こだわり (מבוטא: "קודאווארי") – התהליך הבלתי מתפשר והמדויק של שלמות.

קשה לבטא כמה כיף להיות היום אוהד בירה טובה בישראל. אחרי שראינו את ברודוג מגיעה, ולאחריה רוג, ריגלה ולאחרונה ראינו את חזרתה של אוהר'ס, כבר באמת שקשה להפתיע אותנו. כמעט.

אז איך אפשר עוד להעלות את הרמה אחרי יבוא של מותגים מעולים מבלגיה, גרמניה וארה"ב? עושים את הצעד המתבקש: מתחילים לייבא בירה מיפן.
עכשיו, אתם יכולים לחשוב לעצמכם שזה גימיק, שבירה יפנית זה קוריוז של חבורת חובבי בירה והיא תעלם באותה מהירות שהיא באה. מתפקידי (למרות שהוא לא מוגדר רשמית או בכלל) להגיד לכם בצורה הברורה, הבוטה והרועשת ביותר שאני יכול, היטאצ'ינו תשאר! למה? שתי מילים- היא טובה. בקצת יותר מילים- היא מתאימה לחך הישראלי ולמזג האוויר הרותח שלנו כאן.

היטא'צינו נסט הינו מותג הבירה של בית הסאקה קויצ'י שנוסד בשנת 1823. המותג עצמו הוקם ב-1996 לאחר שממשלת יפן הקלה על הקמת מבשלות בירה באמצעות הקלות מס שנתנה בשנת 1994 (עד אז שוק הבירה ביפן נשלט על ידי 4 מבשלות מרכזיות). היטאצ'ינו נסט הוקמה באמצעות ידע וטכנולוגיה אירופאית, ואפשר לראות גם בבירות שלה השפעה אירופית ישירה (בין אם בחומרי הגלם שמיבואים מאירופה או בסגנונות הבירה המבושלים במבשלה). המבשלה אפילו מציעה לאנשים לבוא ולבשל את הבירה שלהם במערכות בישול שנמצאות במבשלה (מעין בישול חוזי).

למזלי, יצא לי להשתתף באירוע טעימות מגניב שאורגן ע"י beer&beyond ובנוכחות החבר'ה הטובים מפרוטארי שמביאים לנו את כל הטוב הזה, והרי הרשמים הראשונים המתבססים על הבירות המיובאות בצורה סדירה לארץ כיום (אני מניח שהאנשים בפרוטארי כבר מתכננים להביא לנו בירות חדשות בנוסף לאלו אם הניסיון שלהם עם רוג הוא איזשהי אינדיקציה).

היטאצ'ינו נסט וויצן

אני יודע מה אתם חושבים לעצמכם. עוד וויצן. ואם כבר וויצן, אז זה לא שיש לנו מחסור בארץ של וויצנים מקוריים מגרמניה. אתם צודקים, ואתם טועים. נכון, התברכנו בארץ בייבוא מעולה מגרמניה (פרנציסקאנר מפחית, תענוג), אבל הוויצן של המבשלה מיפן היא לא וייצן קלאסית. הבירה בצבע קש בהיר ומעונן, עם ראש קצף לבן, בעלת אחוז אלכוהול ממוצע (5.5% לא מורגשים בכלל) גוף קליל ופרופיל טעמים שיותר דומה לסייזון (פלפלית, מתובלת) מאשר לוייצן קלאסית. בירה נהדרת לקיץ.

היטאצ'נו נסט וויט אייל

הבירה הנמכרת ביותר של היטאצ'ינו נסט וזו ששמה אותה על המפה עם מספר זכיות בתחריות עולמיות. היא גם היחידה שהגיעה לארץ ב-2 גדלים (בנוסף לשליש, גם 720 מ"ל). הבירה הזו, בסגנון ויט בלגית, עם תוספת של מיץ תפוזים, קליפות תפוז, אגוז מוסקט וכוסברה גם היא לא בדיוק בסגנון קלאסי. היא בצבע קש, עם גוף קליל וגיזוז גבוה, בעלת אחוז אלכוהול ממוצע (5.5% לא מורגשים בכלל), מעט אגוזית ומאוד מרעננת וגם היא בירה שמתאימה לקיץ הישראלי כמו כף רגל לכפכפף.

היטאצ'ינו נסט רד רייס

טוב, פה באמת מתחיל להיות מעניין. בירה בלי סגנון מוגדר באמת, המבושלת עם אורז אדום (שלא להתבלבל עם אורז בר), הנחשב יוקרתי וסופר איכותי ביפן ומותססת עם שמרי סאקה של מבשלת קויצ'י. הבירה הזו לדעתי המיוחדת ביותר שהגיעה לארץ, עם גוף קליל וגיזוז קצת פחות אגרסיבי מהשתיים הקודמות, אבל עם ארומה וטעמים של תות ובמידה מסוימת מזכירה בארומה ובטעמים שלה סופגניות טריות מלאות בריבה . בירה במיוחד לאוהבי המתוקות יותר.

היטאצ'ינו נסט JCA

ממבט ראשון על המרכיבים של הבירה, לתת בסיס (מזן מאריס אוטר הבריטי), וכשות בריטית לטעם (פאגל וקנט גולדינגס), הבירה הזו נראית כמו ESB או איזו English IPA קלאסית. לא כך! הבירה מיושנת בחביות מעץ ארז- תהליך שלחלוטין משדרג אותה. טעמי העץ משתלבים היטב עם טעמי הביסקוויט המאלטים והטעמים העשבונים הכשותיים. הבירה בצבע נחושת עמוק, עם ראש קצף קרמי שנשאר זמן רב, בעלת גוף בינוני וחלק, עם אחוז אלכוהול יחסית גבוה (7%), מה שהופך אותה לבירה שצריך לקחת איתה את הזמן. לדעתי, המוצלחת שבחבורה.

היטאצ'ינו ג'ינג'ר ביר

כמו שנאמר, התשובה בגוף השאלה. הבירה הזו, בתוספת ג'ינג'ר, היא בת לוויה מעולה לאוכל אסייתי, בין אם חריף או מתוק. הבירה עצמה בעלת גוף בינוני-כבד, עם גיזוז שנוטה לקל, ואחוז אלכוהול יחסית גבוה (8%). עם איזון מעולה בין מאלט (ביסקוויט, קרמל) לבין העוצמה של הג'ינג'ר (שלא משתלטת על הבירה אלא מעניקה לה עומק), זו בירה שכיף לשתות לאורך זמן. צריך לבוא ולהגיד שמי שלא אוהב ג'ינג'ר, ספק אם יאהב את הבירה הזו. זו בירה שככל שהיא מתחממת כך הג'ינג'ר יותר בולט בה, וכדאי לשתות אותה יחסית חמימה (10-12 מעלות) בשביל באמת להנות מהעומק.

אז אם תמיד הרגשתם משיכה לתרבות היפנית, ותהיתם איפה מזרח ומערב נפגשים- פתחו בקבוק של היטאצ'ינו ליד האוכל האסייתי שלכם, או כשאתם משוטטים באינטרנט ומסתכלים על תמונות מטוקיו.

Rogues take risks.
Rogues pursue the long shot.
Rogues work hard.
Rogues ignore the accepted patterns and blaze their own trails.
Rogues are honest with themselves and others.
Rogues are rebels.
Rogues have one foot in reality to let them get the job done, but they are, nonetheless, led by their dreams.

מתוך ״הכרזת העצמאות״ של מבשל רוג.

השנה היא 1988. פריחת מבשלות הבוטיק המסחררת שאנו רואים כיום בארצות הברית- עוד בחיתולים. מספר חברים מאשלנד, אוראגון, מחליטים שגם הם לוקחים את המושכות לידיים ופותחים ברופאב קטן וצנוע. המקום- בעל 60 מקומות ישיבה- נפתח ומסתיר את המבשלה במרתף. שתי בירות עיקריות נמזגו שם לאמיצים שהחליטו לתת את הצ׳אנס- אמריקן אמבר אייל ואוראגון גולדן. אותם אמיצים לא ידעו שהם שותים בירות שעתידות להפוך לשם דבר בהיסטוריה של בירות הקראפט.
מהר מאוד הברופאב הקטן גדל מעבר ליכולת ההכלה והחיפוש אחר מקום להקמת סניף נוסף התחיל.

יש גם סיפור יפה על איך ואיפה הוקם הסניף הנוסף, אבל זה יהיה בשיעורי הבית.
העניין האמיתי הוא שאותה מבשלה קטנה וחתרנית שאת שמה בעברית אפשר לתרגם- אולי- ל״שובבים״ הפכה להיות אחת מעמודי הטווח, מובילה ונושאת דגל בתחום החלוציות, האיכות והגישה בבירות קראפט ובירות איכות בארצות הברית. מבשלה שחרטה על דגלה לייצר בירות מיוחדות, מעניינות, דוחקות גבולות- או לא לעשות אותן בכלל.

אבל יודעים מה? עזבו רגע את הבירות בצד. כן כן, רק לרגע.
אחד הדברים הכי מגניבים המייחדים את מבשלת רוג הוא החיבור שלהם לאדמה, לסביבה ולעצמאות. כיום מבשלת רוג אינה רק מבשלת בירה מעולה ורשת ברופאבים (שלכל אחד מהם חופש פעולה ויצירה מסויים) אלא גם הבעלים הגאה של שדות שעורה ושיפון אשר מולתתים לבד לבירות שלהם, מטעי כשות בהם גדלים שבעה (!) זנים ייחודיים של כשות, מקשות דלעת, מטעי אגוז לוז, גידולי פטל, גידולי פלפל חלפיניו, והמגניב מכולם אולי- מכוורת עצמאית המייצרת דבש לתוצרים השונים של המבשלה.
אפילו זן השמרים המשמש את המבשלה להתססת כל הבירות שלה פותח במיוחד עבור רוג ע״י חברת מעבדות השמרים White Labs האיכותיות.
לא יודע מה איתכם אבל כשאני חושב על זה אני רוטט קצת מהתרגשות.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

מתי בפעם האחרונה (או הראשונה) בחיים שלכם שתיתם בירה שכל- אבל כל– חומרי הגלם שלה מגודלים ומעובדים באופן עצמאי? עם כל מה שמשתמע מכך. לא יודע מה איתכם אבל אני הייתי עושה הרבה כדי להשיג קצת מהבירה הזו.

למזלנו- כבר לא צריך להתאמץ יותר מאשר נסיעה לחנות האלכוהול הקרובה.

חברת פרוטרי– משווקת בירות מכובדת בשוק הישראלי אשר מפיצה כמה בירות שאין מצב שלא שתיתם- החליטה להרים את הכפפה ולהביא לא אחת ולא שתיים אלא 5 בירות מעניינות ושוברות שגרה מבית רוג.
נכחתי באירוע ההשקה שערכה החברה (תודה י'!) ואני שמח לספר לכם על הבירות המעניינות שנוספו לרשימת המשאלות שלכם:

אז רגע לפני שאתם יוצאים מהבית לחנות, תהנו מסרטון התדמית הכיפי הזה, ונסיים במוטו רוג נוסף המעטר כל בקבוק (לגזור ולתלות מעל למיטה): DARE-RISK-DREAM.

לרוויה,
יוחאי