כשות

צמח יבשתי מטפס, אשר מניב פרחים נקביים דמויי איצטרובל / ארטישוק המשמשים לתיבול בירה והקניית המרירות האופיינית.
בנוסף למרירות, הכשות תורמת טעמים וארומות רבים ומגוונים (קיימים מאות זני כשות בעלי קשת טעמים וארומות רבה מאוד) וכן תכונות אנטיבקטריאליות.
כשות לא תמיד שימשה בהכנת בירה. תחילת השימוש מיוחסת לשנות 7000-1000 לפנה"ס.
תחילת הביות של הכשות ומעבר משימוש בזני בר לזנים חקלאיים קרתה בגרמניה, באיזור שנת 300 לספירה.
תיבול בירה בכשות היה פופולארי מאוד בקרב הצרפתים והגרמנים בימי הביניים, ואט אט דחק את השימוש בצמחי תיבול אחרים אשר שימשו לתיבול בירה לפני כן, כגון ערער, כוסברה, כמון, אגוז מוסקט, עלי אלון, פריחת הדרים, ציפורן, רוזמרין, קמומיל ועוד.

כיוון שמסחר ושינוע של פרחי הכשות אינם קלים הכשות עוברת תהליך עיבוד ויבוש לפני השימוש.
לאחר העיבוד מגיעה הכשות למפעלים בצורת תמצית או בכופתאות יבשות (שנראות כמו אוכל של אוגרים סיביריים. טעים).
לתזמון הוספת הכשות בתהליך הבישול חשיבות בקביעת תפקידה ביצירת הבירה. כשות שתוסף בתחילת הבישול, תשחרר בהרתחה את חומצות האלפא שבה, ותתרום למרירות ולשימור הבירה. כשות שתוסף לקראת סוף הבישול תתרום בעיקר לארומת המשקה.