של הנזיר האירי סנט פוליאן, שהיה נווד שהקים כנסייה בבלגיה על מנת להפיץ את הבשורה, ועל שמו נקראים המנזר והמבשלה.
ונעבור לבירה עצמה. מיד עם פתיחת הבקבוק הבירה געשה מעט, אבל עם רפלקסים מהירים הצלחתי למזוג מיד את מה שיצא לכוס, ולכן הצלתי את רוב הבירה. ככל הנראה הגעישה קרתה עקב טלטול הבירה במכונית בדרך הביתה.
בנוסף, עם פתיחת הבקבוק מיד הרשגתי ארומה של תמרים, מה שהמשיך לאורך כל שתיית הבירה. מעבר לארומה החזקה של התמרים ניתן להרגיש את המתיקות המאלטית העשירה עם מעט קרמל, האופיינית לדובלים בכללי. בנוסף, ניתן היה להריח מעט ארומה אלכוהולית רכה, שמרמזת על בירה בעלת 8.8% אלכוהול. ארומה כשותית לא קיימת.
מבחינת מראה, הבירה בצבע ענברי כהה ואפילו חום, עם עומק אדמדם. לא צלולה מאוד אך גם לא עכורה. הבירה קיבלה ראש קצף גדול מאוד ויפה מאד בצבע שמנת כהה, שנשאר לאורך זמן. הכוס עצמה מיועדת להכיל ראש קצף גדול מאוד, שכן ניתן להכניס חצי ליטר נוזל בתוך כוס שמיועדת בבירור ל1/3! (ישנו קו מידה המציין זאת).
טעם הבירה רגיל לסגנון, מלבד קצת טוויסט של תמרים שמרגישים גם בטעם. מתיקות מאלטית עם טעמי תמרים בולטים לכל האורך, בעיקר באחורי החיך, בעלת סיומת יבשה יחסית. מרירות אלכוהולית נמוכה בלבד שמתמזגת די מהר לתוך המתיקות, אך כן מחממת (מה שבוודאי נחמד בליל חורף קריר). מרירות כשותית אינה מורגשת.
למרות שהיא דובל, הבירה בעלת גוף בינוני-קל וגיזוז די גבוה, חלקה מאוד ונוחה לשתייה. למרות האחוז הגבוה שלה, אני הייתי מסוגל לשתות כמות גדולה יחסית שלה.
ובמספרים:
גוף – 3, לא כבד יותר מידי ויותר קל מהרגיל לסגנון.
גיזוז – 3.5, מורגש ומשפיע על תפישת הבירה ועל ראש הקצף הגדול והעמיד שלה.
כמות אלכוהול מורגשת – 3.5, מרגישים אלכוהול אך לא מפריע לשתייה ולטעמי מוסיף וכיף.
כשותיות – 1, לא מורגש.
סה"כ – 3.5. בתור אחד שאוהב דובל, מאוד נהניתי לשתות אותה ובהחלט אזמין אותה בבר, על אחת כמה וכמה אם תוגש מחבית. מומלץ בחום.
לחיים,
שחף.
דווקא את 
אז אחרי שהצלחתי לדחוס אותה לכוס בלי להיראות כמו קצפת- כל האיזור התמלא ניחוח נהדר של כשות אמריקאית- פירות הדר, קצת ליצ'י, ואיכשהו יחד עם כל הריחות הרעננים והטריים של הכשות- גם קצת ריח של כשות מיושן (שימו בקבוק IPA בצד לכמה חודשים יפים, ותדעו על מה אני מדבר כשתטעמו) יוצא דופן ולא צפוי- אבל מגניב.
