Fuller's golden pride - יש מקום לגאווה אנגליה


“There is more to life than beer alone, but beer makes those other things even better.” — Stephen Morris

מבשלת פולר׳ס הלונדונית היא אחת המבשלות החביבות עלי. מצד אחד- מבשלה בריטית, רצינית, מכובדת. אולי כזו שהייתם מצפים ממנה לכובד ראש משעמם כזה בנוגע לבירות. מצד שני- חדשנית, מפתיעה, בעלת רפרטואר רחב מאוד של בירות שלצערי רק חלקן מגיע לישראל באופן קבוע.
מצד אחד מדובר על מבשלה מסחרית בקנה מידה גדול מאוד, ומצד שני- עדיין עסק משפחתי וכזה ששומר על איכות ודיוק ברמה של בוטיק. תענוג.

מכאן כבר ברור ששמחתי מאוד לראות ששוב החבר׳ה בנורמן פרימיום- יבואנית הבירות של פולר׳ס לישראל- החליטו לפנק אותנו עם בירה נוספת מההיצע הרחב של המבשלה.
אחרי Wild river ו-1845 שהסתובבו פה בחורף שעבר הגיעה לחודשים הקרירים האלה הבירה פולר׳ס גולדן פרייד. לא להתבלבל עם לונדון פרייד שנמצאת פה באופן קבוע.

image

על פי המבשלה הבירה מתוארת כבירה חזקה (אלא מה? בכל זאת 8.5%), בעלת ניחוחות פירותיים המזכירים שמן תפוזים, ולתת קלוי.
אני חייב לומר שכשקראתי את התיאור הזה האיזכור של ״שמן תפוזים״ היה נשמע לי משעשע ופלצני, כמו שהייתם מצפים ממי שכתב את התוכן השיווקי באתר פולר׳ס. אז לא. זה פשוט נכון.

בזמן האחרון אחד הדברים שהכי מרתקים אותי ומלהיבים אותי הוא הצלילות של הבירה, והבירה הזו נמזגת צלולה ושקופה כמו מים. מזל שלא עשיתי סיקור וידאו כי הציוץ המרוצה שלי כשמזגתי עוד היה עושה לי בושות.
ללא ראש קצף, שמאוד חסר לי, עדיין ניתן להריח באופן פשוט עוצמתי את הריח התפוזי שתואר, ממש כמו בקבוקוני השמנים הארומטיים האלה שמבשמים מקומות ש…. צריך לבשם?
את הארומה הזו מעשירים רמזים של אדמה רטובה, פרחים, תבלינים שכל אלו ביחד מזכירים קצת יין, וכן טופי ולתת קלוי. ריחות חורפיים נעימים שפשוט באים בטוב עם חלון סגור וקור כלבים בחוץ.

image
בטעם ניתן לחוש כבר יותר בבירור את טעמי הלתת המתקתקים והקלויים, יחד עם קצת פירות יבשים ומתיקות סוכרית כזו, וקצת טעם אלכוהולי חרפרף, שאולי היה מפתיע אותי לרעה בבירות אחרות, אבל כשאנחנו מדברים על בירה בחוזק של טריפל בלגי, בערך, אני מקבל את זה.
הבירה מלאה, מוגזת קלות, חלקה, וקלה מאוד לשתיה. כלומר, עד שהגעתם לאמצע הכוס, הבנתם שאתם שותים על בטן ריקה ושהמשימה בעצם לא כזו פשוטה יותר.

image

לסיכום- בהחלט מדובר על בירה עשירה, מעניינת, עשויה באופן איכותי ומספק. אל תתנו לחורף הקצר שלנו לעבור בלי לשפר את אחד הערבים הקרים בבקבוק. עדיף בזוג.
תודה לנורמן פרימיום שדואגים לנו לדברים מעניינים כל הזמן. אני בעד שתתחילו להביא דברים חדשים של פ׳ולרס כל חודש חודשיים, מה אכפת לי 🙂

גוף: 3.
גיזוז: 2.
כמות אלכוהול מורגשת: 4.
כשותיות: 3.5.
ציון כללי: 4.

לרוויה,
יוחאי

מידע על הבירה

סוג: מבשלה: פולר'סארץ מוצא:
שתיתם? נהינתם? התאכזבתם? תנו בדירוג!
0 קולות, ציון ממוצע 0.00 (ציון שקול 0%)

מרכז אמריקה: מדריך הישרדות לחובבי בירה

"When you invite the whole world to your party, inevitably someone pees in the beer”
Xeni Jardin

אמריקה הלטינית: חום, לחות וספרדית.
מקום הולדתם של הטקילה, המזקל, הרום והקוקטיילים הקאריביים. וגם של יצורי בלהות כמו בירה קורונה עם פלח ליים תקוע בגרון. היימליך, מישהו?

יצאתי לטיול-קצר-של-אחרי-צבא למקסיקו והסביבה, שתיתי לאגרים מקומיים טובים וגרועים ובהיותי חננה של בירה (או בירגיק, כמו שאנחנו אוהבים לכנות את עצמנו כדי לשמור על קצת כבוד עצמי) – חיפשתי נואשות בירת בוטיק אמיתית ומרעננת, לשטוף בה את הגרון בין ים הלאגרים.

קרא עוד »

Dr. Thirsty's No.5- crisp cider

בשבוע שעבר נתקלתי בפוסט מסקרן מאוד של אחד הבארים באיזור השרון.
הפוסט מספר לקהל השתיינים הרגילים למגוון החדגוני על הגעתו של סיידר אנגלי חדש לברזים- Dr. Thirsty's No.5- crisp cider בחוזק אלכוהולי של 4.7%, מבית מבשלת וויצ׳ווד הבריטית הצבעונית:
"הגיע הקיץ ואיתו סיידר חדש מהחבית!
דר. טירסטי, הסיידר החדש מבית מבשלת וויצ'ווד, תוספת קייצית מרעננת ומרווה למגוון הבירות מהחבית שלנו!
סיידר אנגלי טיפוסי המיוצר כולו מתפוחים אנגליים ומיושן בחביות עץ אלון בנות 100 שנה.
כדי שתוכלו כולכם להתנסות ולהתאהב בסיידר שלנו, שמוגש בכוס של 600 מ"ל, כי חצי זה אף פעם לא מספיק, אנחנו מגישים לכם אותו במחיר הכרות מצחיק!"
IMG_8071
חלקכם בטח כבר מופתעים כמוני: ד״ר ט׳ירסטי?? אבל זו בכלל בירת הבלונד של וויצ׳ווד! והיא בכלל מספר 4, בטח שלא 5! עצרו הכל. מה הולך פה?
wychwood-dr-thirsty-face
אז בהיותי סקרן מטבעי ואובססיבי לשטויות קטנות מהרגלי- החלטתי לרדת לשורש העניין.
כמובן שנכנסתי לאתר המבשלה לראות מה פשר הסקנדל- וכלום! שום אזכור ושום הודאה באשמה.
טוב, יכול להיות שהם עוד לא עדכנו את האתר… נבדוק ב-RateBeer, הרי בירגיקס תמיד עובדים מהר וזה בטח כבר שם, כולל כמה דירוגים.
יוק. שקט ודממה גם ברייטביר.
אוקיי… נעבור הלאה- אפליקציית אנטפד תבוא לעזרתי? לא. גם שם שומרים על זכות השתיקה.
יכול להיות שקיבלנו ארצה מוצר כל כך חדש וייחודי שהוא עוד לא הספיק להיות מופץ ברשת?
חוכמת ההמונים היא תמיד הכי טובה (שקר) ואני מעלה את העניין בפני המועצה (לא המ.ע.ל.ש.ב) גם שם אנשים לא בדיוק בטוחים, ועולה ההשערה שמדובר בכלל בגרין גובלין: מותג הסיידר הישן של וויצ׳ווד שבינתיים עבר ידיים לחברה אחות (טאצ׳רס).
ההשערה הזו מתחזקת כשפאב אחר- באיזור הצפון הפעם- מעלה הודעה על הגעתו של הסיידר גרין גובלין לברז.

IMG_8072
תמונה: DSG
פה הגענו למסקנה שככל הנראה המותג  Dr. Thirsty's No.5- crisp cider הוא לא יותר מאשר המצאה ישראלית פרי היבואן/ המשווק.
ישנה רק דרך אחת לברר את זה- ושליח המועצה ד.ט. (לא, אלו לא ראשי תיבות לד״ר ט׳ירסטי יא מתחכמים) יצא בצעד אמיץ לפאב הקרוב למקום מגוריו (בעצם, הפאב רחוק, אבל ד׳ מאוד מסור)- לשתות ולבקש לראות את החבית במו עיניו.
על הברז- מדליון חדש וברור. על החבית- צנזורה. שום כיתוב ושום איזכור.
11401394_10153479658424548_8118346584318015474_n
תמונה: ד', אתר בקבוק
זהו זה. עד כאן. אז שלחתי מייל למבשלת וויצ׳ווד על מנת לקבל הסבר. למרבה ההפתעה נראה שגם שם לא בדיוק ידעו על מה מדובר, והעבירו את פנייתי למחלקת הייצוא של חברת האם- מארסטונ׳ס.
תודות ללוסי המסתורית מהמייל במחלקת מארסטונ׳ס אקספורט- התקבלה סוף סוף התשובה המיוחלת:
״ד״ר ט׳ירסטי מס. 5 הוא אחד ממוצרינו, שנכון לרגע זה זמינים רק בייצוא.
הוא חלק ממגוון של מוצרי ד״ר ט׳ירסטי אותם אנו מעוניינים לייצר״.
Capture
אז כן גבירותי ורבותי שותים ולוגמות- הרי לכם סיידר אנגלי חדש דנדש- שלא ניתן להשגה באנגליה בכלל.
לפי היעדר הדירוגים באתרי הבירגיקס- אני לא יודע אם הוא ניתן כרגע להשגה בכל מקום אחר.
רוצים להיות בין הראשונים לטעום? תתחילו לפתוח את העיניים ולנדנד לבר השכונתי שלכם!
אבל רגע רגע- איך הסיידר בכלל?
כיוון שאני בטטה ויושב על המקלדת- ניצן שם נפשו בכפו ויצא לת״א לטעום. הוא גם חזר לספר:
הסיידר נמזג תחילה ללא ראש קצף בכלל. לאחר שהפניתי את תשומת לב הברמן, המוזג שינה את הלחץ והמזיגה הציגה ראש קצף לבן ואוורירי שהחזיק.
בצבע- קש חיוור, צלול למראה ומזמין לשתיה.
באף- ארומות שמריות, tartness, אולי טיפה יין לבן.
בטעם- סיידר מתוק, חמצמץ, אפטרטייסט חמוץ, מזכיר את האפטרטייסט של גזוז תפוח אולד סקול, כזה של פרי גליל. קצת צורב.  בעל גיזוז בינוני- נמוך.
בסופו של דבר מדובר בסיידר נחמד, מתאים למזג האוויר הקיצי, טיפה מתוק מדי ולא מוגז מספיק לטעמי, האפטרטייסט הצריבתי קצת העיק עלי, והטעם האסידי (קצת כמו הסוכר על חמצוצים) דיי מרתיע.מאחל לכולנו עוד הרבה הפתעות שקטות כאלה,
והמשך פיתוח תרבות שתיה מגוונת ואיכותית.לרוויה,
יוחאי.

שפירא אמרילו IPA - Power to the people ישראל

בתערוכת בירס 2014 שהתרחשה במתחם התחנה בת״א, הזדמן לי לדבר עם איציק, אחד האחים לבית שפירא.
דיברנו על המעבר מבישול ביתי לבישול מסחרי, על נפחי בישול ועל החזקת מבשלה עצמאית לעומת בישול חוזי במבשלה קיימת.
איציק סיפר לי שהוא כבר הרבה זמן רוצה להוציא IPA אבל לא יכול מפאת מגבלות שונות (עלות, תפוסה של מיכלי תסיסה ושאר מטרדים שלא מעניינים אתכם השותים).
* לרוב אני כותב ויוצא מנקודת הנחה שהקורא/ת באמת מבינים את כל המושגים.
אז אם אתם לא- תלחצו על הלינק. אל תתביישו. ממש כמו וויקיפדיה. *
מבשלת שפירא מתאפיינת לרוב בבירות רגועות יחסית, ו״פשוטות לעיכול״- כאלה שכל שותה יצליח להתחבר אליהן, לא קיצוניות או הזויות.
אליהן מצטרפות פעם בשנה כל אחת, שפירא ג׳קס הייחודית, ושפירא פייל אייל בתחפושת הפורים בהזמנה אישית (שהשנה גם הייתה מהדורה נסיונית עם משחקים במתכון).

עכשיו, לאחר כמעט שנה מאותה תערוכה מצויינת- שפירא משיקים IPA משלהם- ועולם חובבי הבירה הפנאטים רוטט מהתרגשות.
image
הבירה, שבצורה לא אופיינית ל-IPA מולבשת בכחול- מבוססת על זן הכשות האמריקאי אמרילו, ומכאן שמה.

במזיגה אנחנו פוגשים נוזל כתמתם- חום, בגוון שאכן מתאים ל-IPA אמריקאית, בעלת ראש קצף דקיק ואוורירי שדווקא מפתיע, ולא לטובה.
בריח- ניחוחות ברורים של פריחת הדרים ופירות הדר ובמיוחד אשכוליות. צפוי כשאנחנו מדברים על IPA אמריקאי, ובמיוחד כזה עם אמרילו. נראה שחוואי הכשות לא עובדים עלינו עם ניתוחי הארומות של הזנים.
את הסיבה לעייפות הכללית של ראש הקצף ניתן גם לחפש במתכון, אם מישהו מתכוון לפרוץ למשרדי תאגיד שפירא, או פשוט לתלות אותו בעובדה שהגיזוז של הבירה נמוך באופן מפתיע, מה שמונע מבועות רבות להיווצר ולהמשיך להזין את ראש הקצף.
image
אמנם הגיזוז הנמוך מפתיע, אך הוא דווקא גורם לבירה להיות קלה הרבה יותר לשתיה.
מרירות הבירה, שאמורה להיות עוצמתית ב-IPA דווקא לא מאוד חזקה. באופן יחסי לסגנון כמובן. אני בטוח שאם לא ניסית עדיין IPA- המרירות הזו תעשה לכם שמיניות על הלשון. אבל חכו להמשך.
בטעם ניתן להרגיש את תרומת הכשות אפילו יותר מאשר בארומה, והבירה פשוט שופעת בטעמים פירותיים וכשותיים מצויינים.
תוסיפו את זה למרירות הלא היסטרית, לגיזוז הלא עוצמתי, ולעבודה שהבירה מכילה 6.5% אלכוהול (קרוב לסף הנמוך של הסגנון) וקיבלתם בירה קלה מאוד לשתיה, נעימה, טעימה, ומומלצת לכל מי שעוד לא קפץ ראש למעמקי סגנון ה-IPA.
היי רגע!… בעצם… קיבלנו בירה באופי שפיראי מאוד: בירה לכולם.

גוף: 2.5.
גיזוז: 2.
כמות אלכוהול מורגשת: 3.
כשותיות: 3.5.
ציון כללי: 3.

בשורה התחתונה מדובר ב-IPA עדינה או בפייל אייל חזקה מהרגיל. מי שמכיר את הסגנון וחושב ש-IPA אמורה להיות בירה קצת קשה לשתיה- עלול מעט להתאכזב.
מי שלא חושב שהבירה צריכה להילחם בך בדרך למטה- יאללה צאו לקנות!

* שתיתם? אהבתם? אולי לא כל כך? אל תשכחו לדרג את הבירה!"

לרוויה,
יוחאי

מידע על הבירה

סוג: מבשלה: שפיראארץ מוצא: שנת השקה: 2015
שתיתם? נהינתם? התאכזבתם? תנו בדירוג!
3 קולות, ציון ממוצע 3.67 (ציון שקול 74%)

SUMMER ALE - צילו של יום קיץ ישראל

Everything that we see is a shadow cast by that which we do not see.
Martin Luther King, Jr.

מבשלת ג'מס הוקמה בשנה 2009, בשלב יחסית מוקדם של התעוררות מבשלות הבוטיק הישראליות, על ידי שני שותפים אמריקאים במוצאם.
כשהמילים "אמריקה" ו-"בירה" נמצאות במשפט אחד- חובבי בירה מושבעים מיד מתחילים להזיל ריר על מיני IPA נוטפות כשות, ועל בירות משוגעות, עונתיות ומיוחדות.
לכן, מבחינה בירגיקית נטו- יכול להיות מפתיע הדבר שבמבשלת ג'מס הלכו על כיוון אחר לחלוטין: בירות קלאסיות, מסגנונות מוכרים ומכובדים, ובכלל אירופאים: חיטה, סטאוט, אמבר אייל, טריפל בלגי, דארק לאגר ופילס.

חריגה מהקו המנחה היה הייתה "ג'מס בלייזר" שהושקה בשנת 2011 בשיתוף המגזין (על הבירה החדשה של בלייזר ניתן לקרוא כאן). גם הבירה הזו היתה בסגנון אירופאי מסורתי: בראון אייל אנגלי.
יהיו שיגידו שהייתה גם את ג'מס מכבי ת"א, אבל זו היתה בירת הפילס הרגילה של המבשלה, בתוויות צהובות וכחולות.
גם ה-L.H.F בשיתוף מותג הדובים לא נחשבת בעיני, כיוון שבושלה במבשלת העם.

תמונה מעמוד הפייסבוק של הג'מס
תמונה מעמוד הפייסבוק של הג'מס

מפה לשם, הגענו כבר ל-2015, ומבשלת ג'מס והמסעדה הצמודה לה הספיקו כבר לגדול ולהתרחב ולפתוח סניפים ברעננה (סיקור) ובכפ"ס. כל סניף והאופי הייחודי לו.
והנה השנה- בטווח של חודשים בודדים- אנו עדים למספר בירות עונתיות ומיוחדות של הג'מס, בתפוצה מצומצמת.
בחורף יכולנו להינות ממהדורה מיוחדת של "בלאק ממבה"- בלאק IPA, כביכול, שאמנם היתה טעימה ומוצלחת, אבל לא מספיק כשותית ומרה כדי להיחשב ל-IPA. יותר כמו פורטר כשותית כמעה.
גם במבשלה חשבו כך, והחליטו בבישול השני להוסיף כשות ולשנות את שם הבירה ל"בלאק ביוטי" (נכון לזמן כתיבת שורות אלה עדיין ניתן להשיג את הבירה בסניף כפ"ס).
הבירות, כאמור היו בתפוצה מצומצמת מאוד- ניתן היה להשיג אותן רק מהברזים בסניפים השונים, ו-50 הראשונים שהספיקו- יכלו גם לרכוש בקבוקי ליטר בחנות של beer & beyond.

והנה הגיע הקיץ- ואיתו בירה חדשה של הג'מס- הפעם בתפוצה נרחבת יותר- ומבוקבקת בבקבוקי 330 מ"ל.
הבירה- סאמר אייל– הינה מהדורה מיוחדת בשיתוף רשת חנויות האלכוהול דרך היין, ונכון לעכשיו ניתן להשיג אותה רק שם ובסניפי ג'מס השונים (וגם זה לא כל הזמן).

IMG_7402
הבירה נמזגת בגוון קש (כן אני יודע שבתמונות היא נראית כתמתמה. כנראה עיניי תאורה), בהיר כמעט כמו הפילס של המבשלה. אמנם נראה הגיוני לבלונד אייל, אבל לצורך השוואה- הרבה יותר בהיר מהבלונד של עמק האלה.
ראש הקצף הדק של הבירה מצליח להעלות מעט ניחוחות פרחוניים ואפילו לימוניים של כשות. אני נוטה להאמין שהשתמשו בכשות אמריקאי, אבל כשעל הבקבוק מגדירים את הבירה כ- Israeli Pale Ale- סגנון שלא קיים (בנתיים)- אני כבר לא כל כך בטוח.

בטעם- בהתחלה הבירה אכן לוקחת אותנו לדמיונות של קיץ, שמש ומים. בעלת טעמים מתקתקים מהלתת ומעט פירותיים המזכירים פירות הדר ואפילו מעט לימון.
הבירה קלילה לשתיה ובעלת גיזוז בינוני, אבל מרגיש שמשהו פה חסר.
בלגימה השניה- פתאום הבירה מרגישה אפילו יותר דלילה וחסרת גוף. הפעם באמת יש קונוטציה למים- פשוט מרגישה כאילו מהלו את הבירה. ובטעם- מתחילים להרגיש את הטעם השמרי הרבה יותר בחוזקה.

IMG_7403

בבישול בירה ביתי יש טכניקה שנקראת Party Gyle- שימוש חוזר בגרעיני הלתת להוצאת עוד סוכרים מהם, לצורך יצירת בירה נוספת, חלשה יותר.
אפשר לחשוב על זה כמו הכנת מספר כוסות תה מאותו תיון.
יש יתרון גדול לשיטה הזו למבשלים ביתיים, כיוון שהיא חוסכת הרבה חומר גלם ומאפשרת למבשל למתוח את גבולות מערכת הבישול שלו לקצה.
הבעיה הגדולה הטמונה בשיטה הזו היא, טוב, שמקבלים בירה דלילה ומבאסת לרוב.
לצערי, ג'מס סאמר אייל בהחלט מרגישה כאילו מישהו ניסה לעשות פארטי גייל לבירת הפילס של המבשלה ולקצור על הדרך בירה עונתית, אבל קיבל צל של בירה אחרת.

IMG_7404
גוף: 1. מרגיש כמו קולה שקונים בקולנוע- קרוב, אבל דליל.
גיזוז: 2.5. בינוני, מאפשר שתיה בכיף וברעננות.
כמות אלכוהול מורגשת: 2.
כשותיות: 2. מעט בארומה, מעט בטעם- עדינה כמו שמצופה מסאמר אייל.
ציון כללי: 1. יכול להיות שמגיע לה יותר, אבל גם ציפיתי ליותר.

מצפה בקוצר רוח לראות בירות מעניינות ומיוחדות נוספות של הג'מס!

לרוויה,
יוחאי.

מידע על הבירה

סוג: מבשלה: ג'מסארץ מוצא: יצרן: מבשלת המקורשנת השקה: 2015
שתיתם? נהינתם? התאכזבתם? תנו בדירוג!
2 קולות, ציון ממוצע 3.00 (ציון שקול 65%)