גם חובב בירות מושבע כמוני, ועוד אחד שמתעסק בלסקר את הסצינה בארץ- מוצא את עצמו מופתע הרבה פעמים מהחידושים על המדף. עובדה מקסימה בעיני לכשלעצמה. ככה יצא שבביקור האחרון שלי ב-beer&beyond נתקלתי בבקבוק שנראה שהגיע מאיזו מבשלה ביתית, אולי להתרשמות הצוות בחנות. מבט זריז מראה לי שאמנם התווית נראית ביתית, אך הבירה עצמה מבושלת במבשלת מוסקו במושב זנוח. יחד עם זאת- מדובר בבירה שאכן מגיעה ממבשלה ביתית בעלת חוש הומור- מבשלת beerצינות 🙂 על הבירה מצויין שהיא מעושנת מעט ומכילה תמרים. בדרך כלל כשמוסיפים תמרים לבירה הם מגיעים בצורת סילאן, פה לא מצויין העניין, ומסקרן אותי האם תמרי מג'הול אמיתיים מצאו את דרכם לסיר הרותח או למיכל התסיסה. אז בלי ידע מקדים על המבשלה או אפילו הבנה ברורה על איזה סגנון בירה מדובר- נצא לדרך!
הבירה נמזגת בצבע חום בוצי, מעורפל, ועם בועות גדולות. סה"כ מראה עשיר ולא מסחרי בעליל, אם אפשר לומר דבר כזה. הריח מתקתק ומעט מעושן, ולדעתי היה מתפתח אפילו יותר אם הייתה מתחממת. הדבר המעניין יותר בבירה הזו הוא הטעם, כמובן. ידוע ש(כמו הכל בחיים) בירה זקוקה לאיזון- בין מתיקות ומרירות בדרך כלל, ובין טעמים מיוחדים כמו עישון במקרה שלנו. פה אין איזון. המתיקות, שלא מרגישה יותר מדי כמו סילאן אלא כמו סירופ, משתלטת כמעט לחלוטין יחד עם הגיזוז האגרסיבי, ונותנת תחושה של גזוז יותר מכל דבר אחר. המרירות, שבדרך כלל אני מקבל אותה בברכה, הרגישה לא מחוברת וממש כאילו הוסיפו אותה על מנת לסמן וי. בסוף נשארת תחושת העישון עם הטעם החמצמץ והניחוח באף, ומרגישה קצת חזקה מדי. לדעתי היא עוד הייתה מתחזקת אם הבירה הייתה מתחממת. לסיכום, קול מג'הול היא בירה לסקרנים והרפתקנים, יותר מאשר לשתיין הממוצע. אולי תלווה טוב ארוחה כבדה ועשירה בטעמים, אבל סתם ככה לבד היא מרגישה לא מאוזנת וקיצונית מדי בטעמים, למרבה הצער.
גוף: 2.
גיזוז: 3.5.
כמות אלכוהול מורגשת: 2.5.
כשותיות: 1.
ציון כללי: 1.
