שייקספיר אוטמיל סטאוט - לשתות או לא לשתות? מה השאלה

I would give all my fame for a pot of ale. ~Henry V, Shakespeare

לא רבים המקרים בהם אנחנו מקבלים כל כך הרבה בירות נהדרות בפרק זמן קצר כל כך.
בחנוכה הזה (תשע"ז לפרוטוקול), כבר יצא לנו לדבר על האספרסו סטאוט של היטאצ'ינו שהגיע לא מזמן, ועכשיו, כאילו בתזמון מושלם, הגיע גם השייקספיר סטאוט של רוג. הבירה מעוטרת בפרסים וזכתה 3 פעמים בתואר האוטמיל סטאוט הטובה בעולם ופעם נוספת תחת קטגורית סטאוט-פורטר.

אני זכיתי לשתות אותה בפורטלנד לפני כמה חודשים (ב-"ניטרו"- במזיגה עם גז חנקן,כמובן), וכששמעתי שהיא עתידה להגיע לארץ התרגשתי כמו ילד קטן בחנות ממתקים. שייקספיר מצטרפת ל-3 בירות כהות מעולות של רוג (שוקולד סטאוט המעולה – יותר עליה בהמשך, הייזלנאט בראון וכמובן מוקה פורטר), ומרכיבה רביעיה שכל אחד ישמח להתכרבל איתה בלילות החורף הקרים.

ועכשיו, לבירה:

הבירה נמזגת לכוס עם ראש קצף צפוף (אך לא גבוה במיוחד) בצבע חום בהיר. הקצף נשאר מספר דקות עד שהוא משאיר טבעת דקה דקה על שוליי הכוס.
בארומה, ריח נהדר של לתת קלוי, יחד עם ריח קליית קפה, ומעט שוקולד ברקע. אין כל כך נוכחות כשותית בארומה (למרות שהבירה נחשבת סטאוט אמריקנית), אבל המרירות בהחלט מורגשת בטעם (נגיע לשם!)

בטעם, המון לתת קלוי שמזכיר קפה, שוקולד מריר (מהז'אנר של ה-80٪ ומעלה), ובעיקר גוף קטיפתי ומרירות עוצמתית שמאפשרים ללתת להיות כוכב ההופעה.
אלמלא אותה מרירות (60 IBU ע"פ האתר הרשמי של רוג), הבירה הזו יכולה להרגיש סירופית, מתוקה והרבה יותר כבדה. בפועל, האיזון הוא מדויק, ומאפשר למרירות להוות משקל נגדי לטעמי הלתת הקלוי הדומיננטיים. הגיזוז הקל-בינוני גם הוא תורם לכך שהבירה לא מכבידה יתר על המידה, וכך גם העדר חמימות אלכוהול במורד הבירה בגרון.

לסיכום, שייקספיר סטאוט של רוג היא מכתב אהבה ללתת קלוי, שמעבירה תחושה של חורף וחום, בדיוק מה שאנחנו צריכים בימים האלו (ובמיוחד לצד הצ'ולנט)

והערת צד נוספת, הלוואי הלוואי הלוואי שתגיע גם לברזים בארץ ותמזג בברזי ניטרו, לפעמים חלומות מתגשמים.

גיזוז -1.5
כשותית – 1
אלכוהול – 1.5
גוף – 3.5
ציון כללי – 4

בירבלוג צ'ויס!