עברה שנה, והנה שוב אני מסקר את אירוע 'לונגשוט' הישראלי.
תחרות לונגשוט (סיכוי קלוש, בארה"בית) נוסדה ומאורגנת על ידי מבשלת סמואל אדאמס האמריקאית. מטרת התחרות, כחלק מתנופת הבישול הביתי המתרחשת בעולם, היא לתת במה למבשלים הביתיים.
התחרות השנה, התשיעית במספר, לא אורגנה כבעבר. זאת עקב אי אלו חיכוחים שאינם ידועים לי, בין חברת טמפו (יבואנית ונציגת סמואל אדאמס בארץ), ובין המרינה בהרצליה (שם התרחשה התחרות בעבר).
בסופו של דבר- ההודעה על תחילת התחרות הגיעה מאוחר, ולדעתי (אין לי רשימה או משהו) השתתפו פחות מבשלים מבשנה שעברה, על אף שפורסם שמספר הבירות שהוגשו היה הגבוה ביותר- למעלה מ-120!
אז אמרנו שלונגשוט במרינה הרצליה- כבר לא יהיה השנה. אבל- אירועי עיר הבירה בירושלים מתנהלים כסדרם- והנה הזדמנות להתארגן על פסטיבל.
לדעתי- זו הייתה טעות. מהמון בחינות.
אם בשנה שעברה הפסטיבל היה העיקר- היה כל הבמה, כל האירוע והכל הוקדש למבשלים הביתיים ולתחרות- השנה הוא היה מעין אירוע שולי, מוסתר בפינת הדשא כמו עזרת נשים, שמי שלא ידע בדיוק מה הולך שם- ממש לא הבין. ואת זה אמרו לי חברים שפגשתי במקום האירוע- גן העצמאות בירושלים.
אם בשנה שעברה לכל מבשלה היה דוכן משלה- יפה, ממותג, מרווח יחסית- השנה האירוע נראה יותר כמו פיקניק- כשכל המבשלים צפופים יחד על צורת ח' בנויה משולחנות מתקפלים, והמיתוג מתמצה בחולצות מהבית ואולי שלט על הגדר מאחוריהם.
כיוון שהשנה התחרות היתה כינור שני לאירוע שמטרתו מכירת בירות מסחריות- לא הורשו המבשלים הביתיים גם למכור את תוצרתם, אלא למזוג (ארבעה ליטר מכל בירה מתחרה) בחינם.
חינם! יש! אנשים אוהבים חינם, ולכן כשהגעתי, כ-40 דק' לאחר תחילת האירוע- כבר היה פיצוץ אוכלוסין באיזור ה-ח'-שולחנות-פלסטיק-מתקפלים, שנמשך פחות או יותר עד הכרזת הזוכים.
אם וכמה אנשים הבינו מה הולך, חוץ מבירות חינם- אני לא יודע. שאלו את המבשלים הביתיים שדיברו עם ההמון.
ועכשיו לשאלה המעניינת באמת- איך היו הבירות? ומי ניצח?
אז ככה. על האוטובוס לירושלים עיר הקודש קיבלתי כאב בטן מצער ומייסר. החלטתי שאני כנראה רעב, וברגע שהתקרבתי לאזור- פיטמתי את עצמי בשקשוקה ירושלמית שהייתה ממש טובה. היא גם הייתה ממש טעות.
תאמינו לי- לא כיף להסתובב בפטיבל ולנסות לטעום בירות כשאתה בקושי מסוגל לעמוד זקוף ולא מקופל.
נאלצתי לבחור את הבירות שטעמתי בקפידה, והשתדלתי שלא לטעום דברים שאני כבר מכיר.
להלן רשמי הטעימה שלי, ואחריהם- רשימת הזוכים!
אדי'ס- אמריקן אמבר אייל
קלילה, מתקתקה ומוגזת קלות. טעמים של ממתקי בריאות- סוכר חום ודבש.
לאפינג בודהה– בלטיק פורטר
מתוקה מאוד, אלכוהולית מאוד, ראש קצף ענק וצפוף- בירה שלוקחת הכל בגדול.
ג'ויה- אייל בלגי
מבושלת עם כשות מזן נלסון סובין המדהים. בעלת ארומה משגעת של פריחה, והריח ה"ירוק" שיש כשממוללים עלים. מתקתקה, מוגזת בעדינות, מעט תחושה אלכוהולית בטעם. סה"כ נותנת חוויה משמחת- ועל זה הכל קם ונופל, לא? (הגיעה למקום השני בקטגוריית אייל בהיר)
רונסטאר- אוטמיל סטאוט (שיבולת שועל)
כבדה, עבה ועשירה כמו נקטר. לגימה ממש מפנקת- איזון יפה בין מתיקות- חרפרפות אלכוהולית, קצת ליקרית, למרירות של קלייה.
החלוץ- המחנך- אימפיריאל IPA
מורכבת מאוד, מתוקה, המון ארומות של כשות אמריקאית שמתחלפות מהר באף. טעמים מתקתקים של דבש וקרמל, ומרירות שמתעצמת ונבנית לאט לאט בפה.
בנוסף, שלא מהבירות המתחרות, טעמתי את הבירה 'חוצפה' (CHUTZ'PE) של ישרא-אייל- הלא הם באסטר'ס סיידר החדשה. הבירה- אמפיריאל IPA שמבושלת לאירועים מיוחדים הייתה עוצמתית, ארומטית, ובעלת נוכחות, ואם לא הייתי עם כזה כאב בטן וחצי ליטר של הודית מכוערת שקיבלתי בחינם מחבר שלא התחבר- הייתי מסיים את הכוס של חוצפה בשקיקה. חבל, כי אי אפשר למצוא אותה באופן סדיר, אלא רק באירועים מיוחדים, שזה די מגניב.
להלן רשימת הזוכים, מעמוד הפייסבוק של בירדי- ממארגני האירוע-
קטגוריית אייל בהיר
מקום ראשון:
המבשלה הביתית החלוץ, עם בירה "התלמיד" – בירת IPA אמריקאית.
קטגוריית אייל כהה
מקום ראשון:
בירה לנר עם הרוסי האימפריאלי, בירת סטאוט חזקה בסגנון ראשן אימפריאל סטאוט.
קטגוריית חיטה
מקום ראשון:
קפלן ארזי ובראב עם בירת חיטה בווארית.
קטגוריית לאגר
מקום ראשון:
המבשלה הביתית התאומים עם מוניק הלס, לאגר בווארי.
קטגוריית סגנון חופשי
מקום ראשון:
המבשלה הביתית שיטה, עם בירת שיטה סטאוט – סטאוט שיושן עם שבבי עץ אלון.
BEST IN SHOW
מבין כל הבירות שזכו במקומות הראשונים בקטגוריה, נבחרה, על ידי צוות שופטים, בירה אחת שהייתה הטובה מכולן!
הזוכה הגדולה בתחרות סמואל אדאמס לונגשוט 2013 היא:
המבשלה הביתית שיטה, עם בירת שיטה סטאוט – סטאוט שיושן עם שבבי עץ אלון.
ברכותי לז'אן ונטע ממבשלת שיטה על הזכיה במקום הראשון! תהנו מהטיסה!
