הופוס - כשות כשות ועוד קצת כשות בלגיה

קצת רקע

הופוס מבושלת במבשלת לפביר בבלגיה. מבשלת לופייבר (Lefebvre) נוסדה ב1876 ע"י ג'ולס לופייבר , ע"מ לספק את צמאונם של הפועלים שעבדו במחצבות לא רחוק ממגוריו. מאז 1876, המבשלה מנוהלת ע"י המשפחה (כבר 6 דורות), והמתכונים לכל הבירות נשמרים בתוך המשפחה, ע"מ להגן על ייחודן של הבירות של לופייבר. לפביר מייצרת כמה בירות מוכרות, כגון ברבר, פלורף , ובירות פירות למיניהן), וכמו כן מייצרת גם את ההופוס.

סגנון הבירה

הבירה היא בסגנון אייל בלגי כהה, ומכילה 8.3% אלהוכול. הבירה מגיעה בבקבוקים של שליש , עם פקק שנפתח בלחץ (כמו פקק שמפניה). הבירה מתהדרת בכמות הכשות שנכנסת אליה (משתמשים בה ב5 סוגים שונים של כשות) , ועל כן היא נקראת הופוס. הבירה היא לא מסוננת , כך שהשמרים "נחים" בתחתית הבקבוק ובעת המזיגה רואים אותם צוללים לתחתית הכוס (המבשלה ממש מתגאה בזה). הבירה בעלת צבע זהב ערפילי, וראש הקצף שלה גדול ולבן. טמפרטורת ההגשה הממולצת 5-7 מעלות.

הבירה עצמה

כל החוויה של הבירה האת מתחילה בפקק שלה. הוא ממש ממש מגניב. כשפותחים את הבקבוק מרגישים כאילו פותחים בקבוק שמפניה איכותית ונוצר איזשהו ריגוש ראשוני שממשיך במזיגת הבירה. כמו שמפניה, הבירה הזאת מותססת ברמה גבוהה מאוד, ראש הקצף שלה עלה על גדותיו במזיגה הראשונה (זה לא שאני לא יודע למזוג, הרצפה עקומה) ונאצלתי לנסות שנית את המזיגה. גם במזיקה מושלמת של 45 מעלות עם הכוס נטויה , עדיין הקצף עלה ובעבע, וכאן הבנתי שזאת לא אשמתי. הבירה הזאת מאוד מוגזת , ברמה שלא הייתם מצפים מבירה (יותר מתאימה לסודה) , מה שמרתיע קצת. ההתחלה היא מתוקה , וככל ששותים יותר מתגלה המרירות שמסתתרת מתחת לצבע המדהים והמתיקות הראשונית של הבירה. וזאת לא סתם מרירות, זאת מרירות חזקה ובועטת (מאוד כשותית כמו שמסגיר השם "הופוס" שבא מלשון הופס (כשות באנגלית)), שאם אתם לא מהחסידים של בירות מרירות, אתם לא תוכלו להתקרב אליה, או שתגעלו מרמת המרירות המתפרצת. טעם הלוואי של הבירה גם הוא מריר ברמה חריגה, וגורם לרצות להכניס עוד שלוק של מתיקות, שאחריה בא עוד גל של מרירות, וחוזר חלילה. הבירה ככלל, עושה את מה שהיא באה לעשות כמו שצריך, היא בירה בלגית כמו בספר, התחלה מתקתקה, עם טעמים של הדרים, וסיומת מרירה (מאוד), ואם אתם אוהבים בירות בלגיות (במיוחד כהות) , אז אתם תמותו על הבירה הזאת, ואם לא, רוב הסיכויים שלא תצליחו להביא את עצמכם לשתות אותה, ותתנו לי חצי מהבקבוק שלכם :) . האלכוהול מודגש מאוד, במיוחד בגלל שהמרירות לא עושה כלום כדי להסתיר אותו, אלא מדגישה אותו עוד יותר. לא שזה דבר רע, אבל אם אתם לא אוהבים להרגיש חמימות אלכוהולית מטיילת בוושת ובקיבה שלכם, כנראה שלא תהנו מהבירה הזאת.

עוד משהו מעניין הוא שיטת המזיגה של הבירה. בפאבים ברחבי בלגיה , ניתנות ללקוח 2 אפשרויות, לשתוח את הבירה עם או בלי שמרים. איך עושים את זה? אם אתה מבקש שישמרו לך את השמרים, מוזגים לך ישר את הבירה בכוס שמתאימה לבירה, אבל אם אתה מבקש בלי, מוזגים לך את רוב הבירה לכוס, ומשאירים עוד כוס קטנה עם החלק האחרון של המזיגה, שהוא בעצם השמרים.

מבחן הטעימה
גוף – הבירה עצמה קלילה, אבל כמות הגיזוז הבלתי נתפסת עושה אותה יותר קשה לשתיה – 3
גיזוז – באמת הבירה הכי מוגזת (מותססת) ששתיתי, וזה בא לידי ביטוי במזיגה, ובמיוחד בשתיה – 5
כמה האלכוהול מורגש – אין ספק שמרגישים שאתם שותים משקה אלכוהולי חזק שלא חוסך באחוזים – 3.5
סה"כ אני דיי אוהב את הבירות האלה ואני מוכרח לומר שנהניתי ממנה , היא בירה בלגית טובה , שעושה מה שבירות בלגיות עושות (אותי שמח) , לא משהו יוצא מהכלל , אבל בירה סולידית בהחלט

3

מידע על הבירה

סוג: , , מבשלה: לופייברארץ מוצא:
שתיתם? נהינתם? התאכזבתם? תנו בדירוג!
0 קולות, ציון ממוצע 0.00 (ציון שקול 0%)

המכה הראשונה - זבנג וגמרנו ישראל

"המכה הראשונה" היא בירה אדמדמה בסגנון אייל סקוטי, 4.8%. שמה נובע מהעובדה שהיא מבוססת על הבירה הראשונה אותה בישלו הדובים בחצר הבית.

סגנונות האייל הסקוטי מתחלקים לארבעה עיקריים- Export, Heavy, Light ו- Wee Heavy.

פרט מעניין הוא שבעבר היו נוהגים לכנות את הבירות האלה גם לפי המחיר שעלו לחבית- 60 שילינג, 70 שילינג, 80 שילינג ו-90 שילינג.
לחלק מהאיילים הסקוטיים נהגו להוסיף גם מעט לתת מעושן, ובמכה הראשונה הסיפור אינו שונה.
כמו שנהוג בבירות אדמוניות, גם בבירה זו נעשה שימוש בלתת קרמל, אך לא כל הטעם הקרמלי נובע ממנו.
בירות מסגנון אייל סקוטי עוברות בדרך כלל הרתחה ארוכה וחזקה יותר, דבר הגורם לקרמליזציה של הסוכרים בתמהיל ומוסיף טעם וצבע מעוררי תיאבון. עובדה זו גם גורמת לכך שמרירות הבירה תורגש פחות, ואכן- הדבר נכון גם במקרה זה.
הגיזוז של הבירה מאוד רך ועדין, וראש הקצף שלה נעלם תוך שניות מרגע המזיגה, והשאיר אחריו ריח חזק מאוד של שמרים. תענוג.
כמו הגיזוז- כך גם השאר. הבירה עדינה למדי, לא בועטת, ולא נותנת אף מכה. תחושת האלכוהול עדינה, המרירות עדינה, המתיקות עדינה, והלתת המעושן שמוסף- גם הוא עדין.

הבירה בהחלט טעימה ונעימה לשתיה, ומשתלבת יפה, בלי לגרור יותר מידי תשומת לב, מרוב העדינות. דיי ביישנית אפשר לומר.
בירה שמתאימה מאוד למצבים שבהם אנחנו לא מעוניינים בהתפוצצות של טעמים בפה.

 

גוף: 1.5. קלה וזורמת.
גיזוז: 1.5. דק דק דק
כמות אלכוהול מורגשת: 2. בקטנה, כשמחפשים
ציון כללי: 3.5. נהניתי מאוד, בירה רגועה, לא מתיימרת לעשות לך דברים גדולים.

לבלוג של דגן, הבראומאסטר

מידע על הבירה

סוג: , מבשלה: הדוביםארץ מוצא: יצרן: מבשלת העם
שתיתם? נהינתם? התאכזבתם? תנו בדירוג!
קול 1, ציון ממוצע 5.00 (ציון שקול 88%)

אינדירה - הבאבא של הסבא שלי ישראל

"הדובים" היא מותג בירות בוטיק ישראלי, המבושל ב"מבשלת העם". במבשלה מבושלות בירות בוטיק נוספות פרט למותג הדובים.
נכון לעכשיו כולל הליין חמש בירות קבועות, ואחת מתחלפת.

האינדירה היא בירה בסגנון IPA, משמע- India Pale Ale, או אייל הודי חיוור בשפת הקודש.

סגנון ה-IPA התפתח דווקא באנגליה במאה ה-18, כדי לתת פתרון למשבר לאומי חריף- חיילי הוד המלכות בהודו היו צמאים.
טוב, אולי זה לא משבר לאומי חריף, אבל הדאגה של השלטון האנגלי לחייליו בכל הנוגע לבירה, גם בתקופת מלחמת העולם השניה, באמת מעוררת קנאה מצד חייל ישראלי.

הבירות שנשלחו מן הממלכה אל הקולוניה המרוחקת נאלצו לעבור מסעות, תלאות והרפתקאות לא קלים, אשר בסופן הגיעו לכוסות החיילים כשהן עייפות, חמוצות, וכנראה משביזות יותר מעבודות רס"ר באמצע יולי.
לפתרון הבעיה נקראו גדולי האומה הבריטית, אך הם היו עסוקים, ולכן בעלי המבשלות היו אלה שהתעסקו בנושא באמת.
לבסוף הגיע ג'ורג' הודג'סון הלונדוני למסקנה הגדולה: אם כשות ואלכוהול הם חומרים משמרים- בואו נגדיל את הכמות שלהם!
כך החל ייצור בירה חזקה יותר, שתוכל לעמוד בתלאות הדרך, ולשמח את החיילים הצמאים. מעניין לאן הם עשו את הטיול אחרי הצבא.

ההודי הפך לפופולרי מאוד בארה"ב. וגם סגנון ה-IPA.
האמריקאים, כדרכם בקודש, הולכים בגדול ומוסיפים כמויות של כשות לבישול, והבירה מתאפיינת בטעם מר וכשותי ביותר.


כמובן שתיאור כזה של מסיבת כשות נשמע מאוד כמו התיאורים של הדובים, ואכן, האינדירה הייתה אחת הבירות המרות שהזדמן לי לטעום. באופן אישי אני פחות נהנה ממרירות שנובעת מהכשות, ומקרה זה לא היה שונה.
בהחזקה של הבירה בפה אפשר לחוש בטעמים האמיתיים שלה- במתיקות המאלטית ובחמצמצות ההדרית שנובעת מהכשות; אך עם הבליעה עוטף את הפה מסך כשות מוחלט ודומיננטי. גם הביסים הנוספים של האוכל יזכו להזדמנות ויהנו מטעם בלעדי של כשות.

מבחינת הגיזוז- עם פתיחת הבקבוק התחיל לגלוש ממנו במהירות קצף ארומתי ומר, למשך כשתי דקות, דבר שהיה מאוד מפתיע בהתחשב בעובדה שהבקבוק לא נפל או נוער- שווה לבדוק עם עוד בקבוק.
אחרי שנגמר המופע האור-קולי, ציפיתי לבירה מגוזזת מאוד עם בועות של קוקה- קולה, אך בסופו של דבר התקבלה בירה עם גיזוז עדין ומעקצץ בנוחות, וראש קצף בצבע קרם שלא החזיק מעמד עד סוף הכוס.

את 7% האלכוהול שהבירה מכילה אפשר להרגיש מההתחלה, אבל המרות (ואני בכוונה לא כותב 'מרירות') העזה שלה מושיבה אותם בשקט.

בשורה התחתונה- בירה עשירה בטעם, שלא משאירה מקום לתהיות.

מבחן הטעימה:

גוף: 3. לא קשה לבליעה, אבל מאוד מבלבלת את הבליעה של מה שנכנס אחריה. תפוח אדמה בטעם כשות… יאמ…
גיזוז: 2.5. שקט ברצועה.
כמות אלכוהול מורגשת: 3.5.
כשותיות: 4. אופס! נשפך כל הארגז…

ציון כללי – 3. אולי זה לא בדיוק הסגנון שלי, אבל אמשיך לנסות.

שלכם,
יוחאי

לבלוג של דגן, הבראומאסטר


נחמד לקרוא כתבות ממרחק הזמן. מאז הספקתי לטעום בירות הרבה יותר אגרסיביות, ולמדתי להינות מהן מאוד.
נחמד.

20120706-090733.jpg

מידע על הבירה

סוג: , מבשלה: הדוביםארץ מוצא: יצרן: מבשלת העם
שתיתם? נהינתם? התאכזבתם? תנו בדירוג!
3 קולות, ציון ממוצע 4.67 (ציון שקול 89%)

מילר - אז אמריקאים יודעים לייצר בירה? ארה"ב

Why is American beer served cold? So you can distinguish it from urine. –David Moulton

קצת רקע:

מילר היא בירה אמריקנית המיוצרת ע"י חברת המשקאות מילר. החברה הוקמה בשנת 1855, ע"י פרדריק מילר. מילר קנה מבשלה קטנה בעמק מנומוני שבמילוואקי, ויסקונסין. מיקום המבשלה אפשר למילר להשיג את החומרים לבישול הבירה ביתר קלות מהכפרים שליד.

המבשלה עברה מספר ידיים עד שלבסוף נקנתה ע"י חברת "מבשלות דרום אפריקה" בשנת 2002, תוך הקמת חברה חדשה בשם סאבמילר (SABMiller), שהיא כיום חברת המשקאות הבינלאומית השנייה בגודלה בעולם, תוך שהיא מייצרת מותגים כמו מילר ופילזנר אורקואל, וגם מהווה את אחת החברות הגדולות שאורזות ומפיצות קוקה קולה.

סגנון הבירה :

Miller Genuine Draft, או בקיצור MGD יוצרה בפעם הראשונה בשנת 1985 כבירה הראשונה שמסוננת בקרור, תוך שהבירה אינה מפוסטרת ובעצם מטרתה להביא לבקבוק את הטעם של בירה מהחבית. זוהי בירת לאגר פשוטה בעלת גוון צהוב כהה.

MGD זכתה במדליית זהב בשנת 1999 בקטגוריית אמריקן-סטייל פרימיום לאגר ב"גביע העולם לבירה" (להרחבה לחצו כאן), ובמדליית כסף בשנת 2003 בפסטיבל הבירה האמריקאי.

בבירה 4.7% אלכוהול.

הבירה עצמה:

ישנה דעה רווחת שאומרת שהאמריקנים לא יודעים להכין בירה. MGD רק מוכיחה את הטענה הזו. ההרגשה שלי היא שהאמריקנים ניסו לעשות חיקוי לבירות הלאגר הגרמניות, אך נכשלו כישלון חרוץ. ובתור אחד שאוהב את סיגנון הלאגר/פילזנר, אני חייב להגיד שהיה לי קשה לסיים את הבקבוק, כי היא פשוט מאכזבת. צבע הבירה בסה"כ בסדר, אבל הטעם שלה פשוט..לא קיים. השלוק הראשון וכל שלוק שבא אחריו הוא פשוט פצצת גזים, וזה כל מה שמרגישים בבירה. אין טעם מר שמלווה את סגנון הבירה הזה, או טעם מתוק קרמלי שהייתי מצפה מבירה כזאת, כמו שניתן להרגיש בגולדסטאר לדוגמה. הדבר היחיד שניתן לזקוף לזכות הבירה הזאת הוא טעם הלוואי שלה, שהוא טעם לתתי קרמלי טעים מאוד שנשאר לאורך זמן, מה שנותן הרגשה של בוא נגמור עם זה וזהו. אם במבשלה היו מצליחים לייצר משקה ללא טעם שמשאיר את הטעם לוואי הזה, כנראה שהוא היה יותר טוב.

מבחן הטעימה:

קלילות – 3.5, בסה"כ קלילה ומחליקה היטב.

רמת תסיסה – 4.5, אין בבירה הזאת כמעט כלום חוץ מגזים.

כשותיות – 2, אין ממש כשות.

כמה האלכוהול מורגש – 1, אם לא היה כתוב, לא הייתי יודע.

סה"כ אני מאוד מאוכזב. הציון הכללי של הבירה הוא 2.5, וגם זה רק בגלל הטעם לוואי הנחמד שיש בסוף. אם מה שמעניין אתכם זה גזים, אבל אתם רוצים להראות לח'ברה שאתם שותים בירה, זו הבירה בשבילכם. גולדסטאר או מילר? הוכחה לכך שלפחות בירות אנחנו עושים יותר טוב מהאמריקנים.

לחיים,

שחף.

מידע על הבירה

סוג: מבשלה: מילרארץ מוצא: יצרן: SABMillerשנת השקה: 1855
שתיתם? נהינתם? התאכזבתם? תנו בדירוג!
0 קולות, ציון ממוצע 0.00 (ציון שקול 0%)

יונק הדבש - דוב ויונק דבש נכנסים למקרר ישראל

על מבשלת הדובים שמעתי עוד בשנה שעברה מאסף כץ- חבר טוב שגם הוא קצת דוב. מיד הם נכנסו לרשימה ההיא שיש לכולנו- "דברים לעשות מתישהו, כשתהיה הזדמנות".

במהלך טיול לארצות הברית, גילה דגן- בר אילן את עולם בירות הבוטיק- ונדבק.
בהיעדר חיסון, ועקב העובדה שמרק עוף לא עוזר במקרה זה, הדביק דגן את אחיו רותם, ושני הדובים החלו לבשל בירה בחצר הבית ברעננה. על הבירה הזו מבוססת אחת מהבירות הקבועות היום במבשלה- המכה הראשונה; ואני מניח שמכאן גם השם.

באופן כללי, מתאפיינות הבירות של הדובים בשמות מסקרנים ומקוריים, שמעידים על הבירה והאופי שלה, ובעיצוב מודרני ובועט.

מקריאה מהירה על גבי הבקבוקים, ומשיטוט מהיר בגוגל ובפייסבוק של הדובים אפשר להבין דבר אחד מהר מאוד- שני החבר'ה האלה אוהבים כשות. מאוד.
לשמחתי הם גם דואגים לפרסם על התווית את זני הכשות הנמצאים בשימוש, וכן את סוגי הלתת, ונתונים טכניים על צבע הבירה ויחידות המרירות שלה.


"יונק הדבש" היא בירה בסגנון אייל בלגי כהה וחזק, וכמשתמע משמה- היא בירת דבש.
מי מכם שמכיר ואוהב את הברבר ווינטר ישמח לשתות גם את הבירה הזו, שהזכירה לי אותה מאוד בצבע, בארומה ובטעם.
הבירה מתאפיינת בגוון חום, בהיר יותר משל הפורטר, ומזכיר למדי אדמה, אבל זה לא דימוי מעורר תיאבון.
הגיזוז של הבירה לא מחדש הרבה- גיזוז רך למדי, לא תופס את הפה או הגרון בצורה שתקשה על הבליעה- פשוט שם, וזה נחמד.
אחוז האלכוהול ביונק הדבש לא נמוך- שמונה אחוז, ולא קשה לשים לב אליהם. מרגישים ששותים משקה אלכוהולי, אבל הדבר לא משתלט על הטעם של הבירה, ולא על האפטר טייסט.
ואם כבר הגענו לאפטר טייסט- אחרי כל כך הרבה דיבורים על כשות, ובמיוחד אחרי שניסיתי את ה'אינדירה', ציפיתי להשתלטות כשות דומיננטית על כל הפה, והופתעתי.
דווקא יונק הדבש מתאפיינת בפחות כשות, והאפטר טייסט שלה מושג על- ידי שימוש בציפורן (התבלין, לא חודרנית) המוספת לבישול.
למיטב זכרוני זו הפעם הראשונה שטעמתי בירה עם ציפורן, כך שלא ידעתי למה להשוות, אך תחושת הריחוף והתיבול שנשארת בפה מוסיפה מאוד לשתייה.

כמו בירות דבש נוספות, הבירה מתקתקה למדי, ועל אף אחוז האלכוהול הגבוה היא קלילה וזורמת. בדיעבד- הייתי מחכה איתה לקינוח. הייתה משתלבת יפה לצד עוגת השוקולד.

דבר שמצא חן בעיני הוא שבבלוג של דגן, מתפרסמים גם המתכונים של הבירות, ואפשר ללמוד מהם עוד על תהליך הייצור והמרכיבים.

מבחן הטעימה:

גוף: 2. זורמת ונבלעת חיש מהר.
גיזוז: 2.5. אין חדשות מסעירות בתחום הגיזוז.
כמות אלכוהול מורגשת: 3.5. לא צריך לחפש או להתאמץ- מרגישים את האלכוהול, אך זה לא מפריע לשתיה.

ציון כללי: 4. נהנתי מאוד מהבירה, אך בדרך כלל לא אשתה בירות דבש סתם ככה.

לחיים!
יוחאי

מידע על הבירה

סוג: , מבשלה: הדוביםארץ מוצא: יצרן: מבשלת העם
שתיתם? נהינתם? התאכזבתם? תנו בדירוג!
0 קולות, ציון ממוצע 0.00 (ציון שקול 0%)