אשיבובו ואראקיס- מסע לארץ הכשות

הערת העורך (2016) : הבירה הזו כבר אינה מיוצרת כיום.

אם חיפשתם בירה שמאחורי שמה יש סיפור מעניין- פגעתם בול.
אראקיס ("חולית", בתרגום לעברית) הוא שמו של כוכב לכת בסדרת הספרים "חולית"- מז'אנר המדע הבדיוני.
בסדרה זו, על מנת לקיים סדר יום תקין ביקום, נעשה שימוש קבוע במסע במרחב ובזמן. מסע זה מתאפשר בעקבות שימוש בסם הנקרא "מרקוח". את הסם, אשר האדם השולט בו שולט למעשה ביקום, ניתן לכרות רק בכוכב אראקיס.
שם מלא אחריות לבירה, לא?
מכאן ואילך העלילה הולכת ומתרחבת, מתפתלת וסוחפת. לקריאה נוספת על הסדרה- כנסו לערך הוויקיפדיה שלה.

אם כך, איזו חוויה מספקת הבירה הזו, שמתהדרת בהקניית יכולות שליטה בזמן ובמרחב?
הבירה, מסוג IPA , היא בירה איתנה, בעלת אופי רב. למרבה ההנאה- עוצמתה של הבירה הזו אינה מגיעה מגזרת המרירות, שאינה מגיעה מהחלל החיצון, אלא דוקא מגזרת הארומות וטעמי הכשות.
נוזל המרקוח שלנו נמזג בצבע כתמתם אדמתי, קצת יותר כהה משל אשיבובו של הדובים, ומזכיר באיזשהו אופן חימר. ראש הקצף המעטר אותה הוא דחוס, יציב, ובגובה של כשתי אצבעות.
בשלב הזה, עושה הבירה את המוטל עליה- ומסיעה אותך במרחב ובזמן. מערב קיץ חם ומהביל בישראל- לחוף של אי טרופי, ביום בו מזג האוויר מתאים את עצמו לרצונך.
ואיך היא עושה את זה? בעזרת ארומות כשות נהדרות שעולות ממנה- ריחות טרופיים מעולים וחזקים של מנגו, פסיפלורה, וגם של שלגון סולרו… כל אלה מלווים במתקתקות נעימה של אפיה. יד ביד עם מתקתקות זו מגיעה המרירות- מורגשת, דומיננטית, אך לא אלימה; ולצורך ההשוואה- אפילו יותר חלשה משל אשיבובו.
לאחר טעימה נוספת ניתן לחוש בטעמים טרופיים חמצמצים של פסיפלורה, ליצ'י, ואולי אפילו קצת לימון. מזכירה בכמה רבדים את ההום אלון 2– גם היא מבית הדובים.

אמנם התיאור שנתתי פה נשמע יותר כאילו מדובר במשקה הבא של ספרינג, אבל העוצמה של הבירה הזו לא נותנת שום ספק באשר לזה שמדובר בבירה. בבירה בירה.

גוף: 3. קרמי, עשיר, אך לא מלא ומכביד.
גיזוז: 2.5. עדין למדי, מאפשר לפה לחוש את כל הטעמים השונים.
כמות אלכוהול מורגשת: 2.5. איכשהו, נוכחות האלכוהול עוזרת להמריץ את כל התערובת הזו בחלל הפה.
כשותיות: 5. הכשות, כמובן, היא סם המרקוח של הבירה הזו, ומקנה לה את האופי והייחודיות.
ציון כללי: 4.5. שתו לאט, מלאו את הפה, תהנו יותר זמן. בהחלט בירבלוג צ'ויס.

בזמן שהבירה ישבה וחיכתה לי על המדף, הזדמן לי לשתות מהחבית את ההודית המכוערת של רונן. אמרתי לחבר שישב איתי, שזו ה-IPA הישראלית האהובה עלי. לי בן ארי, שמזג אותה, שאל אם כבר שתיתי את אראקיס. עכשיו אני מוכן לשנות את ההגדרה- האהובה עלי, מתוך אלו שנמצאות בייצור שוטף.