אלכסנדר אמברי - אמבר אייל או סתם אדומה? ישראל

פורסם ב מאת שחף אשכנזי

"They didn't trademark everything back then. Now someone farts and they put a TM after it. Even Miller Lite says 'A Fine Pilsner Beer' on the label. It is a crime"
–Michael Jackson, the Beer Hunter

קצת רקע:

אלכסנדר אמברי מבושלת (כמובן) במבשלת אלכסנדר. המבשלה הוקמה באוגוסט 2008, בפארק תעשיות עמק חפר ליד נחל אלכסנדר. יוזם הרעיון להקמת המבשלה הוא אורי שגיא, לשעבר טייס בחיל האוויר ומתעסק בבירה כתחביב זה 25 שנה. לאחר השירות החליט להפוך את התחביב למקצוע, והוא בעצם אחראי לטעמים השונים והמגוונים של אלכסנדר. אליו חברו אביאם סלע, גם הוא טייס בחיל האוויר ובנוסף חובב ואספן וויסקי, וגם המסעדנים יורם וארי ירזין. אל כל אלה הצטרף דן טאוב, שאחראי על הייצור השוטף.

אלכסנדר מתגאה בכך שהיא מייצרת בירה ישראלית מעולה, שאינה עוברת סינון ופיסטור, מה ששומר עליה טריה ובעלת טעמים נהדרים.

סגנון הבירה:

אלכסנדר אמברי היא בעצם אייל ענברי, פרשנות אישית של המבשלה לסגנון הנקרא Biere de Garde, או Beer to Keep (בירה לשמור/להחזיק). מקור הבירה הוא במחוז נורד-פאס-דה-קלאיס (Nord-Pas-de-Calais) שבצרפת, והיא לרוב פייל אייל (Pale Ale) מחוזק. לבירה 5.7% אלכוהול. במקרה הזה הפרשנות היא יותר לכיוון האייל הענברי מאשר פייל אייל, אך עדיין זהו סוג של "ביר דה גארד".

צבעה של הבירה הוא ענבר (Ambree בצרפתית = ענברי), והוא נובע מלתתים קלויים יותר שנותנים לבירה את צבעה ואת טעמה הפירותי ואת הריח שלה.

הבירה עצמה:

אני אישית אוהב את האייל הענברי (או במקרה הזה "בירה לשמור"). אלה בירות בעלות טעם מובהק של פירות, טעם שמשתנה בין כל הסוגים השונים (ויש הרבה, כל מבשלה נותנת את הפרשנות שלה לסוג הזה). לבירות אלה אין בדרך כלל טעם לוואי מריר, ואם יש הוא חלש.

למרות שהצבע דומה בכל הבירות, חובה לציין אותו, משום שהוא מאוד יפה ומהפנט, ומאוד קורא לך לשתות אותו. הארומה והטעם שניהם עוסקים אך ורק בפירות, ואין שום אזכור לטעם מאלטי רגיל של בירות. הטעם מתוק, ומסתיים במרירות קלילה, ממש לטעמי. בנוסף כמעט לא מרגישים את הגיזוז או את העובדה שמדובר במשקה אלכוהולי מן המניין, גם בדיוק כמו שאני אוהב.

מבחן הטעימה:

קלילות – 3.5. הבירה מאוד קלילה יחסית לשאר הבירות בסגנון, ובהחלט מחליקה בגרון.

רמת תסיסה -2. כמעט ולא מורגש.

אלכוהול – 1.5. גם לא מורגש כמעט בכלל.

כשותיות – 3. יש לה סיומת כשותית מעקצצת.

סה"כ גבר שמח מאוד, עם ציון כללי 4. זו בהחלט אחת הענבריות היותר טובות ששתיתי, ובהחלט אשמח לשתות אותה שוב. הבירה מתאימה יותר לאוכל ופחות לישיבה בים או עם חברים, אך מעבר לזה היא מאוד עמוקה ומעניינית. אם ישאלו אותי גולדסטאר או אלכסנדר אמברי, הייתי לוקח אלכסנדר אמברי.

ניתן לקרוא מידע נוסף על המבשלה, על הבירה ועל שאר הבירות שאלכסנדר מבשלת באתר שלהם, כאשר בדף הבירות שלהם ניתן "למזוג" לכוס כל אחת מ4 הבירות על מנת לראות את צבע הבירה ונתונים נוספים עליה, כאן.

לחיים,

שחף.

 

דעה שניה: ניצן.

כשמדברים על בירות אייל ענברי, אני בדר"כ מעדיף את האיילים היותר בשריים, ז"א שיש להם טעם עמוק יותר. שתיתי את הבירה בזמן צפייה בסרט, והתפלאתי כמה מהר היא נגמרה, היא באמת ממש קלילה כמו ששחף ציין, עם מינון מתאים בדיוק של גיזוז, והאלכוהול כמעט ולא מורגש. אני לא יודע מה זה, אבל יש איזשהי תחושה כאילו משהו חסר, הדבר האקסטרה הזה שהיה בשימאי, ובבזלת, הוא נעדר בבירה הזאת., אז למרות שהיא בירה טעימה , וקלילה , וכיף לשתות אותה, היא לא עושה הרבה מעבר, היא לא נותנת איזשהו טעם שלא חוויתם בעבר, והאמת, מאלכסנדר (שעושים בירות מצוינות, דוגמת הגרין והבלונד) קצת התאכזבתי. 3

שלכם, ניצן.

מידע על הבירה

סוג: , מבשלה: אלכסנדרארץ מוצא:
שתיתם? נהינתם? התאכזבתם? תנו בדירוג!
7 קולות, ציון ממוצע 3.57 (ציון שקול 72%)

מלכה בהירה - God Save the Queen ישראל

פורסם ב מאת יוחאי מיטל

"Beer makes you feel the way you ought to feel without beer."
Henry Lawson

מלכה בהירה היא בירה מסגנון סייסון (או סייזון) לפי המבשלה, אך ניתן גם לסווג אותה כ-pale ale.

מקור סגנון הסייסון הוא מבלגיה, מחבל הארץ הגובל בצרפת.
בירות בסגנון זה הפכו לפחות ופחות נפוצות, אך עדיין נשתמרו.
הסגנון, וכמובן גם הבירה, מתאפיינים בטעם מחוספס ומעקצץ, טעמים חמצמצים פירותיים (תמיד פירות הדר לפי המבשלות) ועפיצות שתופסת את החיך והלשון.20120610-105609.jpg
באופן אישי בירות בסגנון הזה לא יהיו הבחירה הראשונה שלי בבר, והשליש ששתיתי הוא בדיוק הכמות; אחרת אני חושב שהאפטר טייסט היה נשאר לקצת יותר מידי זמן.
בירה מרעננת ליום חם, שלמרות הגיזוז העוקצני שלה קלה ונוחה לשתייה.

עובדה מעניינת שלא זכור לי מי סיפר לי עליה: כיוון שהמדבקות השקופות שעל הבקבוקים מודבקות ידנית, ניתן הרבה פעמים להבחין בבועות, קמטים, או איזו מדבקה שקצת על הצד. דיי מגניב.

מבחן הטעימה:

גוף: 1.5. בירה קלה ואוורירית
גיזוז: 3. מרגישים יפה את הבועות המעקצצות
כמות אלכוהול מורגשת: 2. מרגישים שהוא שם, לא מוסיף ולא גורע.

ציון כללי: 3.

גולדסטאר או מלכה בהירה? שליש- מלכה, חצי – גולדסטאר.
יוחאי

מידע על הבירה

סוג: , מבשלה: מלכהארץ מוצא: שנת השקה: 2007
שתיתם? נהינתם? התאכזבתם? תנו בדירוג!
6 קולות, ציון ממוצע 4.83 (ציון שקול 93%)

קורונה - הבירה (המקסיקנית) הטובה בעולם מקסיקו

פורסם ב מאת שחף אשכנזי
"Life, alas, is very drear. Up with the glass! Down with the beer!"
–Louis Untermeyer
קצת רקע:
הבירה יוצרה לראשונה בשנת 1940. הבירה משווקת ב-180 מדינות ברחבי העולם ומיוצרת אך ורק במקסיקו, היא המותג השלישי בעולם מבחינת מכירות אחרי Bud ו- Bud Light. קורונה הושקה לראשונה בישראל בשנת 1992 על ידי תימקו בירה בע"מ. נתח השוק של בירה קורונה בישראל הוא השלישי בעולם, אחרי מקסיקו וארה"ב.
בשנת 1993 נרכשה Grupo Modelo על ידי יצרנית הבירה הגדולה בעולם – Anheuser Busch במטרה להשיג דריסת רגל בשוק המקסיקני. השקעתה ב-Grupo Modelo היתה מהטובות שעשתה אי פעם ושוויה של החברה בבורסה של מקסיקו סיטי עלה לאין ערוך.
סיפור ההצלחה של בירה קורונה החל במקרה כאשר בשנת 1981 הפכה כמעט בין לילה לבירה הנמכרת ביותר בקליפורניה ללא כל פעילות שיווקית.
כיום, בירה קורונה היא הבירה המיובאת מספר 1 לשוק האמריקאי ומוכרת בו ככפליים מהמתחרה הקרוב ביותר.
התחרות בבירה קורונה הביאה את כל יצרניות הבירה בעולם להשיק בקבוק שקוף בנוסף לבקבוק החום המסורתי. אף אחד מהחיקויים הרבים שקמו לבירה קורונה בשוק המקסיקני ובאירופה לא הצליח לחקות את הצלחתה.

המבשלה של בירה קורונה, Grupo Modelo, נוסדה על ידי פבלו דיאז בשנת 1925, ופרוסה ברחבי מקסיקו. גרופו מודלו היא המבשלה ה6 בגודלה בעולם, ומייצרת בשנה 60 מיליון הקטוליטרים (הקטוליטר = 100 ליטר) של בירה בשנה. בבעלותה מעבר לשבע מבשלות ענק מהמתקדמות בעולם, והמפעלים המייצרים את הבקבוקים, הפקקים, הקרטונים ומתקני הייצור למבשלות. אם לא די בזה, בבעלותה גם שדות השעורה המשמשת בבישול הבירה ומכרות הזכוכית אשר ממחציביהם מיוצרים הבקבוקים.

ישנה דעה רווחת שכדאי להוסיף פלח לימון לבירה. למרות זאת, במקסיקו שותים קורונה ללא פלח לימון. מקור הלימון בפיית הבקבוק הוא, שלא כבשמועות המופצות על ידי מתחריה, בגולשים האמריקאים שהגיעו בתחילת שנות השמונים לחופי Baja California והחלו תוחביםאת פלחי הליים, המצויים ביחד עם הצ'ילי על כל שולחן מקסיקני, לפיית הבקבוק.

סגנון הבירה:
קורונה אקסטרה משווקת אך ורק בבקבוק זכוכית 355 מ"ל שקוף ומכילה 4.6% אלכוהול. טמפ' הגשה מומלצץ היא בין 2-4 מעלות. מתאימה לשתייה ליד אוכל מקסיקני ומזרח תיכוני, בעיקר מאכלים חריפים.

הבירה היא מסוג פייל לאגר – בירות בהירות מאוד עד זהובות, בעלות טעם מריר של כשות בדרגות שונות.
הבירה עצמה:
ראשית צריך לציין את הבקבוק השקוף והמאורך, שבאמת אין דומה לו. הבקבוק נותן תחשוה של הנה, זאת הבירה שאנחנו נותנים. זה הצבע, אלה הגזים – אם אתה רוצה טוב, אם לא אל תעשה טובות. ואכן כמו שכתוב למעלה, הרעיון קנה מספר לא קטן של אנשים בעולם. הבירה הזאת, כמו שצבעה מראה מהרגע הראשון – היא אולי הבירה הקלילה ביותר שקיימת, וכך גם צבעה, שהוא אולי הבהיר ביותר שקיים בבירה. הבירה יורדת בגרון כאילו שותים מיץ ולא בירה, ויותר מזה אפשר להגיד שאם אני מדרג קלילות בבירות, אני אדרג אותן מקורונה כקלילה ביותר עד גינס ככבדה ביותר. מעבר לזה, הבירה מאוד ברורה. מיד מהשנייה הראשונה ניתן להרגיש בטעם של תירס או אורז מלווה בגיזוז לא עדין במיוחד, אך לא מפריע לטעם. אין בה איזה תחכום מיוחד כמו בשאר הבירות המיוחדות, והיא מאוד מתאימה לים או סתם לשתייה עם חברים. באמת שניתן לשתות ממנה עוד ועוד בלי להרגיש בכלל מלא או שהאלכוהול מתחיל להשפיע.
מבחן הטעימה:
קלילות – 5. אין בירה יותר קלילה מזו.
גזים – 2.5. מרגישים את הגיזוז, אך אין הפרעה ממשית. ואני לא אוהב גזים.
כשות – 0.5. לא מורגש בכלל.
אלכוהול – 0. אם לא היה כתוב, לא הייתי מאמין שזה משקה אלכוהולי.
דבר האישה: "וואו זה טעים!!!".
סה"כ ציון 3. בירה מאוד קלילה ונחמדה, שיכולה להחליף את הגולדסטאר בים או עם חברים. ייתכן ואם את אישה שמחפשת בירה שתיהיה לך קלה לשתייה, אבל שעדיין תיהיה בירה בשונה מה"בירות" דובדבנים למיניהן, זו הבירה בשבילך. ואם אתה גבר, שממש לא בא לך בירה באותו רגע, אבל מה לעשות כולם שותים ואתה לא רוצה להישאר לבד, זו הבירה בשבילך. מעבר לזה, אם ישאלו אותי קורונה או גולדסטאר? גולדסטאר בשבילי, אלא אם ממש ימאס לי. מה שכנראה לא יקרה.
לחיים,
שחף.

מידע על הבירה

סוג: , מבשלה: גרופו מודלוארץ מוצא: יצרן: Anheuser–Busch InBevשנת השקה: 1940
שתיתם? נהינתם? התאכזבתם? תנו בדירוג!
5 קולות, ציון ממוצע 3.40 (ציון שקול 69%)

בלאק שוקולד סטאוט - פשוט כן! ארה"ב

פורסם ב מאת ניצן זיצר

הערך העורך (2016): הבירה אינה מיובאת בצורה סדירה לארץ

"An Irishman is the only man in the world who will step over the bodies of a dozen naked women to get to a bottle of stout.”

~אימרה אירית.

קצת רקע:

מבשלת ברוקלין הוקמה ב1987 ע"י סטיב הינדי וטום פוטר. הינדי , שלמד בישול בירה במהלך שהותו במדינות שכנות אלינו (ערב הסעודית, סוריה, ועוד כמה מקומות נחמדים) , חבר לפוטר (השכן שלנו) והם הקימו את המבשלה בברוקלין אשר בניו יורק. הלוגו של המבשלה עוצב ע"י המעצב המפורסם מילטון גלסר (הממציא של הסלוגן I love New York, והלוגו שמתלווה אליו). בתחילת דרכם , הם שכרו את שירותן של מבשלות אחרות , בהן הם בישלו את הבירות שלהם, אך ב1996 , קנו מפעל לייצור מצות (כן כן , מצות לפסח) והפכו אותו למפלצת החמץ שמוכרת כיום כמבשלת ברוקלין. הברומאסטר של המבשלה מאז 1994 הוא לא אחר מאוליבר גארט , כותב הספר המצוין "The Brewmaster's Table: Discovering the Pleasures of Real Beer with Real Food" ', ספר העוסק בהתאמה בין בירות לאוכל, ונחשב  הספר המקיף ביותר שנכתב בנושא. כמו כן גארט הוא גם שופט בתחרות הבירה הגדולה ביותר בארה"ב (במשך ה11 שנים האחרונות).

סגנון הבירה :

הבירה היא מסוג סטאוט אימפריאלי (Imperial Stout) , סטואטים שהם לרוב מעל 9% אלכוהול, שבושלו לראשונה בשלהי המאה ה18 באנגליה. הבירה נקראת אימפריאלית, מכיוון שבמקור בושלה במיוחד בשביל יקטרינה השניה , קיסרית רוסיה. הבירה מאופיינת בצבע כהה (לעתים קרובות ממש שחור) , ומבושלת עם לתת קלוי מאוד , מה שנותן לה טעמים כבדים של שוקולד וקפה קלוי.

הבירה הזאת , ספציפית, משתמשת ב3 סוגי לתת,  ו2 סוגי כשות, והיא מתיישנת בבקבוק לאורך שנים, וככל שהיא מתיישנת , כך הטעמים שלה יותר מודגשים . הבירה מכילה 10% אלכוהול, וטמפרטורת ההגשה הממולצת בה היא 11-13 מעלות.

הבירה היא בירה עונתית ומבושלת במשך 4 חודשים (חודשי החורף) בשנה בלבד, מה שהופך אותה לבירה שקשה במיוחד להשגה בחודשי הקיץ.

הבירה עצמה:

זאת בירת הסטאוט הכי טובה שאני מכיר, נקודה. אם אי פעם טעמתם שוקולד 90%, דמיינו אותו עכשיו בראש, עכשיו תדמיינו שאתם שותים אותו , זה ממש ככה. יש סיבה שקוראים לבירה הזאת בלאק שוקולד סטאוט, טעמי השוקולד בה פשוט כל כך מודגשים וכל כך עמוקים, שאתה מרגיש כאילו אתה שותה מין נוזל שוקולד כשאתה שותה אותה. הבירה היא סמיכה מאוד, אבל שלא כמו סטאוטים אחרים (תחשבו גינס או מרפיס), היא לא מסרבת לרדת בגרון, אלא יורדת בקלות ובכיף. היא בירה לא קלילה , ואי אפשר ממש לשתות המון ממנה, פשוט כי היא כל כך ממלאת, אבל כל שלוק ממנה הוא בגדר חלום שמתגשם. האלכוהול מורגש היטב, ואפילו טעמי השוקולד העזים אינם יכולים להסתיר אותו, אבל זה לא שיש צורך להסתיר אותו, האלכוהול, אם כבר, מדגיש את הטעמים השוקולדיים וגורם לבירה להיות הרבה יותר עזה. הבירה שאנחנו שתינו היתה בציר (כן זאת בירה מיושנת אז מותר לי להגיד בציר) אוקטובר 2010, ז"א, בירה שכבר בת יותר משנה וחצי, ומה אני אגיד לכם, היא נפלאה. היא התיישנה בבקבוק בצורה מדהימה בשנים שניתנו לה, ואפילו התסיסות שלה (שהיא מועטת מאוד) לא ברחה לשום מקום. התסיסה של הבירה הזאת ממש ממש עדינה, על גבול הלא מורגשת, ועדיין , למרות זאת , כשמוזגים את הבירה רואים בועות מוזהבות יפייפיות שקוראות לך ללגום מהבירה הנפלאה הזאת. זאת פשוט בירה מדהימה לאוהבי סטאוט, ואפילו לכאלה שפחות מתחברים לסגנון.

גוף – 4– הבירה כבדה למדי , אבל זה לא גורע ממנה בשום דרך, פשוט כי ככה היא צריכה להיות.

גיזוז – 1– כמעט ולא מרגישים את התסיסה בעת השתיה, וזה לא מפריע בכלל.

כמה האלכוהול מורגש –4 – מרגישים שיש אלכוהול (ועם 10% , ממש לא חסר), אבל זה בכלל לא מפריע.
לסיכום, אחת הבירות הטובות שטעמתי בחיי, ואשמח לשתות אותה בכל מקום בכל זמן (במיוחד עם איזה סופלה שוקולד, או לצד גלידת וניל) ואם אני צריך לבחור בינה ולבין גינס, אני אקח אותה בכל יום, כל שעה, עכשיו
.9.5 – ותואר (לבינתיים) הסטאוט הטובה ביותר!

שלכם,

ניצן.

דעה שנייה – שחף:

בדרך אני לא חובב סטאוטים גדול. בכלל לא האמת. אני לא אוהב גינס, או או'הרס, או מרפי'ס. אבל הבירה הזאת..היא שונה. בהחלט יש בה משהו אחר. כבר בניחוח ניתן להרגיש את השוקולד החזק, ועם השתייה רק מתחזק הטעם הזה. למרות זאת היא סטאוס, מה שמבחינתי מוריד ממנה קצת. בנוסף לדעתי יש קצת חמוציות לא נעימה בשלב מסויים בשתייה.

גוף – 4, היא ממש לא קלילה אבל בהחלט יורדת טוב בגרון.

גיזוז – 1, לא מרגישים את הגיזוז.

אלכוהול – 3 לדעתי. מרגישים שהיא עם אלכוהול, אך לא בהכרח 10%.

סה"כ – 3. היא בהחלט מיוחדת ומגוונת, אך מתאימה בעיקר לאוהבי הסטאוטים ופחות לאוהבי הבירות הבהירות יותר.

לחיים,

שחף.

מידע על הבירה

סוג: , מבשלה: ברוקליןארץ מוצא:
שתיתם? נהינתם? התאכזבתם? תנו בדירוג!
3 קולות, ציון ממוצע 4.33 (ציון שקול 84%)

גינס - משקה האלים אירלנד

פורסם ב מאת שחף אשכנזי

כתבת תגובה לבלוג שנכתבה ע"י שובל פישר, לאחר שראה את הבלוג והחליט שהוא רוצה להביע את דעתו על הבירה שהוא הכי אוהב. תודה שובל! לתגובות, dopey360@walla.com.

“Guinness is good for you”

קצת רקע:

גינס, הסטאוט היבש, אשר התחילה במבשלות ארתור גינס בדבלין, מייצגת כיום כדגל הבירות הכהות.
טעמה השרוף המיוחד מגיע מצליית הלתת באופן מיוחד. לאורך שנים, נעשה ערבוב בין בירה מיושנת לבין בירה חדשה, דבר הגרם לטעם ייחודי שלא נטעם לפני. בשנת 1970, עם התגברות תעשייות הבירה העולמיות ומספר האנשים השותים בירה, הוחלט שיש לשנות את המשקה ולהפוכו ליותר גלובלי. מרקמו נעשה יותר חלק וטעמו הוקל במקצת.

עובדה מעניינת נוספת – גינס היא הבירה היחידה שבה הבועות יורדות ולא עולות, עקב הכבדות של הבירה!

סגנון הבירה :

מחוזק, בירה כהה המכילה בין 4.4 אחוז לבין 9 אחוז אלכוהול (משתנה לפי המתכון). הבירה מיוצרת ללא חומרים משמרים ואינה מסוננת. טעמה החזק יחסית אינו מעיק, ומלווה בנגיעות מתיקות לעדיני החך.
הסטאוט משתמש בגרעיני לתת קלויים היטב, מה שנותן לו את הצבע השחור שלו ואת הטעמים העמוקים.

הבירה עצמה:

גינס. אוי גינס. כשאמרו לי שגן עדן קיים לא האמנתי בהתחלה. אחרי שטעמתי גינס, הבנתי שטעיתי. מתכון מדויק, בשילוב עם בישול והגשה מנצחים יוצרים את אחת הבירות (אם לא אחד המשקאות האלכוהוליים) הטובים ביותר בעולם. מסתבר שהאירים יודעים להכין משהו טוב חוץ מפצצות, וזוהי הגינס. לצערי, המגרעת היחידה של הבירה שהיא מעט כבדה ולא ניתן לשתות אותה סתם כך. ביציאה לפאב או בזמן ארוחת ערב טובה, הגינס מנצלת את מיטב מאפייניה, כאשר היא אחת הבירות היחידות שטעמה אינו משתנה בזמן שמערבבים אותה עם אוכל.

מבחן הטעימה:

קלילות – 2.5- יחסית לסטאוטים האחרים, היא מעט כבדה אך שווה את זה.

רמת תסיסה – 1.5– כמעט ולא מרגישים את הבועות (יש כאלה שיאהבו, וכאלה שיהיו נגד).

כמה האלכוהול מורגש – 3 – יחסית לבירה 5% (בממוצע) אפשר לשתות הרבה ממנה, אך לאט ועדיף עם מאכל מוצק ליד, בגלל כבדותה.

כשות – 3.5 – זו סטאוס, חייב להיות בה כשות.

ציון כללי – 4.5 – מבחינתי משקה האלים. אוהבי הסטאוט יהנו מאוד.

חצי גינס או חצי גולדסטאר? חה חה חה חה חה חה חה חה חה חה. הצחקתם אותי.

שובל.

דבר העורך, ודעה שניה : ניצן 

זה לא סוד שגם אני משוגע על בירות כהות, סטאוטים בעיקר, וגינס היא פשוט הסטאוט האולטימטיבית, ואחת הבירות הטעימות ביותר לחובבי הז'אנר. אני לא אכביר במילים כי אני חושב שכל מה שיכול היה להאמר כבר נאמר, אבל גינס בעצם היתה הבירה שיצרה והגדירה את סגנון הסטאוט האירי היבש, ששנים מנסים להעתיק (כל מיני מרפיס ואוהרס וחבריהם) ללא הצלחה מרובה. המתכון הסודי נשאר כזה, וגינס היא הסטואט האירי היבש הטוב ביותר שקיים מאז לידתו ב1959. טמפ' ההגשה לבירות מהסגנון הזה, ובמיוחד לגינס היא בין 5-7 מעלות , כלומר ככל שיותר קר, ככה יותר טוב. עובדה פחות ידועה, היא שארתור גינס, מקים המבשלה חתם על חוזה השכירות לשטח שבו נמצאת היום המבשלה , תמורת 45 ליש"ט לשנה בלבד, לתקופה של 9000 שנים! מידי יום נמזגות (לא שזה מפתיע אף אחד) כ10 מיליון כוסות גינס, מה שהופך אותה לאחת הבירית הנמכרות ביותר בעולם.

ודבר אחרון, גינס, תמיד מהחבית. גרסת הגינס מהחבית ומהבקבוק הן שתי בירות שונות בתכלית , ואם תשתו בירות מהבקבוק תבינו למה זאת בירה שרצוי לשתות אך ורק מהחבית. גרסת הבקבוק של גינס היא גינס אקסטרה סטאוט (שייצורה התחיל ב1821) , וטעמה שונה מגינס דראפט (בירת החבית),בגרסת הפחית של גינס ישנו כדור צף בתוך הפחית, שכאשר פותחים את הפחית, משחרר פחמן דו חמצני לגינס, וכך יוצר תסיסה טרייה יותר, שוב, עדיף מהחבית. בירת הדראפט של גינס החלה להמכר למעשה רק ב1959 לכבוד יום ההולדות ה200 של מבשלת גינס, ומאז היא הבירה הפופולרית ביותר של המבשלה. כמחצית מכל הבירות הנמכרות באירלנד הן גינס, הישג לא מבוטל בהחלט.

בסה"כ אחלה בירה שבעולם, אני מסכים עם שובל, 4.5.

מידע על הבירה

סוג: , מבשלה: גינסארץ מוצא: יצרן: Diageoשנת השקה: 1769
שתיתם? נהינתם? התאכזבתם? תנו בדירוג!
8 קולות, ציון ממוצע 3.88 (ציון שקול 77%)