רגע רגע רגע! בירה עם ריבת חלב?!
אה, סליחה. דולצ'ה דה עסל, לא דולצ'ה דה לצ'ה.
"מתיקות הדבש", אם ננסה לתרגם מלטינית וערבית לעברית, הייתה הראשונה משלושת הבירות שנפתחה ונמזגה. בירה בסגנון strong ale אנגלי. וואלה מגניב, לא זוכר עוד מבשלה ישראלית שמבשלת את הסגנון הזה באופן מסחרי.
הבירה, כמו שאפשר להבין- מתובלת בדבש, ובעוד תבלינים.
המזיגה נותנת לנו בירה בצבע חום כהה, אטום, עם ראש קצף דקיק. כבר במזיגה אפשר לראות שהגיזוז בבירה מובחן וחזק.
נראית לא רע. ובריח? דבש, שרף (מזכיר קצת את הריח שיש כשעובדים עם עץ טרי, למי שמכיר) ומאלטיות נעימה.
כבר בהרחה הבירה נותנת תחושה של מתיקות וחמימות.
נטעם. הופה, אחת הבירות הבודדות המכילות דבש, שבהן אני מרגיש את הדבש ראשון, ולא נגרר באפטרטייסט.
אז כן, יש לנו טעם של דבש, עדין ונעים, קרמליות, וקצת טעם של סוכר (לבן, רגיל, כזה של "אחד סוכר").
את כל המתיקות הזו (ששוב- היא עדינה, לא דביקית) מאזנות מרירות רגועה ברקע, וסיומת יחסית יבשה שמשאירה את המרירות על הלשון, ואת הפה עם הזיכרון של המתיקות.
אמרתי שהבירה נותנת תחושה מחממת, וכאן היא גם מצדיקה את הגדרתה כ-strong: שמונת אחוזי האלכוהול שלה נותנים אותותיהם גם בריח וגם בטעם.
והגיזוז? זה שבמזיגה היה נראה חזק ואלים? עדין, רך ומלווה את הלגימה ברוגע.
עובדה ידועה לכל חובב בירה היא שבתחתית הבקבוק ישנו משקע שמרים "המוסיף כל טוב לבירה" על פי התווית של הרצל. אממה? בבקבוק הזה המשקע היה פי כמה יותר גדול מהרגיל, ואם אתם מאלה שלא אוהבים לשתות את המשקע, ומנסים להמנע ממנו במזיגה- אתם בבעיה, כיוון שכשיש כמות כזו- לא מעט יגיע אל תוך הכוס שלכם.
גוף: 2.5
גיזוז: 1.5
כמות אלכוהול מורגשת: 4
כשותיות: 1.5
ציון כללי: 2.5
