"בדוק היטב כי הקצבת הבירה- ארבעה פיינט לשבוע- נשלחת לכוחות אשר בחזית, לפני שמישהו בעורף מקבל טיפה אחת ממנה". ווינסטון צ'רצ'יל.
למבשלה שישה סוגי בירות, הנפרשים על גבי עולמות הטעם השונים, ומהווים נציגים לסגנונות השולטים- פילס, סטאוט, חיטה, דארק לאגר, אמבר אייל, ובירה אחת שנקראת 8.8, שהיא אייל בלגי.
אולי לחלקכם הזדמן להאזין לתוכנית ג'אם 88 ב-88FM. במשך תקופה נהגה המבשלה לפנק את צוות ג'אם 88 בבירת ג'מס 88, בתמורה לאזכור קטן בשידור.
על בקבוקי הבירה של ג'מס מופיע מידע טכני על המשקה, בצורה אסטטית ונגישה לציבור- סגנון הבירה, המאלט השולט בה, טעמים מורגשים, רמת מרירות, צבע, אחוז אלכוהול, וכמובן- מבושלת בפתח תקווה.
חזית הבקבוק והמידע כולם באנגלית, דבר שנראה ברור כשהיצרן והמשקיע שניהם אמריקאים, אך תמוהה קצת עקב הסיפור הציוני שהם מתגאים בו. למרות זאת, כל העניין נותן תחושה של חו"ל לבקבוק, והטקסט המרגש והפלצני מאחור כולו בעברית.
ג'מס 8.8 היא בירת אייל בלגי קלאסית, מתוקה למדי ובעלת מרירות עדינה מאוד ואפטר-טייסט חמצמץ-פירותי. בירה בלונדינית בעלת גוון מקסים, וגיזוז כל כך עדין שבקושי מרגישים בו.
משמעות השם 8.8 מעידה על אחוז האלכוהול- 8.8%, שארוזים בבירה בצורה כל כך קלילה שלא מרגישים בהם בכלל.
גוף: 0.5. קלילה, ומחליקה בגרון בקלות יחסית.
גיזוז: 1.5. גזים יותר עדינים מבקבוק של שוופס פירות יער.
כמות אלכוהול מורגש.: 1.5– אין הרגשה של משקה אלכוהולי
ציון כללי – 4.
במבשלה מתקיימים גם אירועים והופעות, וכמובן- קיימים גם פאב ומסעדה.
"24 hours in a day, 24 beers in a case. Coincidence?"
– Stephen Wright
קצת רקע:
5.2% אלכוהול, הנמכרת החל משנת 1873.
טובורג רד מיוצרת במבשלת טובורג שבקופנהאגן, בירת דנמרק. הבירה בארץ מיוצרת ע"י מבשלות בירה ישראל באשקלון.
טובורג המקורית יוצרה לראשונה ע"י קארן פרדריק טיטגן בשנת 1873, באותו מקום בה היא מיוצרת עד היום. בשנת 1903 חתמו טובורג וקרלסברג על הסכם שיתוף רווחים, ובשנת 1970 קנתה קרלסברג את טובורג וכיום הן בבעלות משותפת. על כל ניתן לראות את הדמיון הרב שיש בין טובורג לקרלסברג (לדוגמה, צורת הבקבוקים).
הבירה המיוצרת בארץ מותאמת לקהל השותים הישראל ומטרתה להתחרות בגולדסטאר. מאז 2014 מבושלת הבירה באמצעות לתתים של חברת ויירמן הגרמנית תחת הכותרת של RICH TASTE.
סגנון הבירה: טובורג רד הינה בירת לאגר ענברית, המאופיינת בעיקר בטעמי מאלט, צנימים ואפילו טיפה קרמל. הטמפרטורה המומלצת לצריכה של הבירה היא בין 3 ל-5 מעלות.
הבירה עצמה:
נתחיל מהפקק – הפקק הוא נשלף (לפחות בגרסה הנמכרת בארץ), ואין את האפקט של הפתיחה כמו בכל בירה אחרת, מה שלדעתי מוריד מערך הבירה. בכל זאת, חלק מהחוויה. לטובורג רד יש בסיס מאלטי חזק ומתוק יחסית, שמתפתח בפה מהר מאוד לטעם קרמלי, שנשאר לאורך זמן, גם אחרי שסיימת את הלגימה. היא אינה מוגזת מידי, אך בהחלט מרגישים את הבועות הקטנות שנוצרות על הלשון ברגע הלגימה. בסה"כ טעם הבירה לא משתנה ככל ששותים אותה, והיא מחליקה די בקלות בגרון, עם מרירות לא מאוד דומיננטית, סוג של בירה ששותים עם חברים בזמן שצופים במשחק כדורסל.
לסיכום:
גוף – 2.5 – גוף מאלטי עם נוכחות אבל עדיין מאוד שתיה
גיזוז – 2 – מתאים מאוד לסגנון, לא מוגז מדי אבל עדיין יותר תחושה מרווה בגרון
כמות אלוכוהול מורגשת – אחרי ליטר בזמן שרואים את המשחק, כנראה שתתחילו להרגיש איזה דגדוג.
The mouth of a perfectly happy man is filled with beer" –Ancient Egyptian Wisdom"
קצת רקע:
סטלה ארטואה היא בירת לאגר בלגית, שייצורה התחיל ב1926. הבירה התחילה כבירה עונתית לכבוד חג המולד, אבל היתה כל כך פופולרית שהפכה לבירה שנתית. מאז שהגיעה לאירופה (אחרי השקת מבחן בקנדה) ב1930, היא אחת הבירות הנמכרות באירופה, עם מחזור של מיליארד ליטר בשנה. מבשלת הבירה של סטלה, אשר ממוקמת בליבן, בלגיה, היא אחת הותיקות באירופה, עם תיעוד שמגיע עד ל1366.
הבירה מכילה 5% אלכוהול , ונעשית עם 4 מרכיבים בלבד, מים, לתת שעורה, כשות ושמרים.
סגנון הבירה:
הבירה, כפי שצוין קודם, היא בירת לאגר בלגית, שמאופיינת בצבע בהיר, ומוגזות בינונית. הבירה מאופיינת בטעמים מתקתקים לצד טעם לוואי מריר מאוד.
בכלל, ממתגי הבירה שואפים לעשות אותה משהו שהוא מעבר לבירה, אלא ממש אריסטוקרטיה מלכותית, אבל כל זה לא יעבוד להם אם הבירה לא ברמה.
טמפרטורת הגשה מומלצת : 4-6 מעלות.
הבירה עצמה:
מלכותיות הוא דבר נהדר, גם אריסטוקרטיות, אם יש משהו שמצדיק. סטלה ארטואה מציגה את עצמה כ"בירה של המלכים", וממתגת את הבירה כבירה של האליטה. ובאמת, אם לשפוט ע"פ הבקבוק, הצבעים והקישוטים בהחלט מעניקים לסטלה איזהשהו פאסון של מלכותיות, אבל ברגע אחד הכל נעלם. השלוק הראשון , מלווה במתקתקות ומרירות מתגברת, לא יאה לבירה מלכותית, אלא יותר לבירה שכונתית ששותים עם החבר'ה. היא לא קלילה במיוחד, וגם כמות הגזים בה בינונית לחלוטין. האלכוהול כמעט ואינו מורגש, אבל המרירות משתלטת ככל ששותים יותר, ונהיית השליטה הבלעדית של הבירה לקראת סיום השתיה. זה לא בהכרח דבר רע, אם אתם אוהבים את הבירה שלכם מרירה עם נגיעות מתקתקות, אבל זה לא מה שהייתי מצפה מבירה שנועדה לאצולה. הבירה יורדת בגרון לא רע, למרות שכמות הגזים הלא מעטה גורמת לצריבה בגרון אם שותים מהר מדי. צורת ההגשה הממולצת היא בעזרת כפפה לבנה, אבל מי שאין לו כפפה לבנה בבית, יכול להשתמש גם בכפפת מטבח, אמנם פחות אריסטוקרטי, אבל עושה את העבודה.
המחיר נע בין 8-12 שקלים ל330 מ"ל.
מבחן הטעימה:
גוף- 2
גיזוז- 3.5
כמה האלכוהול מורגש- 1.5
בסופו של דבר, ציון כללי 2.5, הבירה אמנם לא בירה רעה, אבל היא קולעת יותר לטעמם של אלה שאוהבים את המרירות המתפרצת של כשות, ואני לא ביניהם.
"A fine beer may be judged with only one sip, but it's better to be thoroughly sure"
– אימרה צ'כית.
קצת רקע:
בירת פילזנר קטאלונית, המכילה כ4.6% אלכוהול, הנמכרת החל משנת 1876.
אסטרייה דאם מיוצרת בברצלונה שבספרד. פירוש המילה אסטרייה בספרדית הוא כוכב.
בשנת 1872 ברחו אוגוסט קואנצמאן דאם ואישתו מלאני מחבל אלזס שבצרפת, לברצלונה,זאת עקב המלחמה בין האימפריה הפרוסית (גרמניה), והצרפתית. שם, בברסה, הקים דאם את המבשלה שלו, בה ייצר בירה, ובה מייצרים עד היום 11 דורות את אותה הבירה שלו, ע"פ אותו מתכון. כל הייצור של הבירה כיום נעשה באותו מפעל שנבנה לפני 140 שנה.
סגנון הבירה:
אסטרייה דאם היא בירה בסגנון פילזנר – סוג של פייל אייל (pale ale), שמקורה בעיר פילזן, אוסטרו-הונגריה (כיום בצ'כיה).
צבע בירות אלה נע מבהיר מאוד לצהוב מוזהב, ויש להן טעם מובהק של כשותית (hop), שממנה עשויה הבירה.
הטמפרטורה המומלצת לצריכה של הבירה היא בין 4 ל-6 מעלות.
הבירה עצמה:
הלגימה הראשונה מהבירה מפתיעה מעט, לטובה. מיד אתה נזכר מבירה מהבית – גולדסטאר. היא מחליקה היטב בפה, אך מרגישים את בועות הגז בצורה ברורה, אולי אפילו מוגזמת. יש שילוב בין דגנים קלויים חמוצים ומתקתקים בחזית החך, לבין טעם לוואי חזק מאוד של מרירות. טעם הלוואי בהתחלה נראה כלא מפריע, אך ככל שממשיכים לשתות הטעם רק מתחזק, ואף הופך לבלתי נסבל, ולכן אני ממליץ על הבירה הזאת אך ורק לאנשים שאוהבים בסיום הבירה להרגיש את המרירות בפה (ולהגיד איזה כיף, אני גבר, סיימתי בירה). למרות טעם הלוואי המריר, האלכוהול כמעט ולא מורגש (אם בכלל).
לכן ניתן לסכם את טעם הבירה בחמיצות מתקתקה שמשתלבת עם טעם לוואי מאוד מריר, שנשאר לאורך הרבה זמן. בנוסף, הבירה מאוד מוגזת. אני אגיד שוב, לדעתי האסטרייה דאם מזכירה מאוד את הגולדסטאר (אירוני ששתיהן כוכב זהב), אך למרות שהיא יותר וותיקה – היא פחות טובה.
קלילות – 4.
גזים – 4.
כמה האלכוהול מורגש – 0.5.
ציון כללי – 1.5.
דעה נוספת – רן: ציון כללי – 2.5. הטעם לא מחדש שום דבר, ורק מזכיר דברים הקשורים לבית. באמת אפשר להגיד שזו הגולדסטאר הספרדית.
לסיכום:
אם יוצא לכם להיות בספרד, ואתם מאוד מאוד מתגעגעים הביתה – תשתו אסטרייה דאם, שתזכיר לכם מיד את טעמה האהוב של הגולדסטאר. מעבר לזה, לא הייתי שותה אותה שוב.
לכבוד יום העצמאות המקסיקני, החלטנו לחגוג בשתייה של הבירה שאמורה להיות הבירה המקסיקנית הטובה בעולם! (לא, זו לא קורונה, פרטים בהמשך)
Spilling your beer is the worst form of alcohol abuse" –Unknown
קצת רקע:
בירת לאגר וינה/מינכן, המכילה כ5.4% אלכוהול, הנמכרת החל משנת 1926.
נגרה מודלו מייוצרת ע"י המבשלה גרופו מודלו, שנוסדה ב1925 ופרוסה ברחבי מקסיקו. גרופו מודלו היא המבשלה ה6 בגודלה בעולם, ומייצרת בשנה 60 מיליון הקטוליטרים (הקטוליטר = 100 ליטר) של בירה בשנה. המבשלה הזו היא בעצם המבשלה שמייצרת את ה"קורונה אקסטרה", שמפורסמת בתור הבירה המקסיקנית הטובה בעולם, למרות שבעצם הנגרה מודלו היא הבירה המתוחכמת והמיוחדת של המבשלה, בעוד קורונה היא בירה יותר עממית.
נגרה מודלו עצמה יוצרה לראשונה ע"י מהגרים אוסטרים שהגיעו למקסיקו, והוצגה לראשונה כבירה מהחבית בשנת 1926. הבירה מגיעה בבקבוק שצורתו מיוחדת – נמוך ורחב, כאשר הפקק עטוף בנייר אלומיניום מוזהב.
סגנון הבירה:
נגרה מודלו היא בירה מסוג לאגר וינאי, שהן בירות שצבען חום אדמדם, או נחושת, בעלות טעם מתקתק עם דגש על הלתת.
הטמפרטורה המומלצת לצריכה של הבירה היא בין 5 ל-7 מעלות.
הבירה עצמה:
בהתחלה טעמתי מהקצף, שהיה מאוד טעים – קרמל משולב עם מעט שוקולד. לאחר מכן עברתי לשתות מהבירה, שצבעה אולי היפה ביותר מבין הבירות שטעמתי. השלוק הראשון היה מצויין, והשאיר בפה טעם חזק של קרמל עם רמיזות קלות של שוקולד. בנוסף לטעם, אפשר להרגיש שהגזים בבירה מודגשים, והם חלק בלתי נפרד מהטעם. הבירה מחליקה מאוד בגרון, אך היא לא בירה קלילה. ככל שממשיכים לשתות, מתגברת מרירות קלה על הטעם הקרמלי, והגוון השוקולדי כמעט ונעלם. ניתן להרגיש מעט טעם של אגוזים פה ושם.
מבחן הטעימה:
קלילות: 3.5 – אינה קלילה כלל, אך בכל זאת מחליקה בגרון.
גזים: 5 – אין הרבה גזים, אבל הם מורגשים והם חלק בלתי נפרד מהטעם.
כמה האלכוהול מורגש: 5 – יש הרגשה של אלכוהול בבירה.
ציון כללי – 6.
דבר האישה: "הבירה טעימה מאוד, מוגזת מאוד ובעלת טעם חזק".
סה"כ – גבר אדיש. הבירה ללא ספק בעלת טעם מיוחד, בדגש על שילוב של קרמל עם נגיעות שוקולד וגזים. מומלץ במיוחד לאנשים שאוהבים את השילוב של הקרמל עם הגזים והמרירות של הסוף. גולדסטאר או נגרה מודלו? תלוי במצב. אם אני במסיבה עם חברים ללא ספק גולדסטאר, אך אם אני במצב של מחשבות עמוקות על משמעות העולם, ייתכן שאבחר בנגרה מודלו.
לחיים,
שחף.
דעה נוספת : ניצן זיצר : כשחושבים על מקסיקנים שמבשלים בירה, נגרה מודלו היא לא בדיוק המחשבה הראשונה. אמנם הבירה מקסיקנית אבל אין ספק שהטונים האירופאים בה מורגשים היטב. כמו כל בירת לאגר שמכבדת את עצמה, הבירה מאוד חלקה ונראית צלול להפליא, והצבע שלה עושה חשק לשתות עוד לפני השלוק הראשון. כמו ששחף אמר הבירה כוללת המון טעמים של קרמל ושוקולד, והיא באמת מוגזת, בצורה שיותר קרובה להגזה של משקה קל מאשר של בירה. סה"כ אני אהבתי את הטעמים בבירה, והייתי שותה אותה שוב, במיוחד לצד קינוח מתקתק.
קלילות – 5 הבירה אומנם לא קלילה אבל גם לא מרגישה כבדה מאוד
גזים – 6 – מורגשים בהחלט, אבל יותר דומים להגזה של משקה קל מאשר של בירה
כמה האלכוהול מורגש – 6 – בהחלט מרגישים שיש פה אלכוהול
ציון כללי – 7.
בין הנגרה מודלו לגולדסטאר, זה באמת תלוי סיטואציה, אבל ניתן את הקרדיט למקסיקנים, ונזרום עם הנגרה מודלו.
