ג'מס רעננה – קטן קטן אבל יש בו המון
הג'מס.
מוסד שהפך להיות די מוכר בשנים האחרונות, בזכות ולא בחסד.
מדובר בברופאב (מבשלת בירה- פאב- מסעדה) הממוקם בפתח תקווה, ומציע בירת בוטיק ישראלית במגוון סגנונות, שחלקם כבר סוקרו כאן באתר.
הבירות כוללות בירות מסוג אייל, וכן מסוג לאגר– דבר נדיר, אפשר לומר, בנוף הבוטיקי הישראלי.
הברופאב הוקם על ידי ג'רמי (ג'ם) ודניאל, והפך למוסד מוכר עקב האופי המיוחד של המקום.
למה אני מתכוון באופי מיוחד? נתחיל מהאטרקציה המרכזית (בעיני אנשים מסויימים)- הסל והכדור הממוקמים בחצר הכניסה, להנאת הלקוחות (ממש מול הוואן, שמסתבר שהיה שייך פעם לשכן שלי, וליווה את ילדותי מפונצ'ר וצהוב). כלי טוב לצפות מי עוד לא שתה, ומי כבר פגש את התחתית של פיינט ה- 8.8 שלו.
כשנכנסים פנימה ניתן להינות מתצוגה יפה של בקבוקי המבשלה, של ציוד הבישול השונה, של חביות בירה, ושל שלל צינורות שלא בטוח לאן ומהיכן הם מגיעים.
התפריט אמריקאי ומכיל מנות אופייניות, לי זכור המיטבול סאב (כריך קציצות בשר) שהיה על הכיפאק. המוזיקה- אמריקאית מודרנית ופופולארית. ורועשת להפליא.
אבל אני לא כותב פה כדי לספר על הברופאב הפתח תקוואי, לא ולא.
לא מזמן נפתחה השלוחה הרעננית של הג'מס- במתחם האוכל (הכשר) "הבית ברחוב ברנר 6" (כתובת: רח' ברנר 6, רעננה).
במתחם ניתן להינות מתפריט מזון מגוון, איכותי, ומעניין- גלידריית אייסברג, סדוויצ'יית "סגנון יהודי ניו-יורקרי של פעם" רובנ'ס, מסעדה חלבית, והג'מס- פאב ומסעדה, שנדחק לו בפינה.
למה נדחק? עוד רגע אנחנו שם.
לפני כתיבת שורות אלה ביקרתי במקום פעמיים (מה שמפתיע בהתחשב בזה שאנחנו גרים באותה עיר קטנטנה). ביקרתי שם פעמיים בתזמונים שונים, כדי לנסות ולעמוד על האופי האמיתי של המקום.
הביקור הראשון היה ביום חמישי, ה-14.3.13, באיזור השעה 23:00.
הג'מס, שניגן מוזיקה פופולארית סטייל 100fm, נותן תחושה של פאב שכונתי וחמוד, קטן מאוד, אפלולי מאוד, פשוט מאוד, ושמיועד להכיל קהל קטן מאוד- עקב גודלו הקטן. מאוד.
וזה היה בדיוק הרושם הראשוני שלי- וואו. צפוף פה. המקום הכיל, כולל השולחנות שבחוץ, השולחנות שבפנים, והבאר- בערך כפול מכמות האנשים שהייתה יכולה להיות נעימה. מה שגם מסביר את דברי המלצרית, שהגיע אלינו לשולחן בקצה ואמרה "מצטערת על הזמן, חבל שאין פה נס חציית ים סוף".
אבל אל תתנו לרושם הראשוני הזה להרתיע אתכם! המילה "מאוד" ממשיכה לתאר גם את שאר התכונות של הג'מס ברעננה.
הזמנת המנות והמשקאות נעשית יחד, על ידי צוות אדיב מאוד, מתקשר ומפטפט. הגשת המשקאות מהירה מאוד, יותר מבמקומות אחרים.
הגשת המנות- לוקחת קצת זמן. מדוע? את הסיבה לכך יכולנו לראות בבירור ממקום מושבנו מול חלון המטבח.
המנות- סדביצ'ים חמימים, בסגנון טוסט עם תכולה שונה ומגוונת. הכריכים המדוברים נעשים אחד אחד, לאט לאט, בהקפדה ובדיוק על ידי שני בחורים מבוגרים (נכון למשמרת ההיא). כל מריחת רוטב או חציית צנונית נעשים ברוגע ובשלווה. קחו את זה, שלבו עם מספר הלקוחות הגדול, וחכו מעט, ועוד טיפה, לסנדביץ' המהביל שלכם.
אני אכלתי מכריך המטיאס (דג מלוח, כן?) והפורטובלו- שניהם מדהימים. ברצינות. זה ממש טעים.
אז כן, בשורה תחתונה, אף על פי שהרושם הראשוני היה קצת מאיים, יצאתי מרוצה מאוד, ועם רצון לחזור, לבדוק את המקום בשעה אחרת.
הביקור השני היה ביום חמישי ה-7.5.13, באיזור השעה 20:00.
הפעם הצפיפות לא שיחקה תפקיד. היו מקומות פנויים על הבאר, וגם בשולחנות הבודדים הפזורים ברחבת הכניסה. לנו חיכה שולחן מוזמן, ממש ליד הכניסה והבאר.
גם אז, שאר הנתונים חזרו על עצמם- השירות האדיב, הגשת המשקאות הזריזה (שאר בני המשפחה טענו שיש משהו מעט off ב-8.8 שהוזמנה. אני שתיתי את האמבר אייל, והייתי מרוצה), הכריכים היו נהדרים, והפעם המוזיקה שהתנגנה הייתה ישראלית חדשה ושקטה, משהו שמזכיר את הפלייליסט של גלגל"צ לקראת סוף השבוע.
לקראת השעה 22:00, כשכבר התפנינו לעזוב, החלה ההתמלאות של הג'מס, ולדעתי עד השעה 23:00 התמונה מהביקור הראשון שלי הייתה חוזרת על עצמה.
בשורה התחתונה אני יכול לומר בשמחה שאני אפקוד את הג'מס ברעננה עוד מספר פעמים, ללא ספק.
אף על פי שאישית אני מעדיף מקומות מרווחים יותר, שמשאירים מעט חלל אישי לשולחן, יחד עם אופציה לתקשר עם הסועדים האחרים, החוויה הכוללת שלי מהמקום הייתה חיובית מאוד, ואני כן ממליץ להגיע לשם; פשוט תזמנו את ההגעה בהתאם לאווירה שאתם מחפשים.
ואני מאמין שכדאי להזמין שולחן.
אז לרוויה, ובתיאבון!
יוחאי.
נ.ב
בשתי הפעמים, כשביקשנו להזמין את הסטאוט, נאמר לנו שהיא לא מבושלת יותר, ושבירה חדשה תחליף אותה בקרוב.
שמעתם על זה? מישהו יודע אם בפתח תקווה היא נמזגת? מישהו יודע פרטים על הבירה החדשה? שתפו אותי, אני סקרן!
בביקור נוסף, פגשתי את ג'רמי, ושאלתו אותו- אז יש תשובה. מסיבות כלכליות, שקשורות לנפחי בישול ונתח המכירות של כל סגנון, הוא נאלץ לוותר על הסטאוט. לכל חובבי השחור שחור- אל דאגה! כרגע נשקלת האופציה להעביר את ייצור הסטאוט ממבשלת הבית, בפתח תקווה, לידיה הנאמנות של מבשלת העם.
רושפורט 10 - קלאסה 
בדרך כלל, כשקרובים או חברים טסים לחו"ל, מה מבקשים מהם? שיבדקו בשבילנו מכשיר סלולרי, או שיביאו m&m's מהדיוטי-פרי.
אנחנו מבקשים בירות.
את הבקבוק הזה קיבלתי מחברה של אחותי שהגיעה לארץ מבלגיה, בלי הכוונה ספציפית לאיזו בירה אני רוצה. פשוט שתביא.
למזלי- זו אחת משתי הבירות שהגיעו.
לצערי- נדמה ששתיתי אותה מוקדם מדי.
רושפורט 10 היא הבירה השלישית, והחזקה מכל הבירות המיוצרות במבשלת מנזר סנט רמי. היא בעלת 11.3% אלכוהול (קואדרופל), ונאמר עליה שהיא יכולה להתיישן ולהשתבח עד חמש שנים. עכשיו אני מצטער שלא שמתי אותה בצד שתעלה אבק.
אבל אם כבר היא ירדה בגרון, אני אספר איך היא הייתה.
הבירה נמזגה לכוס בצבע כהה מאוד- חום אטום ובוצי. מעוטרת בראש דק, סמיך וצפוף, בצבע חמאה. לוק קלאסי של בלגית כבדה ומתקתקה.
הריח מתוק, עם אלכוהוליות ליקרית מורגשת. משהו בריח מזכיר רוטב של קינוחים, שוקולדי משהו.
גוף קרמי וסמיך למדי, שאפשר לנחש שיהיה כזה כבר במזיגה. סמיכות של נקטר פירות, עם גיזוז מאוד עדין ומעקצץ.
הבירה, באופן כללי, מתוקה. ישנה מרירות עדינה מאוד בזמן שהיא בפה, אך לאחר הבליעה היא נעלמת ומשאירה מקום למתיקות האלכוהולית.
המתיקות של הבירה מורכבת בעצמה מכמה מרכיבים וטעמים- שוקולדיות (או יותר כמו ליקר שוקולד), פירות יבשים (שזיף, שבתור פרי יבש אני לא באמת נהנה ממנו, צימוקים שחורים), משהו מעט עצי (תחשבו על הטעם שנשאר בפה אחרי המקל של שלגון (כן, שלגון) מאגנום, או שימוש בקיסם שיניים), ומשהו מעט טוסטי.
באתרי דירוג בירה, כמו ratebeer ו-beeradvocate, הבירה מקבלת ציונים מאוד גבוהים, וקומפלימנטים אין קץ. אני לא בהרכח מתחבר לכל התיאורים שנותנים שם (בננה? לא הרגשתי), אבל יכול להיות שאם הם צודקים, אני עוד צריך להשתפר.
מה שבטוח, הוא שאני מצטרף למחמאות.
גוף: 4. קרמי וחלק.
גיזוז: 1. כמעט ולא מורגש, אך אם לא היה נוכח היה חסר.
כמות אלכוהול מורגשת: 4. מורגשת בריחות ובטעמים, ואני בטוח ששליש מזה יגרום גם לגברתן שבחבורה להרגיש את הראש.
כשותיות: 1. מרירות עדינה שבאה לסמן וי. הלו, זו בירה פה.
ציון כללי: 4. חשבתי לתת 4.5, אבל זה היה הורס את רצף הדירוגים. בירה נהדרת. מומלצץ בחום, לשתות כשלא חם. בירה ליום סגרירי וחורפי.
לרוויה,
יוחאי.
קלרה טריפל - חזק חזק ונתחזק 
קצת רקע
את הבירה הזו ראיתי לראשונה בבירמרקט. זו מבשלה שלא שמעתי עליה בחיים, והופתעתי לגלות שהיא זכתה בתואר המבשלה הקטנה הטובה ביותר בישראל ב2011, העמסתי כמה בירות שלהם, ויצאתי לדרך.
סגנון הבירה
הבירה היא בסגנון טריפל בלגי , ומתוארת כבירה חזקה ומתוקה ע"ג התווית. הבירה מתוארת כ"בירה מתוקה המסתירה בחינניות אחוזי אלכוהול גבוהים. בעלת טעמים פירותיים, עשויים להזכיר בננה". עד כמה זה נכון? עוד נראה.
הבירה נמזגת, כמעט חסרת גיזוז, עם ראש קצף מינימלי שנעלם תוך שניות מעטות, וצבעה חום בהיר עכור, כיאה לבירה לא מסוננת. בתחתית הבקבוק (ולאחר המזיגה, בתחתית הכוס), נמצא משקע שמרים יפה. מכילה 8% אלכוהול, מומלצת לשתיה בטמפרטורה של 10-12 מעלות צלזיוס.
הבירה עצמה
ממבשלה שזכתה בתואר המבשלה הקטנה הטובה ביותר בישראל ציפיתי ליותר. אמנם זאת בירה טובה, אבל יש הרגשה שמשהו התפספס. הבירה, בשונה לגמרי מהתיאור שמתנוסס על תוויתה, מרגישה מאוד מאוד אלכוהולית (יכול להיות שזה בגלל שזה בקבוק ישן). שתיתי את הקלרה ואת הטריפל של עמק האלה בסמוך אחת לשניה, ובשונה לגמרי מהטריפל של עמק האלה, בה האלכוהול כמעט ואינו מורגש, הקלרה מחממת את הגרון בדרכה למטה ומעוררת חוויה אלכוהולית למדי. היא בעלת גוף בינוני-קליל, באיזשהו מקום טוב באמצע, אבל גם הקלילות היחסית הזאת לא עוזרת להפוך אותה קלה יותר לשתיה, כשכל שלוק מלווה במרירות אלכוהולית חזקה. לבירה יש טעמים מאלטים וקרמלים בהתחלה, וככל שהשתיה מתקדמת, ככה יותר נוצרת ההרגשה שאנחנו שותים אלכוהול ולא בירה חביבה. וזה באמת חבל, כי לבירה יש פוטנציאל עצום ,אם היא תצליח להסתיר במעט את האלכוהול, הוא פשוט משתלט על כל הטעמים. הטעמים שיש כאן, ושמרגישים בזמן שהאלכוהול לא משתלט, הם טעימים, הם עמוקים, ובעיקר עושים חשק לשתות עוד. הטעם הלוואי הנוראי הזה (מבחינתי) שמשאיר האלכוהול וגורם לכל לגימה להרגיש כמו קרב קטן, הוא עקב אכילס של הבירה. הבירה בכלליות היא בירה מאוד נכונה לסגנון שלה, והארומה (המאלתית המתקתקה) שלה נפלאה, רק חבל שהאלכוהול הורס. מה שנקרא באנגלית overpowering.
מבחן הטעימה
גוף-2.5- לא קלילה מאוד וגם לא כבדה מאוד, בעלת טעמים עמוקים.
גיזוז-1.5- מאוד עדין, מתאים מאוד לסגנון.
כמה האלכוהול מורגש-4- הרבה יותר מדי, אם היו מצליחים להסתיר קצת יותר, זאת היתה בירה הרבה הרבה יותר טובה.
ציון כללי -3 – בירה שיכולה להיות הרבה יותר ממה שהיא, חבל שאלכוהול מסתיר הכל.
שלכם,
ניצן.
Big Eye IPA - עיניים גדולות לצמא גדול 
We thank our hops every day that the English loved their bitters—or else the IPA style may not have been born to help the beer survive the journey from Cape Hope to India back in the 18th century. ~ Ballast Point Brewing Co.
קצת רקע
את הבירה קיבלתי מכמה חבר'ה שהיו בארה"ב , לאחר תחנונים רבים.
סגנון הבירה
הבירה היא בסגנון IPA, סגנון עתיר כשות ומרירות. הבירה הזו מכילו 2 סוגי כשות מרכזיים, סנטניאל, וקולומבוס, שניהם זני כשות הידועים בארומה הפירותיות/הדריות שלהם. הבירה מכילה 7% אלכוהול , ורמת המרירות שלה נתונה כ75 IBU.
הבירה עצמה
הבירה נמזגת בצבע ענברי עמוק, עם ראש קצף שנעלם באותה מהירות שהוא מגיע. מהשלוק הראשון , מרגישים את הטעמים הכשותיים שכל כך מייחדים את הכשות הצפון אמריקאית, מתקתקות שמתחלפת מהר מאוד במרירות שנשארת המון זמן. וזה סוד הבירה, המרירות הגדולה גורמת לכם לרצות לקחת עוד שלוק בשביל להעביר אותה, שוב להנות מהטעמים הנהדרים , ושוב לצלול לתוך תהום כשותית ומרירה. אין ספק שמשימתם של החבר'ה מסן דייגו, ליצור IPA על טהרת הכשות האמריקאית, הצליחה להם ובגדול. כל הדברים הטובים שמביאה הכשות האמריקאית נמצאים פה, אם זה המרירות העוקצת שלאט לאט מתעדנת , או הטעמים והארומה ההדרית הנהדרת. מבחינת אלכוהול, הכשות עושה הכל בשביל להסתיר כל זכר של אלכוהול, ומצליחה ללא עוררין, הוא לא מורגש בכלל. הגיזוז בינוני- חזק ותוקף את בלוטות הטעם ביחד עם המרירות הכשותית הלא מרחמת, בקיצור, IPA כמו שצריך.
מבחן ההטעימה
גוף -2- לא קליל ולא כבד, תומך את המרירות כמו שצריך.
גיזוז- 3.5- עוזר לכשות לתקוף את חלל הפה.
כמות אלכוהול מורגשת – 0.5 – בחיים לא תנחשו שזה 7%.
כשותיות -4.5- כמו שצריך.
ציון כללי – 4- IPA כמו שIPA אמריקאית צריכה להיות, צועקת כשות, מרירה, ועם הרבה פוטנציאל לhop burp.
ניצן.