גשם. גשם זלעפות. אני צריך להגיע לרחובות לקיר טיפוס מטעם צה"ל. (כן, ככה זה). לחברת הרכבת יש תוכניות אחרות בשבילי, ואחרי שיחה קצרה עם המפקד- אני משוחרר הביתה.
זהו! נגמרו ההתבכיינויות של החודשים האחרונים! גם אני אהיה בבירס.
אז אחרי המתנה ארוכה בתחנת האוטובוס, ניצחנו את איתני הטבע והגענו לתערוכה בדיוק בזמן הכניסה המקצועית.
במהלך השעות שהייתי בתערוכה (14:00-19:30…) הספקתי לשתות 4600 מ"ל של בירה, וטעמי הכשות הפכו לטעמי השלום: גם למחרת הם עלו לומר שלום.
אז אני לא הולך לספר לכם על 46 סוגים שונים של בירות, כיוון שעל חלק כבר סיפרנו, חלק נספר בהזדמנויות אחרות, ועוד חלק בלי סיבה, רק כדי לא לחפור ממש.
אז ככה-
בפינה הימנית- שפירא ג'קס! מתחרה על המקום הראשון מבחינתי. גוף קרמי נהדר, גיזוז עדין, ראש קצף דק וסמיך בצבע קרם עוגיות שמעלה ניחוחות נהדרים של קלייה וויסקי. טעם מתקתק, טעמי קלייה וויסקי ועץ. תחושה חורפית ואלכוהולית. מעניינת לאללה. בקרוב- סיקור בקבוק. ותודה ליוחאי קודלר, הברומאסטר של שפירא.
בפינה השמאלית- הדובים קודיאק! המתחרה ראש בראש על המקום הראשון. בירת חיטה עתירה זני כשות עשירי חומצות אלפא (הסבר, בבקשה?). בעיקר נתנה לי את התחושה שמישהו חיפש נוזל להטביע בו ספינת כשות. לא נתנה לי סיבוב לראש כמו הגריזלי (זצ"ל) (?), אולי כי היא אחרי הכל בירת חיטה IPA (או IPW להחלטת האחים בר אילן), ואולי כי עברתי כבר כברת דרך על שביל המרצפות הירוקות מאז… מה שכן, היא השיגה את מטרתה, כפי שהגדיר אותה רותם בר אילן- "רצינו בירה שתשאר בפה הרבה אחרי ששתו אותה. שאנשים לא ישכחו שהם היו בדוכן שלנו". אז כן, זה עבד.
אחרי שהפה שלי הצליח לחזור למסלול אחרי מלוא הכוס הודית מכוערת בפתיחת היום, הוא הסתחרר שוב בקודיאק. וטוב שכך, כי היא העבירה לי את טעם קוקטייל הנעורים של בירה ועארק איילים שנשאר לי מהטאצ'- שיתוף פעולה (שלא לטעמי כלל…) של דגן בר אילן והשף מאיר אדוני; המתובל באניס, פירות הדרים וטונקה. (לבירגיקס שקוראים את כל הסיקורים בטח נמאס לקרוא את השורה לעיל).
עוד בלטו-
מלכה ווינטר ביטר. ניצן הבטיח IPA של מלכה. לא הייתה, אבל זו הייתה כייפית לאללה! לא ברור לי מה הסגנון שעליו היא מבוססת. מעין בראון אייל מר. בירה מצויינת להכנס איתה לעולם הכשות, או סתם כדי להנות איתה בחורף.
הגליל פאמפקין אייל חיכיתי שנה לטעום, כי כידוע- דברים טובים לוקחים זמן. למזלי- הם גם באים בזמן. רענון נהדר לפה באמצע התערוכה אחרי שכמעט התעלפתי ממנת יתר של כשות. מתוקה, קלילה, זורמת, קלה לשתייה, ומתובלת כהלכה. לצערי- כבר לא הייתי כשיר לזהות את כל התבלינים. אני יכול לכתוב עוד ועוד ועוד, אבל אז אתם תתעייפו מלקרוא ולא תבוא בלובה יותר בחיים שלך.
הבשורה המרה– ESB נהדרת- מרירה כראוי, מאוזנת עם מתיקות עדינה, גיזוז נעים ולא אגרסיבי מידי. בירה קלה לשתיה, שפשוט מעלה לי חיוך. טעמנו אותה לראשונה, באחד מגלגוליה הראשונים, מבקבוק שפתח לנו מתי עת ביקרנו בעמק האלה. מאז המתכון התייצב לשביעות רצונו של מתי- ואני חייב לומר שאני מרוצה. הבקבוק היחיד שרכשתי בבירס.
אז לרוויה,
יוחאי.