עשינו את זה. עזרנו אומץ ועלינו לגולן לבקר את מבשלת פס. (לחצו כאן לניווט באפליקציית waze)
סתם, לא באמת. טיול משפחתי לאזור הכינרת היה התירוץ המושלם לקחת את משפחתי חובבת הבירה אל קיבוץ גְּשׁוּר שבדרום רמת הגולן אל מה שהוכיח את עצמו, בעיני, ליעד תיירותי מעולה לחובבי בירה ואווירה.
מבשלת פס הוקמה על ידי האחים לבית פס ("חבית" בגרמנית, כן כן) בשנת 2012, קצת אחרי הגעתם לקיבוץ הקטן בעל הנוף המדהים לכינרת. את בישול הבירה החלו במבשלת סלארה (שם מבושלות הבירות של ליבירה). כשביקשו מהקיבוץ לקבל חדר, חלל קטן, בו יוכלו לייצר בירה ולמכור לחברים לצורך כיסוי ההוצאות – כנראה שהם לא חלמו לקבל את מה שהיה בעבר חדר האוכל של הקיבוץ ואת מה שאפשר לעשות ממנו. היום, בדיוק שש שנים אחרי (את חגיגות יום ההולדת פספסנו ביומיים-שלושה) נראה שהמבשלה הקטנה מסתכלת קדימה ובודקת מה אופציות הגדילה הנכונות עבורה.
בכלל, בעיני, בהתבוננות מהצד בשוק הבירה המקומי, אני חושב שמבשלת פס הצליחה לחמוק מה"חטא" של מבשלות אחרות ולא קפצה מעל הפופיק – יותר מדי ומהר מדי. המבשלה מייצרת בירות בנפחים קטנים (כ-400 ליטר) כשאף אחת מהן לא גרנדיוזית ומוקצנת, מחזיקה רק שלושה מיכלי תסיסה וחגי פס כבר לא מוכן להסיע את הבירה לנקודות מכירה שהנסיעה אליהן אורכת יותר משעה. כנראה שככה זה בגולן – אין לחץ.
מבחינתי, מקום הגשת בירה נמדד בכמה אספקטים: הבירה, האוכל, השירות והאווירה (והמחירים). לכן אספר לכם בדיוק בסדר הזה:
הבירה
במבשלת פס תוכלו למצוא חמש בירות קבועות: "שייקה" (סוג של פילזנר לא מתחייב), פורטר, לאגר (גולדסטאר סטייל, עליה כבר כתבתי בעבר), חיטה ו"יחזקאל" בסגנון סקוטיש אייל עשיר ומתוק. בנוסף אליהן, בברז השישי, תמצאו ספיישל מתחלף על בסיס אחת הבירות הקבועות, כל פעם עם תוספת או טוויסט שונה. לשמחתי הרבה הבירה נמזגת כראוי – כשהחביות יושבות מעבר לקיר בתוך חדר הקירור של המבשלה והברזים פונים אל עבר הבר.
מהפן המקצועי של הבירות חשוב לי להדגיש – חובבי בירה שמצפים ש"יעוף להם הסכך" – לא יקבלו את זה. הבירות שטעמנו היו עשויות טוב, ללא טעמי לוואי או פגמים מהותיים ובהחלט היו מהנות לשתיה ומרוות, אך לא יוגדרו כיצירות מופת. לדעתי – זה לגמרי בסדר. בירה מקומית, טריה, בעלת תפוצה נמוכה, שלא מתיימרת לשחק תפקיד בשוק הארצי אלא להיות מוצר כפרי וקטן – צריכה להיות טובה ומהנה, ואת זה החמישיה הקבועה מספקת יפה, בסך הכל. על דקויות ההתאמה לסגנונות תמיד אפשר לחפור עוד (החיטה לא בול בשיא הדקדוק הבווארי, והפילזנר כנראה לא מאיימת על פילזנר אורקוול) אבל באמת שזה לא משנה. אחרי שטעמנו את הפלייט (flight) – מגש הטעימות, כל אחד בחר את שלו (אישית נהנתי מאוד מהפורטר) ועברנו להזמנות אוכל.
האוכל
אחד הדברים שתמיד טורפים את דעתי כשאני יושב מול תפריט – הוא העושר והרשימה הבלתי נגמרת של המנות. מי יכול לבחור ככה? לכן שמחתי מאוד כשהתפריט שהגיע היה מצומצם ולמעשה ההתלבטות שלי נעה בין שתי מנות: חומוס הבית עם בשר מעושן, וכריך בשר מעושן. טוב – אין התלבטות: לוקחים את שתיהן וחולקים. זו היתה החלטה טובה.
המנות הגיעו גדולות מאוד, מושקעות ומשביעות בהחלט, מה שנקרא – התפוצצנו. החומוס טרי, ביתי, חצי חלק ועשיר בטעם, מגיע עם "שמיכה" גדושה של בקר מעושן ומפורר בתוספת תבלינים, פיתות וחמוצים. השילוב של העישון תמיד קונה אותי וזו היתה מנה שהייתי שמח למצוא יותר במרכז.
אחריו הגיע כריך הבריסקט המעושן – אותו חזה בקר מפורר, בתיבול כנראה קצת אחר (לצערי "נפלתי" על שני ביסים עם קינמון…. אני ממש לא אוהב קינמון, אבל שרדתי). גם הכריך היה עשיר, עמוס, בדיוק עם כמות ירקות כדי להקליל אבל לא להטביע במיץ, רוטב חריף טוב בצד – באמת כיף. אם הלחמניות גם היו תוצרת בית בכלל הייתי מבסוט.
לקינוח התפנקנו במוס שוקולד (פרווה, המקום כשר) שהצליח להוכיח שאפשר להתמלא אפילו יותר. אחרי התאוששות קלה – חגי אירח אותנו בסבלנות רבה לסיור מקצועי במבשלה (עליו אכתוב באתר בירגיקס).
שירות ואווירה
בית הבירה של פס הוא לא מקום גדול – וזה סוד הקסם בעיני. ברגע שנכנסו הייתה תחושה ביתית, נינוחה ומזמינה. הרגשתי כאילנו נכנסתי לחדר מועדון חברים של "קבועים", מעין פאב שכונתי שכולם מכירים את כולם (גם אם זה לא באמת). החלל מורכב מכמה איזורים: הבר (בר עץ צנוע), שולחנות הישיבה ואיזור עם ספות ושולחן ביליארד. ישנה גם במה בה מתארחים ערבי במה פתוחה. העיצוב כפרי למדי – הרבה עץ, אורות מעומעמים, הרבה שלטים, ציורים, כלי נגינה ובקבוקי בירה תלויים על הקירות. שולחנות וכיסאות מעץ והגשת האוכל על מגשי אלומיניום / בדיל נותנים כולם הרגשה כפרית וביתית שהיא בול הטעם שלי.
אמנם אנחנו זכינו לאירוח "יד ראשונה" מחגי שהיה סבלני וחביב ומארח נהדר, אך גם צוות המלצריות היו עם תודעת שירות גבוהה, מדוייקות, שמחות והשרו אווירה טובה. הבירות והאוכל הוגשו מהר ובאופן נעים ומסודר ואפילו כשאחותי ובעלה הצליחו איכשהו לשמוט את אחת הכוסות – השאלה הראשונה היתה מה שתו, כדי שכוס חלופית תגיע מיד. הכוסות, אגב, הן נקודה שהציקה לי: חד פעמיות. אישית אני נמנע ככל הניתן משימוש בכלים חד פעמיים מפלסטיק מהפן האקולוגי, אך גם מבחינת חווית השתיה – דווקא אצלם ב"בית" אני חושב שצריך להגיש בכוסות זכוכית להשלמת האווירה והרצינות. כוסות בסוגים הנכונים לסוגי הבירה בכלל יהיו נהדרות, אבל נתחיל מזכוכית ומשם נמשיך. בנוסף לערבי הבמה הפתוחה מתקיימת מדי פעם תחרות ה"פסיאדה" ההיתולית וכן הרצאות על הבר.
מחירים
מחירי הבירה נעים בין 15-17 ש"ח לשליש, ומחירי המנות שאנחנו אכלנו היו 35 ש"ח לכריך הבריסקט המעושן ו-25 ש"ח למנת החומוס עם הבשר (לצערי לא צילמתי את התפריט)
השורה התחתונה
מבחינתי, אם אתם כבר מסתובבים באיזור הכינרת או הגולן בית הבירה בגְּשׁוּר הוא תחנה שמאוד מומלץ להגיע אליה. הנוף מהקיבוץ, הדרך הפתלתלה והחוויה במקום יהיו ערך מוסף נהדר לטיול שלכם.
וכדי להבטיח שתהנו אפילו יותר, קוראי האתר יוכלו להינות מ-10% הנחה על כל התפריט (פרט למבצעים) למשך כל חודש אוקטובר! -רק תגידו ששלחנו אתכם!