אני רוצה בירה מסוג עם גוף , וגיזוז .

אני רוצה שתחושת האלכוהול תהיה , והמרירות .

בירמרקט – זה שיר פרידה

פורסם ב מאת ניצן זיצר

Come gather ’round people
Wherever you roam
And admit that the waters
Around you have grown
And accept it that soon
You’ll be drenched to the bone
If your time to you is worth savin’
Then you better start swimmin’ or you’ll sink like a stone
For the times they are a-changin’

~Bob Dylan

שינוי מונע על ידי אנשים עם רצון. שינוי מונע על ידי אנשים עם אש בוערת בתוכם. שינוי מונע על ידי אנשים עם חזון.

מבשלת העם (ממנה לא באמת נפרדנו באופן ראוי), הוקמה בשנת 2011, עם החזון והרצון הברור: "כמה שיותר בירות ישראליות". המבשלה תיהיה המקום שבו בשלנים ביתיים שחוו בישול או שניים או עשרות, יביאו את הבשורה לשוק. הבשורה שיש דבר כזה בירת קראפט ישראלית, היא טובה, והיא פה להשאר. עד 2012, עת פריחתם של מותגים רבים שבושלו תחת מטריית המבשלה ("הדובים", "הדיקטטור", "קלרה" ועוד רבים וטובים), הרגישו האחים לבית בר אילן (רותם ודגן) שהשוק הגיע למצב שאפשר להעמיד את התוצרת המקומית בחלון הראווה ולהכריז בגאווה, הגענו. הבירמרקט נפתח! החנות היתה קטנה, דחוסה באיזו פינה בשוק מקורה ביפו, עם שני ברזים משתנים בלבד, ועוד כ-100 בקבוקים על המדפים. 100 בקבוקים שכולם גאווה כחול-לבן, תוצרת ישראלית, על כל היתרונות (חוצפה חיובית בסגנונות שטרם נראו בארץ, משחק עם סגנונות קיימים) והחסרונות שבעניין (טעמי לוואי, בעיות אחידות ובעיקר המחיר הגבוה). לאותו בירמרקט קטן ביפו הצטרף עוד סניף בבסטה קטנטנה בשוק הכרמל (שלימים הפך לסניף הראשון של הבירבזאר – אחד המיזמים המוצלחים ביותר בשוק הבירה בישראל), ונראה היה שסוף סוף הבירה ישראלית על מסלול המראה. (גילוי נאות, זו גם התקופה שבה "מבשלת החצר" שלנו נכנסה לפעולה)

תמונה – בירמרקט (2012) נסו לנחש כמה מותגים עדיין פעילים בשוק!

אחרי סגירת הבירמרקט המקורי (ביפו כאמור) ופתיחתו המחודשת ב-2015 בשוק האוכל בשרונה (עם שישה ברזים, וכלל הבקבוקים זמינים לשתיה קרים מהמקרר), נראה היה שהבירמרקט הולך לתפוס תאוצה ולספק חווית שתיה מהנה של בירה ישראלית, ועוד בליבה הפועם של תל אביב, ואכן כך היה. בחודשים הראשונים היה הבירמרקט מלא בבירות ישראליות חדשות, חלק גדול מהן בושל במבשלת העם, ובעצם נוצרה מערכת אקולוגית שמזינה את עצמה. הבירות יבושלו במבשלת העם- ויקבלו במה בבירמרקט, win-win.

נפילתה של מבשלת העם הובילה להתדלדלות המותגים על המדפים, כשאלו שנותרו על המדף היו שייכים בעיקר למבשלות הגדולות יותר וליצרנים קטנים עם הקפדה פחות ממושלמת על המוצר הסופי. הבירות הבינוניות, יחד עם עליית המחירים שהורגשה, הובילו (לפחות אצלי), לתחושת "באסה" בכל ביקור במרקט, מאין תחושה של "זה הכי טוב שיש לנו?". השילוב של התחושה הזו, יחד עם הגברת הייבוא האיכותי מחו"ל (מישהו אמר היטאצי'נו, רוג, קרו רפאבליק, ברודוג, ריגלה?) בסופו של דבר הביאה אותי (ואני מאמין שגם רבים אחרים), להעדיף לשים את הכסף שלהם על המניה הבטוחה, ולהשקיע את מיטב כספם בבירה של מבשלות שמהן ידעו שיקבלו מוצר אחיד, איכותי, ובעיקר עשוי טוב. במובן הזה, סגירתו של הבירמרקט היא מעין סטירה מצלצלת לתעשייה העצמאית שגדלה פה בשנים האחרונות, בעידן של ייבוא איכותי מחו"ל, במחירים תחרותיים בחתך הקראפט, המבשלות הישראליות נדרשות לחדש, להוציא מוצרים איכותיים ואחידים, ובעיקר למכור לנו את היתרון היחסי הגדול ביותר שלהן, טריות.

כיום, במצב שבפסטיבלי בירה ישראלית, מבשלות מקומיות מרשות לעצמן למזוג בירה שפג תוקפה לפני 4 חודשים (לפחות זה הכי הרבה שאני ראיתי- אבל תמיד תדאגו לשאול על טריות הבירה!), בירות שעזבו את רצפת המפעל לפני 10 חודשים, אין זה מפתיע שאנשים מעדיפים לצרוך תוצרת זרה.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

במצגת: בירות לא ישראליות, מנצחות באיכות ובמחיר

 

בסופו של דבר, במדינה שבה כמות הליטרים הנשתים היא מהנמוכות במערב, אנחנו, כאנשים אוהבי בירה על נגזרותיה (המשקה, התרבות, המגוון וכו'), חייבים להנגיש כמה שיותר את הבירה האיכותית, ואת חווית השתיה, לצרכן הישראלי. רק כך נוכל להביא לפריחת התעשיה ולביסוס ישראל כמדינה מובילה בתחום (כפי שנעשה בהצלחה עם ענף המסעדנות, הקפה, והיין).

כשלון הבירמרקט אינו כשלון של התעשיה. אנשים רבים, כמוני וכמו חברי לבלוג (ולבירגיקס, ולמבשלת החצר), התחנכנו ולמדנו רבות בבירמרקט, ובעיקר בשיחות עם האנשים המקצועיים שעבדו שם. מרבית המבשלים והמבשלות החוזיות הקטנות שמובילות היום את השוק גדלו בתקופה שבה בירה ישראלית חדלה להיות מילה גסה (אם כי המחירים עדיין גבוהים), תודות למבשלת העם ולבירמרקט. 17 ניגשים למבחני ה-BJCP (ארגון ההסמכה לשופטי בירה) היו בפברואר, על מנת ללמוד כיצד לשפוט ולהעריך בירה איכותית, מרביתם נמצאים בסצנת הבירות בדיוק בגלל אותו מבחר וטעמים חדשים שהציג הבירמרקט. הבירבזאר, אותו ממשיך דרך רוחני של הבירמרקט, מונה כיום ארבעה סניפים, שכולם עושים חייל ומקדמים תרבות בירה ישראלית (יחד עם מבשלת הבירבזאר – "מבשלת הארץ" שמזינה מותגים חדשים ורעננים לשוק- מזכיר לכם מישהו?).

תעשיית הבירה הישראלית אמנם מתקדמת בצעדים קטנים (אבל בואו לא נשכח שעד לפני 10 שנים היו פה רק שתי מבשלות), אבל אין ספק שהחזון והקרקע שהניחו האחים בר אילן ימשיכו להנחות ולהוביל חולמנים ופנטזיונרים צעירים עם תשוקה לבירה, לעוד שנים רבות. ומה נאחל לאחים? בעיקר הצלחה, בריאות, ונחת.

 

חג שמח

ניצן.

6 תגובות לבירמרקט – זה שיר פרידה

  1. גלעד נאמן

    בכתבה מעניינת. רק לידיעתך, גם הבירות המיובאות שנמכרות בפסטיבל פגות תוקף, או קרובות לכך.
    בעיר הבירה בירושלים היה שפע של בירות פגות תוקף

  2. תומר

    'מה שרואים מכאן, לא רואים משם'
    מבשלת העם נסגרה עקב תכנון וניהול כושל שגם 'החלום ושברו' (וגיוס ההון שבזכותו) לא הושיעו אותו. הבירמרקט נפתח כדי לעודד ולסייע למבשלות המבשלות במבשלת העם למכור תוצרתן (וכך להגדיל נפחים והכנסה למבשלה) וגם זה לא צלח בשל בחירת לוקיישן לא מוצלח.
    בסגירתו של הבירמרקט בשרונה אין צלצול, בטח לא בתעשיה, והסטירה היחידה היא אולי לברגיקים מהמרכז, כי בשאר הארץ כבר יש מקומות נפלאים המציעים שלל בירות ישראליות (ביר באזר, 55, פורטר, בירתנו…). הבירמרקט לא התרומם שוב בשל בחירת לוקיישן כושל ושוב בשל תכנון וניהול לא נכון, יחד עם התנהלות לא נכונה עם התעשייה, הפך הבירמרקט כבר מזמן ללא רלוונטי ולא אהוד בקרב אנשי התעשייה.

    איכות בירה ירודה בשוק – לייצר בירה זה פשוט, לפתוח מבשלה זה לא בשמיים כבר, אך לייצר בירה מוקפדת ואיכותית זה אתגר גדול יותר. לצערינו, יש מבשלות שאין להן את היכולת והאמצעים לבקר את תוצרתן ו/או את ההבנה מה המשמעות של באצ' לא מוצלח הנמכר בשוק (לתוקף אין בהכרח משמעות!). תוסיף לזה תזרים בעייתי וקיבלת את השוק הישראלי. והתזרים הבעייתי זה הקשר היחידי פה לכישלון הבירמרקט.

  3. אלכס

    תודה על הכתבה. אז רגע, לא הבנתי, אם אתם יודעים להצביע כל כך במדויק שהביר מרקט נסגר בגלל איכות הבירות והמחירים שגרמו לכם ל׳באסה׳, מה הסיבה שהביר בזאר מצליח כל כך? אלו בירות אחרות? המחירים שונים?

  4. רועי צילד

    מחט לתחת.
    מרגיש כמו כיבוס מילותיו המטעות ולא מדוייקות של גדי דבירי בסנהדרינק.

    האחים בר אילן הם פנטזיונרים גדולים ויצירתיים אשר סוחפים אחריהם אנשים להרפתקאות. אך היכולות העסקיות והנהוליות אינן מפותחות באותה המידה והם כשלו שוב.

    הביר באזר מבוסס מודל אחר, בו בירות הקראפט הישראליות מהוות 'תפאורה' למקום ו'פיתיון' למשוך לקוחות ואז לדחוף להם בירה של הבירבאזר אותה הן מייצרים בזול על גב הקראפט הישראלי. סניף לוינסקי כבר לא מסתיר את זה, ויש בו עמוד מסכן עליו מספר מדפים המציגים את בירות הקראפט בתפזורת רנדומלית. וכן, המחירים הם 'תל-אביביים לחלוטין.

  5. אדי

    הכישלון של מבשלות הבוטיק הקטנות (אם בכלל אפשר לקרוא להן מבשלות בוטיק ולא מבשלות ביתיות במצב צבירה בוסרי) הוא במבשלים שאצה להם הדרך למתג את תוצרתם בלוגו ובשמות מאגניבים וקוליים עוד לפני שלמדו לבשל בירה פשוטה כהלכה, בירה ללא טעמי לוואי, נטולת גאשינג, מוגזת כהלכה, מותססת בטמפרטורה הנכונה ובשימוש בשמרים הנכונים וכו'. וכמובן החוצפה למכור בירות לא מקצועיות שכאלה ועוד במחירים שערורייתיים.
    מדובר ב"חוצפה ישראלית" במובנה הבזוי ביותר לכן אינני מתפלא על הכישלון העסקי. הוא היה צפוי. אין בנאמר כאן משום הטלת דופי בדגן וברותם בר אילן שתרומתם לעולם הבירה בישראל אינה מוטלת בספק על אף המחלוקות שליוו ומלוות את פעילותם.

  6. נחום

    האם מישהו יודע איפה אפשר להשיג בירה כזאת Foreign Extra Stout של גינס בארץ

השאר תגובה