בירצלונה – טיול בירה בבירת קטלוניה

מכירים את זה שאתם חייבים לשבור שגרה, לעלות על מטוס, ולהתעופף לחו"ל? זהו סיפור שמתחיל בדיוק בהרגשה הזאת ושהתפתח לטיסה לברצלונה, העיר השלישית הכי מתוירת בעולם, ואם תשאלו אותי, עיר בירה מופלאה.

אז אחרי שתכננו את מסלול הטיולים הכל כך צפוי בברצלונה (פארק גואל, סגרדה פאמיליה, הרובע הגותי וכו'), חיפשנו את הברים הכי טובים ליד כל אחד מהם (או אפילו במרחק הליכה יחסית סביר). למזלנו, אתר רייטבייר המעולה אץ לעוזרנו ומצאנו את עצמנו עם רשימה נכבדת של מקומות שחייבים לבקר.

כאן מונחים לפניכם אותם ברים שבהם ביקרנו (חלק אפילו יותר מפעם אחת), ומחשבותינו עליהם, ואם אתם מגיעים לברצלונה, יש כמה שחבל לפספס.

BierCab – גולת הכותרת של ברי הבירגיקס בברצלונה, וכנראה אחד הברים הטובים ביותר שביליתי בהם בחיים. הבר נמצא באזור קרוב למרכז (כ15 דקות הליכה מכיכר קטלוניה), וטומן בחובו 30 ברזים מתחלפים המחוברים למערכת דיגיטלית מתוחכמת. בכל רגע נתון אפשר לדעת מה יש בכל ברז, של איזו מבשלה, אחוזי אלכוהול וIBU. בשני הביקורים שלנו שם (פשוט היינו חייבים לבקר שם שוב) ישבנו על הבר. בפעם הראשונה שלנו שם, חשבנו לשבת על הבר ולפתח שיחה עם הברמן (שהיה ברמן נחמד, אדיב ומקצועי), אך לצערנו האנגלית שלו היתה קצת לוקה בחסר בשביל שיחה עמוקה ואמיתית על תרבות הבירה בישראל. למזלנו, pinta ופיינט הן מילים תאומות, ובשביל להזמין פיינט מהחבית לא צריך להתאמץ יותר מדי. בבר יש גם מגוון גדול של בירות מבקבוק ,המון בקבוקים מקומיים שאליהם מצטרפים בקבוקי קראפט אמריקאים כמו rogue, green flash וגם בקבוקים אירופאים אחרים כמו mikeller וevil twin. מבחר הבירות מהחבית היה אדיר, כל דבר שאתם יוכלים לחשוב עליו החל מקוואד מיושנת בחביות אלון (2012  De Struise Pannepot Reserva – בירה פשוט מדהימה, הטובה ביותר בטיול) ועד 4 סוגים שונים של DIPA (של מבשלות Nogne, Naparbier ועוד מבשלה מקומית שאינני זוכר). המון פייל איילים כשותיים ונחמדים, כמה סאיזונים (שוב Nogne מככבת), ובנוסף גם כמה סוגים שזאת היתה הפעם הראשונה שאני טועם אותם, למשל Imperial India Pilsner או Imperial Rye Porter או אפילו Wet Hop Ale (שהיה כשותי מאוד וכמעט נעדר מרירות , בירה מוזרה מאוד). האוכל בבר נחשב טוב, אם כי אנחנו לא טעמנו שום דבר מעבר לקרוקטים עם הירקות שהברמן הביא לנו על חשבון הבית. השירות היה מעולה, כל הברמנים (שלושה בסה"כ) היו מקצועיים, נתנו לנו לטעום מכל מה שרצינו לפני ההחלטה על פיינט או חצי פיינט כזה או אחר. האווירה מעולה, עם מוזיקה נינוחה ברקע, וכל הבר מעוצב בסגנון עכשווי מאוד- הרבה עץ, מראה מאוד אורגני. אנחנו בילינו שם ב30 בינואר ובראשון בפברואר, חשוב לציין שב31 בינואר התקיים Tap Takeover של מבשלת Nogne על הבר, וכי הברמן היה נוכח במקום,. לצערנו פספסנו אותו, אבל היינו שם למחרת ונהננו מעשרות בירות של Nogne שנשארו מהיום החולף (בניהן Nogne 500 וSai המעולות). בקיצור אם אתם בברצלונה, זה הבר להיות בו. פיינט (470 מ"ל) של בירה ממוצעת עולה 5 יורו שזה בקירוב 24 שקלים שזה בקירוב זול. בנוסף אפשר למצוא פה גם בירות נדירות מאוד בבקבוק (נניח בארלי ווין משנת 98 של rogue), והמחיר בהתאם.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

קרא עוד »

מלכה הינדי ישראל

״תן לאנשי הרבה בירה, בירה טובה, ובזול- ולא תחווה מרד מצידם״

-המלכה ויקטוריה-

את הבירות של מלכה רבים מהציבור מכירים.

ובצדק, לדעתי. אף על פי שאינם מפרסמים בנמרצות- הטעם עושה את העבודה לרוב. הבירות של מלכה מתאפיינות בטעם שיכול לקלוע לחך של כמעט כל ישראלי וישראליה. לא מנסות לשנות לך את העולם, פשוט להיות בירות טובות.

לכן- אפשר להבין כשהמבשלה לא מלאה חידושים והפתעות ומשחקים, ושומרת על רפרטואר דיי קבוע של ארבע בירות.

אז נכון- בתערוכת בירס 2013 זכינו לטעום את מלכה ווינטר ביטר הכייפית, שאני מצטער שלא יצאה כאיזו בירה חורפית עונתית.

והנה, ככה פתאום- החליטו במלכה לעשות איזה ניסוי- גישוש, אם תרצו- לעבר בירה חדשה.

ואיזה כיף, היא עוד IPA 🙂

טוב- אז איפה אני יכול למצוא את המרקחת הזו ולטעום אותה? אחלה- מזיגת ניסיון בבירמרקט בנמל יפו.

רגע, אני לא יכול להגיע. יש עוד מערכות יחסים להשקיע בהן מעבר לבירה 🙂

אז איזה מזל שאחותי ובעלה היקרים נוסעים לנמל. תופס גראולר (בקבוק עם פקק קבוע על ציר) מהמדף- ושולח עם הרצים.

הגיע הערב- והנה הבקבוק הקר.

לוחץ על הציר, פופ חזק נשמע, והאף מתמלא ישר בניחוחות מעולים.

ריח כשותי חזק וקצת חריף. פרחוני, קצת דשא קצור. פחות הטרופי/ גויאבה/ ליצ׳י שיצאתי מנקודת הנחה שאריח.

מזיגה.

הבירה בגוון נחושתי/ חלודה עשיר, נקי. המון בועות, נראה כמו גיזוז רציני, וכיפת קצף דקה בצבע קרם. עכשיו אפשר לחוש גם ריח אלכוהולי מרחף.

שלוק.

photo 2

מתוק פירותי נעים ברגע הראשון, ואז מרירות חלקה (לא צורמת) אבל חזקה, שהופכת מתונה מהר, ומשתלבת בחזרה עם מתיקות לתתית גרעינית נעימה.

הטעם מאוזן מאוד, משחק יפה על הלשון, ומשאיר בפה תחושה שאומרת: עוד לא סיימתי לטעום; נא הכנס לגימה נוספת.

photo 3

שוב- מלכה מוציאים בירה צנועה. בירה שלא באה להפוך עולמות, אלא פשוט להיות טובה. כיף לשתות אותה, כל אחד יכול להנות ממנה, וזה מה שחשוב. מקווה שתהפוך למוצר מדף.

לא מדובר באיזו IPA מפלצתית לראשי כשות מכורים, אלא לבירה נוספת לצרכן הממוצע, שרוצה להנות ממוצר ישראלי טוב.

כיף למלכה, שהשם שלהם כבר יחסית מוכר, כי עוד מעט כבר לא יוכלו לפרסם, עם החוקים השחורים שנופלים עלינו.

לרוויה, יוחאי.

 

גוף: 2.5. בינוני. היה יכול להיות מעט יותר מלא.

גיזוז: 2. האמת? על הלשון מרגיש פחות ממה שנראה בעין.

כמות אלכוהול מורגשת: 3.5. מרגישים בריח, מרגישים בתחושה. על הבקבוק כתוב 5%, אבל זה היה בקבוק של גרולש. אמרו לי שהיא 7%.

כשותיות: 4. ריח, טעם, מרירות. על הכיפאק.

ציון כללי: 4. פשוט נחמד לשתות אותה.

 

נ.ב

א. יש מצב שאני הראשון ששותה מלכה IPA מבוקבקת?

ב. כשכתבתי כיפת קצף דקה אני חושב  שהמצאתי שיטה חדשה למדוד ראש קצף: בהשוואה לגדלי כיפות- משטריימל עד סרוגה קטנה של חיילים.

מידע על הבירה

סוג: , מבשלה: מלכהארץ מוצא: שנת השקה: 2014
שתיתם? נהינתם? התאכזבתם? תנו בדירוג!
קול 1, ציון ממוצע 4.00 (ציון שקול 78%)

סנט פוליאן ברון ריזרב - דובל עם תמרים בלגיה

סנט פוליאן ברון ריזרב היא בירת דובל בלגית (אם לא ניתן היה להבין משמה) שמיוצרת בבלגיה כמובן, במנזר בשם "מנזר סנט פוליאן שברול". את הבירה הזו פגשתי בחנות ביר אנד ביונד בתל אביב, ועקב האהבה שלי לסגנון והכוס היפה של המבשלה, החלטתי לקנות ולטעום. והרי הרשמים:

.jhhgfjhfd

אחד הסמלים של המבשלה , מעבר לסמל הבלגי המסורתי שלה, הוא נווד שהולך עם מוט עץ שמחובר אליו שק (כמו בסרטים מצויירים). את הנווד ניתן למצוא בין השאר באתר המבשלה, כשהוא הולך מסביב לשם המבשלה בתחתית העמוד, על הכוס הממותגת (שם הוא נמצא בחיבור בין הרגלית לגוף הכוס) ועוד. דמות הנווד מזכירה את סיפורו של הנזיר האירי סנט פוליאן, שהיה נווד שהקים כנסייה בבלגיה על מנת להפיץ את הבשורה, ועל שמו נקראים המנזר והמבשלה.images

ונעבור לבירה עצמה. מיד עם פתיחת הבקבוק הבירה געשה מעט, אבל עם רפלקסים מהירים הצלחתי למזוג מיד את מה שיצא לכוס, ולכן הצלתי את רוב הבירה. ככל הנראה הגעישה קרתה עקב טלטול הבירה במכונית בדרך הביתה.

בנוסף, עם פתיחת הבקבוק מיד הרשגתי ארומה של תמרים, מה שהמשיך לאורך כל שתיית הבירה. מעבר לארומה החזקה של התמרים ניתן להרגיש את המתיקות המאלטית העשירה עם מעט קרמל, האופיינית לדובלים בכללי. בנוסף, ניתן היה להריח מעט ארומה אלכוהולית רכה, שמרמזת על בירה בעלת 8.8% אלכוהול. ארומה כשותית לא קיימת.מפתח

מבחינת מראה, הבירה בצבע ענברי כהה ואפילו חום, עם עומק אדמדם. לא צלולה מאוד אך גם לא עכורה. הבירה קיבלה ראש קצף גדול מאוד ויפה מאד בצבע שמנת כהה, שנשאר לאורך זמן. הכוס עצמה מיועדת להכיל ראש קצף גדול מאוד, שכן ניתן להכניס חצי ליטר נוזל בתוך כוס שמיועדת בבירור ל1/3! (ישנו קו מידה המציין זאת).

טעם הבירה רגיל לסגנון, מלבד קצת טוויסט של תמרים שמרגישים גם בטעם. מתיקות מאלטית עם טעמי תמרים בולטים לכל האורך, בעיקר באחורי החיך, בעלת סיומת יבשה יחסית. מרירות אלכוהולית נמוכה בלבד שמתמזגת די מהר לתוך המתיקות, אך כן מחממת (מה שבוודאי נחמד בליל חורף קריר). מרירות כשותית אינה מורגשת.

למרות שהיא דובל, הבירה בעלת גוף בינוני-קל וגיזוז די גבוה, חלקה מאוד ונוחה לשתייה. למרות האחוז הגבוה שלה, אני הייתי מסוגל לשתות כמות גדולה יחסית שלה.iiiiiiiiiii

ובמספרים:

גוף – 3, לא כבד יותר מידי ויותר קל מהרגיל לסגנון.

גיזוז – 3.5, מורגש ומשפיע על תפישת הבירה ועל ראש הקצף הגדול והעמיד שלה.

כמות אלכוהול מורגשת – 3.5, מרגישים אלכוהול אך לא מפריע לשתייה ולטעמי מוסיף וכיף.

כשותיות – 1, לא מורגש.

סה"כ – 3.5. בתור אחד שאוהב דובל, מאוד נהניתי לשתות אותה ובהחלט אזמין אותה בבר, על אחת כמה וכמה אם תוגש מחבית. מומלץ בחום.

לחיים,

שחף.

 

מידע על הבירה

סוג: מבשלה: סנט פוליאןארץ מוצא:
שתיתם? נהינתם? התאכזבתם? תנו בדירוג!
0 קולות, ציון ממוצע 0.00 (ציון שקול 0%)

חשמביר ישראל

״היכולת לצטט היא תחליף שימושי לשנינות״.
 סומרסט ו. מוהם

ציטוט זה הוא רק אחד מהציטוטים המתחלפים בראש האתר של ״הסדנא לידע ציבורי״. שאר הציטוטים הם כבר הרבה יותר רציניים, ומתאימים אולי לדיון אחר, לא כזה על בירה. אז למה בחרתי את הציטוט הזה? כי לשים אותו יחד עם כל השאר מהווה דוגמה יפה לרוח של החבר׳ה בסדנא לידע ציבורי. אותה רוח שבעקבותיה בושלה הבירה שעליה אספר לכם, ברגע שאפסיק לברבר- חשמביר.

hashmabir

אבל קודם לכן- משחקי היכרות. למי שלא מכיר- הסדנא לידע ציבורי. מטרת הקבוצה (שכיום כבר רשומה כעמותה) היא לאסוף את המידע הציבורי האגור במוסדות השלטון ולהנגיש אותו לציבור. במילים פשוטות- לקחת את המידע מהכנסת שלכולנו מותר ומגיע לדעת, ואנחנו לא עושים את זה כי זה מסובך והכנסת לא עוזרת לו להיות חשוף או ברור- ולהעלות אותו לאינטרנט בצורה נוחה לבליעה- בעזרת גרפים, טבלאות וממשק משתמש נוח וברור.

למה? כי ידע זה כוח. הציבור בוחר את נבחרי הציבור (….) ולכן הציבור חשוב שידע מה נעשה בשמו ובשבילו.

הזרעים הראשונים להקמת הסדנא נזרעו ב-2009, אז התחילו החברים בפועלם, וכיום הם אחראים ללא מעט אתרים ופרויקטים מוכרים יותר או פחות-  אתר המעקב אחר דו״ח טרכטנברג, כנסת פתוחה, התקציב הפתוח… מכירים? יופי. לא מכירים? הקליקו.

כל זה טוב ויפה, אבל מה לזה ולבירה? אז ככה. לאחרונה, באחד מאירועי הסדנא (כל מיני דברים שקשורים לקוד פתוח ומחשבים וכאלה) הושקה הבירה הראשונה (כנראה) השייכת לעמותה- בירת הבית- חשמביר.

אל תשאלו אותי מה פשר השם (אני עדיין לא יודע) אבל למיטב הבנתי (וגם לפי ציור התווית) מדובר בהלחם בסיסים של ״חשמל״ ו״בירה״ או "חשמל" ו"אביר". נשמע מסוכן.

עדכון – פגשתי לא מזמן את אחד מיוזמי העמותה, ולדבריו השם מגיע מ״אביר חשמל״, הכינוי של הקבוצה לפרויקטים שלהם. -אריאל

hashmabir2

הבירה היא בירת פייל אייל אמריקאית, ולפי מרכיבי המתכון המופיעים על התווית (מתכון קוד פתוח, אה?) נראה שאני הולך לאהוב אותה. אחלה זני כשות.

אז הבירה עוברת חיש קל מהבקבוק אל הכוס- והרי לפני נוזל בצבע צהוב כהה, זהוב, עם ראש קצף לבן, יחסית אוורירי, לא ענק, וריח נעים ומרענן של כשות אמריקאית. בדיוק מה שציפיתי- עשב, בישום, קצת ריח של פרדס. תענוגות.

איך הטעם? מאוזן ונעים בין המתיקות של הלתת למרירות המורגשת אבל הלא מאוד חזקה, עם כל הטעמים הרעננים והטריים של הכשות.

כל זה מקבל חיזוק מאוד מרענן עם הגיזוז הזה שלא עדין ומפונפן ויחד עם הריח הנעים שדיברנו עליו, וגוף יחסית קל. יש לנו פה משקה מסביר פנים שהוא ממש כמו פקודת ריפרש לגרון- מרענן ומאפס אותו, ומשאיר טעם טוב ללא מעט זמן.

גוף: 3. נעימה לשתיה, לא דלילה ולא כבדה
גיזוז: 3. תוסס וקופץ.
כמות אלכוהול מורגשת: 2. לא משהו שבאמת מקדישים לו תשומת לב. יש וזהו.
כשותיות: 3.5. ריח, טעם ומרירות כיפיים ומורגשים.
ציון כללי: 3.5 אשתדל לשתות אותה שוב.

בתור אחד ששותה הרבה בירה כליווי לפעולות שאני מרוכז בהן- כמו ספר, עבודה במחשב, טלוויזיה או שיחה- בירות באופי הזה מתאימות בול. לא משהו מורכב ופלצני שצריך לשבת ולנתח (למרות שגם זה מאוד כיף!) אלא משהו שפשוט אפשר לשתות עד שייגמר, למלמל ״אוף..״ ולהמשיך בשלך. על הכיפאק!

לרוויה!

יוחאי

 

התמונות נלקחו מעמוד הפייסבוק של הסדנא לידע ציבורי.

מידע על הבירה

סוג: , ארץ מוצא: יצרן: מבשלת העםשנת השקה: 2013
שתיתם? נהינתם? התאכזבתם? תנו בדירוג!
קול 1, ציון ממוצע 5.00 (ציון שקול 88%)

ספארו וויט ישראל

"!Drink up, me heaties, yo ho"

Captain Jack Sparrow

על מבשלת ספארו הביתית שמעתי לראשונה בתערוכת Beers 2013, שם פגשתי את דרור ספיר- הבעלים, אחרי שחזר ממסעותיו בניכר.

sparrow

הטעימה הראשונה שלי מפרי ידו הייתה בברופארטי (מסיבת הבישול השנתית של מועדון המבשלים הביתיים חובבי ציון) שם שתיתי IPA שיושנה בארץ כשנתיים אם אני זוכר נכון, בזמן שקפטן דרור טייל בעולם.

מאז עברו הרבה מים בנהר, את דרור פגשתי כאחד המבשלים במבשלת העם, ואפילו הזדמן לנו לספר לכם על הבירה אותה יצרו הוא ואריאל דרוק (מבשל נוסף)- הדובים brewer's choice. 

ובינתיים, המשיכה מבשלת sparrow הביתית לבשל ואף למזוג באירועים (לא שנכחתי, פשוט ראיתי בפייסבוק), והגיע העת והשעה- לצאת למדפים.

כך נשכרו שירותיה של מבשלת העם, ובוקבקה sparrowheat- בירת חיטה ״פריסטייל״ לפי הבקבוק, או ״בירת פיוז׳ן בין הסגנון הגרמני והבלגי״.

בירת פיוז׳ן? כמו ג׳ילט פיוז׳ן? מה?

sparrow2

לא. הכוונה היא לכך שהבירה מבושלת תוך התייחסות לשני סגנונות – חיטה בווארית (ואם נדבר במותגים גדולים- ווינשטפן) וחיטה בלגית (הוגארדן), או בעצם – בירה שמבושלת בהתאם לסגנון אחד – הסגנון של היוצר שלה.

מדובר בבירת חיטה כהה ועשירה באלכוהול (6.2%, בכל זאת) מתובלת בדבש ותערובת תבלינים (ואם אנחנו מדברים על חיטה בלגית – אני רק יכול לנחש שקליפות תפוז וגרגרי כוסברה נמצאים שם).

המזיגה של הבירה מפתיעה מאוד. אני ציפיתי לנוזל כתמתם, יחסית בהיר עם ראש קצף לבן וגדול.

sparrowwheat

במקום זאת מצאתי את עצמי מוזג בירה בצבע אדמדם חלוד, דבשי משהו, עם ראש קצף בצבע קרם, עבה וצפוף. נראה טוב.

בריח? בסך הכל, מה שמצופה מחיטה בווארית – ריח של ציפורן, תבלינים, וריח מאלטי רך. ואלכוהול.

בטעם? מתקתקות (גם מהלתת, ואולי גם מהדבש, אבל אם לא היה כתוב דבש לא הייתי מנחש), מעט חמצמצות חיטה אבל לא כמו שהייתי מצפה, ומעט מרירות ויובש בסוף הלגימה. ואלכוהול.

רגע… אמרנו תבלינים לא? אז פה טמון סוד הקסם של הבירה הזו לדעתי.

sparrow4

אמנם לא ממש הצלחתי לשים את האצבע על שום דבר ספציפי, או לזהות טעמים ייחודיים כלשהם (יכול להיות שאני פשוט צריך לתת לחך שלי להתפתח עוד) וגם פה – אם התווית לא הייתה מלשינה לי – לא הייתי מחפש תבלינים, אך כנראה שהם תורמים את חלקם בצורה יפה לבירה.

כמו שקראתי במאמר לא מזמן – כיף לשים תבלינים בבירה, וכל מבשל ביתי רוצה שירגישו את התבלין ששם, אבל זו לא סיבה להגזים. צריך שהתבלינים יתרמו לטעם הכולל של הבירה, ולא יאפילו עליו. לדעתי זה מה שהשיגו בבירה הזו, אז שאפו.

גוף: 3. נעימה לשתיה, לא דלילה ולא כבדה

גיזוז: 2.5. במתינות, לא תופס תשומת לב.

כמות אלכוהול מורגשת: 4. גם בריח, גם בטעם, והדבר היחיד שהוציא את הבירה הזו מאיזון.

כשותיות: 0.5. מממ… לא. אולי קצת ביובש בסוף הלגימה.

ציון כללי: 2.5. בירה שכיף לשתות.

בשורה התחתונה אני יכול לומר שאמנם זו לא בירה סופר מיוחדת, ויש עוד דומות לה וטובות ממנה, אבל בהחלט כיף לשתות אותה, היא נעימה, טעימה, מרווה ועושה את העבודה.

משהו שבשמחה הייתי מזמין באיזה יריד ליד האוכל.

לרוויה,

יוחאי

 

נ.ב

התמונות נלקחו מהפייסבוק הרשמי של המבשלה. בנוסף,  תודה לBeerMarket ולBeer&Beyond על השימוש בתמונותיהם.

מידע על הבירה

סוג: , מבשלה: ספארו (SPARROW)ארץ מוצא: יצרן: מבשלת העם
שתיתם? נהינתם? התאכזבתם? תנו בדירוג!
2 קולות, ציון ממוצע 1.50 (ציון שקול 45%)