לאחרונה החלה מבשלת טמפו אשר מבשלת את הבירה גודלסטאר להכין משהו חדש, משהו יותר "ביתי"- ולכן היא התחילה לבשל את הבירה ובסוף לא לסנן אותה אלה לבקבק אותה ללא סינון (סינון זה חלק מהתהליך שבו מוציאים מהבירה את כל המוצקים, דבר אשר משנה את טעם הבירה).
הבירה היא בירת לאגר כהה מעוננת אשר בסוף תהליך הבישול מבקבקים אותה ללא סינון ולכן בתחתית הבקבוק ניתן לראות שאריות שמרים. לפי הכתוב על הבקבוק, רצוי להפוך את הבירה בעדינות על מנת לתת לשמרים להתערבב במשקה עצמו.
סוף סוף הבירה הגיעה אל הסופר, ומכיוון שאני חוזר פעם בשבועיים הביתה- התעכבתי קצת בכתיבת הסיקור.
בסופר היה דוכן טעימות. טעמתי. נהנתי. קניתי שישיה. כבר באותו יום שתיתי שליש בארוחה ועוד ליטר מהחבית. הרבה קלוריות- אבל שווה את זה.
קרדיט ל: דן פרץ- צלם
לקחתי שלוק- הטעם היה מוכר, אך שונה מהרגיל. מדובר בבירה מעוננת ולא צלולה אך זה לא פוסל אותה.
עוד לגימה והגרון מתחיל להתרגל לטעם האהוב של גולדסטאר אך עם טוויסט. מדובר באותו בירת לאגר כהה האהובה על כולנו אך יותר בטעם של בית וזה מה שגרם לי לאוהב אותה מאוד.
אני ושאר חברי בירבלוג גם מבשלים בבית, ולכן בזמן האחרון אני מאוד אוהב בירות בוטיק איכותיות, ופה נכנסת לתמונה הגולדסטאר לא מסוננת, היא אכן כזו.
טעמה המאוד בוטיקי (בניגוד לפס הייצור הרחב שלה) נותן תחושה שהמבשלה מכינה את הבירה במיוחד לחובבי בירות הבוטיק- ויש לא מעט כאלה.
המרירות של הגולדסטאר הרגילה לא מופיעה פה והמרירות בבירה הזו היא נמוכה יותר. בירה מאוד קלה, לכן היא מאוד מומלצת מבחינתי לעונת הקיץ הבאה עלינו לטובה. מבחינת הגיזוז היא נהדרת, גיזוז נמוך יותר מאשר הגולדסטאר הרגילה.
גוף- 3, לא כבד ולא קל, בהחלט יושב טוב באמצע
גיזוז- 2.5, עידן יותר מהגולדסטאר הרגיל.
כשותיות-1, לא מורגשת מרירות חריפה.
ציון כללי- 3.5- בירה נהדרת לקיץ שבא עלינו לטובה לאחר עונת החורף שהתארכה מאוד השנה.
אלנבי מבושלת במבשלת אחוזת בית, שהוקמה לה בשנת 2010. את המבשלה הקים איש עסקים ששכר ברומאסטר, ויחד הם החליטו להישק ליין של בירות לאגר (בעיקר), שיהיו מתאימות לחיים האורבאניים במדינה. פרטים נוספים ניתן לקרוא בדף המבשלה.
סגנון הבירה :
אלנבי היא בירת לאגר אדמדמה בסגנון בווארי. צבעה כמו שנכתב בתיאור על הבקבוק הוא אדמדם, ענברי ועכור. ראש הקצף שלה לא גדול במיוחד, אבל לי זה בהחלט מספיק. הבירה מיוצרת על פי כל החוקים של הסגנון הבווארי הישן הזה, והיא מכילה 5.3% אלכוהול, כיאה לסגנון.
הבירה עצמה:
באלנבי פגשתי בפעם הראשונה בחנות משקאות שנמצאת על אחוזה, הרחוב הראשי של רעננה, מה שמהווה צירוף מקרים משעשע.
זה היה כבר לפני כמעט שנה, ומהרגע הראשון התאהבתי בבירה. הבעייה היחידה היא שהצלחתי למצוא את הבירה הזו רק בעוד מקום אחד, וגם אז לא היו הרבה בקבוקים. לכן לא יצא לי לשתות אותה יותר מידי עד בירס 2013.
בתערוכה הגעתי לדוכן המבשלה ודיברתי עם הברומאסטר- רועי כהן. קצת כעסתי עליו אפילו שלא ניתן להשיג בקבוקים של הבירה, בעיקר כי הם היו עד אז במהדורת חצי ליטר בלבד, מה שמנע ממנה להימכר בבירמרקט.
תשובתו הייתה שהם בדיוק מתחילים לשווק את הבירה בבקבוקים של שליש, ואני הבטחתי שמיד כשהיא תגיעה לבירמרקט אני אסקר אותה. אז לקח לסיקור מעט זמן להגיע, אבל שבוע אחרי התערכוה כבר זלגו לבטני מספר לא קטן של בירות אלנבי של אחוזת בית.
כמו שציינתי כבר, צבע הבירה הוא אדום זהוב כמו שמובטח על הבקבוק. צבע סקסי לבירה. לבירה ריח מתוק וכיפי.
השלוק עצמו מורכב בעיקר מגיזוז של בועיות קטנות שתוקפות את הלשון מחד, ומטעם לתתי מובהק שמתאים ללאגר טוב מאידך.
טעם הלוואי מתוק יחסית, ומשאיר לי חיוך על הפנים עם רצון עז לשתות עוד.
טעם הלוואי מעולה ושונה מטעם לוואי רגיל של לאגר, מה שבעצם מייחד את הבירה הזו מאוד בעיני. יש רמיזה לפרי כלשהו, רק שעוד לא הצלחתי להבין איזה. לפעמים אני חושב שזה ענבים.
קלילות הבירה נותנת אפשרות לשתות הרבה ממנה.
גוף – 2, קליל, בהיר וכיף.
גיזוז – 3, למרות שאמרו לי אחרים שלדעתם יותר.
אלכוהול – 1.5, לא מורגש.
כשות – 1, לא מורגש.
סה"כ – 4.5 והבירה בהחלט מקבל את חותם הבירבלוג'ס צ'ויס.
אני ממליץ בחום לכולם לשתות את הבירה הזו. אלה שמכירים את סצנת הבוטיק בארץ מוזמנים להינות מעוד גיוון לסגנון שדי קשה לגוון בו, ואלה שלא- מוזמים לנסות בירה שכן דומה לבירות המסחריות אבל גם מביאה טויסט משלה.
מותג הדובים, שמבושל במבשלת העם, הוא אחד היצירתיים שנתקלתי בו בישראל. לדובים בירות קבועות, ובירות עונתיות, מתחלפות, שבאות פעם ב, לעשות שמח וקצת עניין. מבשלת ג'מס היא אחת ממבשלות הבוטיק הישראליות הגדולות והמכובדות, עם היצע של מגוון רב שכמעט כל חובב בירה ימצא בו משהו לטעמו.
ג'רמי מהג'מס- אמריקאי במקורו, וחברי הדובים- שחיידק הבירה דבק בהם בארצות הברית- חברו יחד ליצירת בירה חדשה.
ברגע שבחור שהאופי שלו לקוח מדמות מצויירת, ובחורים שאוהבים לאתגר את עצמם ואת הקהל בבירות מעניינות ושונות חוברים לכזה פרוייקט- חייב, לדעתי, לצאת משהו מעניין.
ההנחה שלי הייתה שאם במבשלת ג'מס מייצרים לאגרים, מה שלא קורה אצל הדובים במבשלת העם, ואם הדובים מאוד אוהבים IPA ו-APA, שלא נמצאות (לצערי) בתפריט של הג'מס- רק מתבקש שהבירה החדשה תהיה IPL- India Pale Lager.
אני יודע שדגן מהדובים עשה זאת בעבר, יחד עם אלון ריפטין ממבשלת הגליל, וליאור וייס מחיפא- אז למה לא שוב?! (בכל זאת, הובטחו שם בבלוג של דגן 200 ליטר במבשלת העם).
אז ל-IPL הזו אנחנו יכולים לחכות עוד קצת (מי שממש לא יכול- סמואל אדאמס יצאו עם אותו פיוז'ן!), אבל לפחות קיבלנו בירת שת"פ חדשה ונהדרת.
למה נהדרת? אז ככה.
הבירה, שנקראת LHF ובעברית- Lets Have Fun, היא בירה בסגנון APA, (כמו שאמרנו- נפוץ אצל הדובים) בעלת 5% אלכוהול.
ככל הידוע לי, הבירה מבושלת בשימוש של זן כשות אחד (סינגל הופ) מסוג סיטרה. זן אמריקאי שנותן טעמים וארומות הדריים- טרופיים.
הצבע של הבירה כתום נחושתי בהיר ואטום, מרחוק נראית הכוס כאילו חציה התחתון עשוי מתכת.
הראש של הבירה דקיק, ונעלם תוך שניות, מה שבטח היה גורם הנאה נהדרת לכל מי שמוזג לעצמו הייניקן בפעם הראשונה ובטוח שגבריותו עלתה מדרגה, כי לא מזג קצף.
דווקא היעדר הראש הזה ביאס אותי בהתחלה, כי ידעתי שאני הולך לשתות בירה ארומטית למדי, וציפיתי לראש שישחרר המון ניחוחות.
לשמחתי הרבה, הניחוחות המצופים של כשות הסיטרה לא איחרו לבוא- ריח כשותי עשיר, אקזוטי- טרופי, פרחוני מאוד, אננסי- פסיפלורי- מנגואי משהו. מדהים. אולי לא איתן ומרוכז כמו בהום אלון 2, גם היא מבית הדובים, אבל בכל זאת העלה בי חיוך גדול.
השפעת הג'מס ניכרת גם בתווית- הצבעים, הציורים, וגם האנגלית…
גוף הבירה קליל, אבל לא מיימי ומהול, כמו שמרגישות בירות "לייט", והגיזוז שלה דק ורב, כמו סוכריות קופצות, אבל נרגע עם הזמן.
הטעמים מתוקים יחסית, מה שפחות אופייני למיוחדות של הדובים, שבדרך כלל מרות מאוד, ולא מתאימות לכל אחד. נראה שפה הצליחו השותפים האחרים למתן קצת את דגן.
מתיקות הבירה נובעת גם מטעמי הלתת, אבל גם מטעמים פירותיים נחמדים שמגיעים מהכשות- מין טעם עדין של נקטר פירות טרופיים.
לאחר סיום הלגימה נשאר בפה טעם שהוא שילוב של מתוק ומר, אבל נוטה יותר לכיוון המתוק. שוב- משהו שלא ציפיתי לו כשידעתי שמבשלת הדובים מעורבת.
גוף: 2. זורם.
גיזוז: 3. המון בועות, אבל קטנות ועדינות, שלא מפריעות לשתיה. מתמתן אט אט.
כמות אלכוהול מורגשת: 2. לא יותר מהמינימום ההכרחי לפה כדי לדעת שיש אלכוהול.
כשותיות: 4. אחלה ארומות, אחלה טעמים. מפתיע שלא ממש מרה.
ציון כללי: 4.5. Lets Have Fun, אכן.
בשורה התחתונה אני יכול לומר שזו בירה מצויינת, כייפית, שחבל לי שלא הספקתי לטעום אותה מהחבית שהסתתרה בפאב הג'מס ברעננה, למשך ערב אחד.
לרוויה, לכל מי שעוד מוצא בקבוק (אולי יש עוד בבירמרקט),
יוחאי.
נ.ב
על התווית מופיעים ג' (הלא הוא ג'רמי), ד' (המוכר בשם דגן), ו-ל'. לא ביררתי מי הוא ל', אבל אני מנחש שזה ליאור וייס. לאחר בירורים והערות, נראה שהל' הוא לא אחר מאשר ליאור בלמס, הברומייסטר של מבשלת ג'מס. תודה לרותם בר-אילן ודרור טרבס על התיקון .
סנט ברנרדוס כריסמס אייל היא אחת מני בירות רבות המיוצרות במנזר סנט ברנרדוס שבוואטו, בלגיה. הבירה הזו היא Special Edition (גרסה מיוחדת) שמגיעה רק בתקופת החגים (הנוצריים, למי שהתבלבל), כמו שניתן להבין מהשם.
סנט ברנרדוס היא מבשלת מנזרים עתיקה שמבשלת בירה איכותית במגוון סגנונות כבר כמעט 100 שנה. היא יושבת בעיירה הציורית וואטו (Wattu) שבבלגיה.
סגנון הבירה:
סנט ברנרדוס כריסמס אייל מוגדרת בתור אייל בלגי חזק, ובמבשלה מגדירים אותה בתור בירה כהה עונתית, המבושלת בסגנון הנקרא קוודרופל סטייל קלאסי של מבשלות המנזרים הטובות בבלגיה. הבירה כהה ולא מסוננת,בעלת ראש קצף קרמי וקטיפתי, מכילה 10% אלכוהול, ומיועדת לשתייה בליל חורף קר של תקופת החגים. טמפרטורת הגשה מומלצת 9-11 מעלות. הבירה מגיעה רק בבקבוקים של 750 מ"ל או בחביות. * הערת העורך: כעת ניתן להשיג את הבירה בארץ גם בבקבוקי 330 מ"ל.*
לפי אתר המבשלה, לבירה פרופיל טעמים של מנטה, ליקריש, משמש, ולתת קלוי.
הבירה עצמה:
סנט ברנרדוס כריסמס אייל היא בירה כהה ובעלת ראש קצף יפה וקטיפתי, שמהווה סוג של תחרות לבירת האבט 12 של סנט ברנרדוס, שגם היא בירה בסגנון דומה. מיד עם הטעימה שלה מרגישים שהבירה יועדה ללילות חורף קרים. זו בירה כזו שאחרי ששותים ממנה מרגישים חמימות כיפית בכל הגרון והבטן, והיא גורמת לרצון עז ללכת לישון. ככה זה כשחורף. רוצים שיהיה חם, ורוצים ללכת לישון. צבעה כהה מאוד כיאה לאייל בלגי חזק שמיוצר במנזר. הבירה הגיעה בבקבוק 750 מ"ל ועל כן הייתה לו סגירה של פקק שעם, מה שיחד עם טעם הבירה ובעיקר כמות האלכוהול שבה נתן החווית שתיה של יין בכלל. הבירה יחסית מוגזת, מה שלי קצת הפריע. הגיזוז תוקף ומשאיר עיקצוצים על הלשון גם אחרי שהבירה ירדה בגרון. מעבר לזה היא מתוקה מאוד ונוחה לשתייה. בנוסף היא די קלילה, למרות 10 אחוזי האלכוהול שמעטרים אותה.
גוף – 4, כהה וקרמית.
גיזוז – 3.5, מוגזת, מעט יותר מידי לטעמי.
אלכוהול – 4, יודעים שהוא שם, מרגישים שהוא שם – אבל לא מפריע.
כשותיות – 0.5 לא מורגש בעליל. האלכוהול מכסה על זה.
בסה"כ סנט ברנרדוס כריסמס אייל מקבלת 3.5, ובהחלט אשתה אותה בכריסמס הבא. מרי כריסמס!
