SUMMER ALE - צילו של יום קיץ

Everything that we see is a shadow cast by that which we do not see.
Martin Luther King, Jr.

מבשלת ג'מס הוקמה בשנה 2009, בשלב יחסית מוקדם של התעוררות מבשלות הבוטיק הישראליות, על ידי שני שותפים אמריקאים במוצאם.
כשהמילים "אמריקה" ו-"בירה" נמצאות במשפט אחד- חובבי בירה מושבעים מיד מתחילים להזיל ריר על מיני IPA נוטפות כשות, ועל בירות משוגעות, עונתיות ומיוחדות.
לכן, מבחינה בירגיקית נטו- יכול להיות מפתיע הדבר שבמבשלת ג'מס הלכו על כיוון אחר לחלוטין: בירות קלאסיות, מסגנונות מוכרים ומכובדים, ובכלל אירופאים: חיטה, סטאוט, אמבר אייל, טריפל בלגי, דארק לאגר ופילס.

חריגה מהקו המנחה היה הייתה "ג'מס בלייזר" שהושקה בשנת 2011 בשיתוף המגזין (על הבירה החדשה של בלייזר ניתן לקרוא כאן). גם הבירה הזו היתה בסגנון אירופאי מסורתי: בראון אייל אנגלי.
יהיו שיגידו שהייתה גם את ג'מס מכבי ת"א, אבל זו היתה בירת הפילס הרגילה של המבשלה, בתוויות צהובות וכחולות.
גם ה-L.H.F בשיתוף מותג הדובים לא נחשבת בעיני, כיוון שבושלה במבשלת העם.

מפה לשם, הגענו כבר ל-2015, ומבשלת ג'מס והמסעדה הצמודה לה הספיקו כבר לגדול ולהתרחב ולפתוח סניפים ברעננה (סיקור) ובכפ"ס. כל סניף והאופי הייחודי לו.
והנה השנה- בטווח של חודשים בודדים- אנו עדים למספר בירות עונתיות ומיוחדות של הג'מס, בתפוצה מצומצמת.
בחורף יכולנו להינות ממהדורה מיוחדת של "בלאק ממבה"- בלאק IPA, כביכול, שאמנם היתה טעימה ומוצלחת, אבל לא מספיק כשותית ומרה כדי להיחשב ל-IPA. יותר כמו פורטר כשותית כמעה.
גם במבשלה חשבו כך, והחליטו בבישול השני להוסיף כשות ולשנות את שם הבירה ל"בלאק ביוטי" (נכון לזמן כתיבת שורות אלה עדיין ניתן להשיג את הבירה בסניף כפ"ס).
הבירות, כאמור היו בתפוצה מצומצמת מאוד- ניתן היה להשיג אותן רק מהברזים בסניפים השונים, ו-50 הראשונים שהספיקו- יכלו גם לרכוש בקבוקי ליטר בחנות של beer & beyond.

והנה הגיע הקיץ- ואיתו בירה חדשה של הג'מס- הפעם בתפוצה נרחבת יותר- ומבוקבקת בבקבוקי 330 מ"ל.
הבירה- סאמר אייל– הינה מהדורה מיוחדת בשיתוף רשת חנויות האלכוהול דרך היין, ונכון לעכשיו ניתן להשיג אותה רק שם ובסניפי ג'מס השונים (וגם זה לא כל הזמן).

הבירה נמזגת בגוון קש (כן אני יודע שבתמונות היא נראית כתמתמה. כנראה עיניי תאורה), בהיר כמעט כמו הפילס של המבשלה. אמנם נראה הגיוני לבלונד אייל, אבל לצורך השוואה- הרבה יותר בהיר מהבלונד של עמק האלה.
ראש הקצף הדק של הבירה מצליח להעלות מעט ניחוחות פרחוניים ואפילו לימוניים של כשות. אני נוטה להאמין שהשתמשו בכשות אמריקאי, אבל כשעל הבקבוק מגדירים את הבירה כ- Israeli Pale Ale- סגנון שלא קיים (בנתיים)- אני כבר לא כל כך בטוח.

בטעם- בהתחלה הבירה אכן לוקחת אותנו לדמיונות של קיץ, שמש ומים. בעלת טעמים מתקתקים מהלתת ומעט פירותיים המזכירים פירות הדר ואפילו מעט לימון.
הבירה קלילה לשתיה ובעלת גיזוז בינוני, אבל מרגיש שמשהו פה חסר.
בלגימה השניה- פתאום הבירה מרגישה אפילו יותר דלילה וחסרת גוף. הפעם באמת יש קונוטציה למים- פשוט מרגישה כאילו מהלו את הבירה. ובטעם- מתחילים להרגיש את הטעם השמרי הרבה יותר בחוזקה.

בבישול בירה ביתי יש טכניקה שנקראת Party Gyle- שימוש חוזר בגרעיני הלתת להוצאת עוד סוכרים מהם, לצורך יצירת בירה נוספת, חלשה יותר.
אפשר לחשוב על זה כמו הכנת מספר כוסות תה מאותו תיון.
יש יתרון גדול לשיטה הזו למבשלים ביתיים, כיוון שהיא חוסכת הרבה חומר גלם ומאפשרת למבשל למתוח את גבולות מערכת הבישול שלו לקצה.
הבעיה הגדולה הטמונה בשיטה הזו היא, טוב, שמקבלים בירה דלילה ומבאסת לרוב.
לצערי, ג'מס סאמר אייל בהחלט מרגישה כאילו מישהו ניסה לעשות פארטי גייל לבירת הפילס של המבשלה ולקצור על הדרך בירה עונתית, אבל קיבל צל של בירה אחרת.

גוף: 1. מרגיש כמו קולה שקונים בקולנוע- קרוב, אבל דליל.
גיזוז: 2.5. בינוני, מאפשר שתיה בכיף וברעננות.
כמות אלכוהול מורגשת: 2.
כשותיות: 2. מעט בארומה, מעט בטעם- עדינה כמו שמצופה מסאמר אייל.
ציון כללי: 1. יכול להיות שמגיע לה יותר, אבל גם ציפיתי ליותר.

מצפה בקוצר רוח לראות בירות מעניינות ומיוחדות נוספות של הג'מס!

לרוויה,
יוחאי.