אני רוצה בירה מסוג עם גוף , וגיזוז .

אני רוצה שתחושת האלכוהול תהיה , והמרירות .

אשיבובו ואראקיס- מסע לארץ הכשות

פורסם ב מאת יוחאי מיטל

את מותג הדובים, מותג הבית של "מבשלת העם", יצא לנו להזכיר ולסקר כאן באתר שוב ושוב, ולא בכדי.
הדובים, מעבר להיותם אחים שמשחקים תפקיד לא מבוטל במחול תעשיית הבירה הישאלית, מייצרים לנו זרם יציב של חומר לכתיבה.
הזרם הזה מורכב מפרוייקט הבירות המיוחדות שלהם- "אחת בחודש".
תרבות הבירות העונתיות בארץ לא מאוד מפותחת, ואת רוב הבירות ניתן למצוא בייצור שוטף במהלך כל השנה, או שהן חד פעמיות.
במבשלת הדובים החליטו ללכת לכיוון הזה, ואמנם לא אחת לחודש, אבל לעיתים קרובות מאוד הם יוצאים עם בירות חדשות, מעניינות ומפתיעות. ולפעמים, אם כולם מבקשים יפה- הם גם חוזרים עליהן.
למזלנו, קרתה לה חפיפה, ושתי בירות של הדובים- אשיבובו החדשה, ואראקיס החוזרת, נמצאו להן יחד.
הפותחן נשלף, הבירה נמזגה- וההשוואה לפניכם.
photo 3 (1)

Edit

אשיבובו ישראל

הערת העורך (2016) : הבירה הזו כבר אינה מיוצרת כיום.

 

מה? מה זה השם הזה? גוגל, מה זה השם הזה? שחקן כדורגל?
לא. אשיבובו הוא (עד כמה שהצלחתי להבין) כינוי חיבה של אשל בר אילן. ומיהו? אחיהם של דגן בר אילן- הברומאסטר של מבשלת הדובים, ושל רותם בר אילן- הממתג, המעצב וכיוצא בזה.
משום מה, ואני עדיין סקרן, לא הצלחתי למצוא אצל אף אחד תשובה ברורה והגיונית לסיפור שמאחורי בירה זו. למה השם, ומה משמעות הציור. אם ככה, נותן לי להסתפק בשתיה שלה, ולהינות מאוד.
למה? הנה למה.

אשיבובו היא בירה בסגנון IPA באוריינטציה אמריקאית. בדיוק כמו שאני אוהב. אם ככה- ניגשתי אל הבקבוק כשאני כבר משוחד מאוד מראש- וידעתי שאוהב אותה.
כיוון שהבקבוק הנוסף שחיכה איתה במקרר היה אמור להיות עוצמתי יותר, החלטתי ללכת מן הקל אל הכבד, ולהתחיל איתה.

אשיבובו קופצת ראש אל הבקבוק בצבע נחושתי בהיר, מרהיב, עם ראש קצף צפוף, סמיך ועבה.
מהרגע שהבירה סיימה את המעבר לכוס, והתגנבה חיש קל אל האף והשפתיים, ניתן לחוש בארומה עוצמתית וחדה של כשות הקסקייד.
קסקייד הוא זן כשות אמריקאי, שמעניק לבירה ניחוח הדרי, פרחוני, חמצמץ וטרי מאוד. תחשבו על ריח של פרדס פורח- בערך ככה. מעולה.
הטעם הראשוני- מתוק. מתוק כזה של פירות בשלים מאוד, שמתחלף בזריזות עם המרירות העזה, העמידה, שממלאת את חלל הפה עד לבסיס הלשון.
אחרי שינוי האדרת המהיר, הפה נשאר לקנח עם מתיקות  מעניינת: שילוב של מתוק ופירות הדר- כמו דבש הדרים.
photo 1
הבירה קלילה, לא ממלאת וגם לא מאוד מוגזת, וקל מאוד לסיים אותה הרבה לפני שאתה מוכן להפסיק.
גוף: 2. מאוד קליל, לא סמיך, לא קרמי.
גיזוז: 2.5. גם הוא עדין. אישית הייתי מעדיף אם היה קצת אגרסיבי יותר. היה מוסיף עוד נופח מעצים לחוויה.
כמות אלכוהול מורגשת: 1. הארומטיות העזה ומכלול הטעמים הרב של הבירה הזו לא משאירים מספיק מקום כדי להטריד את הפה בזוטות כמו אלכוהול.
כשותיות: 4.5. זמרת מובילה בבירה הזו- בגזרת הארומה, המרירות, והטעמים המיוחדים.
ציון כללי: 4. על הכיפ-כיופאק.

בירה מצויינת לאוהבי הטיפה הבאמת מרה, ולמחפשי העניין בכוס הזכוכית שלהם.

מידע על הבירה

סוג: מבשלה: הדוביםארץ מוצא: יצרן: מבשלת העם
שתיתם? נהינתם? התאכזבתם? תנו בדירוג!
4 קולות, ציון ממוצע 4.50 (ציון שקול 86%)
Edit

אראקיס ישראל

הערת העורך (2016) : הבירה הזו כבר אינה מיוצרת כיום.

 

אם חיפשתם בירה שמאחורי שמה יש סיפור מעניין- פגעתם בול.
אראקיס ("חולית", בתרגום לעברית) הוא שמו של כוכב לכת בסדרת הספרים "חולית"- מז'אנר המדע הבדיוני.
בסדרה זו, על מנת לקיים סדר יום תקין ביקום, נעשה שימוש קבוע במסע במרחב ובזמן. מסע זה מתאפשר בעקבות שימוש בסם הנקרא "מרקוח". את הסם, אשר האדם השולט בו שולט למעשה ביקום, ניתן לכרות רק בכוכב אראקיס.
שם מלא אחריות לבירה, לא?
מכאן ואילך העלילה הולכת ומתרחבת, מתפתלת וסוחפת. לקריאה נוספת על הסדרה- כנסו לערך הוויקיפדיה שלה.

אם כך, איזו חוויה מספקת הבירה הזו, שמתהדרת בהקניית יכולות שליטה בזמן ובמרחב?
הבירה, מסוג IPA , היא בירה איתנה, בעלת אופי רב. למרבה ההנאה- עוצמתה של הבירה הזו אינה מגיעה מגזרת המרירות, שאינה מגיעה מהחלל החיצון, אלא דוקא מגזרת הארומות וטעמי הכשות.
נוזל המרקוח שלנו נמזג בצבע כתמתם אדמתי, קצת יותר כהה משל אשיבובו של הדובים, ומזכיר באיזשהו אופן חימר. ראש הקצף המעטר אותה הוא דחוס, יציב, ובגובה של כשתי אצבעות.
בשלב הזה, עושה הבירה את המוטל עליה- ומסיעה אותך במרחב ובזמן. מערב קיץ חם ומהביל בישראל- לחוף של אי טרופי, ביום בו מזג האוויר מתאים את עצמו לרצונך.
ואיך היא עושה את זה? בעזרת ארומות כשות נהדרות שעולות ממנה- ריחות טרופיים מעולים וחזקים של מנגו, פסיפלורה, וגם של שלגון סולרו… כל אלה מלווים במתקתקות נעימה של אפיה. יד ביד עם מתקתקות זו מגיעה המרירות- מורגשת, דומיננטית, אך לא אלימה; ולצורך ההשוואה- אפילו יותר חלשה משל אשיבובו.
לאחר טעימה נוספת ניתן לחוש בטעמים טרופיים חמצמצים של פסיפלורה, ליצ'י, ואולי אפילו קצת לימון. מזכירה בכמה רבדים את ההום אלון 2– גם היא מבית הדובים.

אמנם התיאור שנתתי פה נשמע יותר כאילו מדובר במשקה הבא של ספרינג, אבל העוצמה של הבירה הזו לא נותנת שום ספק באשר לזה שמדובר בבירה. בבירה בירה.
photo 2 (1)

גוף: 3. קרמי, עשיר, אך לא מלא ומכביד.
גיזוז: 2.5. עדין למדי, מאפשר לפה לחוש את כל הטעמים השונים.
כמות אלכוהול מורגשת: 2.5. איכשהו, נוכחות האלכוהול עוזרת להמריץ את כל התערובת הזו בחלל הפה.
כשותיות: 5. הכשות, כמובן, היא סם המרקוח של הבירה הזו, ומקנה לה את האופי והייחודיות.
ציון כללי: 4.5. שתו לאט, מלאו את הפה, תהנו יותר זמן. בהחלט בירבלוג צ'ויס.

בזמן שהבירה ישבה וחיכתה לי על המדף, הזדמן לי לשתות מהחבית את ההודית המכוערת של רונן. אמרתי לחבר שישב איתי, שזו ה-IPA הישראלית האהובה עלי. לי בן ארי, שמזג אותה, שאל אם כבר שתיתי את אראקיס. עכשיו אני מוכן לשנות את ההגדרה- האהובה עלי, מתוך אלו שנמצאות בייצור שוטף.

beer_blog_choice

 

מידע על הבירה

סוג: מבשלה: הדוביםארץ מוצא: יצרן: מבשלת העם
שתיתם? נהינתם? התאכזבתם? תנו בדירוג!
7 קולות, ציון ממוצע 4.86 (ציון שקול 94%)

photo 4

אגב, מעניית אתכם הכוס יוצאת הדופן שבתמונות? מדובר בכוס ה-IPA של מבשלות דוגפישהד וסיירה נבאדה.

4 תגובות לאשיבובו ואראקיס- מסע לארץ הכשות

  1. Pingback: משקאות לפני ואחרי אימון של חברת VegaSport – ביקורת מוצר | מרחקים

  2. אבזם

    ראשית, שאפו על הביקורות המנוסחות היטב והמנומקות. בדומה אליך, עד לפני כחצי שנה נחשבה אצלי ההודית המכוערת לבירה הישראלית הטובה ביותר. אלא שמבשלת רונן עשתה דבר שלא ייעשה — שינו את נוסחת ההכנה של הבירה מבלי לציין שמדובר בסדרה אחרת. לפני שנה הייתי חסיד אדוק של ההודית המכוערת — הייתי מפנטז עליה בדרך חזרה מן העבודה: על ניחוח הלחם הטרי שעלה מן הספל ועל הטעם העסיסי של מיץ פרחים שמילא את חלל הפה עם כל לגימה. גם הצבע הכתום הבהיר צץ והופיע לי בחלומות. לעומת זאת, היום מדובר בבירה שונה בתכלית. הצבע כהה יותר ולא אופייני לסגנון IPA, הגיזוז משעמם, הריחות מאופקים מדי, והטעם רחוק מלהיקרא עסיסי. אמנם מדובר עדיין בבירה טובה אבל עם זאת מאכזבת, ובטח שכבר לא ראוייה לכינוי "מכוערת." כך שבסופו של דבר, כס הבירה הישראלית הטובה ביותר נותר ריק. אבל החדשות הטובות: באתי לתל אביב לכבוד ראש השנה…מזג האוויר חם ודביק, ובמקרר ממתינים שני בקבוקים של אשיבובו להמשך היום.

    • יוחאי מיטל

      אם בשינויים שהבירה עוברת עסקינן- אני מציע לך לנסות ולטעום בקבוק של ההודית המכוערת כשהוא טרי טרי; אם יזדמן לך.
      נקראה בפני ההזדמנות ואני חייב לומר שבגיל מאוד צעיר- הבירה שונה מהצורה בה היא מתייצבת לאחר כמה שבועות, ומקבלת נופח גויאבאי מדליק!
      ותהנה מהאשיבובו! שתהיה שנה טובה ומרה!

  3. אבזם

    מממם, כן. מזיגה יפה…בצבע דבש וקרמל, או סיידר מעורפל. ראש קצף של שתי אצבעות, ספוגי, שממאן לשקוע. בועות קטנטנות מטפסות מעלה באנרגטיות ובקו ישר לאורך דפנות הספל. הריח עשיר בניחוחות של אפרסק, אולי נקטרינה, עם נגיעות אשכולית אדומה. הטעם בהחלט כשותי, עם איזון נכון של הלתת בו-זמנית. לא מדובר בפצצת כשות, אבל הכשות מורגשת במיוחד עם הבליעה וברגעים שאחרי. הגיזוז מופיע בעוצמה הנכונה — לא בחדות שורטת אבל עם נוכחות ברורה. אחרי חצי כוס, אני נוטה לומר שהלתת אולי דומיננטית מדי, שכן המתיקות בולטת היטב בקידמת הלגימה, אבל הכשות תמיד חוזרת בנחישות באמצע הלגימה ובסופה. בירה טעימה למדי, די דומה לאינדירה, לפחות לפי פקעיות הטעם שלי. 7.5/10

השאר תגובה