אני רוצה בירה מסוג עם גוף , וגיזוז .

אני רוצה שתחושת האלכוהול תהיה , והמרירות .

מבשלה: Thornbridge ת'ורנברידג' אנגליה

ההיסטוריה

באחוזת ת'ורנברידג', בשנת 2005, עם מערכת בישול קטנה של פחות מ-2,000 ליטר – נפתחה מבשלת בירה. מבשלה שעתידה להיות אחת מחלוצות העידן החדש בבריטניה ואף להחשב כמבשלת הקראפט הראשונה באי המלכותי.
שני שותפים עסקיים, ג'ים האריסון וסיימון וובסטר, החלו את תהליך ההקמה עוד ב-2004 עם שיפוץ המבנה בדרבישייר והכנתו להתקנת המבשלה. כשנה מאוחר יותר נכנסו לעבודה שני ברומאסטרים צעירים ולהוטים – סטפאנו קוסי ומרטין דיקי. אם השם של דיקי מוכר לכם – סימן שאתם בירגיקס אמיתיים. אם לא – דיקי הפך מאוחר יותר להיות אחד משני המקימים של מבשלת BREWDOG הסנסציונית.

הגישה

התנגשות האמונות של "מסורת" מול "חדשנות" לא פוסחת גם על עולם הבירה. חלק מהמבשלות והצרכנים נחושים בדעתם שרק המסורת נכונה ואלו הבירות הטובות בעולם, לעומת אלו שמאסו בכל הבירות ה"רגילות" וה"משעממות" הלהוטים לחדש ולהתנסות כל הזמן.
כאן, לדעתי, אפשר למצוא את אחד המאפיינים החשובים של מבשלת ת'ורנברידג' – היכולת לגשר ולחבר בין "העולם הישן" ו-"העולם החדש" של הבירה. ת'ורנברידג' משלבים בישול בירות מסורתיות ובירות קראפט מודרניות, ושימוש בשיטות בישול ומזיגה בריטיות קלאסיות לצד פרקטיקות חדשות. בירות קראפט בפחיות? יש. בירות במזיגה קלאסית מהקאסק? יש. בירות אירופאיות מסורתיות כמו ביטר, חיטה בווארית וקולש? יש. חמוצות? יש. שילובים מודרניים כמו סטאוט עם פירות יער? יש יש ויש.

הקפיצה

הבירה הראשונה שבושלה בפברואר 2005 במבשלה הקטנה נקראה "Lord Marples" . ביטר בריטי קלאסי, סגנון שהוא בערך שם נרדף לבירה בקרב הצרכנים הבריטיים הותיקים. לא מפתיע שהבירה הפכה להיות אחת מבירות הבסיס שלהם.
אבל זו לא היתה אבן הדרך שהקפיצה את המבשלה הצעירה לכותרות ופתחה בפניהם את דרך המלך. אחרי שנתנו כבוד למסורת – נתבקשו שני הברומאסטרים הצעירים ליצור משהו נועז יותר (במונחים של 2005, כן?). כך נולדה IPA בחוזק אלכוהולי של 5.9% ועם 55  יחידות מרירות (היום זה לא נחשב כ"כ קיצוני) – JAIPUR שמה. אנקדוטה מעניינת היא שמאוחר יותר התבסס דיקי על הבירה הזו כאמא הרוחנית של בירת הדגל של ברודוג – PUNK IPA.
יצירת הבירה JAIPUR, שהיום מהווה בערך 50% מכלל הייצור של ת'ורנברידג', נחשבת לנקודת הזינוק של המבשלה לראש הטבלה.
כשאני כותב "ראש הטבלה" אני מתכוון לזה פשוטו כמשמעו: ב- 14 השנים שחלפו מהקמתה הספיקה מבשלת ת'ורנברידג' לקטוף למעלה מ-350 פרסים ומדליות (אם נשחק בחילוק עם המספרים – זה יוצא למעלה מ-25 מדליות בשנה. בערך 2 בחודש. שבוע כן שבוע לא? בקליל) ואף להגיע ב-2014 למקום הראשון בדירוג של ה-BBC כיצרן המשקאות הטוב ביותר (תוך שהיא עוקפת את ברודוג, לתחרותיים שבקהל).
הצורך בגדילה התברר מהר מאוד וכך ב-2009 נפתחה המבשלה המחודשת, מה שפינה את המבשלה הישנה לפרוייקטים מרגשים חדשים של בישול בירות נסיוניות, מהדורות מיוחדות, ושיתופי פעולה מרתקים עם מבשלות רבות כולל השמות הגדולים מארצות הברית (למשל – ברוקלין וסיירה נוואדה).

היום

מאז הגדילה הראשונה ב-2009 ועד היום עברה מבשלת ת'ורנברידג' עוד 3 הגדלות, והיא ניצבת מול הגדלה נוספת במהלך 2019. יכול להיות שההדרגתיות הזו, מבלי לקפוץ מעל הפופיק, היא אחד הגורמים המאפשרים למבשלה האייקונית הזו לשמור באופן הדוק על האופי והאיכות, מבלי להתפשר. יכול להיות שהשילוב שהמבשלה יודעת לעשות בין מסורת וחדשנות, דחיפה קדימה ואיפוק, אחראי ללמעלה מ-375 בירות ברזומה, רשת קטנה של 7 פאבים ושיווק אל למעלה מ-35 מדינות כשהם עדיין עצמאיים לחלוטין, דבר שכבר לא מובן מאליו בתעשיה של היום (ואפילו פודקאסט יש להם!).

השאר תגובה