Some people wanted champagne and caviar when they should have had beer and hot dogs.
Dwight D. Eisenhower
הסיפור שעומד מאחורי מבשלת מוסקו הוא מקסים.
באמת.
מבלי להכניס יותר מידי מפילוסופיית החיים האישית שלי לכתבותי על בירה, אוכל רק לומר שלכולנו, כחלק מהחברה הישראלית, יש מה ללמוד מהסיפור הזה, של ירון מוסקוביץ' ואמיר לב.
שניהם, בסוף שנות ה-30 לחייהם, הקימו ביחד את מבשלת "מוסקו"- אחת ממבשלות הבוטיק החדשות על המדף הישראלי.
אז מה הסיפור שגורם לי להשתפך ככה?
ירון ואמיר היו חברי ילדות, גדלו והתחנכו יחד. במרוצת השנים, כמו שקורה לכולנו, הקשר התרופף, וכל אחד מהם פנה לדרכו.
במקרה זה, התרופפות הקשר הובילה לנתק של מספר שנים, ולעמידה משני צידי המתרס שהתפתח כאן בארץ- דתיים וחילוניים.
אמיר לב חזר בתשובה, ירון "מוסקו" מוסקוביץ' נשאר חילוני, כל אחד בעולמו, כל אחד בעמדתו, והחברות והחלומות- קאפוט.
איזה חלומות? ליצור אלכוהול ביחד.
אבל מה אתה מקשקש?! אתה באמצע לספר לנו שהם הקימו מבשלה!
בדיוק.
לאחר מספר שנים של נתק, במהלכן הזדמן לירון מוסקוביץ' להתנסות בבישול בירה ביתי- הוא החליט לעשות את הצעד, ולהתקשר לחברו אמיר- שיבוא לטעום.
אמיר (ואני מבין את הראש שלו)- כמובן שלא יכל לסרב, והגיע. בקבוק בירה אחד- זה כל מה שהיה נחוץ כדי לגשר על הפערים, ולהחזיר את החברות לאיתנה, ואף להפוך לשותפות- הקמת עסק, מבשלת בוטיק.
המבשלה ממוקמת במושב זנוח. אף אחד לא זנח אותו, לא… זהו פשוט שמו של המושב.
לי אישית השם היה מוכר ולא מצחיק כששמעתי על מיקום המבשלה, בגלל שקיים שם גם אתר טיפוס (יש שיחלקו עליי בתואר "אתר טיפוס" למצוק של זנוח, אבל מגיעים שם מלמטה למעלה עם הידיים והרגליים, ולי זה מספיק).
במבשלה מבושלות כרגע שתי בירות, עליהן התקבעו בסופו של דבר החברים- הרד והבלונד.
את שתי הבירות טעמנו בתערוכת בירס 2013 , אז הציגו את עצמם לראשונה בפני קהל גדול.
גם בזכרוני וגם ברשמי הטעימה שלי, שתי הבירות של המבשלה לא כיכבו כלל, ואפילו הרגישו לי לא בשלות, לא מאוזנות, ובשורה התחתונה- לא כל כך מוצלחות.
אוקיי, אז הייתי מעט שתוי, ואחרי הרבה בירות דומיננטיות מאוד- אני חייב לתת ניסיון נוסף, מפוכח ומלא קשב למבשלה החדשה.
אז קניתי בקבוק של מוסקו רד והתיישבתי לטעום.
הישיבה הסתיימה מהר. הבקבוק לא הסתיים כלל.
ריח של בצק לחם בזמן שהוא תופח (אני גם אופה מדי פעם, חברים!).
מראה כתום נחושתי צלול ויפה, מטושטש בזרמי בועות דקיקים.
ארומה מעט פרחונית, שמרגישה כאילו הוספה לאחר מעשה- כמו בושם שרוסס באוויר בקרבת הכוס.
גוף מיימי ודליל, שבשילוב עם הגיזוז העדין מאוד של הבירה, מרגיש קצת כמו סודה שהתפוגגו לה הגזים…
טעם- מתקתק וחמאתי למדי, שהולך ראש בראש עם מרירות צורמנית ומתכתית.
אפטרטייסט מתקתק ורגוע, שיחד עם החמאתיות- נותן תחושה שלפני שעה אכלתי ורטרס אוריגינל.
גוף- 2. לא כבד בהרבה מכוס מים צוננים.
גיזוז- 2. דק דק דק. כמו סלט ערבי.
כמות אלכוהול מורגשת- 2. 5% אלכוהול, מורגשים מעט באפטרטייסט אבל לא יותר מזה. תכונה מצויינת של בירה לדעתי.
כשותיות- 1. יכול להיות שחלק מטעמי האדמה והחורפיות שאיכשהו אופפים את הבירה הזו מקורם מהכשות. יכול גם להיות שאלו זכרונותי מהסופה שליוותה את פסטיבל בירס. בכל מקרה- השולטים בבירה זו הם השמרים…
ציון כללי- 2. וברגע שמישהו ידווח לי על שינוי או עדכון מתכון- אני מבטיח להכניס בקבוק נוסף של מוסקו רד לקנה.
בסופו של דבר אני יכול לומר שאני מקווה שהתשוקה, שכעת מלווה במבשלה מתפקדת ובציוד חדש, תגרום לעלייה חדה ומטאורית בחוויה שהמוסקו רד מספקת, והשיפור יגיע במהרה; כי עד כמה שהסיפור של המבשלה מוצא חן- הוא נהדר לאזניים, לא לגרון.
לרוויה,
יוחאי