מותג הדובים, שמבושל במבשלת העם, הוא אחד היצירתיים שנתקלתי בו בישראל. לדובים בירות קבועות, ובירות עונתיות, מתחלפות, שבאות פעם ב, לעשות שמח וקצת עניין.
מבשלת ג'מס היא אחת ממבשלות הבוטיק הישראליות הגדולות והמכובדות, עם היצע של מגוון רב שכמעט כל חובב בירה ימצא בו משהו לטעמו.
ג'רמי מהג'מס- אמריקאי במקורו, וחברי הדובים- שחיידק הבירה דבק בהם בארצות הברית- חברו יחד ליצירת בירה חדשה.
ברגע שבחור שהאופי שלו לקוח מדמות מצויירת, ובחורים שאוהבים לאתגר את עצמם ואת הקהל בבירות מעניינות ושונות חוברים לכזה פרוייקט- חייב, לדעתי, לצאת משהו מעניין.
ההנחה שלי הייתה שאם במבשלת ג'מס מייצרים לאגרים, מה שלא קורה אצל הדובים במבשלת העם, ואם הדובים מאוד אוהבים IPA ו-APA, שלא נמצאות (לצערי) בתפריט של הג'מס- רק מתבקש שהבירה החדשה תהיה IPL- India Pale Lager.
אני יודע שדגן מהדובים עשה זאת בעבר, יחד עם אלון ריפטין ממבשלת הגליל, וליאור וייס מחיפא- אז למה לא שוב?! (בכל זאת, הובטחו שם בבלוג של דגן 200 ליטר במבשלת העם).
אז ל-IPL הזו אנחנו יכולים לחכות עוד קצת (מי שממש לא יכול- סמואל אדאמס יצאו עם אותו פיוז'ן!), אבל לפחות קיבלנו בירת שת"פ חדשה ונהדרת.
למה נהדרת? אז ככה.
הבירה, שנקראת LHF ובעברית- Lets Have Fun, היא בירה בסגנון APA, (כמו שאמרנו- נפוץ אצל הדובים) בעלת 5% אלכוהול.
ככל הידוע לי, הבירה מבושלת בשימוש של זן כשות אחד (סינגל הופ) מסוג סיטרה. זן אמריקאי שנותן טעמים וארומות הדריים- טרופיים.
הצבע של הבירה כתום נחושתי בהיר ואטום, מרחוק נראית הכוס כאילו חציה התחתון עשוי מתכת.
הראש של הבירה דקיק, ונעלם תוך שניות, מה שבטח היה גורם הנאה נהדרת לכל מי שמוזג לעצמו הייניקן בפעם הראשונה ובטוח שגבריותו עלתה מדרגה, כי לא מזג קצף.
דווקא היעדר הראש הזה ביאס אותי בהתחלה, כי ידעתי שאני הולך לשתות בירה ארומטית למדי, וציפיתי לראש שישחרר המון ניחוחות.
לשמחתי הרבה, הניחוחות המצופים של כשות הסיטרה לא איחרו לבוא- ריח כשותי עשיר, אקזוטי- טרופי, פרחוני מאוד, אננסי- פסיפלורי- מנגואי משהו. מדהים. אולי לא איתן ומרוכז כמו בהום אלון 2, גם היא מבית הדובים, אבל בכל זאת העלה בי חיוך גדול.
גוף הבירה קליל, אבל לא מיימי ומהול, כמו שמרגישות בירות "לייט", והגיזוז שלה דק ורב, כמו סוכריות קופצות, אבל נרגע עם הזמן.
הטעמים מתוקים יחסית, מה שפחות אופייני למיוחדות של הדובים, שבדרך כלל מרות מאוד, ולא מתאימות לכל אחד. נראה שפה הצליחו השותפים האחרים למתן קצת את דגן.
מתיקות הבירה נובעת גם מטעמי הלתת, אבל גם מטעמים פירותיים נחמדים שמגיעים מהכשות- מין טעם עדין של נקטר פירות טרופיים.
לאחר סיום הלגימה נשאר בפה טעם שהוא שילוב של מתוק ומר, אבל נוטה יותר לכיוון המתוק. שוב- משהו שלא ציפיתי לו כשידעתי שמבשלת הדובים מעורבת.
גוף: 2. זורם.
גיזוז: 3. המון בועות, אבל קטנות ועדינות, שלא מפריעות לשתיה. מתמתן אט אט.
כמות אלכוהול מורגשת: 2. לא יותר מהמינימום ההכרחי לפה כדי לדעת שיש אלכוהול.
כשותיות: 4. אחלה ארומות, אחלה טעמים. מפתיע שלא ממש מרה.
ציון כללי: 4.5. Lets Have Fun, אכן.
בשורה התחתונה אני יכול לומר שזו בירה מצויינת, כייפית, שחבל לי שלא הספקתי לטעום אותה מהחבית שהסתתרה בפאב הג'מס ברעננה, למשך ערב אחד.
לרוויה, לכל מי שעוד מוצא בקבוק (אולי יש עוד בבירמרקט),
יוחאי.
נ.ב
על התווית מופיעים ג' (הלא הוא ג'רמי), ד' (המוכר בשם דגן), ו-ל'. לא ביררתי מי הוא ל', אבל אני מנחש שזה ליאור וייס. לאחר בירורים והערות, נראה שהל' הוא לא אחר מאשר ליאור בלמס, הברומייסטר של מבשלת ג'מס. תודה לרותם בר-אילן ודרור טרבס על התיקון .
אם כן- אני רק חוזר על התזכורת ל-IPL.