דאבל אס - דאבל פאן 
"זה גרעין דגן, שכל אידיוט יכול לאכול, אבל הבורא הכין עבורו ייעוד רם ונעלה… בירה!"
רובין הוד
אל הבירות של גל, או Gal's creft beer התוודעתי לא מזמן, דרך תגובה של גל עצמו כאן אצלנו בבלוג.
אחרי שיטוט באתר של גל, וקריאה על הבירות, המבשלה והאדם, כבר הייתי להוט לטעום ולנסות.
לשמחתי, לא מזמן התקיים פסטיבל בירות בוטיק ביריד האוכל של דיזינגוף סנטר, שהתהדר בין היתר בדוכן של גל.
לצערי לא יכולתי להגיע עקב מחויבות קודמת לצבא ההגנה לישראל, אך שתי שליחותי הנאמנות- אמי ואחותי מלאו את מקומי.
לאחר הכירות ושיחה קצרה, עזבה אימי את הדוכן ובאמתחתה שתי בירות- הדאבל אס, שהיא סוויט סטאוט, ובקבוק נוסף שלמרבה המוזרות- חוץ מהעובדה שמדובר באייל לא נמסרים פרטים מהתווית.
אמתחתה, גילוי נאות, הייתה קרטון שישיה שקיבלה מגל על מנת שתוכל לסחוב עוד בירות מהיריד, למרות שמגל קנתה רק שתים.
צבעה של הדאבל אס בהיר יותר מסטאוטים אחרים שעברו בכוסי, ומזכיר גוון של שוקולד מריר איכותי מאשר את השחור העמוק המוכר.
יחד עם זאת ניתן לומר שהיא לא סטאוט קלאסי- אלא סוויט סטאוט, ומותר אולי לוותר לה. מה שכן- היא באמת סוויט. הבירה מתאפיינת בהחלט בטעם לתתי מתוק ועשיר, שלא מרגיש מעושה או מכוון כלל ועיקר.
את מתיקות הלתת מלווים טעמי קלייה לא מוגזמים, טעמי שוקולד (דווקא חלב, לא מריר) וקפה. בתור אחד ששותה קפה בלי סוכר- אז אפשר אפילו לומר קפה עם סוכר. העניין הזה של הסוויט באמת נמצא באנדרליין של כל לגימה.
המרקם קטיפתי ורך, ומזכיר קצת את המרקם של שרידנס.
כידוע, בבירות בוטיק וביתיות, לרוב יימצא משקע השמרים בתחתית הבקבוק.
יש אנשים, כמוני, שנהנים למזוג כשני שליש מהבקבוק, להרחיף בעדינות את המשקע לתוך הנוזל שנותר- ורק אז לסיים את המזיגה.
להפתעתי משקע השמרים בדאבל אס לא התמוסס בקלות לשאר המשקה, ונשאר בגושים קטנים שנראו כמו גרגרים של קפה נמס טייסטרסצ'ויס שצפו והסתובבו להם בכוס שלי, עד שטבעו בחזרה בתחתיתה.
עניין מעניין ומוזר למדי, אך לא יותר מזה- הטעם לא נפגם וגרגרי השמרים לא צפו והפריעו לשתות. שווה בדיקה עם בקבוק נוסף.
גוף: 3.5. סמיכה וקרמית.
גיזוז: 2. גיזוז רך ואוורירי.
כמות אלכוהול מורגשת: 2.5. מרגישים תחושה אלכוהולית בפה בזמן נשימה.
ציון כללי: 3.5.
בסך הכל אשמח מאוד אם תהיה יותר נגישה ובהחלט אשתה אותה שוב.
בנוסף אמליץ בעתיד להמנע משמות שיכולים להזכיר את כוחות הביטחון האלימים של משטרים טוטליטריים אפלים כאלו ואחרים.
טאקוואנביר MEAD - טאקוואנביר MEAD
את המבשלה והבירות שלה ראיתי פעם ראשונה בפסטיבל IPA שהיה בפאב נינקסי (שסיקרנו גם את האירוע כמובן). כאשר הייתי בלונגשוט המבשלה הופיעה, וכמובן שהלכנו לטעום.
המבשלה היא מבשלה ביתית מבאר שבע. השם טאקוואנביר נובע מהאהבה הרבה של הבשלנים לטאקוונדו ובירה, השילוב הזה נותן לנו בירות בועטות בכל מובן המילה.
המבשלה מייצרת מגוון רחב של בירות מסגנון "תמד" ועד לסטאוט, ועוברת גם בבירות APA על הדרך.
הסמל של המבשלה הוא עורב בעל שלוש רגליים העונה לשם סמג'וגו. מקורו במיתולוגיה הקוריאנית כמו סגנון הלחימה טאקוונדו. בלוגו הסמג'וגו יושב על חבית ונהנה מכוס בירה של טאקוואנביר.
הסגנון:
סגנון הMAED הוא תמד.
תמד הוא משקה אלכוהולי העשוי מתסיסה של דבש מים ושמרים. (כן לא טעיתם, אין כאן כשות ולתת שהם מרכיבי הבירה)
מקור המילה בעברית מהשפות הסלביות (miod או med) או מהשפה הגרמניות (meduz) שהמשמעות שלה היא דבש.
לתמד טעמים שונים ורבים וזאת מכיוון שיש כל כל הרבה סוגי דבש (כגון דבש אקליפטוס ודבש הדרים), ובנוסף תלוי באיזה שמרים מוסיפים, ואם מוסיפים פירות או תבלינים.
זהו משקה אלכוהולי ששורשיו ידועים כבר משנת 1700 לפני הספירה, בנוסף הוא היה משקה הגיבורים החגיגי באירופה של ימי הביניים.
הבירה עצמה:
כאשר מוזגים לכוס רואים משהו מיוחד, צבע שונה ומיוחד, זהוב ביותר עם ראש קצף עדין ביותר שנעלם כעבור זמן קצר. בלגימה הראשונה כבר התאהבתי, הטעם המאוד שונה שלה ממשקאות אלכוהולים אחרים מובהק ביותר. המתיקות העדינה שלה לצד הקלילות שלה יוצרת בפה משהו מיוחד, שמחה לחך. ככל ששותים יותר נהנים יותר מהטעם הנפלא שלה. טעם הדבש התסוס מביא אחריו תגובות כמו "ואו" ו "מדהים", באמת שאין בכלל איך להשוות את הטעם שלה לבירות שאנו מכירים. ריח הדבש שעולה מן הבירה מוסיף המון לייחודיות שלה , אפשר לעשות בושם מהריח הזה. רמת הקלילות המדהימה שלה והטעם המשגע נותנות לנו משקה מדהים שפשוט אפשר לשתות כל היום, ולהוסיף אותו לצד כל ארוחה, בין אם זה משקה לצד סטייק מרשים או בין אם סתם משקה קינוחים, הMEAD פשוט עושה את העבודה בכל מקום.
תמד מאופיין באחוז אלכוהול יחסית גבוה לבירה- שמונה אחוז, דבר שלא מורגש בטעם שלה. מרגישים פחות, אך לאחר MEAD אחת או שתיים כבר מרגישים אותה כשנעמדים.
קניתי אחת כזו ואני מצטער שלא קניתי עוד, כמו שאמרתי "שמחה לחך".
בסך הכל, משקה מצויין שמתאים לכולם, גם אם אוהבים בירה וגם אם לא.
מבחן הטעימה:
גוף: 1 עדין במיוחד
קלילות: 8, משקה מאוד קליל שיכולים לשתות עוד ועוד.
גיזוז: 3.5, מוגזת אבל עם הטעם שלה אי אפשר לוותר עליה גם
אלכוהול מורגש: 2.5, אין טעם של אלכוהול אבל מרגישים.
גולדסטאר או טאקוואנביר MEAD? הרבה מאוד MEAD בשבילי!!!
ציון כללי, 4.5!!!
בהחלט בירבלוג צ'ויס!!!
שלכם, רן!
קישור לעמוד של המבשלה אפשר למצוא כאן
ליטל קריצ'רס פייל אייל 
"They are not a nation of snobs like the English or of extravagant boasters like the Americans or of reckless profligates like the French, they are simply a nation of drunkards." Marcus Clark~על אוסטרלים
קצת רקע
לפני כמעט חודשיים פרסמנו פוסט על בירה אוסטרלית ששמה קופרס, אחת הבירות האוסטרליות היחידות שמגיעות לארץ בקביעות. הרעפנו עליה שבחים, ואפילו קיבלנו פוסט מחווה בבלוג של ישראלים המתגוררים באוסטרליה.
לשמחתנו הרבה, אותם ישראלים-אוסטרלים, בביקורם האחרון בארץ , תרמו למטרתנו הנעלה 3 בירות של בירת הבוטיק האוסטרלית האהובה עליהם (תודה לאריק).
ליטל קריצ'רס היא מבשלה שהוקמה בשנת 2000, בפרמטל , אשר במערב אוסטרליה. שם המבשלה מגיע מאלבומם של להקת Talking Heads, שנקרא creatures. למעשה השם של המבשלה הוא מחווה ליצורים הקטנים שגורמים לבירה להיות מה שהיא- השמרים.
המבשלה מייצרת 5 סוגי בירה (תוכלו לקרוא עליהם כאן, באתר הנפלא של המבשלה), ובינהם , בירת הדגל שלהם, הפייל אייל. המבשלה עצמה קמה על מה שהיה בעבר חוות קרוקודילים (בכל זאת, אוסטרליה), ונבחרה למבשלה הטובה ביותר באוסטרליה ב2002.
סגנון הבירה
הבירה היא בסגנון פייל אייל, בירה הנוצרת בתסיסה חמימה (בטמפרטורת החדר אפילו), ובעלת צבע כתום בהיר. הבירה הזאת ספציפית היא בסגנון פייל אייל אמריקאי, פייל אייל שמסתמך הרבה על טעמים כשותיים. לאחר שבישול הבירה הסתיים, מושרה בתוך הבירה מין תיון ענק מלא בפרחי כשות שמעניקים לבירה ארומה כשותית. הבירה מכילה 5.2% אלכוהול וטמפ' השתיה המומלצת היא 5-7 מעלות צלזיוס.
הבירה עצמה
כשפותחים את הבקבוק, ארומה נפלאה עולה ממנה. מהתאור הקודם אני בטוח שכבר חשבתם שזו ארומה כשותית כבדה, שדומה לארומה של בירות כשותיות כגון האינדירה של הדובים, או ההודית המכוערת של מבשלת רונן, אז זהו , שלא.
הארומה של הבירה, אולי בשל ההזיות שגורם מזג האוויר החם עד מאוד שאנחנו חיים בו, היא של פרי הליצ'י. ואמנם חשבתי שאני הוזה, אבל גם יוחאי הסכים שפשוט יש לבירה טעם של ליצ'י ופירות הדרים. הבירה נמזגה לתוך כוס, שחררה עוד קצת מהריחות הנפלאים שלה, וממש עשתה חשק לשתות. השלוק הראשון הפתיע. ציפיתי, על פי התאורים של המבשלה, לבירת עם טעם כשותי מודגש. זה לא קרה. הבירה מתחילה מתקתקה (עדיין המון טעם של ליצ'י) ומסתיימת במרירות כשותית עדינה מאוד. היא נורא נעימה לשתיה, קלילה מאוד , והאלכוהול לא מורגש בכלל. כמו בירת הפסיפלורה של נגב, שם הפסיפלורה משחקת תפקיד חשוב, הרגשתי שאני שותה בירת ליצ'י ולא בירה שאמורה להיות מושפעת מכשות באופן כבד. אולי זה המסע המפרך והארוך מאוסטרליה ששינה קצת את הטעמים (פעם הבאה שאני באוסטרליה נבדוק את הנושא), אבל הטעמים הכשותיים של הבירה כמעט ולא נוכחים. אבל הבירה , גם בצורתה הנוכחית , אחרי מסע ארוך ומייגע, עדיין בירה מצוינת שפשוט כיף לשתות, מרעננת, במיוחד ביום קיץ חם כל כך.
מבחן הטעימה
גוף- 1 בירה כל כך קלילה שבקושי תרגישו שאתם שותים אותה
גיזוז – 2.5 לא מוגזת מאוד, לא חסרת גזים, בדיוק במינון הנכון
כמה האלכוהול מורגש- 2- כמו לשתות מיץ מוגז ממש טעים
ציון כללי – 4.5 וגם בירבלוג צ'ויס!
זאת בירה נהדרת שכל מי שמבקר באוסטרליה צריך לטעום, עושה חשק לעוד, ואם צריך להחליט בינה לבין גולדסטאר, ביום קיץ חם, אני לוקח ליטל קריצ'רס פייל אייל!
לונגשוט 2012
פסטיבל, או למעשה תחרות 'לונגשוט ישראל' מבית סמואל אדאמס התקיים זו השנה השמינית (!) במרינה בהרצליה.
למי מכם שלא מכיר- מטרת התחרות היא לתת במה למבשלי בירה ביתיים ולמבשלות קטנות.
כל מבשל או מבשלה מוזמנים להעמיד את הבירות שלהם לתחרות במגוון קטגוריות וסגנונות מוגדרים, ובמהלך תקופה ייבחנו הבירות על-ידי צוות שופטים, ויוכרזו באירוע לונשוט ישראל.
"כדי להראות לציבור הרחב ולחובבי הבירה באשר הם שניתן אם רק רוצים לייצר בירה טובה ואיכותית גם באופן פרטי וביתי, ומשם לפתח את התחביב לעיסוק, הגה ג'ים קוך בשנות ה-90 תחרות קונספט שזכתה לכינוי "LongShot" – ובתרגום חופשי: סיכוי קלוש, אבל בהחלט קיים…
התחרות עודדה יצרני בירה ביתיים לנסות ולייצר בירות על סמך קריטריונים וקטגוריות מוגדרים מראש, להגישם לשיפוט ולזכות בפרסים. בשנות ה-2000 שוכללה התחרות והזוכים בה זכו לראות את הבירה שלהם מיוצרת בכמות גדולה ע"י מבשלת בוסטון ביר קומפני ומופצת בבקבוקים ברחבי ארה"ב!
תחביב בישול הבירה הביתית תופס תאוצה בישראל בשנים האחרונות, ובשנת 2007 הגיעה פלטפורמת הלונגשוט גם אלינו בפעם הראשונה, ומאז היא חוזרת מדי שנה."
(מתוך אתר סמואל אדאמס ישראל)
השנה התחרו, הציגו ומזגו במרינה מבשלות ישראליות רבות וטובות (וגם כמה פחות טובות).
הגעתי ללונגשוט עם חברי לצוות בצבא, ופגשתי בכניסה את חברי לצוות האתר- דרים טים של טעימות לאורך הערב.
תפרתי לי בגד עם כיסים, מילאתי כיסי בכרטיסים- ויצאתי לדרך. להלן רשימותי, עד לשלב שבו מרוב פטפטת כבר הפסקתי לשלוף את הטלפון.
חיטה של E.Z beer– קלילה, חמצמצה, בעלת גיזוז עדין. זכתה במקום הראשון בקטגוריית חיטה. אחרי שטעמתי (בעיקר מכוסות של אחרים) עוד בירות חיטה שהתחרו- אני גם מבין למה. אמנם לא אשווה אותה לרמה העולמית, אבל בהחלט אתן להם קרדיט- בירה טובה לכל הדעות.
מאייבוק של הדג הלבן– אגוזית, מרווה מאוד, מרירה בצורה סבירה ובאופן כללי מזכירה באמת את הפאולנר סלבטור.
קהוות השחר של באדר אשר– עץ. בלגימה ראשונה הרגיש כאילו הבירה תססה עם קרש עבה שישב במיכל. לאחר מכן מרגישים באפטר טייסט של קפה שחור שרוף. בירה שהייתי שותה מידי פעם, אבל בהחלט לא הבחירה הראשונה שלי בסגנון.
אמבר אייל של אדי'ס– מתוקה, מיימית מעט, מזכירה סוכריות קרמל. הייתה טעימה מאוד ונעימה לשתיה, לא פחות מאמבר איילים מתוצרות מבשלות גדולות ומוכרות.
סטאוט של אדי'ס- וואו. ניחוח אופף וכבד של ציפורן (שאמור להתעדן עם הזמן, לפי אדי). מנמנמת, מרגיעה, פחות קרמית משהייתי רוצה, אך בכל זאת- רכשתי בקבוק בשמחה גדולה. בירה מצויינת שאשמח לשתות שוב ושוב.
אוריון של דובין– IPA סילאן. כמו ה-IPA של דאנסינג קאמל, גם האוריון מעדנת את מרירות הכשות בעזרת דבש תמרים. בירה כייפית ומעניינת, מתקתקה עם סיומת מרירה וכשותית כמו שצריך. נהנתי מאוד וממליץ בחום.
חיטה של בירה עמיקתא– מה זה?? בירה מלאה צמחי מרפא? הלכתי עליה מתוך העניין והסיפור המעניין (בחור מבשל ואשתו הנטורפטית). אין לי למה להשוות את הבירה. אולי לסוכריית גובסטופר– טעמים המתחלפים במהירות בזמן הלגימה וכן באפטר טייסט. אם הייתי צריך לתת לבירה הזו שם הוא היה 'הזיקית'. (ואין שום קשר לכך שכרגע חזרתי מהקרנה של הספיידרמן החדש).
אבטיח חיטה של רונסטאר– לא הבירה הזוכה שלהם, שנגמרה עד שהגענו- ובצדק. אני מניח שאם הייתי אוכל ארטיק מלון, או לועס מסטיק מלון ושותה בירת חיטה- הטעם היה קרוב להפליא.
אני מבין את הניסיון לעשות בירה קלה, מרעננת וקייצית- אבל זה לא זה. בדיוק כמו שמיץ אבטיח פשוט לא עובד- אז גם בבירה.
סטאוט חוויאג' של קפלן ארזי ובראב– נראה שהייתי היחיד שאהב את הבירה. אכן מזכירה קפה שחור עם אלכוהול. קרמית, כבדה, עם טעם דומיננטי שגרם לכל מי שטעם לי מהכוס לעוות את פניו כמו תינוק שטועם לימון. בירה לא רעה לדעתי, אבל אני לא יודע אם הייתי מצליח להתמיד ביותר מה-250 מ"ל ששתיתי בלי לאבד תחושה בלשון.
מחכה ומצפה ללונגשוט 2013.
עד אז- מבטיח לנסות להגיע לכל שאר הבירות שלא הספקתי (מי שרוצה לעזור מוזמן לשלוח בקבוקים).
שבוע טוב ומרווה.
יוחאי.
הסיכום של שחף (ורן, שטעם איתי את כל הבירות):
הגענו בערך ב9 למקום, והיינו המומים פשוט מהכמות האדירה של המבשלות שעל רובן אפילו לא שמענו שעמדו והציגו בירות. מאחר שהאירוע היה רועש (הייתה הופעה חיה ברקע) לא התאמצנו ממש לדבר עם כל מבשלה ולהציג את עצמנו בתור בירבלוג, והתרכזנו במיוחד בשתייה. חוץ מזה, מאחר שהגענו מאוחר יחסית מבשלות רבות כבר עזבו כי סיימו את המלאי שלהם.
להלן הרשימה, הכוללת את שם הבירה, המבשלה, ומשפט קצר המתאר את הבירה. מה לעשות, מטעימה קטנה של 100 מ"ל אי אפשר באמת להבין משהו:
1. בירת חיטה של E.Z.Beer. הבירה זכתה מקום ראשון בתחרות. אפילו בתור אחד שלא אוהב חיטה, היא הייתה ממש טובה. מתיקות המאפיינת בירת חיטה (ואולי אפילו קצת יותר מתוקה מבדרך כלל), מעורבת עם מרירות כשותית ברמה טובה בסוף.
2. מאיבוק של "הדג הלבן". מקום שלישי בקטגורית לאגר. בירה מתקתקה קצת פחות מדאבל בוק, אך עדיין ממש טובה לטעמי. סיומת קרמלית המאפיינת לאגרים. מאוד מזכירה לי את פאולנר סלבאטור.
3. קהוות השחר של מבשלת "באדר אשר". עוד בארומה מבינים שהבירה הזו עוסקת בקפה שחור, ובהחלט בשלוק כל מה שמרגישים זה קפה קפה קפה. המון המון קפה!
4. אבטיח חיטה של רונסטאר. בירה מוגזת מאוד, ומזכירה מין שילוב של בירת חיטה ובריזר. אף אחד מאיתנו לא הצליח להחליט אם זה מזכיר אבטיח או מלון, אבל בהחלט בריזר.
5. אמבר אייל של אדי'ס. מעבר לזה שהם הכירו כבר את הבלוג, והיו מאוד נחמדים באופן כללי, הם הציגו אמבר אייל מעולה – פירותית מאוד עם סיומת כשותית רצינית. אשמח לשתות אותה שוב.
6. חיטה של בירה עמיקתא. הגענו למבשלה שליד, אך לא היה להם מה להציע כי נגמר המלאי, והם מיד הפנו אותנו לשולחן שלידם – מבשלת עמיקתא. המבשלה הציעה בירה אחת, אולי הכי מיוחדת שטעמתי בתחרות ובכלל. זוהי בירת חיטה המשלבת בתוכה מעל 10 סוגים של צמחי מרפא. לבירה היו רמיזות קלות של בירת חיטה, אך מצחי המרפא בלטו ושינו לה את הטעם לגמרי. מעניין אם שליש מהבירה תרפא מחלות.
7. אוריון של דובין. עשינו עצירה על מנת לקנות טעימות נוספות, שם פגשנו את יוחאי שצעק "אתם חייבים לטעום את זו, זו בירת IPA שהכניסו לה סילאן! היא מעולה!" לא לקח יותר מדקה וכבר היינו עם טעימה שלה ביד, והיא לא אכזבה. המתיקות הבהחלט מורגשת של הסילאן (שלא כמו בירות נוספות שמתיימרות להכניס סילאן) מאזנת את המרירות הכשותית של הIPA, מה שהופך את הבירה הזו לאחת הבירות הטובות שטעמתי בלונגשוט.
8. סטאוס חוואיג' של קפלן ארזי ובראב. למי שלא באמת אבל באמת אוהב סטאוטים חזקים, אין מה לחפש פה. משהו כמו קפה בוץ עם אלכוהול.
9. אמבר אייל של מאגמה. פחות טעם של אמבר, הרבה יותר כשותית בסוף.
10. מאיבוק של ג'ויה. בסך הכל בירה טובה, מתוקה בשלוק אבל מאוד מרירה אחרי.
11. סטאוס של הmבשלה. סטאוס רגיל, שמטרתו לקלוע לטעם של כולם. מעבר לטעימה, דיברנו עם הברומאסטר, שסיפר שהמטרה העיקרית שלו היא ללמד אנשים אחרים איך מבשלים בירה, והוא הסביר לנו שהוא מוכר ערכה הכוללת את כל הכלים והחומרים הדרושים על מנת להתחיל לבשל בירה, ואפילו סדנה בת 4 וחצי שעות שעוברת שלב שלב בהכנת הבירה. אנחנו בהחלט מתכוונים ליצור איתם קשר ברגע שנחליט לבשל.
12. תמד של טאקוואנביר. האמת שאת הבירה הזאת כבר טעמנו בפסטיבל IPA בנינקאסי, ולכן ידענו מה אנחנו הולכים לשתות. למרות זאת, ה"בירה" הזאת כל כך טובה שלא יכולנו לא לשתות ממנה עוד קצת.
13. נשארה לנו עוד טעימה, אך בדיוק השעון הכה 11, והמשטרה עברה בין כל המבשלות שעוד המשיכו לתת טעימות והורתה להן להפסיק משום שהשעה 11 עברה. רצנו בין המבשלות בניסיון לקבל טעימה אחרונה, אך איכשהו המשטרה הגיעה לפנינו לכל המבשלות. לא נורא, עדיין היו לנו 12 טעימות נפלאות.
לסיכום, אני יכול להגיד שמאוד מאוד נהניתי בתחרות הזאת, והלוואי שתעשיית הבירה שצומחת במדינתנו הקטנה רק תמשיך ותגדל, ולא תיעצר בגלל סיבות שונות (כגון המס המיותר החדש).
לחיים, שחף!
;
לרשימת הזוכים– בבלוג של אורן אבראשי