אני רוצה בירה מסוג עם גוף , וגיזוז .

אני רוצה שתחושת האלכוהול תהיה , והמרירות .

מרכז אמריקה: מדריך הישרדות לחובבי בירה

פורסם ב מאת יוחאי מיטל
"When you invite the whole world to your party, inevitably someone pees in the beer”
Xeni Jardin

אמריקה הלטינית: חום, לחות וספרדית.
מקום הולדתם של הטקילה, המזקל, הרום והקוקטיילים הקאריביים. וגם של יצורי בלהות כמו בירה קורונה עם פלח ליים תקוע בגרון. היימליך, מישהו?

יצאתי לטיול-קצר-של-אחרי-צבא למקסיקו והסביבה, שתיתי לאגרים מקומיים טובים וגרועים ובהיותי חננה של בירה (או בירגיק, כמו שאנחנו אוהבים לכנות את עצמנו כדי לשמור על קצת כבוד עצמי) – חיפשתי נואשות בירת בוטיק אמיתית ומרעננת, לשטוף בה את הגרון בין ים הלאגרים.

אז לפני שנתחיל, אם אתם מתעניינים במקום ספציפי- קליק ואתם שם:
מקסיקו:
קובה:
**מפה המפרטת את המיקומים המעודכנים- בסוף הכתבה**

מקסיקו, המאקרו:

הבירה הלאומית, הכי נמכרת והכי מיוצאת של מדינת הסומבררו והשפם היא כמובן קורונה המפורסמת. מהבקבוק השקוף המוכר לנו מהארץ, ועד בקבוקי 1.2 ליטר מפלצתיים- ניתן למצוא את בירת הלאגר-תירס הזו כמעט יותר ממים. מבחינתי- עדיף לשתות מים.

מתחרות איתה ראש בראש הן סול (שמש)- שהיא פחות או יותר אותו הדבר רק כהה יותר, ודוס אקוויס (מוכרת יותר כ-XX).

בירה סול החליטו לקחת את הרעיון המוכר של 'בירה לא טעימה עם נסיון שיפור בדמות פלח ליים'- והוציאו גרסה בפחית עם טעם ליים מובנה. התוצאה? טעם של בירת תירס זולה עם טעם (כביכול) לימוני כימי שמזכיר חומר ניקוי אלים. יש להם גם גרסה עם מיץ עגבניות ובצל, ולי יש גבולות.

דוס אקוויס מציפה את השוק עם הפרימיום לאגר שלה (שלדעתי הרבה יותר מוצלחת מקורונה וסול, אבל עדיין באותה קטגוריה) וגם עם איקס איקס אמבר- בירה מסוג וינה לאגר, ועם איקס איקס ראדלר (משקה העשוי מ 50-50 בירה ולימונדה)- אחד הראדלרים המוצלחים והמרעננים ששתיתי.

ניתן למצוא גם לא מעט את מודלו אספסיאל (פילזנר), נגרה מודלו (וינה לאגר) ויקטוריה (וינה לאגר), וטקאט (לאגר תירס/ אורז גם כן).

למי שמחפש משהו בכיוון הגולדסטאר– וינה לאגר הוא הכיוון שלכם. לכו על איקס איקס אמבר, ויקטוריה, נגרה מודלו (נמכרת גם בארץ) או שתשקיעו חיפוש קצת בסופר בערים הגדולות ותמצאו סמואל אדאמס בוסטון לאגר.

מקסיקו, הבוטיק:

פלאיה דל כרמן:

למחפשים בר חמוד עם בירות בוטיק מקומיות ומיובאות- שווה להשקיע כמה דק׳ של הליכה מהסנטר ולמצוא את הבר הקטן-
׳club de la cerveza׳:

המקום:
עם מקומות ישיבה על הבר ומספר שולחנות בחוץ- המקום מציע מגוון מכובד מאוד של בירות ביבוא, החל מהקלאסיקות האנגליות (פולר׳ס, גינס וכדומה), גרמניות (פאולנר, לוונבראו ועוד) איילים בלגיים כבדים וגם סאוור, באלטיקה רוסית (״בגלל התיירים״) ועד לבירות קראפט אמריקאיות (חלקן לא היו בנמצא כשהיינו). נמצאות במקררים גם בירות בוטיק מקסיקניות מגניבות ומקומיות, ובברזים דווקא בירות הלאגר המסחריות הגדולות.
שתיתי את ה-IPA האנגלית האורגנית של מבשלת EEL RIVER האמריקאית: היא אמנם לא היתה בשיא הטריות אבל עדיין על הכיפאק.

IMG_0081
טווח מחירים:

איזור ה-85 פסו (20 ומשהו שקל) לשליש וצפונה.
שווה לדעת:
כשביקרתי שם סיפרו לי שהם מתחילים תוכנית ״Beer Exchange״: הבא בקבוק מהמדינה שלך והחלף בבקבוק מקומי מהמקרר. אני לא יודע אם התוכנית אכן יצאה לפועל אבל אם פלאיה היא התחנה הראשונה שלכם בטיול- שווה נסיון.

קוזומל:

לקחנו את המעבורת לקוזומל, ובין הצלילות לבית חב״ד היינו חייבים להגיע ל-
'La international Cervecería׳:
המקום:
העסק- מיזם בירה של שני אחים מקסיקנים- מחזיק מגוון גדול של בירות מיובאות בדומה ל׳קלאב דה לה סרווזה׳ בפלאיה, רק עם מגוון עשיר יותר של בירות קראפט מארה״ב, ממקסיקו וממדינות נוספות במרכז אמריקה.

שתיתי IPA ושמה HOPHEAD RED של מבשלת GREEN FLASH האמריקאית. היתה מעולה.

המקום בנוי משלוש קומות, וממוקם ממש על קו החוף- מה שמבטיח נוף לים הקאריבי המדהים. אמנם היינו בעונה הפחות מתויירת כביכול, אבל באופן כללי המקום כנראה לא מתאים אם אתם מחפשים בר חי ותוסס- היינו שם לבד, מה שאיפשר שיחה מעניינת עם הבעלים וישיבה רגועה.

טווח מחירים:
גם כאן המחירים נעים באיזור ה-85 פסו והלאה.

שווה לדעת:
ממליץ להגיע בשעות הערב כי השקיעות מדהימות. סגור בימי ראשון.

קנקון:

במרחק של מונית אחת וכ-5 דק׳ נסיעה מתחנת האוטובוסים המרכזית ADO ניתן למצוא את סניף הדגל של
'THE BEER BOX':

רשת בארים המתמחה בבירות בוטיק (שימו לב שבאינטרנט ישנם איזכורים לסניף נוסף בפלאיה דל כרמן. הוא לא קיים יותר).
לפי פירסומים באינטרנט המקום מחזיק כ-180 בירות שונות. במציאות התמונה שונה מאוד.

המקום:
הפאב חמוד ומעוצב עם המון מארזי שישיה, תחתיות, תוויות ובקבוקים הנעוצים בבטון הקירות והבר. כמו כן המקום מצוייד בבמה להופעות חיות ומסך טלוויזיה ענק המקרין שידורי ספורט. בברזים- שוב XX לאגר, ובמקרר מגוון מסויים של בירות מיובאות מאירופה- ומגוון יפה מאוד של בירות בוטיק מקסיקניות- גדולות יותר ופחות, וותיקות וממש חדשות.

גם פה ישבנו ושוחחנו עם אחד העובדים, וקישקשנו קצת על תעשיית בירת הבוטיק במקסיקו ובישראל. שתינו את הבלונד של CUCAPA- אחת ממבשלות הבוטיק היותר נפוצות במקסיקו (היתה מצויינת) ולקחנו איתנו גם בקבוק של בירת האמבר ודבש שלהם (אמבר סטנדרטית, לא הורגש הדבש), ובקבוק של IPA ממבשלת AL BUR שהיה מר באופן לא מאוזן ומגוזז יותר מקריסטל מנטה.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

שווה לדעת:
אמנם לא נראה שבאמת תמצאו בסניף הקנקוני הרבה בירות מהעולם, אבל ככה תוכלו להתרכז בהיצע המפתיע של בירות בוטיק מקסיקניות.

סן קריסטובל:

להפתעתי הגדולה, ומבירור מהיר באופציית ״nearby breweries״ באפליקציית UNTAPPD- גיליתי מבשלת מיקרו מקומית בעיר (האדירה!) סן קריסטובל-
'Cervecería Artesanal BRUMA':
המקום:

לצערי הכתובת שמופיעה באפליקציה אינה נכונה(!) מה שגרר למעלה משעה של כיתות רגליים ברחבי העיר כדי לגלות את ה-Tap Room שפתחו רק שלושה שבועות לפני שהגענו.

מדובר במיזם של מספר חברים שלמדו ביוטכנולוגיה, וכך גילו את השמרים ודרכם את עולם בישול הבירה הביתי.

את המבשלה פתחו לפני שנה וחצי, והם עובדים בנפחים קטנים של 150 ליטר- מה שמאפשר להם ורסטיליות גבוהה בנוגע למתכונים. כך הם שומרים על מספר מתכוני ליבה וגם משתעשעים בהרבה בירות מתחלפות. לצערי פספסתי את הצ׳וקלד אוטמיל סטאוט שנגמרה בדיוק, אז התנחמתי ב- Black IPA שעדיין הרגישה כמו בירה ביתית אך איכותית, מאוזנת וטעימה מאוד.

לצערי לא יכולתי לבקר במבשלה עצמה עקב שיפוצים.

הטאפ-רום, כשמו כן הוא- חדר אחד לא גדול עם בר ומספר שולחנות, מציע את הבירות של המבשלה מבקבוקים (ממוחזרים. בעת כתיבת שורות אלה עוד לא מתעסקים בחביות) וכן כמה בירות קראפט אמריקאיות מיובאות.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

טווח מחירים:
הבירות היקרות בתפריט עולות באיזור ה-55 פסו. שזה בערך 14 ש׳, אז תתפנקו בשתיים.

פתוח מ-14:30 בערך עד הלילה.

שווה לדעת:
בכתובת הלא נכונה, אגב, שוכן באר הנקרא La Popular, המציע גם הוא מספר בירות בוטיק ממקסיקו ובירות מיובאות מרחבי העולם.

קובה:

בקובה, כמו במדינה קומוניסטית עם מינימום קשרי מסחר עם העולם המערבי- לא נצפה לראות הרבה בירות מעניינות.

יש את קריסטל- הלאגר תירס המימי שלהם, ואת בוקנרו- שתכלס מזכירה קצת את טובורג רד הישראלית.

הוואנה:

כנגד הציפיות- ניתן למצוא בעיר הבירה שתי מבשלות בוטיק! כביכול. למה כביכול? כי שתיהן הגישו שלוש בירות זהות בכל.
'La Factoria':
המקום:

את 'La Factoria' תוכלו למצוא מחוץ לשוק האומנים המקורה. המקום מאוד גדול ובעל רחבת ריקודים וקירות גדולים עם גרפיטי מגניב, וצוות מלצרים שימזוג לכם בשמחה כוס של 50% קצף במחיר מופקע. ניתן לראות את מערכת הבישול בפעולה ואת מיכלי התסיסה.
טווח מחירים:
בעלות של 1 קוק תוכלו לטעום משלושת הבירות (אע״פ שנראה לי שהמציאו לי את המחיר על המקום).

רחוק מעט משם בכיכר Plaza Vieja פינת רחוב Murlla ניתן למצוא את 'teberna de la murella'. האיזכור היחיד של השם הוא על טנדר שחונה באמצע הפאב. בחוץ כתוב- Factoria. גם כן הפתעה.
במבשלה טוענים שאין קשר לפקטוריה השני. אני חושב שהם מקשקשים בשכל. גם פה ניתן לטעום (בדיוק) את אותן הבירות ולראות את מערכת הבישול (הזהה) בפעולה. בשני המקומות, אגב, ניתן גם לקנות בירה לכל השולחן במתקן מזיגה גדול וכן לאכול משהו.

באופן כללי הבירות הרגישו מבולגנות ומאולתרות משהו, ואני לא ממליץ כל כך לשתות אותן אלא אם כן אתם באמת מתעקשים לטעום את הייצור הקובני המקומי.

במחשבה שניה- אני לא ממליץ לכם בכלל להגיע לקובה.

גוואטמלה:

הפתעה! החוק בגוואטמלה (בצורה כזו או אחרת) מגן על מבשלות הענק במדינה ואוסר על הקמת מבשלות בוטיק.

אם כך, מעבר לבירה GALLO (גאיו. תרנגול) ובירת  BRAHVA (בראחבה) לסוגיה השונים (בירות ״פילזנר״ כביכול, שמרגישות יותר כמו הרבה מאוד מים ומעט מאוד תירס), לא נמצא הרבה במדינה.

מה כן יש? ייבוא של בירות מסחריות גדולות ממקסיקו, ובמוקדי עניין תיירותיים כמו שלה, אנטיגוואה וסן פדרו- אפשר להתקל גם בלף בראון ובלונד והוגארדן.

באינטרנט מצאתי איזכורים לבחור גרמני בשלה ובחור צרפתי באנטיגוואה שמבשלים ומוכרים ״מתחת לשולחן״. בשטח לא מצאתי לא אותם ולא את השולחן.

מי שממש מעוניין לשתות דברים קצת אחרים יוכל גם למצוא בסן פדרו ובאנטיגוואה מסעדות וברים שמוכרים ברוקלין לאגר וברוקלין EIPA, ובאנטיגוואה גם ראיתי את הבירות האורגניות של PEAK- על אחת ניתן לקרוא כאן– במסעדת אוריגמי: מסעדה יפנית אורגנית.

אחד הסודות השמורים של אנטיגוואה בתחום בירות הבוטיק הוא הפאב hops & tales ששם לעצמו למטרה לאסוף כל בירה- מסחרית ענקית או בוטיק שנמצאת בגבולות המדינה, וכביכול גם מוזג בירות בוטיק מחבית.

למעשה הסוד כל כך שמור כך שהכתובת המופיעה באינטרנט בכל מקום אינה נכונה (במקום עומד מלון שכבר מכיר את התופעה), מספר הטלפון לא מחובר, ולאף אחד אין מושג איפה המקום. אם מצאתם- סחטיין. שתפו בתגובות.

קוסטה ריקה:

כמובן שגם במדינה זו ניתן למצוא את הבירות של מבשלות הענק (בעיקר מותגי ״אימפיריאל״ ו- ״פילזן״) בפחיות, בקבוקים ובקבוקי 1.2 ליטר שהם למעשה אקווריום קטן  עם בירה.

בעקבות מאסת התיירים האמריקאים ניתן גם למצוא ייבוא של בירות הבית של מסיבות הקולג׳- באדוויזר, קורס לייט ומילר.

יש גם המון בירות בפחית ממותגי מדבקה לא מוכרים שמבטיחים להיות אקסטרה פרימיום דאבל סופר דופר יופי טופי פילזנר. וויתרתי.

לכיס המוצ׳ילר שלי קוסטה ריקה היתה מדינה יקרה, ולכן העדפתי שלא לבזבז כסף על לשתות את המים המוגזים הזהובים האלה, וכן לחפש את המגוון הלא קטן בכלל של מבשלות בוטיק במדינה.

את הבירות של 'Costa Rica's Craft Brewing Company' (לא שהם מבשלת הבוטיק הרשמית של המדינה, אבל כשאתה הראשון אתה יכול לקרוא לעצמך איך שאתה רוצה), פשוט יותר למצוא מאשר את שאר מבשלות הבוטיק.

אני שתיתי (ומסתבר שדי בזול) בהוסטל ״פנסיון סנטה הלנה״ (בסנטה הלנה, כן?). את הטרופיקל גולדן ואת האייריש רד שהייתה ממש טובה.

מרחק כמה דקות הליכה מהפנסיון תמצאו את
'Monteverde Beer House':
מסעדה עם תפריט ישראלי בתקציב למטיילים עמידים בבעלותו של בחור נעים בשם אוריאל.
המקום:
אוריאל הגיע עם משפחתו לפני כשנתיים לקוסטה ריקה, ומכורך ההכרח להתפרנס החל לבשל בירה בבית בנפחים מאוד גדולים למבשל ביתי, ולמכור אותן תחת השם ״אדמה״.
במהלך החיפוש אחר הדרך המתאימה להוצאת הבישול מהמטבח ולקבלת אישורים- חבר לשותף מקומי, כשעל הדרך נפתחה גם המסעדה והבישול התרחש בחזית.
נכון לכתיבת שורות אלה לא מתקיימים בישולים ולצערי לא הספקתי לשתות מהבירות (כולל הסטאוט שאפילו תיירים אירים מתרפקים עליו). ולמה? כי בימים אלה שוקד אוריאל על הקמת אחת ממבשלות הבוטיק הגדולות בקוסטה ריקה, ופשוט אין זמן לבשל במערכת הקטנה…
בקרוב בסופרמרקט השכונתי? אנחנו מקווים מאוד ומאחלים בהצלחה!

טווח מחירים:

המסעדה לא מיועדת לתקציב מוצ'ילרים, ורוב הסועדים הם משפחות.
שווה לדעת:
בינתיים ניתן להשיג במסעדה את הבירות של Costa Rica's Craft Brewing Company בבקבוקים, סיידרים אמריקאיים של WOODCHUCK ובחבית- את הבירות של מבשלת Tilirán מארנל (ממוקמת במלון ארנל, למי שמגיע ללה פורטונה ומעוניין לקפוץ למבשלה). שתיתי את הפייל אייל. הייתה טריה ואחלה פייל אייל.

בעיירה הקאריבית פוארטו וייחו ניתן למצוא ברופאב קטן בהוסטל Rocking J's עם ניחוח הקולג׳ האמריקאי ועמוס הפסיפסים הפסיכדליים. הם עובדים בנפחים קטנים ולא באופן קבוע ולצערי כשהיינו שם- לא היו בירות.

מי שעם רכב יכול לקפוץ גם לעיירה Bri Bri (מס׳ דקות נסיעה) שמעבר לתושבים ילידים תוכלו למצוא שם מבשלת בוטיק קטנטנה/ מבשלה ביתית פעילה המייצרת בירות ממי הנחל הזכים ועם תוספות מעניינות המיוצרות/ מגודלות ע״י התושבים המקומיים (קוקוס, קקאו, דבש וקפה אורגניים ובסחר הוגן ושיטות גידול ירוקות).

מפת התמצאות:

מפה זו מעודכנת למועד פרסום הכתבה.

השאר תגובה