מבשלת בירה שקמה

אז מה הסיפור עם בירה שקמה?
הבירה כבר בחנויות, ותמונות כבר רצות, וגם השאלות. אז הוזמנתי ונכחתי באירוע ההשקה שהיה אתמול, ואני מקווה שאוכל להרוות את צימאון הסקרנות.
בכל זאת, לא כל יום מבשלת מאקרו ישראלית מחליטה "לאכול לאחור" ולפתוח מותג קראפט.
בעצם, זה עוד לא קרה כאן בארץ, וזה מביא איתו יתרונות וקשיים מעניינים מאוד.

את הסיפור הסיפורי – שתוכלו לקרוא גם על הבקבוק – אספר לקראת הסוף. וגם על הבירות עצמן. בנתיים בואו נכיר קצת את המפעל עצמו, היסטוריה והווה.

אני חושב שנכון להתחיל את הסיפור כמו שרפי, אחד מהברומאסטרים מאחורי המותג סיפר לי:
הבירה הראשונה במפעל של מב"י (מבשלות בירה ישראל) בושלה בשנת 1995. לאחר 10 שנים, לרגל הרמת כוסית עם כל העובדים שנכחו באותו בישול ראשון, בושלה במעבדה (שזכתה לכינוי "הגראז'") בירה קצת אחרת מהלאגרים הגדולים, המסחריים והאחידים שאליהם רגילים במבשלה שמייצרת את קרלסברג, טובורג ועוד. כולם התלהבו, ומאז התחילו לומר ש-"וואו, חייבים לבשל את זה מתישהו", שזה בערך כמו ה-"וואו, חייבים להיפגש" של מכרים: זה לא באמת יוצא לפועל אף פעם.
וככה המשיכו להיות מבושלות בירות קטנטנות פעם פה ופעם שם, להרמות כוסית וסתם לכיף, וה-"וואו, חייבים, חייבים" הזה נשאר בשיח. עד שבסוף הבשילו התנאים והפרוייקט התחיל לצאת לדרך.

היום, בתוך מתחם המבשלה הענקית, שמפיקה 60000 ליטר לבישול, הוקמה מבשלה נוספת, אוטונומית ועצמאית כמעט לחלוטין, המפיקה 2000 ליטר בלבד לבישול.
אמנם אוטונומית, אבל לא אוטומטית, חלק שכנראה עושה את הצמרמורת הגדולה לאנשי המפעל הגדול, כמו ענת – הברומאסטרית שבחבורה, שרגילים לאוטומציה מלאה ובקרת איכות ברמה המולקולרית.
אז להיעדר האוטומציה ולעבודה הידנית הם צריכים להתרגל, ומזלם שאל צוות הברומאסטרים הצטרף תומר, שעבד במבשלות קראפט בארץ ויודע דבר או שניים על חיבור צינורות בידיים ופתיחה של ברזים שלא בלחיצת כפתור.
על בקרת האיכות, לעומת זאת, אף אחד לא התכוון להתפשר. כמו שאמרתי – עוד לא היה מצב בארץ בו מוקמת מבשלה קטנה ומיד מרגע הפתיחה יש לה את הגב, הידע, המיכשור והטכנולוגיה של מבשלה בסדר גודל כמו של קרלסברג ישראל.
קצת כמו להיוולד למשפחת בנאי, לא?

אחרי הרבה טסטים, כיולים ודיוקים, החליטו לצאת לדרך עם 3 בירות ראשונות.
זה המקום להדגיש: אמנם מדובר במותג קראפט, אבל אל תצפו, לפחות בזמן הקרוב, לבירות משוגעות או קיצוניות, כמו שאנחנו נהנים לראות שצצות כאן גם ביבוא וגם בבישול מקומי.
הבירות כולן מאוד סולידיות, בוגרות, ומכוונות לקהל שמעוניין בבירה טובה, טריה ומקומית, אבל לא מחפש קיצון ולא מחפש אנדרנלין.
האמבר אייל כנושאת הדגל, והיחידה שתהיה בחביות נכון לעכשיו, היא בירה שתדבר כנראה לכולם, עם עושר מאלטי ברור, קרמלי וביסקוויטי, וארומות כשות אדמתיות וחורפיות, ולא פירותיות, באף שלי.
המארצן לאגר בפורמט הגרמני הקלאסי: לאגר ענברי, עם נוכחות מרכזית ללתת ולמתקתקות ולגרעיניות, מרירות עדינה מאוד וסיומת יבשה. נחמד ומרענן לראות גם לאגר כזו בייצור קראפט מקומי.
אחרונה חביבה היא ה-IPA, שמראה שאפשר להישאר IPA גם בלי להיכנס למירוץ החימוש בגישה האמריקנית של מי מצליח לעשות את ה-IPA הכי קיצונית או עם תוספות חומרי הגלם הכי עשירות.
בכלל, כל הבירות בהיצע הפתיחה של שקמה מזכירות שקראפט לא בהכרח אומר לשבור את הכלים ולהשתגע – שגם לזה יש מקום וגם זה נהדר – אלא שבקראפט אפשר גם לייצר פשוט בירה. טובה, טריה ומוקפדת בסטנדרט תעשיה הכי גבוה, ושמכוונת גם לכיוון הרגוע.

ולאן עוד מכוונים שם בשקמה?
אחרי ההשקה של קרלסברג לומה, מוקדם יותר השנה, היה אפשר לראות את העוצמה שבה חברה גדולה יכולה להחדיר מוצר לתודעה, וראינו מהלך גדול של חינוך שוק.
אני חושב שבשנה האחרונה מספר האנשים ששמעו את המונח "דרייהופ" ויודעים עכשיו לומר שבבירה יש כשות – היה גדול יותר ממספר הישראלים שנחשפו אליו בעשור האחרון (אין לי נתונים, אני מנסה להדגיש נקודה, זרמו).
אז גם עם מותג שקמה השאיפה היא להוביל את הסצינה, ולהשתמש בכח הקיים כדי למשוך את כל העגלה כי "אם אנשים ישתו יותר קראפט – אז הם ישתו גם יותר קראפט שלנו".
כמו שאמרתי – סיטואציה שטרם נראתה בשוק המקומי, שמבשלה קטנה שרק נעמדה על הרגליים כבר אומרת בפה מלא שהיא מתכוונת להיות בחזית ולהוביל את השוק. האם זה יומרני, או שהחבר'ה מדברים מהניסיון הרחב שלהם בהחדרת מותגי ענק? ימים יגידו.
דבר נוסף אותו ימים יגידו, הוא מה עוד צפון לנו מבית מבשלת שקמה. מתכונים לבירות נוספות כבר מחכים, וגם הבטחה שהמונח "קראפט ישראלי" יהפוך להיות יותר מרק כותרת בזכות זה שהבירה מבושלת בארץ, אבל גם לא גימיק פשוט. מסקרן.

אז למה שקמה בעצם?
על שם מאגר המים הסמוך למבשלה, שנקרא בעצמו על שם שדרת עצי השקמה העתיקה, שנמשכה צפונה מאשקלון עד יפו. זה מתגלה יפה מאוד בעיצוב, שלרגע אפשר לראות בו את צללית העץ, ולרגע יד אוחזת כוס בירה ממנה נידפות הארומות של חומרי הגלם.

הבירה כבר בחנויות האלכוהול המתמחות, במחיר מדף שאמור להיות ממוצע בקטגוריה, ובקרוב חביות של האמבר אייל יתחילו להופיע בברזים.

כיסיתי הכל, או שיש עוד דברים שמסקרן לדעת על מבשלת שקמה?

לסיום, תודה לצוות מב"י על אירוע אינטימי ומהנה, על ההסברים והמענה על השאלות, ולסטודיו דן לב על האירוח והאוכל הנהדר.
לחיים!

כדי להישאר מעודכנים בכל מה שקורה בשוק הבירה בישראל, אשמח להזמין אתכם ואתכן להצטרף אלינו גם בקהילת הפייסבוק: "בירה בישראל".