בעבר כתבנו באהדה על ההגעה המבורכת של תרבות הגראולרים לישראל: מילוי של בירה בבקבוקים ישירות מהברז או בעזרת מערכת מילוי ייעודית, לקחת הביתה. זהו עוד צעד בהתפתחות של תרבות הבירה במדינה והתפיסה של בירה כמשקה אמיתי וחברתי.
צעד נוסף ומשמח לא פחות הוא כשעסקים כאלה של "נקודות גראולרים" – כדוגמת "בירה נקודה" ברחובות – משיקים גם בירת בית. בירה שמיוצרת בישראל ומותאמת לקהל הלקוחות של המקום.
"בירה נקודה" הוא בר בירות צעיר ואנרגטי. הבר נפתח לפני מעט למעלה משנה באיזור התוסס יותר של רחוב הרצל ברחובות.
ייחודו של הבר בא לידי ביטוי, מבחינתי, בשתי נקודות עיקריות: הראשונה – היצע הבירות האיכותי והגדול ביותר בסביבה (כנראה, לא ספרתי). השניה: האפשרות למלא בירה בבקבוקים TO GO, ישירות מהברז, במזיגה איכותית, טריה וטובה.
היצע הבירות במקום נע על פני ספקטרום רחב שנותן מענה כמעט לכל לקוח חובב בירה (למעט, אולי, בירגיקס הארדקור).
ניתן למצוא שם מספר מקררים המאכלסים כ-60 סוגי בקבוקים. החל מקורונה וווינשטפן וויסביר למי שעוד לא אוהב לצאת מאיזור הנוחות, דרך מהדורות קבועות ומיוחדות של א-שוף, דובל, נציגויות ישראליות כגון מלכה, נגב, אלכסנדר (והשת"פים עם מיקלר), הפועל, ברזל ובירבזאר, ועד המהדורות העדכניות ביותר ביבוא של ברודוג.
כמובן שגולת הכותרת היא סוללת הברזים, המונה 26 ברזים קבועים יותר או פחות, וגם שניים מתחלפים, כשאחד מוקדש לברודוג מתחלפת.
ההיצע מהברזים גם הוא מגוון ונע מלאגרים קלים כגון בל פילס, פרוני וסאן-מיגל, דרך איילים בלגיים עשירים כא-שוף וסן ברנרדוס, נציגויות ישראליות חזקות (אלכסנדר, ג'מס, מלכה ונגב בעיקר) וכן היצע IPA מרשים ביחס לרוב הפאבים הישראלים. ציפור קטנה בשם "הבעלים" לחשה לי ש-IPA הוא גם אחד הסגנונות הפופולאריים ביותר בקרב הלקוחות. שאפו! (רוצים את התפריט המלא? הנה, בפייסבוק)
ומה עם אוכל? במקום יש קיר שלם עם שלל החטיפים והמאנצ'יס שאתם אוהבים לנשנש ליד בירה (ואח"כ מאשימים את הבירה בהשמנה, אה?).בנוסף יש מטבח מצומצם המציע מספר מנות בארים קלאסיות (תכלס? אני לרוב לא קורא הרבה אחרי פיצה וצ'יפס).
בתקופה האחרונה, בשקט יחסי לביצה המקומית, שקדו בבירה נקודה, בסיוע וביצוע של מבשלת ג'מס הפתח-תיקוואית על יצירת בירת הבית.
כידוע, ייצור בירות לאגר איכותיות נמצא בחיתוליו בתעשיית הקראפט הישראלית, כשאחת החלוצות בתחום היא מבשלת ג'מס.
אם כך – זה די משמח לפגוש לאגר ישראלית נוספת בשוק. אבל רגע – כמובן שיש פה טוויסט. אמרנו שאחד הסגנונות הפופולאריים במקום הוא IPA? אז אי אפשר לוותר על האהבה של הבעלים והלקוחות לארומות הכשות ולטעמים המרירים. כך נבחר הסגנון שכמעט ולא נראה בארץ מחוץ למחוזות בישול הבירה הביתי: IPL – India Pale Lager. סגנון פיוז'ן המשלב את כל הטוב שיש לשני העולמות להציע.
הבירה נמזגת בצבע כתמתם-נחושתי, צלולה ומוגזת, ומתהדרת בראש קצף לבן, נמוך ודחוס.
ניחוחות הכשות בינוניים-חזקים ומציגים זני כשות אמריקאיים קלאסיים ומענגים, עם ארומות הדריות של אשכוליות ותפוזים, ופירות טרופיים כפסיפלורה, אננס ואפילו קצת גויאבה. היות ומדובר בלאגר, הארומות והטעמים הכשותיים הם הדומיננטיים, ונעדרות הארומות הפירותיות או המתובלות שמקורן בשמרים ושמלוות רבות מבירות ה-IPA.
בטעם ממשיך הקו הכשותי שפגשנו בארומה ומלווה בבסיס מאלטי גרעיני, קליל ומעט קרמלי-מתקתק שמאזן יפה מרירות לא עוצמתית במיוחד. הגיזוז בדיוק בטווח המרענן והסיומת יבשה ומזרזת את השלוק הבא.
לעניין הגדרות, הן מבחינת עוצמת המרירות והן מבחינת אחוז האלכוהול (5.5%ABV), לא הייתי מכניס אותה לקטגוריית ה-IPL (שלרוב מתאפיינת ברמת אלכוהול של 6%ABV וצפונה), אלא כלאגר כשותי (Hoppy-Lager), אבל אחרי כמה כוסות – השיוך לקטגוריה מרגיש פחות רלוונטי.
בקצרה – מדובר על בירה קלה לשתיה, כיפית, עשויה היטב ונמזגת היטב (על חשיבות המזיגה בקירור והשמירה על הטריות כתבתי כאן, בקבוצת הפייסבוק "בירה בישראל"). הבירה בהחלט מספקת את הסחורה למי שמחפש בירה כשותית שניתן לשתות בכמות יפה מבלי לאבד את הצפון.
וכעת, כמה מילים לקוראים שתוהים, כצרכנים, על הפן האקולוגי:
באסה: בבירה נקודה מוזגים כנקודת מוצא מכוסות פלסטיק.
סבבה: העסק מעודד ומוזג בשמחה לכוסות זכוכית שמביאים מהבית. אני בניתי מארזי נשיאה לכוסות בירה, וזה מוסיף הרבה לחוויה.
באסה: הבקבוקים המשמשים בארץ למערכות המילוי מהברזים הם מפלסטיק.
סבבה: שמרתם את הבקבוק? ניתן בכיף למלא בו שוב. כל בקבוק עמיד ללחץ עם פקק הברגה רגיל יתאים למערכת וניתן להביא בקבוקים מהבית.
עשיתי לכם חשק לשתות בירה? אל תהססו.
שתו בירה.
לרוויה,
יוחאי.