למי מכם שלא מכיר- הרשו לי קודם כל לומר שאני מופתע- ולהכיר לכם את אתר בירס– אתר הבירה הגדול בישראל.
מקווה שאני לא מקפח אף אחד עם הקביעה הזו.
האתר, ששיך לסטודיו בן- עמי, ארגן זו השנה השלישית את תערוכת BEERS המרשימה.
מטרת התערוכה היא לתת במה לתרבות הבירה הישראלית- ממבשלות גדולות, למבשלות הבוטיק ועד למבשלים הביתיים, דרך היבואנים והמותגים הגדולים מחו"ל.
בתערוכה חושפים את מרכולתם כל העוסקים בקודש, הן לקהל הרחב- שבא לטעום, להכיר, ולשזוף את עיניו, והן לקהל המקצועי- בעלי מסעדות, פאבים ובארים שבאים לחפש היצע חדש לתפריט, או אפילו מערכות מזיגה חדשות, ועד למבשלים, שבאים להכיר, לחוות, ואפילו למצוא חידושים בתחום הציוד וחומרי הגלם למבשל הביתי.
התערוכה נחשבת, ולא בכדי, לאירוע הבירה הגדול והמרכזי בישראל.
השנה נמזגו במשך שני ימי התערוכה למעלה מ-200 סוגי בירה שונים. בתוכם ניתן היה למצוא לא מעט בירות שבושלו במיוחד לתערוכה, או שהושקו בה לראשונה.
אני יכול לספר לכם כאן על האווירה הפסטיבלית המחשמלת, ולהרחיב בדיבור על התפקיד החשוב שהתערוכה הזו משחקת במסע הבלתי פוסק לעידוד תרבות הבירה בארץ.
בבירה 48 נתקלתי בשיטוטי ברחבי המטריקס האינטרנטי של עולם האלכוהול בארץ, בחיפושים אחרי בירות חדשות ומעניינות. וואלה- הצליח לי, ומצאתי את זו.
עכשיו נשארתי עם שם וסיפור מסקרן (נגיע אליו עוד מעט, בנתיים- תסתקרנו גם אתם) ובלי רעיון איפה להשיג אותה.
למזלי- לא הרבה זמן אחר כך נפתחה הבירמרקט, וה-48 הגיעה אל סליק הבירות לסיקור (שהוא סליק נפרד לחלוטין מהסליק לשתייה שוטפת).
אז מה הסיפור המסקרן? נתחיל עם הכיתוב המתנוסס על התווית האחורית:
"כשהסתיים המנדט הבריטי ומייק פלנגן, חייל אירי חובב בירה בצבא הוד מלכותו, נדרש להתקפל הביתה, הוא נכנס לטנק הקרומוול שלו ונסע הישר למחנה של ארגון "ההגנה". לצידו, על טנק נוסף, רכב מקדולנד, חברו הסקוטי. כך הקימו אירי וסקוטי בלילה חמים של קיץ 1948 את חיל השיריון הישראלי. היום ממשיכים נכדו של פלנגן וחבריו את השושלת המשפחתית עם בירת לתת המיוצרת בשיטה מסורתית בטעם עמוק ומיוחד. הבירה הזו מוקדשת לפלנגן ולגיבורים מסוגו." (מפקפקים?)
הבירה, שכיום מבושלת במבשלת העם, יוצרה ונהגתה על ידי ליאור הרץ- הנכד. אליו חברו אמיר פוגלמן ושי רביד (האמיצים. לפי הבקבוק).
הרץ, ששהה שלוש שנים בניו- זילנד, נשבה בקסמי בירות הבוטיק (ואחרי טעימה של בירות מהאיזור, אני לא מופתע בכלל).
עוד כשלוש שנים של בישולים בבית, סיורי מבשלות בגרמניה ובדנמרק ובישול עם המקומיים נדרשו על מנת לשכלל את המתכון לכדי המטרה הסופית.
"הרעיון שלנו היה לייצר בירה נעימה, שכל אחד יאהב לשתות, והרבה. רצינו לייצר בירה מעט מתוקה, אך עם זאת מורכבת- מעט חמיצות ומרירות במידה".
אני חייב להסכים. לדעתי- הבירה מקסימה.
היא פשוטה, ובעלת עידון שעונה בדיוק על המטרה. הגוף של הבירה חלק, מאלטי ובעל הקטיפתיות שאני תמיד מחפש. לא כבד ומשביע- ולא מיימי ודליל. הגיזוז של הבירה דיי צפוף, אבל בבועות עדינות וקטנות. ממש לא נותן את התחושה של קולה שישבה פתוחה במקרר שבוע, כמו בירות אחרות עם גיזוז רפה, וגם ממש לא תוקפני כמו סודה קלאב.
התחושה האלכוהולית של הבירה לא מטורפת, אבל גם לא נחבאת אל הכלים. יש טעם אלכוהולי, אבל בלי הרבה תחושה גופנית. אולי אם אפשר היה לשתות אותה בכמויות מהחבית (-אם מישהו מוצא- נא לדווח למוקד).
הבירה משחקת על הקו המתקתק מאלטי, ואפשר להגדיר אותה כאמבר אייל, למרות שבהשוואה לאמבר אחרות, היא פחות מתאימה, לדעתי. יחד עם זאת היא נהנת מהרעננות הקייצית והכשותית שהופכת IPA עדינים למוצלחים בעיני. ראש הקצף של הבירה מעלה את הניחוחות הרעננים- מתקתקים האלה לאוויר, ומעלה את החשק לעוד לגימה.. עד שהוא נעלם. בשלב הזה כבר לגמת מספיק כדי שהחשק יישאר בלי קשר לראש הקצף.
אני אישית שתיתי את הבירה בארוחת שבת, והליווי היה מצוין. אחר כך, אצל ניצן, שתיתי אותה לבד (טוב, היו שם עוד הרבה בירות, אז לא בדיוק לבד)- ושוב- נהנתי מכל לגימה.
לחצו למעבר למצגת המכירות של המבשלים
גוף- 3. חלק, קטיפתי, ועם זאת- קליל.
גיזוז- 3.5-ממריץ את הבירה- לא תוקפני ולא חלשלוש.
כמות אלכוהול מורגשת- 2.5- יש תחושת טעם. אחלה.
כשותיות- 3. מרעננת וארומתית.
ציון כללי- 4.5- אם אמבר- אז האמבר האהובה עליי בנתיים. ואחרי הרבה זמן- מבחינתי- בירבלוג צ'ויס!
את החיטה המחוצפת טעמתי לראשונה לפני כמעט 9 חודשים. הייתי אז לפני מהפכת הבירה האישית שלי, והסתייגתי ממנה לחלוטין. מאז, טעמתי הרבה בירות כשותיות יותר וכשותיות פחות, והחלטתי שהגיע הזמן לתת עוד הזדמנות, במיוחד לאור הביקור שלנו במבשלת שריגים, והטעימה שם, שהובילה אותי לחשוב שהבירה שווה עוד טעימה או שתיים.
סגנון הבירה
הבירה היא בסגנון חיטה עם טוויסט קטן. למעשה זאת בירת חיטה עם טוויסט של קראפט ביר אמריקאיות, ז"א, מלאת כשות. צבע הבירה ענברי , ויש לה ארומה מתוקה (ולא בננית בכלל), שלא ממש מאפיינת בירת חיטה.
הבירה עצמה
כשהיינו במבשלת שריגים, עופר אמר לנו שכששותים בירות כשותיות, והטעם לוואי מריר, כל רצוננו הוא רק לשתות עוד שלוק אחד כדי להעביר את המר ולהחזיר את המתיקות שהיתה קודם. אז אין ספק שעופר צודק. קודם כל נתחיל בזה שהצבע של הבירה פשוט יפהפה, הבירה לא מסוננת ועולים ממנה ניחוחות הדרים. הבירה לא מציגה הרבה גיזוז, ויורדת בגרון בצורה שהרבה בירות היו רוצות. הבירה מתחילה מתקתקה, עם גוונים לימוניים ,ובאמת שקשה להסביר את הטעם שלה, היא פשוט טעימה. יש היבטים של כשות פה ושם, אבל המקום בו זה הכי מורגש הוא בטעם לוואי שבא אחרי. מין טעם מר כזה שנשאר בפה, שוודאי ששותי בירות כשותיות יזהו. כפי שעופר אמר, בואו של טעם הלוואי מזמן את השלוק הבא, וכך נמשך התרגיל עד שמסתיימת הבירה (והיא מסתיימת מהר). הבירה בעלת גוף בינוני עם טעמים עמוקים מאוד, אבל עדיין מפתיעה בצורה מדהימה בקלילות שלה. אפשר לשתות בקבוק בלי לשים לב בכלל, וזה אומר משהו על הבירה. האלכוהול לא ממש מורגש, מפתיע בהתחשב שזו בירה עם קצת יותר אלכוהול מהרגיל (6.1%), וכאמור האלכוהול לא מפריע לחוויות הבירה. אם דיברנו על בירות שכיף לשתות עם חברים, זאת אחת מהם- היא נהדרת, קלילה, מרעננת ,ומאוד טובה במה שהיא עושה.
סדרת הבירות של רונן
מבחן התוצאה:
גוף-2- הבירה קלילה מאוד ומכילה טעמים עמוקים
גיזוז- 1- כמעט ואינו מורגש, לשתות בלי להרגיש
כמות אלכוהול מורגשת -1.5 – רק אחרי שסיימנו וקמנו להביא עוד אחת
כשותיות -3- בהחלט מורגשת בארומה ובטעמים, ובמיוחד בטעם לוואי, אבל מבדילה את בירת החיטה הזאת מהשאר, וזה דבר טוב
ציון כללי -4- עוד בירה מצוינת מבית עופר , וסדרת "רונן" של מבשלת שריגים. תענוג שיש בירה ישראלית כזאת.
מהסיור שלנו במבשלת מאיבירוביץ' במושב עולש יצאנו כל אחד עם השלל שלו, ובאמתחתי נפלה ה-JPA שלהם. כששתינו כולנו מההיצע של המבשלה, תהינו לפשר השם של הבירה כשראינו אותה. "ה-J היא בשביל Japan" אמרו לנו, אבל זה לא באמת עזר להכין אותנו להפתעה שקיבלנו כשלגמנו ממנה לראשונה.
מתחלקים בשלל
על הבירה
שמה של הבירה, JPA, הוא ראשי תיבות של Japan Pale Ale, וכך היא באמת, פייל אייל עם טוויסט יפני. כשפותחים את הבירה הדבר הראשון ששמים לב אליו הוא הארומתיות החזקה שלה, ריח כשותי מעניין שמבשר על הבאות.
הייחוד של הבירה נעוץ בכשות המיוחדת שנמצאת בה, הסוראצ'י-אייס (Sorachi Ace) היפנית, שאותה ניתן למצוא בבירת ברוקלין סוראצ'י-אייס של מבשלת ברוקלין ובקמיקזה של הדובים.
הכשות המיוחדת הזו פותחה עבור מבשלת סאפורו (Sapporo) היפנית, אך היום, למעט השימוש שעושה בו מבשלת ברוקלין, היא נמצאת בעיקר בשימוש מבשלות בוטיק וביתיות עקב הטעם הייחודי שלה והמקום שהיא תפסה במחסור הכשות של 2007-8.
המאפיין העיקרי של הכשות הזו הוא הטעם הלימוני שלה, שמעשיר את הבירה באופן אפילו מעט מפתיע. אבל הטעם הלימוני נשלט מאוד ע"י הכשותיות המטורפת של הבירה והעוקצניות שלה, מה שיוצר שילוב שעוד לא יצא לי להיתקל בו בשום משקה.
את מכלול הטעמים הזה מלווה קלילות מתונה ואלכוהוליות בינונית עד נמוכה שנותנת מקום לטעם הייחודי של הבירה ובכלל משלימה את החוויה אך דואגת להזכיר לנו שלא מדובר במשקה קל מריר בטעם לימון.
שותים ונהנים. חצר הבירה בבית מאירוביץ'.
בסה"כ, נהניתי מאוד מהבירה ואני ממליץ במיוחד למי שלא יצא לו להיתקל בכשות סוראצ'י-אייס לטעום אותה, אך טעמה הייחודי והספציפי מונע ממני להכריז עליה כבירה לכל אירוע, אך היא בהחלט בחירה מצוינת למי שמחפש לשים משקה מעניין על השולחן שיפתח שיחה.
לצערי, ה-JPA היא לא אחת הבירות שמבשלת מאיבירוביץ' מייצרת במבשלת העם, ולכן ההיצע שלה נמוך יותר וטיפה יותר קשה למצוא אותה, אך אם אתם באזור מושב עולש או מוצאים אותה בכל מקום אחר, קחו כמה דקות להתנסות בהיצע הרחב של המבשלה, אני בטוח שלא תתאכזבו ושכל אחד ימצא בירה שהוא יכול להתחבר אליה.
מבחן הטעימה
גוף: 2.5 – כמו שציינתי, לבירה קלילות שנותנת מקום לטעמה הייחודי
גיזוז: 2 – כמו הגוף, גם הגיזוז העדין לא חורג מתפקידו
כמות אלכוהול מורגשת: 3 – בירה שאפשר לשתות אותה יחסית בקלות אם אוהבים את הטעם, אך בהחלט מרגישים אותה.
כושתיות: 4.5 – כשותית בטירוף! אך, ציון 5 שמור רק למטורפים ביותר.
ציון כללי: 4 – בהחלט בירה מצוינת ומומלצת לכל אחד, אבל טעמה הייחודי החזק לאו דווקא יתאים לכולם
הקדמה :את הבירות של סלרה לא ניתן להשיג בצורת בקבוק.
לאחרונה, בפאב הבית של הטכניון, נוספו כמה בירות שונות ומשונות, לרבות בירות ישראליות כמו ליבירה, אביר וסלרה. מאז ששמעתי שיש מבשלת בוטיק ישראלית שמייצרת סטאוט מעושן, רציתי לטעום, אבל זה תמיד היה כל כך רחוק, לנסוע לעמק יזרעל בשביל בירה? למי יש זמן בתקופת לימודים כל כך עמוסה?
אז עברתי בפאב הטכניוני, עת שמשחקים שם שח וג'נגה ומדברים על אינטגרלים, ולקחתי לי סלרה סמוקד סטאוט, כי הגיע הזמן.
סגנון הבירה
הבירה היא בסגנון סטאוט מעושן (כפי שהשם יעיד). הבירה מתאפיינת בטעמי קליה של שוקולד וקפה, וטעם "מעושן" המושג, בדר"כ ע"י הכנסת לתת מעושן. הסטאוט של סלרה מכיל 5.3% אלכוהול.
קרדיט: iTravelIsrael
הבירה עצמה
הבירה נמזגת (מהברז יש לציין), עם ראש קצף חום-זהוב, שנעלם במהרה. הבירה בצבע שחור (הכי שחור שאפשר), ויש לה ארומה מעושנת עדינה (לא כמו שלנקרלה שמתנפלת על כל החושים), בין ארומת העשן, מסתתרים גם דגשים של קפה ושוקלד , בקיצור ארומה של בירה קלויה היטב. והשלוק הראשון, אח, השלוק הראשון, ממלא את הפה במרירות מטורפת וטעם מעושן חזק להפליא. כשתיתי את השלנקרלה בפעם הראשונה הייתי בשוק, לא ידעתי שבירה יכולה להכיל כל כך הרבה עומק, ומאז, עישון בבירות הוא אחד הטעמים האהובים עלי, והסלרה עושה את זה כמו גדולה. היא אמנם לא מעושנת בטירוף כמו השלנקרלה, יותר דומה בעישון לקלובסקה , אבל העישון מתמזג עם הטעמים האחרים ולא משתלט. ניתן להרגיש, בתוך העלתה שמספק העשן, טעמים של קפה, וטעמים של שוקולד שמצטרפים מאוחר יותר.טעם הלוואי לא משאיר זכר לעישון, ורק מותיר רק טעם של אספרסו משובח בפה. הגיזוז העדין (מאוד) נותן לטעמי העישון והקליה להיות הכוכבים בבירה, ולא מושך מהם צומת לב, וכך גם הכשות, שמעניקה רק מרירות גבית. האלכוהול גם הוא אינו מורגש ומתחבא בין הטעמיים המולתתים והמעושנים, והחריפות שלו אינה מפריע לטעמים אלו. סה"כ הבירה נהדרת ,כיף לשתות אותה, היא טיפל'ה כבדה (בגלל הטעמים הדומיננטים) , אבל אשמח לשתותה שוב.
מבחן הטעימה
גוף-3.5- הבירה בעלת גוף בינוני-כבד, עם טעמים עמוקים , המרירות הרבה תורמת להרגשת הכובד.
גיזוז-1- עדין מאוד, נותן לטעמים להיות הכוכבים של ההצגה.
כמות אלכוהול מורגשת -1- כמו לשתות אספרסו איכותי (ומעושן), העדר חריפות כמעט מוחלט.
ציון כללי -4- אחד הסטואטים הישראלים היותר טעימים שנתקלתי בהם ואשמח לשתות את הבירה בכל הזמדנות שתיהיה לי .
