מאיבירוביץ׳ Wheat beer - כתומה ומפנקת ישראל

פורסם ב מאת רן פיינשטיין

"מי שהמציא את הבירה היה אדם חכם"

~ אפלטון

logo_maibeerovicz

אין כמו לחזור מהצבא לכמה ימי חופש בבית ולפתוח אותם עם כוס בירה, כמובן שאני חובב בירות חיטה אז ישר שהגעתי אמרתי שאני פותח לי מאיבירוביץ' חיטה, אשר חברי לצוות הביאו לי.

maibeerovicz-weisbeer

במזיגה נוצר ראש קצף מסיבי מאוד שהלך ונעלם מהר מאוד ולאחר דקה כבר נעלם לחלוטין. מן הצבע של הבירה כבר ניתן להגיד בבירור שהיא לא חיטה סטנדרטית. צבע כתום חזק החליף את צבע הצהוב העדין שהמוח כבר רגיל אליו מעשרות בירות חיטה, הצבע מהפנט אותך לתוך הבירה וגורם לך להרגיש כל טעם וטעם. תוך זמן קצר מאוד כבר הבירה החליקה לי במורד הגרון והצליל שבא אחריה הוא צליל של אנחה נהדרת. חשוב לציין שהבירה מכילה כשות אשר נותנת לה מרירות עדיה אחרי כל לגימה רעננה. טעם וריחות ההדרים משתלבים נהדר עם הכשות ויוצרים סינרגיה נפלאה בפה. הארומה שנוצרת נעימה ביותר וטעם לוואי נהדר של שילוב בין המתיקות של החיטה לבין המרירות של הכשות נשאר בפה לאורך זמן רב.  אחוז האלכוהול בבירה הוא 5%,  לא מרגישים אותו בכלל עד שלא שותים הרבה.

גוף הבירה קליל מאוד ואפשר לשבת ולשתות אותה כל כך הרבה שלא תרגישו שאתם שותים בירה, אלא משקה נהדר שמשלב מתיקות ומרירות בו זמנית.

גיזוז הבירה הוא בין עדין לבינוני, משהו באמצע, לאנשים שלא אוהבים יש מזל מכיוון שהם זכו בבירה נפלאה שהם יכולים לשתות בלי גיזוז אגרסיבי מידי.

גוף-2- בירה מאוד קלילה עם טעמים נהדרים של הדרים וכשות .

גיזוז -2 מקום טוב באמצע.

כמות אלכוהול מורגשת -2 מרגישים קצת, מוסיף המון

כשותיות – 1.5 עדינה אך מפנקת.

ציון כללי -4- בירה מצוינת שאפשר לשתות כל היום.

בסופו של יום אפשר להגיד שזו בירה נהדרת אשר נותנת לשותה תחושבה נעימה ומצננת אותו.

מידע על הבירה

סוג: מבשלה: MaiBEERovicz - מאיבירוביץ'ארץ מוצא:
שתיתם? נהינתם? התאכזבתם? תנו בדירוג!
2 קולות, ציון ממוצע 4.50 (ציון שקול 85%)

Blond Ale של עמק האלה - שטה ספינה אל הים ישראל

פורסם ב מאת יוחאי מיטל

בירת הבלונד אייל של מבשלת שריגים, היא בירה נוספת מהסדרה הקלאסית, פרי עמלו של אוהד איילון.
הבלונד היא בירה מסגנון בריטי שאולי נחשב קלאסי, אך למעשה אינו רב שנים.
סגנון ה-summer ale האנגלי התפתח באי המלכותי בסוף שנות המאה העשרים, כתשובה המקומית לזרם הלאגרים הבהירים שהחל למלא את השוק.
שתיית בירות אייל שונות טבועה עמוק בתרבות הבריטית, וכידוע- מסורת אנגלית היא מסורת, ובירות האייל לא יפנו את מקומן במהרה.

אמרה ידועה על הבריטים, היא שהם אוהבים לשתות את הבירות שלהם חמות. זה באמת נכון, בחלק מהסגנונות (אל תשכחו שבדרך כלל גם יותר קר שם) אך בסגנון הסאמר אייל- ההפך הוא הנכון.
הסאמר אייל היא בירה לקיץ. בירה קלילה, פרחונית. בירה קרה.


מנהג שהתפתח אצלי, כנראה מכורח הנסיבות, הוא שאני מחכה כמה שבועות בין רכישה של בירה ובין השתיה שלה.
ככה תופחת לה רשימת הבירות הממתינות על המדף- ולי יש מספיק זמן ללמוד עוד קצת על הבירות והסיפורים שמאחוריהן.
כמובן שאני מספר לכם את זה כיוון שבסיטואציה הזו הכלל הזה לא תופס.
אחר צהריים קייצי ומהביל, ואני בבית מוקדם מהצבא- הגרון משתוקק לבירה קלילה וקייצית.
כשעל המדף אלכסנדר בלונד הבלגית, שאותה כבר סיקרתי, והבלונד אייל האנגלית- ההכרעה נעה לבירה הצעירה על המדף, עם פז"ם של פחות משבוע.

לבירה גוון כהה יחסית לבלונד בלגיות, והיא נוטה יותר לכיוון הנחושת.
ראש הקצף של הבירה מעלה ניחוחות מרעננים מאוד, חמצמצים וקרירים, וכבר מתחיל להפיג את החום.
לבירה גוף קליל למדי, וגיזוז שמספיק עוקצני כדי לספק רעננות, אך מספיק רך כדי לא להקשות על הבליעה. השילוב של השניים מעניק לנו בירה קלה מאוד לשתיה, ומרווה ביותר.
טעמי הלתת מורגשים בבירה הזו, ומספקים מתקתקות קינוחית כזו, שמוסתרת בסוף הלגימה על ידי אפטר טייסט כשותי ועפיץ, שמזכיר מיץ אשכוליות או לימונדה.

החוויה שלי מהבירה הזו הייתה טובה מאוד, למרות שלעיתים רחוקות אבחר בבירות בלונד. בנתיים המצב נותר בעינו, אך לכל מי שמחפש בירה איכותית לימים החמים המעטים (הלוואי) שנותרו לנו, ולא רוצה ללכת לכיוון הקורונה והסטלה ארטואה– הבלונד אייל מסדרת עמק האלה היא פתרון מושלם.

גוף- 2. קליל וזורם בגרון
גיזוז- 2. מזכיר לי את תחושת הרעננות של משקה קל, אך הרבה יותר מעודן וביראי.
כשותיות- 1.5. סיומת ארוכה ומעקצצת…

ציון כללי- 3. חבל שמתאימה, לדעתי, רק לקיץ- אבל מיוצרת כל השנה; עדיף שתהיה בירה עונתית.

לרוויה,
יוחאי

מידע על הבירה

סוג: , מבשלה: שריגיםארץ מוצא:
שתיתם? נהינתם? התאכזבתם? תנו בדירוג!
3 קולות, ציון ממוצע 4.67 (ציון שקול 89%)

פאנקין אייל - בירה מפחידה ארה"ב

פורסם ב מאת ניצן זיצר

“I strongly believe that the Reinheitsgebot is nothing more than a relatively modern form of art censorship.”

~סם קלגיון, הבעלים של  מבשלת דוגפיש הד.

קצת רקע

היה זה אחר הצהריים באחד מימי הסתיו הקודמים, באותה עת שודרה תוכנית בשם "ברו מסטרס" בערוץ דיסקברי. החלטתי לצפות. הפרק עסק בבישול הבירה פאנקין אייל (או בלעז Punkin Ale) של המבשלה הנועזת דוגפישהד (Dogfish Head). סוקרנתי איך אפשר להכניס לבירה בשר דלעת, קינמון, סוכר חום, ועדיין לשמור עליה כבירה עם טעם של בירה ולא מיץ דלעת או בירה בטעם של פיא דלעת. עברו שנתיים ארוכות מאז, והנה על שולחני עומדת כוס, מלאה עד הקצה בבירה, בואו נתחיל.

 


סגנון הבירה
הבירה היא בסגנון אייל חום, המבושל עם דלעת וסוכר חום. הבירה מכילה 7% אלכוהול והיא בירה נהדרת לימי החורף הקרים. הבירה בושלה כבירה ביתית לתחרות הנקראת Punkin' Chunkin' המתקיימת קרוב למושב המבשלה כיום, שם זכתה במקום הראשון.

הבירה עצמה

אמרו לי פעם חוש הריח הוא מרכיב עיקרי בחוש הטעם שלנו. החלטתי שבשביל בירה כל כך מיוחדת, אני אתאמץ לראות מה אפשר להריח אפילו לפני השלוק הראשון. דלעת, סוכר חום, מתיקות קינמונית, הכל נמצא שם, ועכשיו לטעם.

הבירה, למרות היותה בראון אייל, נוטה יותר לכיוון הכתום/קרמל מאשר חום אבל הצבע שלה מתאים בדיוק לתקופת השנה בה אמורים לשתות אותה, בסתיו, כשהעלים כתומים, בדיוק כמו הבירה. הטעם המיידי שחשים בבירה הוא סוכר חום, מין טעם קרמלי כזה, כמו סוכר דמררה, ואז מגיעה הדלעת. וכשהיא מגיעה, אז היא מגיעה במלוא עוצמתה. הגדולה של הבירה הזאת אמנם, היא שהדלעת לא משתלטת על הבירה אלא מעצימה את הטעמים שלה. הדגשים המתוקים של הדלעת מעניקים לבירה רבדים שלא מצאתי בהמון בירות, וטעם הלוואי שלה הוא טעים להפליא. טעם הלוואי נע בין דלעת לסוכר חום ומסתיים במתיקות עדינה שדורשת עוד שלוק. ככל ששותים יותר ככה יותר ויותר מרגישים את טעמי הדלעת,  ופחות ופחות את טעמי הקינמון והסוכר שאופיינו בתחילת השתיה. הבירה נעימה לשתיה , במיוחד בחדר חמים מתחת לפוך, ואחוז האלכוהול הגבוהה בהחלט עוזר להרדם. הבירה מוגזת בצורה בינונית פלוס, ושבעת אחוזי האלכוהול כמעט ואינם מורגשים, עד שנוחתת עליכם עייפות. יש טיפה מרירות כשותית , אבל היא נעלמת מאחורי הטעמים הדלעתיים והסוכריים שהבירה מייצרת. סה"כ הבירה היא בירה נהדרת לשתיה במזג אוויר קריר ולא מסביר פנים , ואם אתם מצליחים לשים עליה את היד, אתם תהנו ממנה מאוד.

מבחן הטעימה

גוף- 2- הבירה קלילה יחסית, ויורדת טוב בגרון.

גיזוז -3- מורגש מאוד, לא מפריע לבירה, יכול להיות מעצבן לקראת הסוף.

כמות אלכוהול מורגשת -2- בירה שמייצרת עייפות, לפעמים מורגשת תחושת חמימות אחרי כמה שלוקים.

כשותיות -2- מתחילה לאט ומתגברת לקראת הסוף, כשטעמים הדלעתיים כבר לא יכולים לכסות אותה.

ציון כללי-3.5- הבירה היא בירה טובה ליום סגריר ,ומיוחדת ביותר, כל אחד שאוהב בירות צריך לטעום אותה.

 

שלכם,

ניצן.

מידע על הבירה

סוג: , מבשלה: Dogfish Headארץ מוצא:
שתיתם? נהינתם? התאכזבתם? תנו בדירוג!
קול 1, ציון ממוצע 5.00 (ציון שקול 88%)

Ace IPA - שתה זאת בעצמך ישראל

פורסם ב מאת ניצן זיצר
Isn't she lovely?

קצת רקע

בזמן האחרון אני יותר ויותר שותה IPA. אני לא יכול בדיוק לשים את האצבע על מתי זה התחיל אבל אפשר להגיד שנקודת המפנה הגיעה בפסטיבל ה-IPA שנערך בנינאקסי לא מזמן, ובו באמת למדתי להעריך את טעמי הIPA. עת שביקרתי בבירמרקט , גיליתי את הבירה, והמדבקה המרשימה המודיעה על זכייתה בBIRA 2011 במדלית הזהב, קרצה לי והייתי חייב לטעום.

זוכת מדלית זהב בBIRA 2011

סגנון הבירה

הבירה היא מסגנון IPA כמו שמעיד הבקבוק, והגדילה לעשות מבשלת קלרה, ואפילו כתבו את סוג הכשות שניתן למצוא בבירה הזאת.  הכשות היא כשות יפנית שנקראת Sorachi Ace,  שמקנה טעם חמצמץ ולימוני ברקע , ועל כן שמה של הבירה Ace.

הבירה עצמה

הבירה נמזגת עם ראש קצף יפהפה שנעלם תוך כמה רגעים, לא לפני שהפיץ ריחות מעוררי תאבון. יש לה ארומה מתוקה שמזמינה לעוד.  בטעימה הראשונה מורגשים הטעמים הלימוניים בבירה, שמגיעים מהכשות היפנית. אחרי החמצמצות הרגעית מגיע טעם מתקתק, שלאחריו טעם לוואי מריר , בכל זאת IPA. הבירה עצמה נורא עדינה, לכך תורם הגיזוז העדין מאוד, והטעמים המרגיעים (תראו איך אתם נרדמים אחרי תה עם לימון), ויוצרים בירה שנורא מרגיעה וכיף לשתות. הבירה מכילה 6% אלכוהול. אם זה לא היה כתוב על התווית באמת שלא הייתי יודע. כחלק מהיותה בירה שנורא נעימה לשתיה, אין נוכחות אלכוהולית בכלל. אמנם יש התחממות באזורים הנכונים, אבל הם באים רק זמן מרובה ולא מפריעים לשתיה עצמה. הטענה היחידה שיש לי לבירה היא שהטעמים שלה נשארים בפה מעט מאוד זמן. ז"א אם שתיתי עכשיו שלוק של הAce, אחרי 2 דקות כבר אין לי תחושה ששתיתי אותה קודם. זה תורם מאוד לקלילות שלה ולDrink-ability או בעברית , כמה אני יכול לשתות לפני שאני מרגיש שאני לא מסוגל יותר,  אבל בסופו של דבר זה מקצץ את חוויות השתיה שלנו לזמנים מאוד מוגבלים. אם אני שותה את הבירה במשך רבע שעה, כנראה שאני ארגיש את הטעמים העזים רק בשניות הראשונות של כל שלוק, ובין לבין יהיו חללי טעם שמותירים טעם של עוד. יחסית לIPA, הטעמים הכשותיים יחסית ברקע והייתי מצפה מהם להיות יותר דומיננטים , למרות שהארומה הכשותית ממש מורגשת. בסופו של דבר הבירה היא בירה טובה ואשמח לשתות אותה שוב.

מבחן הטעימה

גוף- 2- הבירה מאוד קלילה ועם זאת מורכבת מטעמים עמוקים, חבל שהם נמשכים זמן קצר

גיזוז- 1- עדין מאוד, מתאים מאוד לבירה

כמה האלכוהול מורגש – 0.5- לא מורגש בכלל

כשותיות -2.5- איפשהו ברקע, ארומה נפלאה

ציון כללי- 3.5- בירה נחמדה, מייצגת את הסגנון.

 

שלכם,

ניצן.

טעימה נוספת- יוחאי.

לדעתי מדובר בבירה עדינה ביותר. הארומה שלה נעימה ורגועה, הגיזוז והגוף קלים, והמרירות חלשה הרבה יותר ממה שהייתי מצפה מ-IPA. במזיגה אצלי ראש הקצף היה שמנמן ויציב, ושרד כמעט עד סוף הכוס. אני בהחלט מסכים עם ניצן על הרצף של חמוץ-מתוק-מר, וקצת פחות עם התווית שטוענת לאשכוליתיות.  השימוש בסוראצ׳י אייס בבירה הזו מספק ניחוחות קלילים שמתאימים מאוד לתחושה העדינה של הבירה, שאפשר בקלות לכלות ממנה כמויות גדולות. לדעתי החוויה מזכירה יותר עשב לימונית מאשר אשכולית.

 

 

מידע על הבירה

סוג: , מבשלה: קלרהארץ מוצא: יצרן: מבשלת העם
שתיתם? נהינתם? התאכזבתם? תנו בדירוג!
3 קולות, ציון ממוצע 3.00 (ציון שקול 64%)

ההודית המכוערת של רונן - הברווזון המכוער ישראל

פורסם ב מאת יוחאי מיטל

"את כל תהילתי אתן בעבור גביע של אייל" וויליאם שייקספיר, 'הנרי החמישי'

'הבירה ההודית המכוערת' היא בירת ה-IPA של בירות רונן, המבושלות במבשלת שריגים.
היא גם נושאת את השם שעורר הכי הרבה התייחסות בקרב הסובבים אותי עד היום.

אז למה? למה הודית מכוערת?
הבירה, כמו שאר הבירות של עופר רונן, מבושלת בסגנון קראפט אמריקאי. אני חושב שאפשר להסביר את הרוח של הסגנון בעזרת הסלוגן של מבשלת דוגפישהד (מי שלא מכיר- שיכיר!):  'off centered ales for off centered people'- בירה לא מאוזנת, או משוגעת, לאנשים משוגעים.

אם ככה- לא מפתיע שגם הבירות של רונן יהיו קצת מעורערות בנפשן- קצת דוחקות את הסגנונות, קצת אקסטרווגנטיות.
ההודית המכוערת קיבלה את שמה עקב הניגוד, וההפתעה שהוא יוצר- בין הארומה שלה: פרחונית, חמצמצה, אך עם ניחוחות מתקתקים של  לתת; ובין המרירות הכשותית האגרסיבית מאוד שלה.

ובאמת- הבירה ארומתית מאוד- ומעלה המון ריחות מעניינים של פירות אך גם של לתת.
מיד עם הלגימה מרגישים את כל הארומות האלה מתגמדות לעומת הכשותיות הדומיננטית מאוד שלה. המרירות פשוט מציפה את הפה, וגורמת לך לבלוע מהר את הלגימה. אבל- זה לא נגמר פה. מיד אחרי הבליעה נשאר בפה אפטרטייסט מר מאוד אבל קצת שונה. אם תנסו לצקצק קצת בלשון אחרי הבליעה- תגלו גוון נוסף של המרירות.
החוויה הזו של כל כך הרבה תחושות- מספר תחושות בארומה, מספר תחושות של מרירות- בהחלט הופכת את הבירה למשהו מיוחד.
הברווזון המכוער- גרסת הודו.

עוד פלוס גדול של הבירה הזו, לדעתי, הוא שהיא לא עקשנית. ומה הכוונה? אם בירות IPA אחרות, כמו הגריזלי של הדובים או ה-IPA של הדאנסינג קאמל, פשוט התנחלו על בלוטות הטעם למשך הרבה זמן- ההודית המכוערת באה, נותנת לך כאפה על הלשון- ולא מפריעה לשאר האוכל. אם בכלל אוכלים לידה…

הגוף של הבירה קליל למדי, אבל יחד עם זאת לא דליל ומיימי, וכמות האלכוהול- למרות שמדובר על 6.5% לא באמת מורגשת בכמויות קטנות, אבל אני מניח שאחרי שתייה של חצי כבר יהיה אפשר לחוש.

זוכת מדליית זהב בתחרות BIRA

על הגיזוז קצת קשה לי לאמר. למה? עוד חוויה.
את הבקבוק קניתי בביקור שלנו במבשלת שריגים, יום או יומיים אחרי הביקור בביר-מרקט (אני עוד שניה במבשלה, אני כבר אקנה שם- לא?).
מאז הבקבוק ישב על המדף וחיכה לפתיחה. מהמדף למקרר, מהמקרר לשולחן- ומהשולחן- לכוס, למפה, למגבת וגם כמעט למחשב שהיה ליד. ברגע שהסרתי את הפקק הבירה פשוט החלה להקציף ולגלוש באמוק, ואני נשארתי בסופו של דבר עם בערך חצי בקבוק של שליש- ועוד ארבעה בני משפחה שסקרנים לטעום. לגימה או שתים לכל אחד היו מספיקות להבנה של הבירה- כי כמו שאמרתי- היא מוחלטת.
אז למרות החוויה המפתיעה, שאולי נבעה מתסיסה שניה אגרסיבית מידי- ההודית המכוערת בהחלט הפכה לאחת הפייבוריטיות המשפחתיות.

 

לרוויה,
יוחאי.

מי מביא מגבת?

גוף: 2. קליל אך לא דליל.
גיזוז: בבקבוק הבא אני אדע באמת.
כמות אלכוהול מורגשת: 2.
כשותיות: 5.
ציון כללי: 4.5.

מידע על הבירה

סוג: , , מבשלה: שריגיםארץ מוצא:
שתיתם? נהינתם? התאכזבתם? תנו בדירוג!
9 קולות, ציון ממוצע 4.11 (ציון שקול 81%)