ברזל אייל אדמונית - לא צריך

בעיר אתה נכנס למסעדה, מובילים אותך אל שולחן נקי ואומרים: "שב בבקשה".
בקיבוץ, אתה מתיישב ליד שולחן נקי – ניגשת אליך העובדת ואומרת: "אל תשב, כי כאן כבר ניקיתי".

"בירה ברזל", כנראה המותג ה"פולני" ביותר שקיים בארץ (מתהדרת בסלוגן "לא רוצה? לא צריך"), או המותג האלים בארץ (מתהדרת בסלוגן נוסף- "לא רוצה, לך זד***") הוא פרי מוחם של שלושה קיבוצניקים מקיבוץ העוגן, הרואה אור משנת 2015 דרך מבשלת מוסקו– השמחה להציע לכל בעל חלום את האפשרות לממשו בצורה מסחרית (לטוב ולרע' ,תלוי את מי שואלים).
הבירה, שעברה מספר גלגולים, החל מ"אמבר" גנרי (מיני רבות שיוצאות מדלתות מוסקו דוגמת בירה רוג'ר, איזן ואלו שעוד יבואו), ועד למיצובה הנוכחי כ"אמבר בלגית", עתידה לקבל מתיחת פנים מיתוגית רצינית ב-2017, מעשה ידו של בוגר בצלאל.

על התווית, הצימוד "לא רוצה- לא צריך" רודף את "בירה קיבוצית לא מופרטת", ועוגן ברזל גדול. שום מילה על הנוזל הנחושתי שבפנים.
מאחור: שוב המילה ברזל, ועוד מספר מילים על "הטעם החלוצי" ועל חווית שתית הבירה ב"כוס מיוזעת" ושוב- שום מילה על הבירה פרט לאחוזי האלכוהול בה (6%).
אולי זה, יותר מהכל, מתמצת את הבירה הזו: היא בירה. יש בה אלכוהול. ואם אתה לא רוצה אז אתה יודע לאן ללכת.

אבל יש מיתוג מחדש! אתם צודקים, ואפילו בסקופ לא נורמלי יצא לי לקבל אותו. הדמות מייצגת המותג- בחורה בחולצת פלאנל ופטיש עם שיבולת שעורה בין השיניים (ואני בטוח שלרגליה בלאנדסטון), שוב אותם מילים: "קיבוצית, מופרטת, לא רוצה, לא צריך!" . בברושור "עלינו" רק תזכורת שמדובר במשקה אלכוהולי מסוג "אייל בלגי אדמוני", בלי אחוזי אלכוהול, אבל עם המון פאסון וואסח.

יאללה, לבירה:

הבירה נמזגת לכוס, עם ראש קצף צהבהב שמחזיק מספר שניות לפני שנעלם לו, לא מותיר עקבות (אבל אייל בלגי! איפה התחרה?). הבירה עצמה בצבע נחושתי, כמו בספר, עם משקע רב, עד כדי שלא תוכלו לראות את החברים מולכם מעבר לכוס. באף, ארומות מאלטיות של קרמל וצנימים, יחד עם ריחות שמזכירים פירות יבשים ואפילו אגס ברקע. יותר מהכל, הבירה מריחה מתוקה, אבל נגיע גם לזה. בטעם, אולי כאזכור לתווית- בעיקר אלכוהול, וטעמי קרמל עוצמתיים, כמו לשתות סוכריות werthers אלכוהוליות. ועוד מילה על האלכוהוליות: בגלל שהבירה כל כך מתוקה, תחושת ה"ספירט" מתעצמת עד כדי שלא ניתן להמשיך לשתות מעבר למספר שלוקים מדוד. הגוף והגיזוז גם הם לא עוזרים, עם גיזוז נמוך מאוד עד כדי לא קיים וגוף כבד יחסית, זה מרגיש כמו לשתות סירופ בטעם קרמל.

לסיכום: בישראל, שבה המדינה ממנה מיובאות הכי הרבה בירות היא…. בלגיה! (שוף, מרדסו, דובל, קרמליט, סט ברנרדוס, סט סבסטיאן, שימאי, קוואק, פלוריס, גולדן דראק, קסטיל, בריגנד, לינדמנס, דליריום ועוד רבות שניתן למצוא גם באתר), אם אתם רוצים אייל בלגית- עשויה כמו שצריך- אסלי מבלגיה- כנראה שברזל היא לא הפתרון.

גוף- 3

גיזוז – 1

כמות אלכוהול מורגשת – 4

כשותיות – 0 – שמתם לב שלא כתבתי על זה כלום?

ציון כללי – 2 – בירה שמצד אחד לא מביאה שום דבר חדש לשולחן, ומצד לא מייצגת את מה שהיא מתיימרת לייצג (קיבוץ העוגן הוקם על ידי צ'כים. אני לא בטוח שאפשר לחשוב על סגנון בירה שיותר רחוק מהסגנונות הצ'כים הקלים והמרווים).

לחיים,

ניצן.