Rogues take risks.
Rogues pursue the long shot.
Rogues work hard.
Rogues ignore the accepted patterns and blaze their own trails.
Rogues are honest with themselves and others.
Rogues are rebels.
Rogues have one foot in reality to let them get the job done, but they are, nonetheless, led by their dreams.
מתוך ״הכרזת העצמאות״ של מבשל רוג.
השנה היא 1988. פריחת מבשלות הבוטיק המסחררת שאנו רואים כיום בארצות הברית- עוד בחיתולים. מספר חברים מאשלנד, אוראגון, מחליטים שגם הם לוקחים את המושכות לידיים ופותחים ברופאב קטן וצנוע. המקום- בעל 60 מקומות ישיבה- נפתח ומסתיר את המבשלה במרתף. שתי בירות עיקריות נמזגו שם לאמיצים שהחליטו לתת את הצ׳אנס- אמריקן אמבר אייל ואוראגון גולדן. אותם אמיצים לא ידעו שהם שותים בירות שעתידות להפוך לשם דבר בהיסטוריה של בירות הקראפט.
מהר מאוד הברופאב הקטן גדל מעבר ליכולת ההכלה והחיפוש אחר מקום להקמת סניף נוסף התחיל.
יש גם סיפור יפה על איך ואיפה הוקם הסניף הנוסף, אבל זה יהיה בשיעורי הבית.
העניין האמיתי הוא שאותה מבשלה קטנה וחתרנית שאת שמה בעברית אפשר לתרגם- אולי- ל״שובבים״ הפכה להיות אחת מעמודי הטווח, מובילה ונושאת דגל בתחום החלוציות, האיכות והגישה בבירות קראפט ובירות איכות בארצות הברית. מבשלה שחרטה על דגלה לייצר בירות מיוחדות, מעניינות, דוחקות גבולות- או לא לעשות אותן בכלל.
אבל יודעים מה? עזבו רגע את הבירות בצד. כן כן, רק לרגע.
אחד הדברים הכי מגניבים המייחדים את מבשלת רוג הוא החיבור שלהם לאדמה, לסביבה ולעצמאות. כיום מבשלת רוג אינה רק מבשלת בירה מעולה ורשת ברופאבים (שלכל אחד מהם חופש פעולה ויצירה מסויים) אלא גם הבעלים הגאה של שדות שעורה ושיפון אשר מולתתים לבד לבירות שלהם, מטעי כשות בהם גדלים שבעה (!) זנים ייחודיים של כשות, מקשות דלעת, מטעי אגוז לוז, גידולי פטל, גידולי פלפל חלפיניו, והמגניב מכולם אולי- מכוורת עצמאית המייצרת דבש לתוצרים השונים של המבשלה.
אפילו זן השמרים המשמש את המבשלה להתססת כל הבירות שלה פותח במיוחד עבור רוג ע״י חברת מעבדות השמרים White Labs האיכותיות.
לא יודע מה איתכם אבל כשאני חושב על זה אני רוטט קצת מהתרגשות.
מתי בפעם האחרונה (או הראשונה) בחיים שלכם שתיתם בירה שכל- אבל כל– חומרי הגלם שלה מגודלים ומעובדים באופן עצמאי? עם כל מה שמשתמע מכך. לא יודע מה איתכם אבל אני הייתי עושה הרבה כדי להשיג קצת מהבירה הזו.
למזלנו- כבר לא צריך להתאמץ יותר מאשר נסיעה לחנות האלכוהול הקרובה.
חברת פרוטרי– משווקת בירות מכובדת בשוק הישראלי אשר מפיצה כמה בירות שאין מצב שלא שתיתם- החליטה להרים את הכפפה ולהביא לא אחת ולא שתיים אלא 5 בירות מעניינות ושוברות שגרה מבית רוג.
נכחתי באירוע ההשקה שערכה החברה (תודה י'!) ואני שמח לספר לכם על הבירות המעניינות שנוספו לרשימת המשאלות שלכם:
רוג אמריקן אמבר
זוכרים את הבירה הראשונה שנמזגה בברופאב הראשון של רוג? אז כן. זו הבירה. סגנון האמריקן אמבר אייל נוטה להציג איזון יפה בין טעמי הלתת לאופי הכשותי, עם דגש על זני כשות אמריקאים.
בניגוד לאמריקן אמבר רבים בשוק שמנסים, בתכלס, להיות IPA, הבירה הזו בהחלט מספקת את העבודה ותתאים (ותטעים) כמעט לכל אחד. מרירה למדי, מתקתקה במידה, ומציגה אופי כשותי הדרי ופרחוני מורגש אך לא מוקצן.
ניתן להשיג בבקבוקי 355 מ״ל.
רוג מוקה פורטר
אפתח ואומר שזו כנראה הבירה האהובה עלי מההיצע הנוכחי, ושהיא מתברגת נכון לעכשיו כאחת הפורטר שיותר נהנתי מהן.
מדובר בבירה מסוג רובסט פורטר- פורטר חזק. סגנון שהוא אמנם בריטי במקור אך במקרה זה מקבל מעט טוויסט אמריקאי.
הבירה מציגה צבע שחור אטום וכהה, ניחוחות ליקריים של אספרסו, שוקולד מריר ורמז לקרמל. גיזוז עדין וגוף קרמי יחסית נותנים לבירה מעט כובד שעובד נהדר עם המרירות כדי לתת לנו תחושה של משקה קקאו-קפה חורפי ומספק.
ניתן להשיג בבקבוקי 355 מ״ל ו-650 מ"ל
רוג דד גאי אייל
יש מצב שזו הבירה המצליחה או המוכרת ביותר (או תואר דומה) של רוג.
עד כדי כמה? מספיק כדי שיהיו לא מעט אנשים שקיעקעו על עצמם את השלד החברותי שעל התווית. זה סמל מאיה, אגב.
הבירה בסגנון בוק גרמני, שבאופן מסורתי הוא בכלל לאגר. אבל, כמו שאמרנו, רוג עובדים רק עם שמרי האייל הייחודיים שלהם ולכן גם הבירה הזו מותססת כאייל, אך עוברת תהליכים אשר מקנים לה תוצאות מאוד לאגריות בסוף.
הבירה אורזת בתוכה באופן מעולה אחוז אלכוהול גבוה, עם טעמים מתקתקים ועשירים של לתת. קלות שתיה גבוהה מאוד עוזרת להפוך את הבירה ללא פחות מהצלחה, ואכן נותנת תמורה בעד האגרה.
ניתן להשיג בבקבוקי 355 מ"ל.
רוג 7 הופ
אה הא! אז הנה אנחנו מגיעים לשדות הלתת והכשות של רוג. רוג 7 הופ היא אחת מסדרת הבירות ״רוג פארמס" בהן כל חומרי הגלם מגיעים מגידולי הבית של המבשלה. הלתת וכל שבעת זני הכשות שמגדלים ברוג. נראה לי שהדבר היחיד שלא מיוצר ברוג בבירה הזו- זה הבקבוק.
אמנם זו IPA שמיוצרת בארה״ב, אך היא לא ממש עונה להגדרה של IPA אמריקאי, אלא מזכירה יותר IPA בסגנון בריטי כמו פולר׳ס IPA או ברוקלין EIPA.
ניחוחות פרחוניים, מעט פירות הדר, קצת אדמה, ואחרי שחבר הריח- אני גם שמתי לב לטיפה אננס, איפשהו ברקע. מרירות שלא תשבור את החך למי שרגיל לבירות יותר מרות מטובורג (אם אתם יכולים לשתות את רוג אמריקן אמבר אתם כבר תהיו בסדר עם רוג 7 הופ), גיזוז בינוני וגוף קליל. אחלה בירה.
ניתן להשיג בבקבוקי 650 מ"ל.
רוג הייזלנאט בראון נקטר
עוד אחת מהבירות המעניינות שהגיעו ושיצא לי לשתות בכלל.
הבירה היא בראון אייל בסגנון בריטי מסורתי, קרמלי, מתקתק ומעט אגוזי, אליה מוסיפים תמצית טעם המופקת מאגוזי הלוז אשר מטופחים באהבה ברוג פארמס. התרומה של האגוזים מקנה לבירה אופי חמאתי וטעם של אשכרה אגוז. לא משהו בטעם משהו בטעם משהו.
אני חייב להודות שזה לא הסגנון שלי בכלל, ואישית לא עפתי מהרגליים, אבל אני לחלוטין יכול להבין את מי שיוכל לסיים בקבוק 650 מ״ל של הבירה הקלילה הזו לבד. מזל שהגיעה גם בחביות.
ניתן להשיג בבקבוקי 355 מ״ל, 650 מ״ל ובחביות בבארים נבחרים.
אז רגע לפני שאתם יוצאים מהבית לחנות, תהנו מסרטון התדמית הכיפי הזה, ונסיים במוטו רוג נוסף המעטר כל בקבוק (לגזור ולתלות מעל למיטה): DARE-RISK-DREAM.
לרוויה,
יוחאי
Pingback: היטאצ'ינו נסט – גדולים ביפן | בירבלוג