“I knew a man who once said, ‘Death smiles at us all; all a man can do is smile back.’" ~מהסרט ״גלדיאטור״
בלאק IPA היא יצור מוזר. כשאתה מוזג אותה אתה חושב על קפה, שוקולד מריר, ליקריץ, כל הדברים השחורים האלו שהבירות הכהות בדרך כלל מזכירות לך, בין אם הקפה היבש של הסטאוט האירי, או אבקת הקקאו של הפורטר הבריטי, או אפילו הקרמל השרוף של הבוק הגרמני. בכולם יש מן תחושה כזו שהנה, הצבע השחור מסמן שמשהו מסוים מאוד הולך להיטעם.
ואז מגיעה הבלאק IPA.
הבלאק IPA, כשמה כן היא, בירת IPA עם לתתים קלויים המעניקים לה צבע שחור וטעמים המאופיינים באותם טעמים שציינו קודם, אותו קפה, קקאו וכו'. הבלאק IPA, המציגה את אותם דברים כאילו אומרת, חכו, יש עוד. ולעניינו…
נלסון- של מבשלת באשה-פלום נמזגת ומציגה ראש קצף יחסית צפוף ובצבע קרם (מה שנקרא בימינו אופוויט), הנעלם תוך מספר שניות דו ספרתי, ומותיר אחריו טבעת של קצף בשולי הכוס. לפני קריסתו, מפזר ארומה פרחונית, שרפית (resinous) משהו, ואז מפנה את הבמה לריחות המאלט הקלוי; קרמל השרוף, קקאו.
עוד מילה לפני שנצלול לטעמים וכל שאר הכיף: בטח שאלתם את עצמכם על מה הציטוט. אז כמו שאתם יכולים לראות, מהתווית עולה גולגולת מחייכת, ובתוכה שלד שותה בירה. אם כבר למות- אז לפחות לחייך ולשתות בירה.
נחזור לטעם.
לבירה כל הטעמים שהייתם מצפים, טעמי הלתת הקלוי הסטנדרטים, עם הרבה שוקולד מריר, מעט קפה וקרמל שרוף. הטוויסט הוא במרירות הגבוהה (הרבה יותר ממה שתצפו מסטאוט או פורטר), יחד עם טעמים הדריים ושרפיים מהכשות. יחד עם זאת, הבירה נוטה הרבה יותר לטעמיים הלתתיים מטעמי הכשות, ומרגישה הרבה יותר כמו סטאוט אמריקני מאשר בלאק IPA.
הנלסון בעלת 5.5% אלכוהול, ובעלת גיזוז בנוני-נמוך, וגוף קליל (יחד עם סיומת יבשה שמאוד מתאימה לבירה). היא נמצאת בקצה הנמוך של האלכוהול לסגנון.
אל תבינו אותי לא נכון: הנלסון בירה טעימה, כשותית (אבל אולי לא מספיק), עם המון טעמי לתת קלוי וסיומת יבשה.
לסיכום,
בירה טעימה, כשותית וקלויה – לכיוון המאלט יותר מהכשות. בירה שתייה בטירוף, כיפית.
גוף – 1.5
גיזוז – 1.5
כמות אלכוהול מורגשת – 1
כשותיות – 3
ציון כללי – 3.5
