סוף סוף פסטיבל בירה קרוב קרוב לבית. רק להכנס לאוטו (כמובן עם נהג תורן), ותוך 2 דקות אנחנו שם, בתוך מיני גן עדן, כשותי ומבעבע.
יום שבת בצהריים, מצאנו את עצמנו חובקים כוס ופתקיות כחולות וטועמים כל דבר אפשרי בפסטיבל הזה. ספוילר : היה טעים.
אז קצת על האירוע, האירוע אורגן ע"י בר-מסעדה שנקין השוכן באזור התעשיה ברעננה והחבר'ה הטובים בביר אנד ביונד של שחר הרץ.
הכניסה למתחם ה"פסטיבל" היתה כרוכה בתשלום חד פעמי של 50 ש"ח, שעבורם קיבלנו 5 כרטיסיות טעימות (שווה ערך ל100 מ"ל בירה כל אחת), כוס טעימות, כרטיס להגרלות שהתקיימו במהלך כל הפסטיבל (בירצ'נדייז ובירות מתנת המבשלות המשתתפות, וכמובן B&B), וחותמת המעידה על אהבתנו לבר השנקין.
מיד כשנכנסנו, פגשנו את משפחת מאירוביץ', הלא-הם מבשלת מאיבירוביץ' הנפלאה. ובאמתחתם 6 בירות שונות לטעימה. אני הלכתי (באופן טבעי) על האימפיריאיל IPA, הדרך הטובה ביותר להתחיל כל פסטיבל בירה, או כל דבר, אי פעם, בכלליות. הIIPA מכילה 7.5% אחוז אלכוהול ונודפת ניחוחות הדריים נפלאים, טעמים כשותיים נהדריים, איזון מעולה, ובסה"כ בירה שהייתי שותה יותר מפעם אחת (אם לא הייתי מוגבל ל5 טעימות, יותר על זה , אח"כ).
בהמשך היום שתיתי את הסאיזון הנפלאה שלהם, המבושלת עם 3 סוגי פלפלים (מרגישים). אני מוכרח לומר שזו אחת הסאיזוניות היותר טעימות ששתיתי בזמן האחרון, אולי בגלל שבחודשיים האחרונים בעיקר שתיתי משקאות עתירי כשות.
הלאה, אל הדובים. אצל הדובים פגשנו את דגן בר-אילן, הבעלים של מבשלת העם , הבירמרקט, והבירה החריפה ביותר בפסטיבל. כמובן שעד השלב הזה עוד לא יצא לי לפגוש את ה"אש" החדשה, אז הייתי חייב לנסות. האש החדשה מרגישה במהלך השלוק כמו בירת דובים לכל דבר (אולי טיפה פחות כשות), הקיק האמיתי מגיע ברגע הירידה בגרון, בו הבירה עושה את עצמה מטפס הרים מדרדר למותו ותוקעת גרזנים במורדה בגרון. בקצרה, היא חריפה, מעקצצת, וצריכה לבוא עם כוס חלב. לחובבי החריף, תתחדשו, יש לכם אחלה בירה להוריד עם מאכלים חריפים (לדעתי גם אחלה בירה לבישול בפויקה), לכל השאר, בירה מיוחדת לישיבה ארוכה, אבל בהחלט שווה טעימה. בהמשך היום חזרנו אל הדוכן של דגן, שם ראינו את הבקבוק החדש של דיוגנס ואת סיבת העיכוב ביציאתה לשוק. כשתראו אתם תבינו למה, בהחלט משרה אווירה מנזרית סביב הבירה, שאפו.
הלאה התקדמנו, לעבר קלרה. לצערנו, הסטאוט השחור משחור לא היה בנמצא, אבל התנחמנו באייס IPA. היה מרווה.
את ביר'לה, פגשנו לאחרונה בפסטיבל בירס 2013, והבירות שלהם, לא העיפו אותנו בלשון המעטה (כנראה כי היו תקלות בבקבוקים ששתינו מהם, מכיוון שלא היה מיגוז בבירה). הפעם, עם בירות מוכנות, אפשר לומר שביר'לה הגיעו. הבראון אייל שלהם שאני טעמתי היתה טעימה מאוד, עם טעמי שוקולד\קפה קלילים, שזרמו עם בירה קלילה עוד יותר. אפשר להגיד בראון סשן אייל.
אמיר (גדרי) ושוקי (כהן) , שני הגברים מאחורי ביר'לה, הזמינו אותנו לאירוע בירה שהם מארגנים, ערב אפריקאי צועני עם הרכב מוזיקלה, בירה ובשר משובך (לפחות זה מה שמובטח על הפלייר). כל זה ועוד יתקיים ב17.10 בגאולים, שווה לעקוב, ובכל אירוע שיש בירה, אנחנו ניהיה.
הלאה לדיקטטור, כמובן, המבשלה (אפשר לקרוא להם מבשלה נכון?) הכי צבעונית בארץ. עתורים בשפמים מכובדים, כומתות (סקופ בירבלוג- מריקושט), ועטופים במרצ'נדייס דיקטטורי (מדבקות , עניבות, שלטים , באמפר סטיקר וכו'). הדבר החשוב ביותר, הA)PA) המעולה שלהם גם היתה שם , יאמי.
גם מבשלת הצבי היתה שם, לצערנו, היה תור ארוך והיינו בלחץ של זמן, אז נאלצנו לוותר.
כאן פחות או יותר נגמר המתחם, עשינו אחורה פנה כדי לראות את המבשלות שפספסנו בדרך (והיו כמה).
עברנו אצל אלכסנדר, כמובן בשביל לרענן קצת את החך עם הגרין המעולה (שהובטח לי שהוחזרה אליה כשות הנלסון סובין) , לפני מעבר לתחנה הכמעט אחרונה , ויינשטפן.
אצל ויינשטפן אני הלכתי על ההפוייצן דונקל (תגידו את זה 3 פעמים מהר), ושחף הלך על הויטוס. הדונקל היתה קלילה ונחמדה, עם טעמי בננה (פחות דומיננטים ממה שאני רגיל בוינשטפן הרגילה), וציפורן ברקע. הויטוס כמעט זהה לויינשטפן הידועה לנו, חוץ מבפרמטר אחד, אחוז האלוכוהול הגבוה (7.7%), מעבר לזה, אם שתיתם את הויינשטפן וייסביר, לא חידשתי לכם כלום.
בשלב הזה, היינו על סף הליכה הביתה, עקב מגבלות זמן, ועם טעמי אסתרים בננים בפה, ופשוט לא הרגיש לי נכון לסיים ככה את הפסטיבל.
כמובן שניגשתי לדוכן הדובים וגמעתי לי טעימת אשיבובו (מצוינת מתמיד).
לסיכום, היה פסטיבל נהדר, חבל שלא יכולנו להשאר עוד שעה – שעתיים, אבל שאפו על הארגון לביר אנד ביונד וכמובן בר השנקין הרענני (!!), לשנה הבאה ברעננה הבנויה.
ניצן.
תגובה אחת לבירפסט בשנקין- חגיגה ברעננה