חיכינו וחיכינו וסוף סוף זה הגיע, בירס 2013, תערוכת הבירה הגדולה בישראל. הבטיחו לנו השקות של בירות חדשות, אווירה מחשמלת , וכמובן הרבה מאוד בירה טובה. קיימו, קיימו, וקיימו.
איפה להתחיל?
אה כן, איזשהו כוח ביקום החליט שיום התערוכה הראשון של בירס יתקיים בצל רוחות , גשמים עזים, והצפות בכבישים המרכזיים של ישראל, ובפרט אלו שהיו אמורים להוביל אותנו ליד-אליהו , שבמרכז ת"א.
לא התייאשנו, ולאחר שחיכינו שעה (+- ) לאוטובוס, היינו בדרכנו לתערוכה!
מצוידים כמובן במצלמות , חולצות של הבלוג, וכרטיסי ביקור, היינו מוכנים לכל דבר שהתערוכה הזאת תזרוק עלינו.
כל ההווי סביב התערוכה היה באמת משהו מיוחד. בכל מקום שהפננו אליו את פנינו, פגשנו פרצופים מוכרים ואהובים, ובעיקר אנשים שאוהבים בירה, אנשים שאנחנו אוהבים.
הדוכן הראשון שנתקלנו בו, היה של עופר רונן, ממבשלת שריגים, שהציע לנו משקה לתחילת החוויה, וכמובן שלא יכולנו לסרב, הרי כשמציעים לך הודית מכוערת, אי אפשר להגיד לא!
משם המשכנו, כשהמטרה המרכזית היתה לטעום כמה שיותר בירות חדשות, מיוחדות, בירות שאי אפשר לשתות ביום-יום (גם קניתי את השימאי 150 , אבל זה כבר סיפור לפוסט אחר).
אז קצת על הבירות שטעמתי (ואהבתי, לרוב) בתערוכה:
ג'קס ווינטר אייל של מבשלת שפירא– אם היה best of show גם בתערוכה הזו, לבטח הג'ק היתה אחת המועמדות הבכירות שלי. הבירה בצבע ענברי עמוק, עם טעמי קליה עדינים וניחוחות וויסקי ברקע, תענוג, וסוף סוף בירה שפורצת גבולות בארץ.
מלכה ווינטר ביטר– אני הגעתי לתערוכה בידיעה ש"מלכה" מפיצים בירת IPA חדשה. אוי כמה התאכזבתי שהגעתי וגיליתי שהמודעה היתה טעות של אחד מאנשי התקשורת, ומלכה (לפחות לעת עתה) לא מייצרים IPA. למזלי , הווינטר ביטר שלהם היה נהדר, ומתאים בדיוק לאווירת הסופה שהשתררה בחוץ.
גליל פאמפקינג אייל – בחיים האלו, שמקבלים הכל כאן ועכשיו , תודות לאינטרנט וחנויות מקוונות באינטרנט, לא יוצא שמחכים הרבה זמן למשהו. אז תתארו לכם את הריגוש שלי שסוף סוף טעמתי את הפאמפקינג אייל שאליה פיללתי שנה שלמה (מאז בירס האחרון). הבירה , בניגוד לPunkin Ale של דוגפיש, שמה את הדלעת בחזית מבלי לזרוק עליה כשות שתפריע (אני מסתכל עליכם דוגפיש). כמו כן , הפאמפקינג אייל של הגליל מבוססת על אמבר אייל בשונה מהבראון אייל של דוגפיש, והטעמים של הדלעת מודגשים (לפי דעתי) הרבה יותר בתוך אמבר. התוצאה היא בירה מתקתקה , עם טעמים של דלעת מקורמלת, ושוב, עוד בירה שהייתי שותה בכיף (אילו לא היתה מבושלת פעם בשנה) .
עוג אלון של הגולן – כשמדברים על בירה שהתיישנה בתוך חבית אלון למשך כמה שבועות, מיד המוח זורק אותי לאסוציאציות אפלות, פורטרים, סטאוטים ובירות כהות (בלי שום הסבר). כשנמזגה לי העוג, הייתי בשוק שהיא כל כך בהירה. בהחלט מרגישים את היישון בתוך האלון, הבירה היתה לי קצת עדינה מדי, ציפיתי לטעמים יותר רובוסטים.
נ.ב. זכיתי גם לטעום את עוג הג'ינגית אחרי עוג אלון. אני מוכרח להודות שפספסתי אותה פעם שעברה, והיא היתה פשוט נהדרת, תוחזר לאלתר!
הדובים – קודיאק- הטעות הגדולה של התערוכה מבחינתי. אני אסייג את זה, קודיאק היתה הבירה הטובה ביותר ששתיתי בתערוכה (חיפשתי את הכשות בכל מקום, וחוץ מההודית, נרשם חוסר גדול מדי לדעתי של IPA חזקות). הטעות היא לא בשתיית הבירה, אלא בתזמון השתיה, שתיתי את הבירה יחסית מוקדם בתערוכה, והטעמים הכשותיים המטורפים שלה ישבו לי בגרון, ושינו את טעמן של הרבה בירות שבאו אחריהן (בדר"כ לכיוון הכשותי). בירת התערוכה מבחינתי.
דובל סינגל – אכזבה נרשמה במחוזותינו. דובל בבקבוק אחת הבירות האהובות עלי, וכשטעמתי את הסינגל, היא הרגישה לי כמו עותק דהוי של המקורית.
touch – של מבשלת העם והשף מאיר אדוני – טעמתי את הבירה וכל מה שהרגשתי היה אניס. יאמר לזכות הבירה ששיתי אותה לקראת סוף שהותי בתערוכה וחושי הטעם שלי כבר לא היו כמו בתחילתה, אבל הבירה החזירה סיוטים של לילות רווי ערק. בירה מעניינת לטעום, ספק אם הייתי יכול לשתות בקבוק שלם (אבל זה לצדקה אז שווה את הטעימה!).
שנקין – האמת היא שאני גר לא רחוק בכלל מהיכל המזיגה היחיד (אם לא מחשיבים את הבירמרקט) של הבירה הזו. הבירה היא בירת הבית של "שנקין"- בר באזור התעשיה ברעננה, היא APA קלילה בטירוף, עם טעמים כשותיים שעוברים לידך, סשן ביר מצוינת, כיפית לשתיה, סיקור בקרוב!
לצערי לא הספקתי לטעום מבירות התערוכה של ג'מס ושל אלכסנדר, טוב תמיד יהיה לנו את BEERS 2014