לפני כשבוע כתבנו כאן על הבירפסט שהתקיים ברעננה לפני כמה סופי שבוע.
השבוע אנחנו מתעלים על עצמנו ומביאים לכם את סיפורה של שליחתנו, הדר פרת, למינכן, לפסטיבל הבירה הגדול, אוקטוברפסט.
אוקטוברפסט- הדבר האמיתי
מאת : הדר פרת
קצת על האוקטוברפסט
אז אני הדר, ואני טסתי עם חברתי הטובה מאיה לאירוע הבירה הגדול בעולם, האוקטוברפסט.
הוא, כשמו, פסטיבל – פסטיבל בירה עצום, הנערך מדי שנה במינכן, גרמניה, מאמצע ספטמבר ועד יום ראשון של השבוע הראשון של אוקטובר.
במהלך הפסטיבל לבושים האנשים בלבוש בווארי מסורתי – הגברים במכנסי עור והבנות בדירנדל, שמלה צבעונית עם בלוזון לבן מתחתיה ומחשוף ענק. מדי שנה ישנם 14 אוהלי בירה, כל אחד של חברה אחרת, אשר בהם שותים את הבירה ואוכלים ממגוון המאכלים הבוואריים. בכל אוהל ישנם כמה אלפי אנשים.
בחוץ, באזור המכונה Theresiewiese, ישנו לונה פארק רחב מימדים והמוני דוכני מזון ושעשועים.
הלכתי לקנות בירות ופתאום ראיתי את הבקבוק הזה, אמרתי פירות אדומים, יאללה למה לא, אם הקסטיל רוג' לא הייתה רעה בוא ניתן לזה ניסיון.
פתחתי את הבקבוק, ריח חזק של פירות יער עולה ממנו, מזגתי לכוס והתפלאתי, הייתי בטוח שהצבע יהיה ככה כמו של הקסטיל רוג' אך במקום זאת קיבלתי בירה בצבע אדום בהיר וראש קצף גבוה ועשיר בצבע אדמדם, ממש כמו צבע של יין אדום עדין.
לקחתי לגימה ומיד הרגשתי טעם מתוק לאורך כל הלגימה ובסוף נשארת בפה חמיצות עדינה וקצת טעם אלכוהולי בפה.
הבירה בעלת 8.2% אלכוהול שלא מורגש בכלל. טעם של בירה לצערי לא מורגש כאן אלא יותר טעם של גזוז אלכוהולי. על כשות אין מה לדבר בכלל, בבירות כאלה הטעם של הכשות הוא מאוד זניח אם יש בכלל כשות.
למרות שטעם של בירה אני לא מוצא פה, המשקה הזה כן היה טעים לי ואני גם אמליץ עליו, כנראה בגלל הקלילות שלו- אפשר לשתות אותו בכל מצב והטעם המתוק דורש ממך לקחת עוד לגימה ישר אחרי שלגמת קודם.
בעיה אחת מצאתי במשקה הזה (חוץ מחוסר טעם הבירה כמובן)- הגיזוז שלו מאוד מאוד קיצוני, אני מכיר לא אדם אחד ולא שניים שלא אוהבים משקאות מוגזים, אך כן שותים בירה; מהמשקה הזה הם לא יוכלו להנות.
רמת הגזים פה ממש גבוהה ורואים זאת במזיגה. בהחלט נכון לקרוא לזה גזוז אלכוהולי ולא בירה לפי דעתי, אבל אם זאת כוונת המשורר, זה בהחלט הלך לו.
גוף: 1 מאוד קלילי ומאוד נחמד
גיזוז: 4.5- מאוד מוגזם לפי דעתי
כמות אלכוהול מורגשת: 1.5. לאחר הלגימה נשאר קצת טעם אלכוהולי בפה.
כשותיות: 0- אין מה להוסיף
ציון כללי: 3. משקה מאוד חביב.
לסיכום, משקה חביב למדי שאני בהחלט אשמח לשתות שוב אך לצערי אני לא הרגשתי שאני שותה בירה אלא גזוז. חיסרון נוסף הוא המחיר היחסית גבוהה שלה, סביבות ה-18 שקל לשליש, אבל היי, בשביל להכיר את המשקה הזה, לפי דעתי הכסף שווה.
לרוויה וחג שמח,
רן
מידע על הבירה
סוג: איילארץ מוצא: בלגיהיצרן: בראסרי דה בוקשנת השקה: 1858
מוקדם יותר השנה, השיקה רשת המשקאות "סיטונאות בנימינה" את בירת הבית שלהם- "הדיקטטור, פייל אייל".
לא עבר זמן רב על המדף, ואל הדיקטטור הירוק הצטרף הדיקטטור האדום- בירה מסוג IRISH RED.
הבירה, בעלת 4.7%, מתהדרת באחת התוויות המגניבות במדף הישראלי- באדיבות קורס הקופירייטינג של מכללת תלתן. אז כן, יש לנו תווית שמעלה חיוך, סיפור מסגרת מגניב לבירה, ואמנם כל זה טוב ויפה וחשוב… אבל איך הבירה בתכלס? בואו נראה…
לבירה צבע נחושתי- חום, המזכיר אמבר אייל או לאגרים בסגנון טובורג או גולדסטאר, ראש קצף לבן ואוורירי, בעובי של אצבע, אשר נעלם די מהר ומשאיר שכבה דקה של קצף המלווה את מהלך השתיה.
אמנם לבירה זו אין ארומות אגרסיביות שנישאות באוויר מרגע המזיגה, אבל כשמקרבים את הכוס אל האף והשפתיים ניתן לחוש בשמחה בריחות נעימים של לתת, קרמל, טופי, ואיזו רעננות… כמו אדמה אחרי השקיה. נסו להיזכר בריח שיש באוויר אחרי שהממטרות מסיימות…
טעמה של הבירה גם הוא עדין. טעם מתקתק, מאלטי, קצת סוכר חום, ואפילו קצת מתכתי. כאילו רגע לפני הלגימה אחזתי מטבע בין השיניים. מי שלא מבין על מה אני מקשקש מוזמן לתפוס לרגע מטבע ולנשוך, או את הקצה המתכתי של העט. יאללה אל תתביישו… קדימה!
את כל הטעמים המתוקים הללו מלווה מרירות כשותית עדינה ונעימה. לא תופסת את כל הבמה, ואפילו לא יותר מידי תשומת לב. אבל היא שם, לעשות את העבודה.
הגיזוז והגוף גם הם עדינים וקלים, ויחד נותנים לנו משקה רגוע, שניתן לשתות את כולו בלגימה אחת ארוכה.
הבירה הזו בהחלט שוטפת נהדר את הגרון, ומשאירה אחריה מעט יובש, טעם לחמי, ורצון לקחת לגימה קטנה נוספת.
גוף: 2. לא יותר כבד וסמיך ממיץ.
גיזוז: 2. עדין ונעים, מוסיף קצת "סומק" לגוף הקל.
כמות אלכוהול מורגשת: 2.5. לאחר הלגימה נשארת תחושה מעט אלכוהולית ונעימה בחלל הפה.
כשותיות: 2. בעיקר בתחום המרירות, שגם בו היא לא אגרסיבית מדי.
ציון כללי: 3. בירה חמודה, נעימה וקלה לשתיה.
בשורה התחתונה, זו לא בירה שתפיל אתכם מהרגליים בשום אספקט שלה, אבל היא בהחלט מרעננת וכיפית לשתיה, ומעלה חיוך על השפתיים.
אם שליש שלה ושליש של גולדסטאר היו עולים אותו דבר- היא הייתה עדיפה. אבל במצב הנוכחי, אישית- אני מעדיף לשלם את ה-15 ש' (מינימום) לבירת בוטיק על דברים יותר אגרסיביים.
לרוויה,
יוחאי.
כל התמונות (פרט לאחרונה) נגנבו ללא בושת פנים מעמוד הפייסבוק של בירת הדיקטטור.
פרימטור סמי דארק לאגר מגיעה אלינו ממבשלת נקוד שבצ'כיה. זוהי מבשלה שקיימת כבר יותר מ100 שנה, ומבשלת סוגים רבים של בירה, ביניהם הסמי דארק לאגר.
הבירה היא לאגר רגילה ופשוטה, ואפילו יצא לי לשתות אותה במגף של חצי ליטר, מה שהיה בערך החוויה הכי טובה בבירה. זוהי לאגר רגילה לפי הספר, והסיבה שבחרתי לשתות אותה היא כי בתיאור התפריט הבירה תוארה כלאגר אדמדמה, מה שהקפיץ לי לראש את התיאור של אלנבי מבית אחוזת בית, שאותה אני מאוד אוהב.
לצערי נוכחתי לדעת שאין הרבה קשר בין שתי הבירות. סמי דארק לאגר בצבע ענברי, כשהצבע וקלילות בערך הדבר היחיד שדומים בין שתי הבירות. מהרגע שקיבלתי אותה ועד שסיימתי אותה, מה שלקח לי בין 10 ל15 דקות, מה שעלה לי בראש זה סגול, וזאת למרות שצבע הבירה נוטה לכיוון האדום-כתום-ענברי. עדיין לא הצלחתי להבין למה.
אם היה דרך לבשל צבע סגול, היינו מקבלים סמי דארק לאגר. עם טעם לתתי – לחמי רגיל עם סיומת קרמלית עדינה, הבירה בעיקר החליקה בגרון, בלי להשאיר חותם מיוחד. לא מועיל, לא מזיק. הבעייה הכי גדולה של הבירה הזאת, לדעתי, שהייתה לה ארומה נוראית. כאילו הייתה דליפת גז, או שאפילו אגזים ואגיד ביצה סרוחה, דבר שממש הוריד את ערכה של הבירה בעיני.
גיזוז – 1.5, כמעט לא קיים.
אלכוהול – 2, גם כן לא מורגש.
קלילות – 4.5, מאוד מאוד קלילה.
סה"כ הציון של הבירה הוא 2.5, וגם זה רק בגלל שהיא כל כך קלילה וניתנת לשתייה מרובה ומהירה. חוץ מזה, אין בבירה הזאת שום דבר מיוחד.
הבירה, בעלת 4.7%, מתהדרת באחת התוויות המגניבות במדף הישראלי- 
