בירס 2013. כמה שחיכינו, ככה נהנינו.
התערוכה העצומה והמרהיבה הזו כללה עשרות סוגים של בירות והמוני מבשלות מיבואנים ומבשלות הבוטיק הגדולות, ועד מבשלים ביתיים קטנים. לא הספקתי לפגוש בכולם מפני שהמבשלים הקטנים התבקשו למזוג אך ורק אחרי השעה 5, לקהל הרחב ולא לקהל מקצועי, אבל גם במגבלה הזאת הצלחתי לשתות כמות מכובדת של בירה. ונהניתי מכל רגע. טוב, מרוב הרגעים. בכל זאת יש כמה שהייתי מעדיף לוותר עליהם. אחרי המלחמה במזג האוויר המטורף ובעובדה שכמעט ויתרנו על ההגעה עקב אי יכולת תנועה בכבישים החסומים, הגענו ושתינו ללא הרף.
חוויית השתייה עצמה כללה סיבובים רבים סביב היכל נוקיה, מאחר שהתערוכה הייתה פרוסה סביב הטבעת החיצונית של ההיכל. לכל טעימת בירה התלוותה שיחה עם המבשל, או נציג אחר של המבשלה. לכל מבשלה שלא הכרנו או שרק שמענו עליה ביקשנו לדעת פרטים נוספים כמו מתי התחילו לבשל, מה משך אותם לנושא, כמה הם מבשלים, ושאלות נוספות כאלה. בכל שולחן נתקלנו מחדש באנשים נחמדים שהגיעו אך ורק בשביל לפרסם את המבשלה שלהם קצת יותר, וענו לשאלותינו בשמחה. בנוסף גם פגשנו אנשים רבים שאנחנו מכירים, או לפעמים יותר טוב מזה – אנשים שמכירים אותנו. אין כיף יותר גדול מאנשים שמזהים אותנו בתור בירבלוג. הלוואי והיו יותר אירועים כאלה במשך השנה.
וכעת, קצת על הבירות:
אתחיל כמובן בג'קס וינטר אייל של שפירא. את הבירה הזו שתיתי לפני שבוע מבקבוק, ואני חייב לציין שקשה לי להחליט איזו מהבירות אני יות ר אוהב – מחבית או מבקבוק. והן שונות אחת מהשנייה. פוסט מורחב יגיע בקרוב. זו בהחלט הבירה החדשה הכי טובה שהוצגה בתערוכה.
גלבוע פורטר. זוהי מבשלה שקיימת זמן מועט ממש, והם מבשלים כמות מקבילה לזו שאנחנו מבשלים בבירבלוג. למרות זאת, האהבה לבירה משכה אותם להקים דוכן בתערוכה, ולמרות שאני לא חובב פורטרים אני מוכרח להגיד שהיא הייתה קרמית ונעימה לשתייה, והדאבל אספרסו שהמבשלים הכניסו פנימה דווקא הוסיף לבירה. אשמח לשתות אותה שוב.
קודיאק של הדובים. אני בשונה מחברי המלומדים לא נהניתי מהבירה. בכל זאת, הבירה הזו הייתה מוכוונת כשות בכל רמ"ח איבריה. הדובים פשוט חיפשו בירה נוחה שעל בסיסה יהיה אפשר לבשל בירה מלאת כשות, ומצאו אותה בדמות של בירת חיטה פשוטה. את טעם הכשות לא הצלחתי להוציא מפי עד כמעט סוף התערוכה.
גליל פאמפקין אייל, וגליל סאיזון. גם אני חיכיתי הרבה זמן לשתות את הפאמקין אייל ובכלל לא התאכזבתי. הבירה מיוחדת ומרעננת, והדלעת מורגשת בבירה יחד עם מספר תבלינים נוסף שכבר לא הצלחתי לזהות. בכל זאת, אחרי כל כך הרבה בירה החושים כבר לא מה שהם ביום יום. זוהי בירה קלילה ושונה כמעט בכל הפרמטרים מבירות אחרות, ומומלצת בחום. בנוסף גם לקחתי טעימה של הסאיזון מהחבית, ו-וואלה בהחלט מיוחדת. היא הייתה אפילו יותר עדינה מאשר שבוע לפני, כשטעמתי אותה במפגש טעימות מקצועי שהתקיים בבירמרקט, ובהחלט העלתה בי רצון להגיע הביתה ולפתוח בקבוק שלה. למרות זאת, בהמלצת אלון הברומאסטר אשאיר אותה עוד כמה ימים ואשתה אותה רק אז. אלון גם דרש מאיתנו לעשות איזה טיול לצפון ולבקר במבשלה שלו, מה שכבר בימים אלו בתכנון. אנו בהחלט שמחים להזמנות מסוג זה.
עוג אלון של מבשלת הגולן. אם להגיד את האמת, ציפיתי קצת יותר מהעוג הזו. הסגנון שלה לא היה ברור, ולא היה לה טעם מיוחד או מדהים. סתם בירה כזו, להוריד את הטעם בין שתי בירות אחרות בתערוכה. למזלי, המוזג שתפקידו הוא איש שיווק של בזלת מיד מזג לנו את העוג ג'ינגי'ת, שכבר הייתה שיפור משמעותי מאוד. הג'ינג'ית בירה מאוד מהנה וטעימה, ואם אצליח להניח ידי על אחת כזו בהחלט אשמח לשתות אותה שוב.
שנקין של הברופאב שנקין. זוהי בירה שמיוצרת במבשלת העם, ושייכת לבר בשם שנקין באזה"ת רעננה. ממש 5 דקות נסיעה מהבית. למרות זאת, ובעיקר בגלל שאני עוד קטן מידי בגיל בשביל להכנס לבר, לא טעמתי אותה עד התערוכה. וכשכבר טעמתי, שמחתי לגלות שאלה שהמליצו לי על הבירה לא טעו. זוהי APA קלילה ומאוד כיפית לשתייה, ולמרות שאיני מחובבי הסגנון דווקא נהניתי ביותר. בנוסף, מי שמזג לנו את הבירה היה דורון, מנהל הבר, שהזמין אותנו לבוא לבקר ולשתות שנקין אצלו בבר. כמובן שנעננו בחיוב.
אחרונה חביבה עליה אדבר היא מבשלת אחוזת בית. הכרתי את המבשלה בטעות, כשקניתי בקבוק של אלנבי (כן, ככה קוראים לבירה), בחנות משקאות קטנה באחוזה (כן, אירוני), הארחוב הראשי של רעננה. אלנבי היא בירת לאגר אדמדמה, ולמרות שהיא לאגר יש לה טעם לוואי מיוחד מאוד ויוצא דופן, טעם שהתאהבתי בו מיד. למרבה הפלא גיליתי שכמעט ולא ניתן למצוא את הבירות האלה, אפילו לא בבירמרקט (מאחר שהן משווקות בבקבוקים של חצי ליטר, ולא שליש). לשמחתי הרבה מאוד בתערוכה, גיליתי שהם התחילו לייצר בקבוקים של שליש מכל סוגי הבירה שלהם, הכוללים את אלנבי, רוטשליד, ונוספים. המבשלה הזו מתמחה דווקא בלאגרים, מה שאני מאוד מכבד מעצם העובדה שרוב המבשלות בארץ מבשלות בעיקר איילים. לאחר שהשבעתי את הברומאסטר שישווקו את הבקבוקים שלהם לבירמרקט, הבטחתי לו שברגע שאקבל לידי בקבוק של אלנבי אני אכתוב עליה סיקור מיד. ספוילר – היא בירבלוג'ס צ'ויס ללא ספק.
בתערוכה טעמתי מגוון נוסף וגדול מאוד של בירות, חלקן מוכרות וחלקן חדשות, ואם אצטרך לסכם את העתרכוה במשפט אחד, הוא יהיה "הלוואי שיגיע כבר Beers2014!!!!"
לחיים,
שחף.