סנט ברנרדוס אבט 12 - בלגית פי 4 בלגיה

האבט 12 היא עוד אחת מסדרת הבירות הנהדרות של סנט ברנרדוס. עד כה סקרנו את הכריסמס אייל והחיטה של המבשלה.

סנט ברנרדוס אבט 12 היא בירה בלגית בסגנון קוואדרופל, בעלת 10% אלכוהול. הבירה, כמובן, מיוצרת במבשלת סנט ברנרדוס שב"וואטו", מערב בלגיה.דגכגדכדגכה

את הבירה שתיתי מכוס מיוחדת של המבשלה, בבר הנורמה ג'ין בתל אביב (שעליו אני ממש ממליץ, למרות שזה לא נושא הסקירה). הבירה הוגשה מחבית ושתיתי חצי גדול ונחמד שלה. מיד כשהבירה הגיעה ניתן היה להריח ריח חזק של טופי, שוקולד, קפה, ומאלטיות, ואפילו טיפה סוכריות. אבל רק קצת.מפתח'גקקקכקכ

מעבר לריח הנהדר של הבירה, יש לה ראש קצף מלא ובינוני, בצבע אוף וייט עם מעט חום. ראש קצף יפה מאוד, שמרמז בעת השתייה שלו על הטעם של הבירה. בנוסף, צבע הבירה שחור משחור.ההגגהגהגה

הטעם עצמו מלווה גם בטעמים שוקולדיים עזים, ולמרות הגוף ואחוז האלכוהול הגבוה שלה, הבירה הזו דווקא מאוד כיפית לשתייה, ועושה טוב בגרון כשהיא מחליקה פנימה. מה שכן, כל שלוק משאיר הרגשה חמימה מכזו כמות של אלכוהול.

הבירה מתוקה כמעט לכל אורך השתיה, עם מעט חמצמצות של סוכרייה לעיתים, ובעיקר מאוד כיפית ופשוט אפשר להמשיך ולהמשיך לשתות אותה. הבירה סובלת מבעייה אחת – האלכוהול נותן אותותיו מהר מאוד. למרות שלא מרגישים אותו, האלכוהול ממש משפיע ואי אפשר להישאר צלול, כמו שקרה למי ששתה איתי.גכגעטמנגכמט

גוף – 4.5, כהה מאוד וכבדה.

גיזוז – 3, לא יותר מידי, אבל קיים.

אלכוהול – 4.5, יש המון.

כשות – 1.5, כיאה לסגנון, מרגישים בעיקר את המרירות האלכוהולית.

בסה"כ 4.5, אבט 12 היא בירה מעולה והיא מצטרפת לשאר הסדרה ממבשלת סנט ברנרדוס, שעל כולה אנחנו ממליצים בחום. ללא ספק- בירבלוג צ'ויס.

beer_blog_choice

מידע על הבירה

סוג: , מבשלה: סנט ברנרדוסארץ מוצא:
שתיתם? נהינתם? התאכזבתם? תנו בדירוג!
3 קולות, ציון ממוצע 3.00 (ציון שקול 64%)

מוסקו רד - (*מעל מסך הטלוויזיה שלי) ישראל

Some people wanted champagne and caviar when they should have had beer and hot dogs.
Dwight D. Eisenhower

הסיפור שעומד מאחורי מבשלת מוסקו הוא מקסים.
באמת.
מבלי להכניס יותר מידי מפילוסופיית החיים האישית שלי לכתבותי על בירה, אוכל רק לומר שלכולנו, כחלק מהחברה הישראלית, יש מה ללמוד מהסיפור הזה, של ירון מוסקוביץ' ואמיר לב.
שניהם, בסוף שנות ה-30 לחייהם, הקימו ביחד את מבשלת "מוסקו"- אחת ממבשלות הבוטיק החדשות על המדף הישראלי.

אז מה הסיפור שגורם לי להשתפך ככה?
ירון ואמיר היו חברי ילדות, גדלו והתחנכו יחד. במרוצת השנים, כמו שקורה לכולנו, הקשר התרופף, וכל אחד מהם פנה לדרכו.
במקרה זה, התרופפות הקשר הובילה לנתק של מספר שנים, ולעמידה משני צידי המתרס שהתפתח כאן בארץ- דתיים וחילוניים.
אמיר לב חזר בתשובה, ירון "מוסקו" מוסקוביץ' נשאר חילוני, כל אחד בעולמו, כל אחד בעמדתו, והחברות והחלומות- קאפוט.
Mosco-Beer-red
איזה חלומות? ליצור אלכוהול ביחד.
אבל מה אתה מקשקש?! אתה באמצע לספר לנו שהם הקימו מבשלה!
בדיוק.
לאחר מספר שנים של נתק, במהלכן הזדמן לירון מוסקוביץ' להתנסות בבישול בירה ביתי- הוא החליט לעשות את הצעד, ולהתקשר לחברו אמיר- שיבוא לטעום.
אמיר (ואני מבין את הראש שלו)- כמובן שלא יכל לסרב, והגיע. בקבוק בירה אחד- זה כל מה שהיה נחוץ כדי לגשר על הפערים, ולהחזיר את החברות לאיתנה, ואף להפוך לשותפות- הקמת עסק, מבשלת בוטיק.

המבשלה ממוקמת במושב זנוח. אף אחד לא זנח אותו, לא… זהו פשוט שמו של המושב.
לי אישית השם היה מוכר ולא מצחיק כששמעתי על מיקום המבשלה, בגלל שקיים שם גם אתר טיפוס (יש שיחלקו עליי בתואר "אתר טיפוס" למצוק של זנוח, אבל מגיעים שם מלמטה למעלה עם הידיים והרגליים, ולי זה מספיק).

photo 1
במבשלה מבושלות כרגע שתי בירות, עליהן התקבעו בסופו של דבר החברים- הרד והבלונד.
את שתי הבירות טעמנו בתערוכת בירס 2013 , אז הציגו את עצמם לראשונה בפני קהל גדול.
גם בזכרוני וגם ברשמי הטעימה שלי, שתי הבירות של המבשלה לא כיכבו כלל, ואפילו הרגישו לי לא בשלות, לא מאוזנות, ובשורה התחתונה- לא כל כך מוצלחות.
אוקיי, אז הייתי מעט שתוי, ואחרי הרבה בירות דומיננטיות מאוד- אני חייב לתת ניסיון נוסף, מפוכח ומלא קשב למבשלה החדשה.

אז קניתי בקבוק של מוסקו רד והתיישבתי לטעום.
הישיבה הסתיימה מהר. הבקבוק לא הסתיים כלל.
ריח של בצק לחם בזמן שהוא תופח (אני גם אופה מדי פעם, חברים!).
מראה כתום נחושתי צלול ויפה, מטושטש בזרמי בועות דקיקים.
ארומה מעט פרחונית, שמרגישה כאילו הוספה לאחר מעשה- כמו בושם שרוסס באוויר בקרבת הכוס.
גוף מיימי ודליל, שבשילוב עם הגיזוז העדין מאוד של הבירה, מרגיש קצת כמו סודה שהתפוגגו לה הגזים…
טעם- מתקתק וחמאתי למדי, שהולך ראש בראש עם מרירות צורמנית  ומתכתית.
אפטרטייסט מתקתק ורגוע, שיחד עם החמאתיות- נותן תחושה שלפני שעה אכלתי ורטרס אוריגינל.

photo 2

גוף- 2. לא כבד בהרבה מכוס מים צוננים.
גיזוז- 2. דק דק דק. כמו סלט ערבי.
כמות אלכוהול מורגשת- 2. 5% אלכוהול, מורגשים מעט באפטרטייסט אבל לא יותר מזה. תכונה מצויינת של בירה לדעתי.
כשותיות- 1. יכול להיות שחלק מטעמי האדמה והחורפיות שאיכשהו אופפים את הבירה הזו מקורם מהכשות. יכול גם להיות שאלו זכרונותי מהסופה שליוותה את פסטיבל בירס. בכל מקרה- השולטים בבירה זו הם השמרים…
ציון כללי- 2. וברגע שמישהו ידווח לי על שינוי או עדכון מתכון- אני מבטיח להכניס בקבוק נוסף של מוסקו רד לקנה.

בסופו של דבר אני יכול לומר שאני מקווה שהתשוקה, שכעת מלווה במבשלה מתפקדת ובציוד חדש, תגרום לעלייה חדה ומטאורית בחוויה שהמוסקו רד מספקת, והשיפור יגיע במהרה; כי עד כמה שהסיפור של המבשלה מוצא חן- הוא נהדר לאזניים, לא לגרון.

לרוויה,
יוחאי

מידע על הבירה

סוג: מבשלה: מוסקוארץ מוצא: שנת השקה: 2013
שתיתם? נהינתם? התאכזבתם? תנו בדירוג!
קול 1, ציון ממוצע 1.00 (ציון שקול 48%)

עברנו דירה!

למי שלא שם לב, הגיע הזמן להסתכל על שורת הכתובת שלכם בדפדפן עכשיו. עברנו דירה!

אחרי חודשים רבים של ציפייה, הבירבלוג סוף-סוף הגיע לבית שהיה צריך להיות לו תמיד, beerblog.co.il.

המעבר הזה חשוב לנו מאוד לא רק בגלל הנוחות (נסו אתם להסביר למישהו שהאתר שלכם הוא "beerblog-מילה-אחת-מקף-il-נקודה-קום. לא, זה לא co.il"), אלא בעיקר כי הוא מייצג את החזון האמתי של האתר הזה – בלוג בירה ישראלי, שנמצא בכתובת ישראלית.

הכתובת הישנה תעבוד לעוד מספר חודשים, אך אנחנו מעודדים את כולם לעדכן את המועדפים שלכם וכן אם אתם מפנים אלינו מהאתר שלכם, עדכנו בבקשה את ההפניה.

מזל טוב לכולנו,

אריאל

סינגל מאלט IPA - שובו של הבודהה ישראל

הם חזרו! מבשלת לפינג בודהה חזרו לייצר בירות אחרי העדרות ממושכת (מדי) מהמדפים. הבישול עבר כאמור למבשלת העם שמייצרת את הבירות עבור השמן המחייך.

או! ואיך הם חזרו! עם בירה עוצמתית באלכוהול (7.1%) , במרירות (נגיע לזה) ובטעם (נגיע גם נגיע).
IMG_20130725_133758

טוב אז אני לא ארבה במילים, הסגנון האהוב עלי מאחת המבשלות האהובות עלי (זכרונות מטרינטי עולים לי כל הזמן), קדימה לעבודה.

הבירה נמזגת עם ראש קצף ענק ויציב (כנראה בגלל מזיגה קצת יותר מדי אגרסיבית מצידי, בחיבור עם עיצוב הכוס) שנשאר דקות ארוכות, ומתמוגג לאט לאט, ומותיר מאחוריו ראש קצף יציב ודק.

IMG_20130725_133911

הבירה בצבע ענברי- נוטה לכתום (ואני יכול לראות את זה טוב יותר לאחר שלמדתי איך לשטוף כוסות כמו שצריך, תודה ברק), ויש לה ריח משגע. ריח הדרים מתקתק כזה שאני מתמוגג ממנו בכל פעם שאני מקרב את חוטמי לכוס, תענוג.

IMG_20130725_134128

אז כן, אפשר להבין מהכתוב שהצגת הבירה השאירה עלי חותם, אבל איך הטעם?

אני אתאר את חווית השתיה.

כשות כשות שות כשות כשות כשות , פאוזה , מר מר מר מר, אוי זה מר, אני צריך שלוק שיעביר את זה, כשות כשות כשות כשות כשות פאוזה, מר מר מר וכן הלאה.

ולפני ששמתי לב, כבר נגמרה כל הכוס, מדדה של בירה טובה באמת.

אין פה יותר מדי טעמים נלווים , אין איזו מתיקות נחבאת (אולי רק בסוף השלוק האחרון מהכוס, אחרי שכל המר עובר, אחרי דקות ארוכות), אין מורכבות מיוחדת, יש נוזל מוגז בצורה בינונית-עדינה, כתום-ענברי, עם טעמי כשות דומיננטים, והמון מרירות, וזה עובד.

אני נורא נהנתי מהבירה, כנראה כי לא שתיתי שום דבר כשותי כבר שבועיים, ודגדג לי לשתות אותה.

IMG_20130725_133811

אמנם , הייתי בטוח שהבודהה לא יחייך אחרי החוויה שהוא עבר מוקדם יותר השבוע (כאשר באותה שישיה, השכן שלו, התפוצץ) , אבל נראה שהוא התאושש מהמקרה בצורה מופלאה.

לסיכום:

גוף – 1.5- בירה מאוד שתייה, בלי כבדות נראית לעין (או לחיך).

גיזוז – 1.5- עדין ונחמד.

כמות אלכוהול מורגשת -1- הכשות מסתירה את זה טוב מאוד.. לא הורגשה בכלל עד שקמתי מהכסא.

כשותיות – 4.5- yes please.

ציון כללי – 4- בירה שנורא נהנתי ממנה, במיוחד בחום הנוכחה ששורר במדינה, אוהבי כשות ישמחו.

 

IMG_20130725_134211

שלכם,

ניצן.

מידע על הבירה

סוג: , מבשלה: לפינג בודההארץ מוצא: יצרן: מבשלת העםשנת השקה: 2013
שתיתם? נהינתם? התאכזבתם? תנו בדירוג!
0 קולות, ציון ממוצע 0.00 (ציון שקול 0%)

בלאק סין - לא לעמוד בפיתוי ישראל

חלק מהבירות של גל ספיר, מעמק האלה, סיקרנו כאן בעבר. אפילו ביקרנו אצלו במבשלה,  והכרנו.
אחרי הביקור שלנו במבשלה, הפנה אותנו גל לאכול צהריים ב"ביסטרו של מייק ושרון"- מסעדת בשרים דרום אפריקאית חמודה מאוד.
על הבירה שגל בישל למסעדה הזו אתם קוראים וקוראות עכשיו.
אולי זכור לכם שסיפרנו שגל סוגר את המבשלה נכון לעכשיו, למרבה הצער- אבל תמיד יש מקום לעוד בישול אחרון, לא?

אם ככה- הבלאק סין היא בירת פריסטייל שונה מאוד בנוף: בירת חיטה שחורה משחור.
ביקשתי מגל שיספר לי קצת על הבירה, ולמה הוא בחר לבשל אותה כמו שהיא:
"בגדול – אני לא איש של בירות חיטה. לא מתחבר לטעם. פעם הייתי משוגע עליהן, היום קשה לי איתן נורא. תמיד שואלים אותי "למה אין לך בירת חיטה?" ואני עונה "כי לא טעים לי", אחרי כמה ניג'וסים של אנשים, החלטתי לעשות מעשה ולהכין בירת חיטה (מה גם שרוב חומרי הגלם שלי נגמרו ונשארתי עם הרבה חיטה)".
אוקיי, אז למה לא חיטה בווארית? או אמריקאית? או בלגית? משהו מוכר.
"מכיוון שאני לא אוהב בירות חיטה ומכיוון שאני משתדל שהבירות שלי יהיו עם טוויסט, החלטתי לעשות בירת חיטה שחורה משחור, יעני, הפוך על הפוך. נכנסו קצת ספיישלים (גרעיני לתת מיוחדים) שחורים וכהים למאש (דייסת הבישול), נכנסה כשות עדינה ו-וואללה, יצאה בירת חיטה כהה עם טוויסט מגניב. חבר/לקוח קבוע שלא אוהב בירות שחורות אבל כן אוהב בירות חיטה, ישר לקח ארגז, אחרי טעימה, כמובן."

photo 2בירה שונה בנוף- כבר אמרנו? אבל סבבה, מותר לשחק ולהשתולל- זה כל הכיף. למה צריך לקרוא לזה חטא?
"בעיקרון, ככלל, אני שומר על כשרות בענייני הבירה: לא מבשל או מבקבק בשבתות וחגים, מוכר את חומרי הגלם בפסח וכדומה" מספר גל. "עם הבירה הזו- דווקא לא. בושלה בשבת עקב חוסר זמן, בוקבקה בחג מאותה סיבה ולא נמכר החמץ השנה. לאחר שעברה טעימה ראשונה, היה בה משהו שנראה לי קצת שחור ומרושע, חיטה אבל עם חתיכת טוויסט. החיבור עם ה"חטא" של בישול בשבת וביקבוק ב"יום טוב" יחד עם צבע שחור משחור, חיברו את השם הכי בול בפוני – החטא השחור או כמו שמופיעה בתוית: Black Sin."

אז עכשיו אנחנו יודעים את הסיפור של הבירה, שהוא, כמוה- מעניין ויוצא דופן. הגיע הזמן לטעום, לא?
הבירה נמזגת שחורה מאוד, ומוגזת מאוד, והייתה נראית כמו קוקה קולה אלמלא ראש הקצף הענק שרובץ עליה מלמעלה.
השניה שבה הפנתי את המבט היתה מספיקה לראש הקצף כדי לברוח כמו אוויר ממוזג דרך חלון פתוח. נשארתי עם בירה שחורה ואטומה, בעלת דף קצף בצבע קרם שמונח בראשה. והיא לא סטאוט. מגניב.

הריח שעולה מהכוס גם הוא לא מסגיר שמדובר עדיין בחיטה- ריח קלוי, קפה, פורטרי משהו.
והטעם? חמצמץ מאוד, מהשימוש ב-75% לתת חיטה כנראה, לידו טעם קלוי, קצת קפה שחור, ואגוזים. רוב המרירות באמת לא מרגישה כאילו הגיעה מהכשות  אלא דווקא מהקלייה.
photo 1

גוף הבירה בינוני, והיא לא קלילה מידי, מה שהיה יכול להיות מוזר עם החמצמצות, ולא כבדה ומשביעה- משאירה מקום למנות הממלאות של הביסטרו של מייק ושרון, זה בטוח.
הסיומת המתקתקה והקצרה של הבירה מוודאת שטעמה לא נשאר לאורך זמן בפה, ומשאיר אותו רענן, אם כי מבולבל, ללגימה או לביס הבאים.

גוף: 3. בינוני.
גיזוז: 4. כמו משקה קל.
כמות אלכוהול מורגשת: 3. יש תחושה אלכוהולית קצרה בפה בסוף הלגימה.
כשותיות: בתוך המערבולת הזו לא הצלחתי להתרכז יותר מידי בטעמים כשותיים.
ציון כללי: 3.

בירה מעניינת, שונה, מיוחדת, אבל אם הייתה בירת מדף, הייתי שותה אותה רק פעם ב…

לרוויה!
יוחאי.

מידע על הבירה

סוג: מבשלה: גל'סארץ מוצא: שנת השקה: 2013
שתיתם? נהינתם? התאכזבתם? תנו בדירוג!
קול 1, ציון ממוצע 1.00 (ציון שקול 48%)