ג'מס רעננה – קטן קטן אבל יש בו המון

הג'מס.
מוסד שהפך להיות די מוכר בשנים האחרונות, בזכות ולא בחסד.
מדובר בברופאב (מבשלת בירה- פאב- מסעדה) הממוקם בפתח תקווה, ומציע בירת בוטיק ישראלית במגוון סגנונות, שחלקם כבר סוקרו כאן באתר.
הבירות כוללות בירות מסוג אייל, וכן מסוג לאגר– דבר נדיר, אפשר לומר, בנוף הבוטיקי הישראלי.

הברופאב הוקם על ידי ג'רמי (ג'ם) ודניאל, והפך למוסד מוכר עקב האופי המיוחד של המקום.
למה אני מתכוון באופי מיוחד? נתחיל מהאטרקציה המרכזית (בעיני אנשים מסויימים)- הסל והכדור הממוקמים בחצר הכניסה, להנאת הלקוחות (ממש מול הוואן, שמסתבר שהיה שייך פעם לשכן שלי, וליווה את ילדותי מפונצ'ר וצהוב). כלי טוב לצפות מי עוד לא שתה, ומי כבר פגש את התחתית של פיינט ה- 8.8 שלו.
כשנכנסים פנימה ניתן להינות מתצוגה יפה של בקבוקי המבשלה, של ציוד הבישול השונה, של חביות בירה, ושל שלל צינורות שלא בטוח לאן ומהיכן הם מגיעים.
התפריט אמריקאי ומכיל מנות אופייניות, לי זכור המיטבול סאב (כריך קציצות בשר) שהיה על הכיפאק. המוזיקה- אמריקאית מודרנית ופופולארית. ורועשת להפליא.

אבל אני לא כותב פה כדי לספר על הברופאב הפתח תקוואי, לא ולא.
לא מזמן נפתחה השלוחה הרעננית של הג'מס- במתחם האוכל (הכשר) "הבית ברחוב ברנר 6" (כתובת: רח' ברנר 6, רעננה).
במתחם ניתן להינות מתפריט מזון מגוון, איכותי, ומעניין- גלידריית אייסברג, סדוויצ'יית "סגנון יהודי ניו-יורקרי של פעם" רובנ'ס, מסעדה חלבית, והג'מס- פאב ומסעדה, שנדחק לו בפינה.
למה נדחק? עוד רגע אנחנו שם.

לפני כתיבת שורות אלה ביקרתי במקום פעמיים (מה שמפתיע בהתחשב בזה שאנחנו גרים באותה עיר קטנטנה). ביקרתי שם פעמיים בתזמונים שונים, כדי לנסות ולעמוד על האופי האמיתי של המקום.

הביקור הראשון היה ביום חמישי, ה-14.3.13, באיזור השעה 23:00.

הג'מס, שניגן מוזיקה פופולארית סטייל 100fm, נותן תחושה של פאב שכונתי וחמוד, קטן מאוד, אפלולי מאוד, פשוט מאוד, ושמיועד להכיל קהל קטן מאוד- עקב גודלו הקטן. מאוד.
וזה היה בדיוק הרושם הראשוני שלי- וואו. צפוף פה. המקום הכיל, כולל השולחנות שבחוץ, השולחנות שבפנים, והבאר- בערך כפול מכמות האנשים שהייתה יכולה להיות נעימה. מה שגם מסביר את דברי המלצרית, שהגיע אלינו לשולחן בקצה ואמרה "מצטערת על הזמן, חבל שאין פה נס חציית ים סוף".
אבל אל תתנו לרושם הראשוני הזה להרתיע אתכם! המילה "מאוד" ממשיכה לתאר גם את שאר התכונות של הג'מס ברעננה.

הזמנת המנות והמשקאות נעשית יחד, על ידי צוות אדיב מאוד, מתקשר ומפטפט. הגשת המשקאות מהירה מאוד, יותר מבמקומות אחרים.
הגשת המנות- לוקחת קצת זמן. מדוע? את הסיבה לכך יכולנו לראות בבירור ממקום מושבנו מול חלון המטבח.
המנות- סדביצ'ים חמימים, בסגנון טוסט עם תכולה שונה ומגוונת. הכריכים המדוברים נעשים אחד אחד, לאט לאט, בהקפדה ובדיוק על ידי שני בחורים מבוגרים (נכון למשמרת ההיא). כל מריחת רוטב או חציית צנונית נעשים ברוגע ובשלווה. קחו את זה, שלבו עם מספר הלקוחות הגדול, וחכו מעט, ועוד טיפה, לסנדביץ' המהביל שלכם.
אני אכלתי מכריך המטיאס (דג מלוח, כן?) והפורטובלו- שניהם מדהימים. ברצינות. זה ממש טעים.

אז כן, בשורה תחתונה, אף על פי שהרושם הראשוני היה קצת מאיים, יצאתי מרוצה מאוד, ועם רצון לחזור, לבדוק את המקום בשעה אחרת.

הביקור השני היה ביום חמישי ה-7.5.13, באיזור השעה 20:00.
הפעם הצפיפות לא שיחקה תפקיד. היו מקומות פנויים על הבאר, וגם בשולחנות הבודדים הפזורים ברחבת הכניסה. לנו חיכה שולחן מוזמן, ממש ליד הכניסה והבאר.
גם אז, שאר הנתונים חזרו על עצמם- השירות האדיב, הגשת המשקאות הזריזה (שאר בני המשפחה טענו שיש משהו מעט off ב-8.8 שהוזמנה. אני שתיתי את האמבר אייל, והייתי מרוצה), הכריכים היו נהדרים, והפעם המוזיקה שהתנגנה הייתה ישראלית חדשה ושקטה, משהו שמזכיר את הפלייליסט של גלגל"צ לקראת סוף השבוע.
לקראת השעה 22:00, כשכבר התפנינו לעזוב, החלה ההתמלאות של הג'מס, ולדעתי עד השעה 23:00 התמונה מהביקור הראשון שלי הייתה חוזרת על עצמה.

בשורה התחתונה אני יכול לומר בשמחה שאני אפקוד את הג'מס ברעננה עוד מספר פעמים, ללא ספק.
אף על פי שאישית אני מעדיף מקומות מרווחים יותר, שמשאירים מעט חלל אישי לשולחן, יחד עם אופציה לתקשר עם הסועדים האחרים, החוויה הכוללת שלי מהמקום הייתה חיובית מאוד, ואני כן ממליץ להגיע לשם; פשוט תזמנו את ההגעה בהתאם לאווירה שאתם מחפשים.
ואני מאמין שכדאי להזמין שולחן.

אז לרוויה, ובתיאבון!

יוחאי.

נ.ב
בשתי הפעמים, כשביקשנו להזמין את הסטאוט, נאמר לנו שהיא לא מבושלת יותר, ושבירה חדשה תחליף אותה בקרוב.
שמעתם על זה? מישהו יודע אם בפתח תקווה היא נמזגת? מישהו יודע פרטים על הבירה החדשה? שתפו אותי, אני סקרן!

בביקור נוסף, פגשתי את ג'רמי, ושאלתו אותו- אז יש תשובה. מסיבות כלכליות, שקשורות לנפחי בישול ונתח המכירות של כל סגנון, הוא נאלץ לוותר על הסטאוט. לכל חובבי השחור שחור- אל דאגה! כרגע נשקלת האופציה להעביר את ייצור הסטאוט ממבשלת הבית, בפתח תקווה, לידיה הנאמנות של מבשלת העם.